VTV

גיא זהר מגיש מאמש את חדשות ערוץ 10 של שישי, השבוע, אחרי שמיקי רוזנטל פשט את החליפה ואמר "איני יכול".

מה חדש? סגנון ההגשה השאנטי של זהר, שאי אפשר להוציאו מגדרו. אני אוהבת, והנינוחות הזו מתאימה לשישי בערב.

הוא מבטיח חמש פרסומות בלבד בכל מחסנית, "כי אצלנו עושים את זה אחרת", ולפניהן מעין פינת "מהי ישראליות". למשל, הישראלים שהגיעו לצפות בשריפה.

רוב הכתבות קשורות לשריפה בדרך זו או אחרת, כולל ביקור ארוך ומעניין בבית אורן, שמתייחס גם למצב הקיבוץ, להפרטה, לדור הצעיר, ועוד. האם אפשר לוותר על אולפן שישי בלי חשש שתחמיצו משהו? כן, בכללי, אלא אם תחשקו במופע זיקוקין כמו הראיון עם זאב אבן חן (ע"ע).

נביא הזעם של מעריב כותב במוספשבת "...בלי שאף כלי תקשורת יעשה מזה רעש גדול, עברנו השבוע גל טרור של עשרות הצתות בכל רחבי הארץ... התקשורת מצדה שיתפה פעולה עם ההשתקה..."

האומנם? בבקשה, הנה בדיקה של התקשורת (ברוך קרא, שאפילו חובש כיפה). עם מרכאות או בלי. אחרי מנת הגזענות שספגנו השבוע עם פסק ההלכה של הרבנים, אומר קרא, כדאי להרגיע.

מה עוד? מועדון תרבות, על אירועים תרבותיים במקומותינו, למשל, יציאת הספר ז'יל וז'ים (לפני שלושה חודשים), כתבה על תעשיית הסלבז והאירועים והמתנות (רני רהב: אף סלב לא מקבל כסף ממני כדי להגיע לאירוע. בשבקין, בתשובה לשאלה האם קיבל כסף - שותק (טוב, יש עוד יחצנים חוץ מרהב).

הנה כל התוכנית, מחולקת לכתבות.

מנגד ראיין כאמור יאיר לפיד את ניצב בדימוס זאב אבן חן (זה הלינק לכתבה/ראיון).

האב השכול קורא להתפטרותו של נתניהו וכן של ניר חפץ, דוברו, מזכיר שלא נתניהו ואף לא נציג רשמי אחר מהממשלה הגיע לבקר בשבעה (כן הגיעו באופן פרטי שרים שהוא מכיר, וכן הנשיא פרס): "רה"מ פחדן ושקרן", הוא אומר ומוסיף "אני דורש חקירה פלילית נגד רה"מ".

אפשר לבקר את הצהובונות של לפיד/אולפן שישי עד מחר. אני רוצה לראות את העיתונאי/עורך/אמצעי תקשורת שהיה מוותר על ראיון איתו.

המניפסט של אבן חן היה הכותרת הראשית של ynet אתמול (שישי) בלילה.

האם y היה משתמש בכתבה של כלי תקשורת אחר ככותרת ראשית, אלמלא הייתה זו מנגחת במרץ את רה"מ?

(הכתב החתום על הידיעה - "ynet").

השריפה, סיקור דגום

בשער 7 ימים: הפקת אופנה עם כבאים. מה? מה את מקשקשת? שמעו, מציעים לנו להכיר "את האנשים שבידיים כמעט ריקות ניצחו את השריפה הגדולה בתולדות המדינה".

הכתבה, ראיונות קצרים של צחי כהן עם האנשים שהיו בקו האש מגובה בצילומים מסוגננים של אביגיל עוזי. סטיילינג, איפור ושיער: ליאט בן שמשון.

מה שהכי עצבן אותי בהעמדות של הכבאים האמיצים זה באמת הסטיילינג, שנראה לגמרי כמו צילומים לגאפ, או לשירות הכבאות הניו יורקי, וזה כולל מריחת אפר עלק על פרצופיהם.

מעצבן, מלאכותי ומיותר.

בקצה ששת עמודי הדוגמנות של הכבאים מופיע עמוד אחד של אמיר שואן, עם מדבקה צהובה: "חשיפה". בעמוד הזה מובא סיפור היחסים של כים-ניר עם הקרן לכיבוי אש מהאוויר, וכן עניין הכוננות שלא הייתה, של מטוסי החברה. חלק מהדברים האלו נכתבו פה כבר שורה פה, שורה שם, כולל דקה וחצי ראיון של דנה ויס עם מנכ"ל כים-ניר, דיוויד גולן, שאומר אותם דברים מהיום הראשון.

שואן חשף את החוזה בין כים-ניר והקרן ואת יומן המבצעים של כים-ניר.

הסיפור הזה, שיכול היה לשנות את תמונת המצב בה אנו נמצאים היום, לחלוטין, והס מלומר, ייתכן שאף שהיינו עם פחות 43 גוויות חרוכות, ייבלע כנראה בתוך הבליל של התקציבים שלא הגיעו, הבלגאן המטורף בשירותי הכבאות, ועוד ועוד.

זה עמוד חשוב ביותר, אבל הוא נבלע בין הדוגמנים.

מונולוג מרגש של רחלי אלגבסי, בת הזוג של פביאנה בוהדנה, מפקדת הקורס שנספתה בשריפה.

במוספשבת של מעריב, לעומת זאת, כפי שכבר נכתב פה כמה פעמים בימים האחרונים, כתבת השער היא ראיון עם אסי לוי, "יו"ר האיגוד הארצי לכבאות והצלה", "מקבלני הקולות הגדולים של הליכוד", המספר בגילוי לב שמקורו בטיפשות, תמימות או גם וגם, על כך שמדובר למעשה בגוף פוליטי מושחת ורקוב. מי ישלם בכסאו על כך? והאם לוי סיפר הכל? האם עבד על ירושלמי? מה חושב נתניהו על הסיפור? ומה שמעון רומח? הכבאים בשטח, בכל מקרה, קצפו וזעפו, וכתבו את דעתם בתגובות לחלק מהכתבה שהופיע ב-nrg.

מעריב עסקים מונה את כל המפגעים העתידיים של ישראל, בפרויקט מיוחד שכולל את כל הגיליון. הרחבה לעמוד שנכתב במהלך השבוע באחד העיתונים (ידיעות?)

ובמארקר משהו דומה לגמרי. בעלי מקצועות אחרים הסובלים מצוקה שתפגע, כמובן, בנו.

השער של המוסף לשבת של ידיעות קורא "חמקן", וביבי דוהר בו על... מיג? מטוס נייר?

ומה עם שמעון רומח, "נציב הכבאות וההצלה"? יגאל סרנה מראיין אותו במוספל הנ"ל. לא, הוא לא אשם בכלום. הגזמתם. מה הוא כן אומר? שהמבקר צדק בכל מילה, ושהוא עוד היה עדין.

שוש מולא מביאה את הקופסה השחורה, תיעדה את מהלך האוטובוס מתחילת הנסיעה עד הרגע האחרון. מי שהורה לנהג, דוד נבון, להמשיך למרות המחסום, הוא ככה"נ אחד מקציני השב"ס שלידו.

מתוך הראיון של סרנה עם רומח, באותו מוסף בדיוק, עלול (עלול) להשתמע משהו שונה: "קטע האסון פה ישראלי מאוד: מחסום עצר כלי רכב מלהיכנס לכביש התחתון המסוכן. פינוי האסירים מהכלא כבר תם. על פי תחקיר ראשוני, המחסום סימן: עצור. נהג אוטובוס הצוערים סימן ביד, יאללה פתח. הם עברו".

ישראל היום במאמצים מרשימים להפנות אצבע מאשימה לציפי לבני. די, נו, אתם מגוחכים.

עוד כתבה על מתנדבי מכבי אש בישר"ה.

והסיפור של הניצולה, סיגל דואק.

יונית לוי זוכה לסיקור מנוגד במעריב: אלון הדר בסופשבוע (תחת הכותרת "ניצחון הקרח") חושב שהיא "עשתה בית ספר לעיתונות לכל הערוצים". מערכת תרבות מעריב חושבת ש"אחרי שכולנו (בייחוד אלי ישי) ראינו מה קורה כשהיא מפשירה, יכול להיות שנסיכת קרח זה לא רעיון רע כל כך". האמת, לא ממש הבנתי.

סייד קשוע, בציניות, על הערבים ששרפו את הכרמל.

נזכרו בילדותם על הכרמל: רענן שקד, נרי ליבנה.

דאה הדר מארחת ניצולה מהכרמל. ומתבאסת.

דרור עזרא מביא את טבלת שכר הכבאים.

די ברור למה הם לא מתלוננים על השכר.

סופשבוע

מוקדש רובו לאש. אביב לביא, שמפרק (כבר פירק, לא?) את האסון לגורמיו, אבל אין לו בעצם הרבה מה לחדש, הוא רק מסכם. כבר שמענו מה יש לד"ר יהושע שקדי לומר: לא נוטעים, מדללים, ושלעידן עופר יש מפעל למעכבי בעירה. ושכולם התריעו ושלחו מכתבים. נו.

אלון הדר מראיין את אלקנה ביטון. איזה שיחוק, גם בוגר מאסטר שף, גם כבאי. כאילו, מה יכולנו לרצות יותר.

7 ימים

הפתעה - ירון לונדון מתראיין. על מה ולמה? תמיד צריך למצוא את הכוח המניע - שהרי אין לחשוד בו שכוונתו לקדם את הרומן שלו עם מיכל זמיר: "בין לבין הוא מקדם במרץ רב בימים אלה מוסד, שלו נשבע אמונים: המוסד השיקומי רעות, אותו מוסד שטיפל נאמנה באשתו. "ביום בו השתחררה אשתי מבית החולים רעות הלכתי למנהל המקום ואמרתי לו ככה: מעכשיו ועד יום מותי אני לרשותך.... ב-26 בחודש יתקיים אירוע התרמה מיוחד למוסד, כדי להשיג מימון לבנייה מחדש של המחלקה לשיקום גריאטרי, ולונדון מנסה גם להשיג כסף מבעלי הון.

ועל זה נאמר: המטרה מקדשת את האמצעים. מעשה חיובי.

דספקטור כותבת על ספר חדש, "זוגיות - מדריך למשתמש", שממנו עולה שיש תקווה, ושהמונח "לעבוד על הקשר" הוא התורה כולה.

חן שליטא על אותו ספר בדיוק ב-G של גלובס (אבל מוסיפה מחקרים אחרים).

כבוד ליח"צ.

מוסף הארץ

מדי פעם אני מזכירה פה את שכרם של עובדי משרד החוץ (בחסות דוברם הלא רשמי, איתמר אייכנר מידיעות). הנה ניסיון להבין מה הסיפור עם השכר הדל שלהם (טל לאור).

דומה שקראתי הכל, במשך כל שנות מקומוני תל אביב, על מאכילי חתולי הרחוב והמתנגדים לכך. למה שוב?

אביעד קיסוס על הפיכתו לאיל נדל"ן, ועל טוקבק החמין של אביו. צחוקים.

G

אולי אני אלמד בסוף כלכלה בעזרת סיינפלד.

TheMarker

כתבי העיתון נשלחו לחפש דירות "במרכז" במיליון שקל. בסוף מצאו ב-1.1 מיליון . בין היתר בפתח תקווה, ברחוב סלנט וברמת ורבר. נו נו, אם רק הייתם יודעים מה המשמעות של המקומות האלו, הייתם מתים.

בכל מקרה, יש לי משימה לכתבי העיתון לשבוע הבא: אנא מצאו לי דירה ב-100 אלף שקל. נראה לי שאעמוד בזה.

המוסף לשבת

נחום ברנע טס לשיקגו לראיין את רם עמנואל. אבל עמנואל לא נמס. לכן ההפניה שתקראו בשער ידיעות היא בקטנה מאוד: "נחום ברנע עם רם עמנואל בשיקגו". אפילו המילה "ראיון" נעדרת.

למעשה עמנואל מראיין את ברנע. הוא שואל אותו: "מי הנבלות שהתחילו את השריפה בכרמל"

וגם פוסק "בישראל יש פרשת ווטרגיט כל יומיים". הוא מספר שהיה בישראל 12 פעמים, ושהוא לומד עליה מקריאת עיתונים. לשאלה אם הוא זה שדחף את אובמה לעימותים עם ממשלת נתניהו, ושבכל הנוגע למזה"ת הוא (היה) הנשיא, ענה לו עמנואל "אני לא יודע על מה אתה מדבר".

זהו בערך. כל השאר עוסק ביחסו לשיקגו ובמועמדותו שם לראשות העיר, שבשלה פרש מהבית הלבן.

תרבות מעריב

שגיא בן נון על ערוץ הספורט הממשמש של One. מתברר שבערוץ הספורט מזלזלים לכאורה אך חוששים.

אבל לעורך בערוץ יש עצה: לעשות גיא פינס של הספורט הישראלי, מאחר שהמדור גליצ'ים ב-One הוא "הנכס הגדול של האתר".

7 לילות

קובי מידן חוזר לטלוויזיה. הוא יגיש את חוצה ישראל במקום רינו צרור ולכן מתראיין (רז שכניק). בין היתר הוא מבקר את דספקטור על שהיא אומרת "הו, אתם המשועממים והמפחדים להודות בזה. הו, אני... לי זה קצת הזכיר את הטקסטים של דודו טופז בשעתו... אני עושה מה שכולכם הייתם רוצים לעשות. כולכם בעצם יושבים עכשיו בסלון ומקנאים בי".

יש שיראו בראיון קווים מתחסדים או צבועים, אני משוחדת: אוהבת את מידן זה עשרות בשנים. אולי אפילו מעריצה שוטה.

משפטי הסיכום:

"מה הכי מבאס אותך בטלוויזיה של היום?

אובר-דרמטיות. הפומפוזיות של הפרומו, הפומפוזיות של רגע ההדחה, העובדה שהכל זה הדחה או לא הדחה. כל הצבעים האלה מייגעים אותי. אני חושב שהם שטוחים נורא, ומבאסים אותי. לעשות פרומו לריאליטי זה בסדר, אבל כשהכל נראה ככה זה כבר לא.

טוב, חייבים למכור משהו.

אם הכל הופך גדול מהחיים, אז איפה החיים?"

צליל אברהם (המדווחת בגילוי נאות שפעם עבדה בסטימצקי) כותבת על המלצות המוכרים על ספרים כשאתם נכנסים לחנות: "מדי חודש קובעת הרשת מהם הספרים שהעובדים נדרשים להמליץ עליהם. בצומת ספרים ספר החודש הוא ספר של אחת מהוצאות הבעלים, כזב"ד ומודן, לסירוגין"

..."ההוראה המשתמעת היא שלכל לקוח - בין אם זו נערה בת 15 שמתעניינת בג'סטין ביבר ובין אם זו פרופ' שעוסקת בחקר השואה - אני אמורה למכור את אותו ספר".

עדכון: מקורותיי בשטח מדווחים שהמוכרים לא מתוגמלים מזה כחודש על מכירת ספרים, אלא על צירוף למועדון לקוחות. והם מרוצים מכך הרבה יותר.

בלוגלנד

שלום בוגוסלבסקי מביא קווים לפועלם של קמפיינרי כרמית המטרידנית.

ברשתתת

אתר חדש, Tell me what to do. בינתיים הוא מתייחס רק לישראל, ולמעשה רק לתל אביב וירושלים. נקווה שיתרחב.

מה זה זה? הצעות לפעילויות תרבותיות.

(ויה חגי מטר, זמן תל אביב).

נמצאה גופתו של עודד קיבליצקי באתר הסקי.

לפני פיזור

"כל אדם צריך לעשות הכל, כל הזמן, כדי להישאר רלוונטי" (רני רהב, ערוץ 10).