דו"ח המבקר

שמענו כבר אתמול לאורך כל היום שמדינת ישראל הופקרה, אבל אין ברירה, אלו גם כותרות היום.

כל עיתון בחר לעצב אחרת את ההתייחסות למחדל, אבל דבר אחד משותף לשלושה עיתונים: ארבעה שמות וארבע תמונות מופיעות בשעריהם: ישי ברק שטייניץ נתניהו.

רק עיתון אחד יוצא דופן: נכון, ישראל היום. בשערו מככבים שני ראשים בלבד: מיכה לינדנשטראוס ואלי ישי.

ככה יוצרים סיפור אמיתי. המבקר אומר שהמחדל רובץ לפתחו של שר הפנים, שאומר "התרעתי".

בכפולת 2-3 יש תיקון קטן: בקצה כות' המשנה של הידיעה המרכזית "... - וראש הממשלה לא פעל"

פה כבר מופיעות ארבע תמונות, והכיתוב לנתניהו הוא "שר הפנים התריע לפניו על מצב שירותי הכיבוי, אבל הוא כינס דיון באיחור ולא קיבל החלטה"

שימו לב לטקסט של דן מרגלית, אליו משורבב שמו של נתניהו בקטנה, רק בהתחלה, סתם שותף משנה כזה, לא יותר.

ההבדל בין הכותרות של הארץ ושל כלכליסט הוא בזמנים. ע"פ הארץ, "ממשלת ישראל הפקירה את אזרחיה".

ע"פ כלכליסט, היא "מפקירה". ברור שהאופציה השנייה היא הנכונה, מאחר שההפקרות עדיין נמשכת.

בע' 3 בכלכליסט יש אפילו המשך: "האוכלוסיה האזרחית תופקר בשעת חירום"

כלומר, אין למה לצפות.

מעניין, גם בכלכליסט ראשו של נתניהו נעדר מהשער.

כלכליסט הוא היחיד המרחיב בעניין תפקידו של שמעון רומח במחדל: לא קבע תקן כבאות עדכני, "הרבה התרעות, מעט מעשים".

ע"פ גלובס, גולשת בשם רות שפירא העלתה בפייסבוק קישור לדו"ח עוד טרם שוחרר האמברגו.

אני לא הצלחתי למצוא את הקישור.

ע"פ הארץ, עלות הסופרטנקר היא 6 מיליון שקל לארבעה ימי עבודה. מאחר שהטנקר היה פה רק יומיים, ייתכן שיעשו לנו מחיר וזה יעלה פחות.

יו"ר ארגון הכבאים הארצי, אסי לוי, מתראיין למוספשבת של מעריב (שלום ירושלמי). יש הפניה בשער העיתון, ויש ידיעה מקדימה בע' 6.

לוי הוא חבר בולט במרכז הליכוד, והוא מספר כי "מערך הכבאות הפך למרכז של התפקדויות מפלגתיות ומינויים פוליטיים. הוא עצמו מתגאה במספר הגדול של אנשי ליכוד שהכניס לעבודה".

מקסים, גדול ונפלא.

מה עוד הוא אומר?

"איך יאחדו 24 איגודים ותחנות שכל אחד עומד בפני עצמו? יפילו ממשלה ולא יזיזו תחנה אחת. לכל מפקד תחנה כזו יש רכב, לפעמים ג'יפ שעולה 600 אלף שקל, פקידה, ג'ובים, הוא מרוויח 50 אלף שקל לחודש. אני הרי מחזיק את הקופה, ואם אני מזיז פקיד, 100 איש קופצים לי על הראש".

וואוו. מבט חדש על שירותי הכבאות, כן?

אלי ישי? הצחקתם.

יונתן יבין, מתוך דעות ידיעות, על השריפות הסמויות מהעין.

הסולחה בין טורקיה לישראל?

ע"פ מעריב, יש קרב גרסאות: בירושלים טוענים שקרובים להשגת הסכם.

בטורקיה מדווחים שהשיחות התפוצצו.

במקביל, מדווח מעריב, בדיוק כמו שדיווח ידיעות אתמול, הורי ולוחמי השייטת מתפוצצים מכעס.

שריפה בצ'ילה

81 (בעיתון המודפס עלה המספר ל-83) אסירים נספו בשריפה שהוצתה בכלא בסנטיאגו.

תמונה של פצוע?

למה לא. במעריב אפשר למצוא את תמונתו של תושב כרם שלום, שנפצע באורח בינוני מרסיסי מרגמה אתמול. הפצוע, שאפו ופיו מכוסים במסיכת חמצן מסתכל מהאלונקה, למעלה, לעבר הצלם (יהודה לחיאני), במבט נדהם. כל הכבוד, תמשיכו ככה, זהו עיתון שלא חוסך מאיתנו כלום! כבוד הפצוע? שטויות, זה היה במרחב ציבורי, אין לו שום זכויות!

הסקר היומי

88% מהציבור בישראל סבור שהמפלגות הן הגופים המושחתים ביותר פה, לפי דו"ח של ארגון שקיפות בינלאומי.

לחם עבודה

בן כספית, לא אוהד שרוף של אהוד ברק, היה פרשן תוכנית הבוקר של גל"צ, נכון להבוקר, עד שלפני כמה חודשים נפרדו ממנו שם, בטענה שהוא מגיש תוכנית בתחנת רדיו אחרת (103fm). במקומו הובאה איילה חסון, מעריצה סודית של אהוד ברק, שגם היא הפלא ופלא, מגישה תוכנית בתחנה אחרת, רשת ב'.

החלטה מגבוה? צירוף מקרים? פראנויה של בלוגרית?

שרי אנסקי הודיעה על רצונה לפרוש ממעריב, אחרי 35 שנים.

ברשתתת

יוזמה מעניינת של בעלי הבלוג בייגלה: עמותת שובע מעניקה למי שידם אינה משגת מזון ומחסה. ב"יום המרק", שמארגן בייגלה יחד עם העמותה, מוזמן הציבור לאכול מרק במסעדות המשתתפות במבצע. המסעדות מצדן יעבירו את תמורת המרק שתאכלו לעמותה. בעלי מסעדות ברחבי הארץ שרוצים להשתתף במבצע - מוזמנים.

זה יקרה ביום שלישי, 21 בדצמבר, מ-19:00-23:30.

אם הייתם חייזרים, איך הייתם מתארים את ויקיליקס?

יכולים ורוצים לסכם את השנה שלכם בסטטוס? הנה.

ביום חמישי הבא בשמונה, העיתונאי בועז ארד על החיים בסין.

בהמשך לפסק ההלכה הבלתי נסלח של הרבנים, עצומה. מה ייצא מזה? מממ.

קצה האצבעות

גיליון אחרון של העיר, לפני האיחוד הגדול עם העכבר. בשער פרויקט מיוחד, פרופילים קצרצרים של כל האנשים שעושים את חדשות הירקון 70.

לא יודעים מה זה? היכנסו ללינק.

בין השמות שאתם כן מכירים: גיא זהר, עינת פישביין, קרן נויבך, לינוי בר-גפן, ציפה קמפינסקי, מיה בנגל.

הלך לעולמו

יו"ר הכנסת לשעבר, דב שילנסקי.

המכתב של ממתקי כרמית

אני שמחה שהייתי הראשונה לפרסם את הסיפור שלשום בלילה. הפוסט מככב מאז בראש רשימת הפוסטים הלוהטים בבלוג (הסבו את הראש ימינה מעט, לטור השחרחר). מאז מלאה הרשת בדיווחים על כך (כולל וידויים אישיים של עיתונאיות איך הן נבהלו, ותלונה שהגישה ח"כית אחת, מירי רגב). אפילו בהארץ יש על כך היום חצי סדין.

תיקון: ידיעה על כך התפרסמה בתוכנית חיסכון בערוץ 2 ביום שלישי, 19:30 בערב.

מתברר שהגלגול החדש של מעריב והעורך החדש שלו פחות מעניינים את קוראי הבלוג הזה.

משולש רומנטי בהראל

במעריב מספר יהודה שרוני על רומן בין מזכירה אחת ושני בכירים בחברת הביטוח הראל. כולם בעלי משפחות. הבכירים פרשו. המזכירה נשארה. גם זה לטובה. גם אותיות, כמצופה, יש בפרשה: דמ"ע.

למה התעמקתי? בגלל העניין שלי ברומנים במקום העבודה, ובעיקר כי יש לי קרן פנסיה בהראל. מי יודע מה עשה לה המשולש הזה.

VTV

כן, עשיתי את הצפייה החד-עונתית שלי אמש כדי להבין מי נגד מי עת אשמע שברירי שיחות על כך בקרב 2.4 חבריי.

מה אגיד לכם, תבלו. אקזוטיקה רבה צפויה העונה.

למי שתהה, בביקורת של דורון ברוש במעריב, למה הכוונה ב"דנה רון הכלפתע", אסביר: צ"ל - קלפטע. או בעברית - כלבתא, או מכשושה (מכשייפל'ה).

הטוקבקיסטים

במסגרת עבודת המחקר שלי, הנקראת "הפסיכודינמיקה של הטוקבקיסט בבלוג ולווט אנדרגראונד", אני שוברת את הראש באחרונה בשלוש שאלות הקשורות בזהות: 1. מה מניע אדם לכתוב בשם בדוי, שם של אדם לא קיים. 2. מה מניע אדם לכתוב בשם של אישיות מוכרת, למשל, "ספי ריבלין". 3. מה מניע אדם לא לכתוב בשום שם, כלומר להקפיד ולהשאיר את ריבוע השם ריק, או לקווקו אותו במשהו? מה הקשר בין הפעולות האלו למצב האגו ולגובהו, וכן לטוהר כוונתו של הכותב?

כן, ברור שיש מקום לתת את הדעת גם לאנשים שממציאים כינוי המבטא את חיבותיהם, העדפותיהם התרבותיות (בונד, קפיטנוס) או הזואולוגיות-דפדפניות (שועלן). והכי חשוב, מה בין הכינויים לתוכן הטוקבקים.

מאחר שזו עבודה מאוד מורכבת, אין לדעת מתי יסתיים המחקר.

לפני פיזור

אני אוהבת את ההגדרה "מערכת חורפית". מעניין מה מתוך כל האיומים יקרה באמת, כמה מ"מ גשם יירדו ומה תהיה הטמפ' (מאיימים ב-7 מעלות, ובכ-160 מ"מ גשם).

לינקים

ע"מ להקל על חיי הקשים, קימבנתי קומבינה טכנית כלשהי במהלך הכתיבה/עריכה.

התוצאה היא שלא כל הלינקים לחיצים באקספלורר.