הגלגול החדש של מעריב

כמו שכבר כתבתי לא פעם, העובדה שד"ר זקי רכיב קיבל חופשי-שנתי להחליף את כל ה-DNA של אנשי המערכת במעריב מטרידה מאוד. לרכיב אין שום ידע מעשי וממשי בתקשורת. בעיתונות. בדפוס.

הרי זה לא שיש במעריב עיתונאים יותר סתומים, או אם להיות חיובית, פחות מוכשרים מאשר במקומות אחרים. ממש לא. הבעיות של מעריב הן במישור הניהולי-כלכלי.

לתת לאדם, גאון ככל שיהיה (נניח שרכיב הוא גאון, לצורך הדיון) להרכיב לו נבחרת חלומות ולהתניע אותה על אותה תשתית חולנית (שאומרת: כמה שפחות אנשים יעשו כמה שיותר עבודה בכמה שפחות כסף) זה להמשיך את ההליך האובדני שמעריב נמצא בו כבר כמה שנים.

ייתכן מאוד שגם אבי משולם הוא גאון. אבל אבי משולם ערך אתר אינטרנט. אבי משולם לא ערך עיתונים מודפסים. אין לו שום נגיעה לדפוס. וזה שונה לגמרי. אני רוצה לחדד: זה לא "יותר" או "פחות". זה אחר. ייתכן שבכוונת רכיב להמית את הדפוס ולהפוך את מעריב למוצר אחר. למשל, אתר בלבד. מעניין לראות, אם כך, מה יקרה עם nrg בסיטואציה הזו.

אבל אם בכוונת רכיב להחיות את העיתון המודפס ולהפוך אותו למה שהוא כבר מזמן לא, הוא טועה. הוא צריך היה לתת למשולם להשתפשף קצת. בסדר, לקרוא לזה "יועץ בכיר", ולתת לו ללמוד את המערכת. להטיל אותו לתוך הקלחת הרותחת של העיתון המודפס, זה להמית אותו חיים. לא חבל, בחור צעיר?

על פי ההימור שלי, זאת אומרת, לא הימור, אלא העובדה שאני חיה אי אלו עשורים את המערכת, איש מהעורכים הבכירים לא יישאר. משולם יצטרך להמציא את הכל מחדש, וזה בעייתי. כי לא יהיו לו תקציבים, כי ימשיכו להגיד לו שצריך לחסוך כדי "להבריא את המערכת", כי הוא יצטרך להמשיך ולרדות בעשרות פועלי הזבל שמרוויחים פרוטות, ולשכנע אותם שזהו, מעריב עולה על דרך חדשה.

מוזמנים כולם לספור כמה פעמים עלה מעריב על דרך חדשה מתחילת המילניום ועד היום, ולאן הגיע.

וסתם הערה שתזרה מלח על הפצעים: באחרונה ביליתי באולם העיתונות בבית אריאלה כמה ימים, בחיפושים ארכיוניים אחרי משהו (שבארכיון מעריב איש לא הצליח למצוא, למרות ההכרזות והפרסומות של הארכיון). עברתי על גיליונות סופשבוע מאמצע שנות התשעים ועד סופן (ערך: אמנון רבי, אליו אני מקורבת. הוא בעל חב' הפקות עכשיו, אין לו שום עניין בעיתונות). שמעו, אין שום מוצר עכשווי שמתקרב למה שהיה שם. בראייה לאחור של 10-15 שנים, מדובר היה ביצירות מופת שבועיות. אין שום מוסף, אתר אינטרנט או תוכנית טלוויזיה שמתקרבים לעושר, לאיכות וליצירתיות שהיו בגיליונות ההם. וכן, אני אובייקטיבית. איש-איש מכם מוזמן לבדוק בעצמו.

להתראות בגלגול הבא של מעריב.