אתמול פרסמה רשות ניירות ערך טיוטת הנחיות לתאגידי הגז והנפט הכוללים כללי דיווח חדשים לגבי רזרבות ומשאבי נפט וגז. לאחרונה נדרשה המועצה לתקינה בינלאומית בחשבונאות (IASB) להיבט נוסף של הסוגיה והוא אופן מדידת השווי של הרזרבות והמשאבים שהתגלו בדוחות הכספיים בעקבות תגליות נפט וגז.

מזה שנים רבות מתנהלים דיונים במסגרת המוסדות המקצועיים החשבונאים בדבר הגישה הנאותה למדידה של מאגרי נפט וגז בדוחות הכספיים של תאגידי הנפט והגז. הגישה שננקטה בארה"ב ובעקבותיה בכל המדינות בעולם הייתה שבדוחות הכספיים תגליות אלה צריכים להימדד לפי גישת העלות ההיסטורית ולא לפי ערכים משוערים של המאגרים שהתגלו.

כלומר, הסכום שייכלל במאזנים של החברות יתבסס על הסכום שהחברות האלה הוציאו בקשר לתגליות ופיתוחן (לפי כללים שנקבעו) ולא על פי הערך הכלכלי המשוער של תגליות אלה. מכאן תגליות נפט וגז שערכן הכלכלי המשוער עשרות מיליארדי דולר, עשויים להופיע במאזנים בסכום של מיליארדי דולר בודדים. כתוצאה מכך בחברות הנפט והגז קיים בד"כ הפער הגדול ביותר בין ההון העצמי החשבונאי על פי המאזנים לבין השווי הכלכלי של אותן חברות.

בעשור האחרון מונו ועדות היגוי וצוותי מחקר לבחון סוגיות שונות בענף, בין היתר, סוגית המדידה של המאגרים שהתגלו. הנושא עלה מחדש בין היתר, לאור המעבר החשבונאי במדינות רבות להצגת הדוחות הכספיים על פי התקינה הבינלאומית (IFRS). התקינה החדשה מאפשרת במספר רב של נושאים למדוד נכסים לפי שווי הוגן במקום גישת העלות ההיסטורית שהייתה מקובלת קודם לכן, אולם היא נמנעה מלשנות את הטיפול בדוחות הכספיים של מאגרי נפט וגז שהתגלו, אשר כיום נמדדים לפי העלות ההיסטורית.

צוות רואי חשבון מאוסטרליה, קנדה, נורבגיה ודרום אפריקה

בשנים האחרונות מונה צוות מחקר הכולל רואי חשבון מאוסטרליה, קנדה, נורבגיה ודרום אפריקה לדיון במספר סוגיות, ובין היתר, הסוגיה של מדידת המאגרים בדוחות הכספיים לפי שווי הוגן או לפי העלות ההיסטורית.

הצוות הגיע לממצאים ולמסקנות הבאות: המידע על מאגרים לפי שיטת העלות אינו שימושי, מאחר והסכום של העלויות למציאת התגלית ופיתוחה אינו עוזר למשתמשים בלחזות את תזרים המזומנים העתידי מהמאגר. מאידך מדידת המאגר לפי שווי הוגן בדוח הכספי אינו נחשב שימושי מפני שחלק מהפרמטרים המשמשים לחישוב השווי ההוגן הינם סובייקטיביים, ובנוסף ישנה דרגה גבוהה של חוסר ודאות, בין היתר, לגבי הכמויות במאגרים, וזה יגרום לכך שהאינפורמציה עשויה להיות לא מהימנה ולא ניתן להסתמך עליה. משתמשים בדוחות כספיים שנשאלו לגבי דעתם על מדידה לפי שווי הוגן, טענו שהם לא ישתמשו במידע הזה מאחר שהוא מבוסס על אומדני הנהלה, ולכן בכל מקרה הם יבצעו הערכות משלהם לגבי שווי המאגרים.

הצוות הגיע למסקנה ששיטת העלות ההיסטורית היא לא מספקת את המידע הרלבנטי, ואילו שיטת השווי הוגן הינה סובייקטיבית ויש בה דרגת מעורבות גדולה של אומדנים. מסיבה זו הם מעדיפים את שיטת העלות ההיסטורית ולכן לדעתם זו השיטה המומלצת על ידם כי היא "פחות מזיקה".

מנקודת ראות משתמשי הדוחות המפתח לפתרון הינו מתן גילויים אודות כמות הרזרבות לפי סוגיהן במאגרים שהתגלו, פרטים בדבר ההנחות העיקריות שיושמו להערכת הרזרבות ומידת אי הודאויות הקשורות בהערכות אלה.

מאזן הטיעונים בעד ונגד נוטה לטובת גישת העלות ההיסטורית

המלצות הצוות הנ"ל פורסמו במהלך השנה לצורך מתן תגובות לציבור ונשלחו מאות תגובות מגורמים מקצועיים ומטעם חברות הפועלות בענף מכל רחבי תבל. המגיבים הסכימו עם הצוות כי מאזן הטיעונים בעד ונגד נוטה לטובת גישת העלות ההיסטורית.

לאור זאת נראה כי המועצה לתקינה בינלאומית בחשבונאות (IASB) לא תרצה לשנות את הטיפול החשבונאי במאגרים. לפיכך החברות ימשיכו למדוד את המאגרים לפי עלותן ההיסטורית, ולא על פי שוויים ההוגן. אולם בנוסף להמלצה בדבר אופן המדידה (עלות או שווי הוגן) הצוות מציע שהחברות יפרסמו מידע רב נוסף המיועד למשתמשים בדוחות כגון: כמות הרזרבות שהתגלו לפי סוגיהן בחלוקה לפי סוגי המוצר ואזורים גיאוגרפים, ההנחות העיקריות שיושמו להערכת הרזרבות, שינויים בהערכות משנה לשנה ועוד פרטים נוספים.

אימוץ בעתיד של המלצות הצוות הנ"ל בדבר הגילויים הנדרשים על ידי תאגידי הנפט והגז על ידי המועצה המקצועית לתקינה בינלאומית ,ישמש נדבך נוסף לתהליך שבו החלה הרשות לניירות ערך .