הרהורי כפירה

שימו לב לצילום המרכזי בשער הארץ. תהיות בהמשך הפוסט. הארץ הוא העיתון היחיד שלא הביא בשערו תמונה של אהובה תומר ז"ל. ישר"ה הוא העיתון היחיד המדווח בשער על שינועה של אן פולארד לישראל.

אתמול היה זה ישר"ה שזכה למודעת שער מחבקת של הסמארטפונים של אורנג'. היום מעריב זוכה לעיסוי הכלכלי. אם לסכם, עד כה שלושה עיתונים נכנעו למודעות מעטפת שכאלו בשעריהם, שלא נמכרות בפרוטות, אני משערת. ידיעות, אאל"ט, עוד לא נכנע. מעניין אם ומתי זה יקרה.

הכותרות

לאחר פציעתה של אהובה תומר תהיתי איזו סיבה הייתה לה להידחף לאש. מובן שמיד ננזפתי: מזתומרת איזה סיבה? היא מפקדת, לא? כן, אבל גם למפקד צריך להיות איזשהו היגיון בריא, איזושהי מחשבה על מי שהוא משאיר מאחור. הדוגמה האישית שנתנה תומר היא גרועה ורעה מאוד.

לא היו לתומר שום אמצעי כיבוי, שום דרך להציל אחרים. היא פעלה ללא מחשבה ובלי להכיר בסכנה הרובצת לפתחה. וזה מצער. אומרים שהיא הייתה כזו, אחת שהולכת עם הראש בקיר, אחרת לא הייתה מגיעה למעמדה הרם, מפקדת תחנת משטרה. מתברר שצריך לשים לב למקומות בהם כדאי לדפוק או לדחוף את הראש. אש בעוצמה מטורפת זה לא המקום הראוי.

אתמול בערב התראיינו ראש עיריית חיפה יונה יהב ומכר של תומר מימי המשפט שלה, עו"ד אביגדור פלדמן אצל קירשנדון. שניהם, המכירים אותה, אמרו את מה שאני כותבת כאן (במילים אחרות, כמובן). טפסר אריה רגב בידיעות: "אם הייתי רואה אותה הייתי עוצר אותה בכל דרך". חוץ מזה, ככל שדגמתי, ותקנו אותי אם אני טועה, לא נכתבו הערות בנושא בעיתוני היום. למה בכלל צריך לדבר על זה במקום להתאבל? כדי למנוע מופעים התאבדותיים כאלו בעתיד.

הדבר הבולט ביותר בשער הארץ הוא התצלום המרכזי: השר אלי ישי עם כבאים בכרמל, אתמול. השר מחבק שני כבאים, בתצלום ארבעה מהם. איש לא נראה ככועס עליו, או משהו כזה. צילום שכזה אפשר לשים באלבום משפחתי של כל אחד מהכבאים ושל השר, כמובן. זהו תצלום אוהד, בעדי לגמרי. מעניין מה הביא את עורכי העיתון להביא אותו בשער, בלוויית הכותרת הראשית "נתניהו לישי: הפסק לדרוש הקמת ועדת חקירה". זכותו של השר לקרוא למה שהוא רוצה, איך נתניהו יכול לומר לו מה לומר? האם הכל בגלל הסמסים שקיבל אתמול הקוראים לו להתפטר, בעקבות פתיחת הקבוצה בפייסבוק?

זה מתכתב עם סקר (טלסקר) מעריב, 66.8% מהנשאלים חושבים שצריך ועדת חקירה. 51.7% לא חושבים שצריך לפטר את אלי ישי. 36.1% חושבים שעל המחדל אחראיות הממשלות הקודמות.

דו"ח המבקר אומנם יתפרסם מחר, אבל יופץ היום. בן כספית בשער מעריב: אלי ישי ייצא ממנו בשן ועין. גם נתניהו לא יוצא נקי. ידיעות: האחריות על ישי וברק.

מיה בנגל ונועם שרביט כותבים במעריב שהיום צפוי המבקר להודיע שהוא נענה לבקשת רה"מ "לערוך דוח ביקורת על ההיערכות לשריפה בכרמל והטיפול בה".

במארקר מנסים לעשות סדר במספרים ובתקציבים. הבלגאן, כמשוער, גדול.

מעריב לא מציין את מינוי מרים פיירברג (כמו שכבר כתבו, בזכות שמה, הר אש) ראש העיר של נתניה מאתמול; איך בשש בערב מינה אותה נתניהו למנהלת מבצע השיקום, ושעתיים מאוחר יותר "פה וגב ליישובים... תוספת כוח". זה קרה, ע"פ איתמר אייכנר בידיעות, מאחר שהמנכ"לים של רה"מ קצפו ואמרו שלא ימשת"פו איתה. בהארץ אין זכר למחלוקת בתיאור מעמדה החדש של פיירברג.

הפובליציסטיות. או, סוףסוף אישה. סליחה על המקאבריות. נפטרה אהובה תומר, וציפי לבני (שלא הכירה אותה) ושרי מקובר-בליקוב כותבות על כך בשער מעריב (למען הפרוטוקול: בידיעות כתבו ביומיים האחרונים גם סימה קדמון וסמדר שיר).

במדור הדעות של מעריב מספר בן דרור ימיני שקיבל מייל ממכר, מרצה באונ' חיפה האומר שהתקשורת מגזימה בראיית השחורות שלה, ושהיו המון דברים טובים: מערכות עירונית מתפקדות למופת, שירותי הצלה מקצועיים היודעים את עבודתם וא"י מתנדבת ותורמת. "היכן כל זה היה בעיתונים? כן, וגם ראש ממשלה במיטבו", אומר האיש. במחילה, זה דווקא היה בעיתונים. את טורו מסכם ימיני כך: "בניגוד לשטיפת המוח הקולקטיבית שאנחנו עוברים כאן כבר חמישה ימים, ייתכן שאנחנו לא כאלה איומים, רשלנים, מכורים למחדלים וחדלי אישים. אולי הימים האחרונים מלמדים שאנחנו לא, ממש לא כל כך גרועים".

ניר גונטז' מביא בידיעות ראיון מבולבל עם טפסר אריה רגב, מפקד שירותי כיבוי חיפה, על הכביש העליון והכביש התחתון, המזכיר את המערכון של הגששים על חובת השלום בחדר מדרגות: מי צריך לומר ראשון: זה שעולה או זה שיורד.

ידיעות (מאיר תורג'מן) הגיע לבית הספר לכבאות בראשל"צ: "אם מבחוץ זה נראה רע, מבפנים זה רק נהיה גרוע יותר".

או, סוף-סוף מישהו ראיין את דיוויד גולן מנכ"ל כים ניר (ולא כימניר).

שרה נתניהו ביקרה אתמול בבית החולים בו מאושפזים הפצועים. מתברר שהיא עזרה בגיוס תרומות לפצועים הזקוקים להשתלת עור. זה שודר אמש במהדורות החדשות בטלוויזיה. בידיעות ובמעריב ובהארץ אין לכך זכר. בוואלה יש על כך מבזק. וכן ב-ynet, בזמן אמת. ידיעה קצרה ונחבאת אל הכלים על הביקור והגיוס אפשר למצוא בישר"ה, ע' 15 . עכשיו תסבירו לי: לזיין תמוח על הקמפיין ההוא במשך שלושה ימים בשער (מעריב) זה כן, אבל לכתוב כמה מילים על הביקור שלה, זה לא?

נער בן 14 מעוספייה הודיע שהוא אחראי לדליקה.

על הגזמות ואימותים כתב גם רועי ארד בתחילת הקרבות. באשר לכתבי הטלוויזיה בשטח, אני דווקא רוצה לגונן עליהם חלקית. הם מחויבים לספק דרמות באפס זמן בדיקה. הם צריכים למלא שעות שידור כי זה מה שנדרש מהם. אין להם זמן לוודא שמה שהם אומרים הוא נכון. הם מצווים למלל אינסופי. אז מתוך כל מאה מילים, חמישים יהיו מוגזמות. או לא מדויקות. או לא נכונות. מי זוכר? את מי להאשים? את העורכים שלהם.

המילים שלהם בסך הכל מקשטות את המראות. והאש מהפנטת. הרבה יותר משלל הפיגועים והאסונות שידענו. היא מאוד מוחשית, היא יפה, היא חזקה. נכון, היא טומנת בחובה מוות וכליה, אבל אי אפשר להתעלם מהתכונות החיובית שלה. הצלמים מזמן לא התעלו על עצמם, המעצבים (בעיתונים ובטלוויזיה) מזמן לא השקיעו כל כך. כולם נתנו את מיטבם. האש היא אויב נאה וראוי, וכל המלחמה נגדה לוותה בהערכה על כוחה ועוצמתה.

מתוך פרוטוקול עיריית חיפה על פעילות התאגידים העירוניים. מעניין שיקירנו רשף חזי לוי אפילו לא ממש מתלונן על המצב.

עיריית חיפה במודעת עמוד (ידיעות, מעריב, ישר"ה, הארץ) המודה לכבאים, שוטרים, מד"א וכו'.

תדהמה בכותרות

"האסיר שעצר את משכבי הזכר בכלא" זו הכותרת של מעריב בע' 22, והיא מתייחסת ליצחק אברג'ל. היא מזכירה לי את הכותרת "לא תנאף", שכיתרה את המוסף המדיני של מעריב בסו"ש לפני שבוע וחצי. וכל השומע יצחק.

מכה כחולה

נתיב נחמני מספר (ויותר חשוב, מצלם) אלימות שוטר כלפי אזרחית. מעניין מה יהיה למפכ"ל לומר על כך.

אן פולארד

הובאה אתמול לישראל אחרי שנמצאה על ידי דיפלומטים ישראלים בניו יורק במצב בריאותי וכלכלי קשה. סיפור הבאתה מובא בכל העיתונים, בישראל היום הוא בשער. מה עם מעריב שמקמפיין את שחרור פולארד? בידיעות נכתב שהיא "הועלתה" לישראל. על פי ערוץ 10, 2 וישר"ה היא נמצאה בלוס אנג'לס. ע"פ מעריב, הארץ וידיעות, בניו יורק. ע"פ הכמה שניות שהיא כיכבה בחדשות 2 (היחידים שצילמו אותה), היא נראית, וסליחה שאני כופרת, בסדר גמור.

צחוקים בממלכה המאוחדת

חברי הסמית'ס אוסרים על רה"מם הבריטי לאהוב אותם.

נשים נשים

צפי סער שואלת (בין היתר) למה נשים מתאמצות להסתיר את גילן. השאלה המתריסה זוכה להפניה גם בשער העיתון. כל מה שהיא אומרת, נכון: "מדובר איפוא בפוטנציאל ממשי של פגיעה בפרנסה, כלומר בקיום עצמו. זה רלוונטי גם לגברים, אבל הרבה יותר לנשים".

היא לא מזכירה כמעט את האלמנט הנוסף: שוק הדייטים, אחד הפרועים והאייג'יזיסטיים בעולם.

בלוגלנד

באיחור מה, למעריצים: זו ש העושה בברלין חזרה לפוסט אחד.

מאיה נסטלבאום, עיתונאית ותיקה, פתחה בלוג, הלייפסטייל של מאיה. תיהנו.

לפני פיזור

זה השיר (פיוט), כך נכתב (נעם ברקן, 24), ששימש כרינגטון של אהובה תומר, והושר על קברה (גם לידיעת יונה יהב שנשאל אמש ע"י הקירשנדון איזה שיר הושמע, ולא ידע. "שיר", אמר).