צילום: אריאל קסיס

כותרות

הארץ מכין עמוד חבצלת לקראת האסונות הבאים:

ע' 10 מתריע על ארבעה אסונות עתידיים ומרכז אותם בעמוד הגיוני באתר. הללויה.

רק חבל שהלוגו "הכתובת על הקיר" לא נעדר.

רעידת אדמה - 0 שקלים זהו תקציב 2011 של ועדת ההיגוי הבין משרדית להיערכות לרעידות אדמה בישראל.

דליפת חומרים מסוכנים - אירוע העלול לגרום למות מאות ואף אלפי הרוגים ברדיוס של מאות עד אלפי מטרים.

אסון תעופה המוני - ליקויי הענף הוגשו בדוח של עמוס לפידות כבר ב-2007.

מגפה - בתי החולים יקרסו.

כמה עלתה השריפה?

הארץ, שער: "בכירים בירושלים העריכו שהנזק... יסתכם לכדי מיליארד עד שני מיליארד שקלים".

המארקר, שער: "העלות הישירה והעקיפה... תהיה כ-2 מיליארד שקל לפי הערכות של מקורות ממשלתיים בכירים".

בין מיליארד לשניים יש הבדל קטן. ואמש בטלוויזיה: שלושה.

בנוסף, רכישת צי מטוסי כיבוי והקמת רשות ממלכתית יעלו למדינה 2 מיליארד ש'.

ע"פ המארקר ("בלעדי", אין באתר), הסופרטנקר יעלה 2 מיליון דולר לעשר שעות לפי החישוב של 200 אלף דולר לשעה, אבל זה נכתב כבר אתמול ב-ynet, למשל.

אני, מעניין אותי לדעת, האם נתניהו התייעץ עם אנשי ח"א כשהחליט על הבאתו, או שהידע שיש למזכירו הצבאי, יוחנן לוקר, מספיק, והאם לוקר אמר לו "קח"?

אלי ישי מתלונן על לינץ'.

(גם) בגלל שהוא ספרדי.

לא, לא הגזמתם בכלל.

ידיעות בכותרת ספרותית: "הכתם".

לא נטיעות כי אם דילולים, בניגוד למבצע הנטיעות של ידיעות בשיתוף קק"ל, ידיעות מבקש מקוראיו שיתרמו 36 ש' להחזרת הירוק לכרמל.

כפולת 2-3 בידיעות מוקדשת לשיקום הכרמל, ודווקא יש שם הסברים של כל הגורמים הנוגעים, שעוד לא נוטעים כלום, לכן הפנייה לתרומה לא ברורה, בעיקר בגלל ניסוחה הלא רלוונטי: "... לתרום 36 שקלים להחזרת הירוק לכרמל, שישמשו לגידול שתיל עץ לחידוש החורש שנשרף".

בכפולת 4-5 שורת כתבים (שבעה!) סוקרת את כל תולדות ועדות החקירה בנושא שירותי הכבאות.

בע' 8 יש השוואה בין הכבאיות הישראליות לפלסטיניות. אוי, הבושה.

ח"ח לכותרת בע' 10: "הפסקת אש".

אריה דרעי התראיין אתמול לערוץ 10 והציע להכשיר אברכים ככבאים. רגע, זה לא מה שכתב רון בן ישי לפני כמה ימים?

ממון עושה למפוני האש חושך בעיניים, עם סיפורי זוועה על מה שקרה לנפגעי אסונות קודמים שניסו לחלץ את המגיע להם מהמדינה.

ע"פ עופר פטרסבורג בממון (ע' 6, עם הפניה קטנה בשער), המפעל הגדול ביותר בעולם לייצור חומר מעכב בעירה נמצא בצרפת, והוא בבעלות עידן עופר. אחרי שפרצה האש הוא פתח את המחסנים ודאג לאספקה חינם של 300 טון (השווי: 700 אלף דולר) מהזהב האדום.

אם היה מתברר שעופר אחראי באופן כלשהו למחדל, מה היה גודל הכותרת בשער?

במעריב משהו חדשני: בכפולת 2-3 קטע מספר עתידי של סמי מיכאל (עם הפניה בשער): מעוף הברבורים, על יערן שנלכד בשריפת ענק בכרמל. הספר יראה אור בהוצאת כז"ב.

בן כספית כותב על בקשת נתניהו מלינדנשטראוס לדחות את פרסום הדוח שלו על שירותי הכבאות, שפרסומו מתוכנן למחרתיים, כדי לכלול בו את חקירת השריפונת מסופשבוע, כדי למנוע בכך הקמת ועדת חקירה ממלכתית.

איך כותב כספית במגננה?

"לכל אלה שבטוחים ששנאת נתניהו מניעה את הביקורת שנכתבת עליו כאן, אני מציע לחזור לארכיון ולקרוא מה נכתב כאן על אולמרט עם סיום המלחמה, ועם הגשת דוח וינוגרד".

בסוף דבריו הוא מלגלג על המאמר של עמוס רגב מאתמול, על נתניהו שעבר את מבחן האש:

"יכול להיות שנתניהו צלח את מבחן האש. אנחנו לא צלחנו אותו. גם למעלה מ-40 הרוגים לא צלחו אותו. וגם יערות הכרמל די נכשלו בו. ואתה, מר נתניהו, הוא האחראי לנו, להרוגינו, ליערותינו, לשלומנו וביטחוננו".

זו הפעם השנייה בתוך זמן קצרצר שתא"ל אבי בניהו, דו"צק'ה, כותב במעריב. היום זהו הספד לנער אלעד ריבן, אותו הוא כמובן לא מכיר, כך על פי עדותו.

בפעם הקודמת היה זה שיר הלל על כרמלה מנשה שזכתה בפרס א.מ.ת.

מה נהיה?

את שער ישראל היום מכסה פרסומת למהפכת הסמארטפונים של אורנג'.

הכותרת היא "היום שאחרי".

דן מרגלית בשער: התמונה ברורה, לא צריך שום ועדת חקירה.

עוד כותרת: "2002: לבני תמכה בביטול הכיבוי האווירי"

גיל מסינג, דוברה של ח"כ לבני, מסר בתגובה: "מעבר לעובדה שמדובר היה בהמלצת כל גורמי הביטחון ואנשי המקצוע, ושלהחלטה נלוו אלמנטים המתייחסים לחלופה לכיבוי האווירי, הניסיונות העלובים והשקופים של נתניהו ואנשיו לייחס לאחרים אחריות למחדל האיום שהתרחש בכרמל על בסיס ההצבעה מלפני תשע שנים, לא יצליחו לכסות ולו מעט מהכשלים הנוראיים שאירעו סביב אירועי הכרמל".

עוד כותרת: "עשה את ההבדל""

מי? הסופרטנקר. הכבאים עמדו נפעמים.

כספית כמובן מזלזל בו ואומר שהוא הובא רק אחרי שהאש דעכה.

ובע' 16 במעריב, המוקדש לטנקר, הוא מכונה "המושיע" (עם כוכב אדום ב-ו).

אבל בבוקסית צמודה של יונתן הללי אומר רשף חזי לוי שלא המטוס הגדול הביא להכרעת הכף, אלא דווקא הקטנים.

"לקח לנו שלוש שעות לפנות את כל כוחות הכיבוי מהשטח כדי לפנות את הזירה למטוס שיוריד את מטענו. הורדת מטען ממטוס כזה יכולה לפגוע בריאותית".

זה מצער, כי דווקא בימים אלו, בהם רה"מ נבדק בציציותיו, ישר"ה מתגייס בכזו בוטות.

יש עורכים בדסק?

לכתב ערוץ 2, שדיבר אמש ב-22:00 לערך עם הטייס הצרפתי:

לא מטוס "קנדי", אלא "קנדר", כמו שאמר לך הצרפתי. לא באמת חשבת שהוא יטעה בשם המטוס שהוא מטיס, נכון?

תיקון: טעיתי. המטוס הוא בהחלט פאר תוצרת קנדה.

אמש, בהיום שהיה הובאה כתבה מצוינת של נתניהו ליד הסופר טנקר והטייס שלו. 100 אלף דולר לגיחה. בין היתר עמד לידם (כנראה) טייס ישראלי בלתי מפוקסל מקוסקד וממושקף. אאוץ'.

ב-ynet שכחו למחוק את הערות העריכה.

האמת, זה מעודד, כי זה אומר שיש עורכים הקוראים את הטקסט ומפעילים כתבים.

יונית לוי, ואחריה כתב כלשהו, הזכירו אמש אזהרות שהשמיעו בעבר כבאים מפני שריפה בכרמל וציינו כי זו "נבואה שמגשימה את עצמה".

מובן שזה שימוש שגוי לחלוטין במושג. זו הייתה נבואה המגשימה את עצמה לו האזהרות הללו היו גורמות לשריפה.

עודד טירה - אל תגידו כמות ההרוגים. אמרו "מספר".

למדתי מילה חדשה: מבנה יביל = מבנה נייד, מוכן.

לחם עבודה

העיתונאים החרדים התאספו כדי להקים לעצמם אגודה, ולהפתעתי, גברים ונשים יושבים באותו חדר, סביב אותו שולחן.

הודעה לעיתונות

"עובדת שפוטרה תובעת את מקאן אריקסון על אי תשלום לכאורה של יותר מ-800 שעות נוספות, אותן עבדה לטענתה, ללא תמורה, ובניגוד לחוקי העבודה במדינת ישראל.

"הנוהג להעסיק עובדים בתחום הפרסום לאורך שעות ארוכות, ללא תמורה, מנוגד לחוק, ואינו פוטר את המעסיק מתשלום, וזאת גם שנים לאחר שנעברה העבירה" אומרת עו"ד שרון טייץ, המתמחית בדיני עבודה, אשר מייצגת את העובדת שפוטרה. התביעה שהוגשה לבית הדין לעבודה בתל אביב, עומדת על 82 אלף ש"ח.

לדברי עו"ד טייץ, אם תתקבל התביעה, הדבר עלול לחולל גל תביעות בן מיליוני שקלים כנגד חלק מחברות הפרסום ועסקים בענפים נוספים במשק, הנוהגים לכאורה, לדרוש מעובדיהן להתייצב לשעות עבודה ארוכות, שלא תמיד מדווחות כחוק".

למשל, במערכות העיתונים.

ספרים

אמנון לורד כתב את "רצח בין ידידים, אורי אבנרי, סיפור מלחמה פוליטי".

מתוך הקומוניקט: "לורד, לשעבר עורך מקור ראשון, השייך לצד הימני של המפה הפוליטית, נמשך לדמותו הססגונית והאידיאליסטית של אורי אבנרי ורצה לפצח את ההוד, הסוד"

ומתוך הספר:

"אי אפשר שלא לתהות כיצד הצליחו דווקא אורי אבנרי ושלום כהן, דון קישוט וסנשו פנסה של שועלי שמשון, להיות הזוכים במירוץ לרכישת השבועון. להעולם הזה היו שני רוכשים פוטנציאליים, כבדים ומפורסמים, בעלי יכולת מוכחת במו"לות ובעריכה: גרשום שוקן, הבעלים של הארץ ועזריאל קרליבך ממעריב. ובכל זאת, בתחרות מול הכסף הגדול במושגי התקופה וכוחה של העיתונות הממוסדת, מנצחים שני התפרנים שיצאו רק שנה ומשהו קודם משוחות מלחמת העצמאות. אבנרי נפצע קשה בקרבות חזית הדרום ויצא מבית החולים רק בתחילת 1949. היה לו אומנם ניסיון ככתב הארץ וככותב מאמרים פובליציסטיים ועורך של חוברות אידיאולוגיות. אך זהו רקע דל בהשוואה לגדולי המו"לים".

באחר - פרק מהספר (על משפט קסטנר).

מה לקנות

מדריך לקניית מחשבים ניידים עמידים ואמינים. מה ששבה את לבי בסקירה זו העובדה שהמחשב הזול ביותר נמצא במקום הראשון (וגם כי הוא Asus, דגם דומה לשלי, שהיה אפילו זול הרבה יותר).

פר-סו-מות

אחרי שהתפעלתי ממרקו וציפי שביט, לא מסוגלת יותר להסתכל על הפרסומת, המשודרת כל חצי דקה בממוצע. די.

החזל"ש עם הפרסומות הורג אותי. זה מה שגורם לי לכבות את הטלוויזיה (ולא לשמוע מה חדש בצפון בתוכניות הבוקר).

מה יהיה עם המודעה הזו? אי אפשר לחלוש עליה ידנית?

צרות בכותרות

"השיבה הביתה" (מעריב, 12). נחשו למה.

בחזרה לשגרה הכחולה

באתר שוטרים חשופים בניידת מזכירים אירוע מלפני שלוש שנים, בו נסע שחר איילון במהירות מופרזת, ופתח פה על הכתב שהתייחס לכך.

מיילבק/ די ארוך מאת עובדת לשעבר בערוץ חדשות טלוויזיוני

"עושה רושם שהתקשורת המריירת מול צילומי האש משחרת לטרף ורוצה עוד. כל תיאור נורא ואיום של מוות, כל ציטוט פורנוגרפי של עד ראיה נוסך באנשיה גאווה כאילו זה עתה יצאו ממסע כומתה, כאילו הם עצמם לחמו באש המשתוללת.

איפה היו כשהכבאים הפגינו שוב ושוב? התריעו. בכו. התחננו לטיפת תשומת לב. הרי אותו עורך שישב במשרדו הממוזג ודאי הביט בקומוניקט שקיבל, עיקם את האף והניח אותו בתא למועד מאוחר יותר.

וכשהדובר ביקש אייטם אחד, סיקור קצר של המצב - אותו עורך אמר שיש דברים דחופים יותר. למשל הביקיני החדש של ברפאלי ושינוי התדמית של נינט. גם אייטם על גאג'ט כזה או אחר (אולי גם יקבלו דוגמית מאוחר יותר).

היכן תיעוד הפגנות הכבאים? עכשיו, כששיערה של יונית מתבדר ברוח ומאחוריה אש זה מצטלם מצוין. האדום אדום הזה נראה נהדר על רקע הכתוביות. תארו לצופים עוד קצת איך נשרפו חיים הצוערים בתוך האוטובוס, איך זעקו או לא זעקו לעזרה ברגעים האחרונים. המשפחות והחברים יודו לכם.

עכשיו זה "סקסי". יש לכם אייטם נהדר בו לא צריך תחקיר, לא צריך לעבוד קשה מדי. אפשר להסתפק במרואין שמאשים את... רה"מ/שר האוצר/שר הפנים/שר הביטחון.

אפשר לחצות את המסך לשניים, בצד אחד קריין/מרואיין ובצד השני אש התמיד. זה נהדר. זה מרתק. ואז תרועות השמחה לכבאים. כי הם באמת עובדים קשה. ובכלל הרי צריך למנות גיבור. באסון התאומים זה הלך יופי.

ואותו גל'צניק שישב בחדר העריכה והקליט את פס הקול הדרמטי לדיווח של הבוקר בעופרת יצוקה (לשם דוגמה), הוא אותו עורך שיושב היום בקונטרול ומצית את הדרמה כדי לא לפספס, חלילה, את הדליקה ש"בשעה זו ממש... האירוע המתגלגל... האש תופסת תאוצה..." הרי הערוץ המתחרה כבר באוויר עם תמונות יפות יותר. ולמה לנו אין?

זה מצטלם נהדר. המשפחות כבר חוזרות לבתים שנעלמו כליל. או! זה ריאליטי! סוףסוף משהו איכותי. "החדר שלי" זועקת אחת. "הכלב שלי" צועק אחר, ומי מסוגל לזפזפ עכשיו. הכתבים נשלחים לתור אחר עוד מקומות מרתקים ולא מצליחים להסתיר את אכזבתם כשהמרואיין שתפסו מעיד שביתו עדיין עומד על תלו .

אבל אם המפונים עומדים מול החורבה ומתייפחים - זה מצטלם מצוין . ובכלל בלי מאמץ. זה מרתק ומשאיר את הצופים איתנו. ומחר - חגיגה! נוכל להוסיף את הפרסומות עליהן ויתרנו משך יממה שלמה. ואלוהים אדירים, איזה בזבוז כסף זה היה!

כבר מתחילות ההלוויות, אבל בשעה 16:00 אף אחד לא לא טורח למחוק את הקול המעיד שזה וזה ייטמן בשעה 15:00. או לתקן טעות שנפלה בשמו. כי מה זה כבר משנה.

כמה חבל שאף אחד לא טורח לעצור ולחשוב שגם בו האשם. כשהתקשורת רוצה להעלות משהו לסדר היום הציבורי הוא יעלה. והפגנת הכבאים לא עניינה אף אחד. ותחנוניהם לקצת יחס לא נענו. זה לא מצטלם טוב. לא סקסי מספיק".

לשעברית

לפני פיזור

לא הייתם פה אתמול כי חשבתם שאני בחופשה? האמת, גם אני, אבל לא יכולתי להתאפק מלכתוב את מילון השריפה.

ולקינוח:

אריאל קסיס מצלם.

(צילום: מור אלנקווה).