כותרות

במעריב שלוש הפניות ענק, ביניהן פפראצי של ראש המוסד, מסכן, שיתחרה מעתה על ריבועי תמונות עם עדי הימלבלוי וברפאלי, ולידו בענק "מנהלת הקמפיין", עם תמונה מחמיאה של השרה, ודיווח על הקמפיין האישי שלה נגד ציפי לבני (זה כבר יומה השני בשער).

ההפניה השלישית מתייחסת לשני המועמדים המובילים למפכו"ל, יוחנן דנינו ושחר איילון, ידיעה שהתפרסמה אתמול בשער הארץ, והיום אפשר לראותה בשער מעריב ובכפולת 2-3.

כן, יש למישהו בעיה עם זה?

מה הסיפור עם השרה נ.?

ב-ynet חזרו אתמול בערב על סיפור מכתביו של ישראל יגל, שפורסמו אתמול בבוקר במעריב, אחרי שפורסמו שלשום בערב בערוץ 10.

כפולת 4-5 (בן כספית) חופרת בהתערבות השרה בקמפיין הבחירות האחרון וזה שלפניו.

לסכם ולקצר את מה שכבר נכתב אתמול בקצרה:

השרה הייתה בעד קמפיין "זה גדול עליה", למרות שהתברר בקבוצות המיקוד שהקמפיין מזיק, מביא לאובדן קולות ומרחיק נשים.

כספית מספר שמקורבים התקשרו אליו וסיפרו על השתפנותם. הם עדיין רוצים לעבוד במדינה הזאת.

אחד מהם אומר שיום יבוא ויקרה פה אסון (בגלל התערבות השרה).

תגובת הלשכה: "הדברים לא היו ולא נבראו".

אני מנסה להבין את מהות האסון. או האובססיה. או שניהם.

יגל מוזכר פה, ב-2006, בתיאור הפגנה של חיילי מיל. שקוראים להנהגה להתפטר: רה"מ, שרהב"ט והרמטכ"ל:

"ישראל יגל (52) מירושלים, שארבעת בניו משרתים ביחידות מובחרות בצה"ל, שיגר מכתב לראש הממשלה, לשר הביטחון ולרמטכ"ל. "שלושתכם נכשלתם בתפקידכם, לא סיפקתם את הסחורה הבסיסית של הגנת אזרחי ישראל. כשהכישלון גדול, אין ברירה אלא להתפטר. תנו לאחרים לבצע את המשימות הכבדות".

מתברר שהוא חובב מכתבים לרה"מים (בהנחה שזה אותו אדם).

שביתת הפרקליטים המתמשכת בשער ידיעות (ובכפולה הפותחת), וגם בראש ע' הבית בהארץ הבוקר.

ידיעות מזכיר ש"עבריינים חוגגים": נאשם בתקיפה חמורה שוחרר הביתה, נאשם בעסקאות סמים קיבל בחזרה את הכסף שהמדינה החרימה.

מה לא תקראו במעריב?

את החדשות בעניין סיפור הדיאטות הגדול שהתפרסם ב-7 ימים ב-12 בנובמבר.

ע"פ ידיעות (גיא ליברמן, ע' 8), שלשום הגיעו פקידי מש' הבריאות למחסני חברת ההפצה בקו אחד, במשמר איילון, ומסרו צו תפיסה למוצרי הדיאטה. "נציגי משרד הבריאות לקחו כמה מהמוצרים לבדיקה".

נציגי החברה מסרו שכל המוצרים מאושרים בארה"ב ובישראל, וש"על משרד הבריאות להתרכז בעבודה אמיתית שדואגת לבריאות הציבור ולא בעבודות יחסי ציבור".

וגם לא פולואו על מכתב המג"דים לנתניהו (בעניין שחרור שליט).

מה לא תקראו בידיעות?

אף מילה על המכתבים של יגל. וגם לא על השרה. מעניין למה? אם מדובר באסון למדינה, איך זה לא מעניין את העיתון של המדינה?

אבל אין אזכור גם בהארץ, ומשומה גם לא בישר"ה.

ראש המוסד, מה התוכניות שלך?

צלם הפפראצי/כתב של ערוץ 2, אאל"ט, שהתייצב אתמול בבוקר בפתח ביתו של תמיר פרדו, שאל אותו ללא היסוס מה התוכניות שלו בג'וב החדש. זה לא מספיק: למה לא שאלת אותו מי המועמד הבא לחיסול? בלי זה לא הייתי חוזרת למערכת במקומך.

לא מצנזרים?

שמו של ראש אגף הצומת יוסי כהן נחשף בידיעות של אתמול, עמוד 2.

מה משותף לג'וליאן אסאנג' ולאב"ל?

שניהם אמרו השבוע "יחסי המין היו בהסכמה".

חדשות כחולות

ע"פ ידיעות, מ' נבדקה בפוליגרף ו"ממצאי הבדיקה מחזקים את גרסתה".

גם ע"פ ישר"ה היא נבדקה, אלא שפה אין תוצאות.

וגם: ד"ר אורלי אינס הגישה תלונה במשטרה נגד שני אתרים: שוטרים חשופים בניידת, ומחלקה ראשונה, על שחשפו את זהותה עוד טרם נחשפה.

מעניין אם המשטרה תמצא בכך עניין לציבור.

נביעות

המבול הפך לטפטוף.

בישר"ה מסבירים שנתניהו דיבר על פשרה, לא על חילופי שטחים.

במעריב מתעקשים שמדובר על מבוכה וש"רה"מ הביע תמיכה ברעיון חילופי השטחים, והדגיש שאינו רוצה למשול בגדה המערבית ובעזה".

ומהסביבה: הילרי קלינטון ביקשה לבדוק אם נשיאת ארגנטינה, כריסטינה קירשנר נוטלת תרופות פסיכיאטריות.

מעריב מפסיד

והשנה, פי 3 יותר מאשר בשנה שעברה.

מועדון ה-800

דני ספקטור ראיין ב-24 של ידיעות כמה אנשים שקיבלו את הציון הזה בפסיכומטרי.

כולם גברים, למעט אחת, אורית, מדענית, שכנראה לא רצתה לחשוף את פרטיה. אורית המדענית אומרת כך: "במשך שנים רבות שנאתי את הציון הזה והתביישתי בו".

למה, כי נשים לא צריכות להיות כל כך חכמות?

התיקונים

"תיקון:

בתמונה שצורפה לכתבה מבט מבפנים ופורסמה בעמודים אלה אתמול, נפלה טעות. האדם בצילום מימין הוא אלי איילון ולא ישראל יגל, כפי שנכתב. אנו מתנצלים על הטעות"

(אם צופים בכתבה בערוץ 10, משם נלקחה התמונה, אפשר להבין שזה איילון).

שורה תחתונה: אין שום תמונה של יגל.

יש עורכים בדסק?

כתבתי את זה כבר כמה פעמים: למה איש לא עורך את כתביו של בן כספית? לא מגיע לו?

כספית נוקט בשפה תמוהה, למשל השרה וכן לבני מכונות "הגברת".

הצירוף "בשלב מסוים" (בשגיאה, מסויים), מופיע בטקסט שלו לפחות שש פעמים.

למפיקה, דורית, אין שם משפחה.

רבים מהניסוחים מתאימים לשיחת סלון, אבל לא צולחים, בעממיותם המדוברת, את מבחן הדפוס.

רוצים לראות את פעיל הליכוד גסטון מלכה בפעם האחרונה? אין בעיה, בע' 13 במעריב יספקו לכם את גופתו בתכריכים, כשהיא מובלת למנוחת עולם.

"בן 70 נפל מהסולם ונהרג" (מעריב, 19)

איזה סולם?

משמעות ה' הידיעה ברורה?

כיתוב תמונה, מעריב עסקים, 8: "אחת ממשתתפות היפה והחנון".

שם, אולי?

ברשתתת

רון מיברג באחר על גסיסת העיתונות.

VTV

ההישג הגדול של הסרט של דני ענבר מאמש, שיגעון הפייסבוק הוא שעדן אברג'יל מצאה אהבה (בעקבות שערוריית התמונות שלה) למשך ארבעה חודשים תמימים.

מבקרי הטלוויזיה עיקמו בכללי את פרצופם.

יום האיידס הבינלאומי

מנחם בן ממשיך להכריז: אין דבר כזה, איידס.

הטוקבק (המקוצר) של

captain beefheart מאתמול:

"היציאות האלה של מנחם בן מקורן ברצון הבסיסי, והפרימיטיבי משהו, להתבלט... קצת חבל, משום שבשינוי קל (עריכה?) אפשר היה להעמיד את האמירה הזו בזווית איכותית. לאנשים שלוקחים נושאים כאלה ברצינות קוראים "ספקנים". וכשהם כותבים (נגיד כמו מייקל שרמר), יוצאת כתבה טובה, שגם מעשירה את העולם ולא רק מחוללת סערה רגעית, שרובה התגוששות מיותרת עם הכותב.

אפשר היה לקחת את הנושא ולהציגו כקריאת תיגר על תיאוריה מקובלת. משהו כמו "איידס - האם זו מחלה אחת?". ואז לשטוח את הטענות השונות ואת נימוקיהן. יכול להיות שכותב רציני אף היה מצליח לערער על המחשבה ש"איידס" הוא מושג יחידאי, המתאר חולי ספציפי ומובחן.

אבל בן, ו(היעדר) עורכיו בחרו ב"אין איידס ומעולם לא היה". ומשם הוא צולל למעמקי החלטורה הפסבדו-מדעית, שאין לו אפילו את הבינה והידע הבסיסיים להבין את המושגים שאת שמותיהם הוא מכריז בידענות ילדותית.

האנושות לא יצאה נשכרת מבליל המילים... במקום דיון איכותי הושמע צרור קלישאות, ארוזות באופן צעקני ומודבקות ברוק.

לו הייתי מנחם בן, הייתי חושב כעת לעצמי: למי אתה כותב? הרי רבים מגולשי nrg ובוודאי רבים מאלה הנוברים בבלוגים, הם מבחינה אינטלקטואלית דלת העם. מחופשים לפטריוטים הם תרים אחר חיזוקים ומוצאים בשמורת הטבע הזו מדי יום כל טוב: ליבסקינד, סגל, ימיני, מרוז (למרות שמאליותו כביכול) וכמובן - בן.

עבור להקת הקוראים-מגיבים האלה... בן הוא גורו מלהיב: מתנחל ימני גאה, שעקר אל המחנה מתוך "השמאל" (ואף לקח פעם LSD, הגבר). אינטלקטואל-לייק, המצויד באלפי מילים חכמות. הם כמובן אינם יודעים שהמורה הרוחני אינו אלא גורו-אינסטנט והוא מספק להם ריגושים זולים בדמות "כתבה שחושפת, מחקרית, שלא הייתה אבולוציה", או הבל מהסוג שלשמו התכנסו היום. אפשר לשזור את חוט השני בפובליציסטיקה של בן ולגלות שניתוץ המיתוסים (...האיקונוקלאסטיות) מופעל בעיקר כנגד סמלים שירבו גיל אצל הקורא הימני הממוצע: לא הייתה אבולוציה, אלוהים הוא עובדה קיימת, ועכשיו - אין כזה דבר "איידס".

מנקודת מבט של סטרייט ישראלי בעל נטייה דתית או מסורתית - איידס הוא מושג מארץ הדמיונות ואינו מהווה איום. ברקע יש תמיד את הידיעה שהמחלה קשורה ליחסי מין (...בעיקר במשכב זכר ר"ל). בתת מודע הקולקטיבי של אנשים מסורתיים, מדובר במושג הטעון משמעות סימבולית פוטנציאלית של "עונש" על הפקרות מינית. רבנים כמו אמנון יצחק כבר מימשו את הפוטנציאל הזה. עכשיו מגיע בן, וצובע אותו באופן שקרי כ"מנומק מדעית".

ועל כך יצא קצפי! ובעזרת השם - עוד נראה ישועות...".

קצה האצבעות

השבוע יוצא עכבר העיר פולין, לידיעת התפוצה ונגזרותיה.

ובניג'וס: הבמאי והתסריטאי אורי בר-און כתב על סרטים פולניים. אבל הקרדיט שלו הוא "אורי בר-אור".

כמה עמודים אחר כך מופיע עוד טקסט שלו, על הסופר מארק חלאסקו, והפעם ב-ן.

עכבר העיר מקדים את זמנו.

המארקר מציע שמונה ימים (עם הילדים) בפחות מ-100 ש'.

ספרים

יובל אלבשן נפגש עם גיבורת ילדותנו (מי זה אנחנו??), אסתר קל לכבוד ספר חדש שלה.

לפני פיזור

לכל הפונים אלי דרך LinkedIn לפי כתובת המייל של הבלוג, [email protected]

וחפצים ביקרי, כתובתי שם היא דווקא זו האישית, של דבורית

[email protected], וזהו גם שמי שם, dvorit.