התקופה הכחולה

באולפן שישי ניסה משה נוסבאום לסכם את הפרשה לשמונה דקות ועשרים ושש שניות.

אם תשימו לב, תחילת הסיפור, על שלוש החברות הטובות, היא אקדח שמופיע במערכה הראשונה, אבל לא יורה מעולם בכתבה.

תצלומי האילוסטרציה - קלושים.

היחסים בינה לפלג - מובאים בחלקם (יחסית למה שנכתב).

7 ימים

יש גיליונות, לכל מוסף, שאני נאלצת לדהור עליהם במהירות, פשוט כי אין לי קרס כלשהו להיאחז בו.

אולי זה אומר יותר עלי מאשר על המוסף. העיקרון הכללי גורס שהקורא הממוצע קורא כתבה-שתיים למוסף.

אני מתייחסת לעצמי כקורא הממוצע בהקשר זה, בכל זאת, לא תמיד מצליחה להביא את עצמי לכדי קריאה מינימלית זו.

למשל, הגיליון הנוכחי.

כתבת השער: מצלמות ריגול סלוניות.

לא מצליחה להתחבר לכתבות הצרכניות האלו. למה עלי להתעניין בפסגת תעשיית ההיי טק הצילומית עכשיו? במה זה יעזור לי?

הספר של הרבצ"ר יצא בהוצאת ידיעות, ולכן נזכה פה לראיון המלא איתו, בו יספר איך קבר חלקי מתכת במקום חיילים, או אצבע במקום גופה (כי זה מה שנשאר), וכן איך דן חלוץ שיקר לו ונפנפו מתפקידו.

כחובבת סנאף לטנטית, קראתי חלק מהראיון עם הרבצ"ר (אמירה לם).

כתבה על הספר התפרסמה במעריב השבוע (וקודם לכן בישר"ה), כנראה בגלל הראיון הנוכחי.

כנראה שאני צריכה לקרוא את התחקיר של שחר גינוסר על תפירת תיקים והתרשלות בבתי המשפט. אם יש מי שקראה ורוצה לחוו"ד - בבקשה.

מצד שני, כות' המש' נפתחת במשפט "אחרי שתשכך סערת המין במשטרה - הנה הדבר הראשון שצריך להטריד את המפכ"ל הבא..."

האם זו הדרך הנכונה לפתותני? לא קצת מעורר חשד, שיש להיאחז בשערורייה?

תוס': בוק ריפורט, 15:20 נענה לבקשתי, וקרא אותו:

"לא בטוח למה הוא (התחקיר) לא קיבל את כל השער, כי מדובר בדבר הכי חשוב שפורסם השבוע בתקשורת. עם כל הכבוד לקבלות של הלוחש לפלפלים, לפולו-אפים על בר-לב, ולשאר הצהוב שצובע את העיתונות לאחרונה. יש שם סיפור שצריך להטריד את כל מי שהארץ הזאת עוד מעניינת אותו. מצמרר להיווכח שמי שאמורים להגן עלינו מבזבזים אותנו בשנייה בשביל רקורד סגירת התיקים שלהם, ושבמקום להיענש - זוכים לבונוס בצורת קידום. לדעתי קריאת חובה".

ראיון עם טרנסג'נדר שהוא מנהל התפעול של קרוקס (שמוציא ספר)

שמקודם גם בשער עם הכותרת "זו לא גברת".

סיפר לי סופר צעיר שכשספרו יצא הציעה ההוצאה אותו לראיון ב-7 ימים.

עורכי המוסף נחרו בבוז (טוב, אולי רק נפנפו באצבע) : למה מי הוא בכלל? מישהו מכיר אותו?

ובכן, זו תשובתי לסופר המאוכזב: אינך טרנסג'נדר. אשר על כן הנימוק שאיש לא מכיר אותך יהיה תקף באגף הזה, למרות שאני מכירה את הסיפור האישי שלך והוא מצוין ביותר ביותר. ואיכות הספר? מה זה מעניין בכלל, מה זה, המדור לספרות פה?

חגיגות סוף העשור מתחילות בפרויקט המכריז על עשר המכות: טוקבקים. זמר ים תיכוני. רשתות חברתיות. ריאליטי. כן, אני מניחה שעוד נשמע את הקללות האלו הרבה בכל מוספי סיכום העשור שתכף יתקפו אותי.

ראיון עם דוגמן שהוא שחקן שהוא דוגמן שהוא גיא אדלר.

וזהו, נגמר. כן, יש את המדורים. דניאלה לונדון, דספקטור. יופי. מזל.

ביבר, ג'סטין

מה הסיבה שידיעות מקדם באחוריו ובפייסבוקו את הספר החדש על ג'סטין ביבר, הזכירוני?

7 לילות

כפי שכתבתי אתמול, ואחזור שוב, רון מיברג מספר על דרך התהוות הכתבה על אייל שני, באופן שאומר הכל.

הוא ענה לשאלותיה של אחת החתומות עליה, גבי בר-חיים (השני: צח שפיצן):

"אחרי שהפרשה התעוררה, פניתי לבר-חיים ואמרתי לה כי אינני אוהב שמשתמשים בי לוונדטות תקשורתיות. את הוונדטות שלי אני מנהל בעצמי. הובטח לי שמדובר בכתבה עיתונאית לכל דבר, ללא הטייה, ולא משימת חיסול שניחתה מלמעלה. עוד נאמר לי שמטבע הדברים הציטוטים מפי התכווצו, שכן "הכתבה קיבלה חיים משלה.

בסופו של דבר, לא הובאה מילה מדברי. מה שכמובן בסדר גמור".

תיקון: יש ציטוט שלו שכן מופיע בכתבה:

"האוכל היה מצוין. נדיר במקומותינו. שני מבשל אינסטינקטיבית, וזה טוב. את הפוקצ'ה רציתי ללבוש כסומבררו וללקק את שמן הזית שניגר. לקערה הגדולה של הסלט הירוק רציתי להכניס את הראש וללחך"

מיברג, אם זה עוד לא ברור, ו/או לא קראתם את דבריו, אומר כמה דברים טובים על שני. האם יש עוד מיברגים שהתראיינו לכתבה? לא יודעת. אם יש, אשמח לשמוע.

המסקנה שלי די ברורה: לכתבה נבחר קו מנחה: להציג את שני באופן שטני ככל האפשר. זה לא שלא הבנתי: העובדות, כפי שהן עולות מהכתבה די ברורות, ואני מניחה, או מקווה שהן נבדקו לאשורן: אייל שני חייב מיליונים לרבים, ועושה מאמצים ניכרים לא להחזיר את חובותיו - כך לפי ידיעות. בהתנהלותו מעורבת אטימות, אולי רשעות, יחסים מורכבים עם האמת, ובעיקר חוסר אכפתיות למצבם של נושיו.

תגובתו של שני אומרת שירה ותמציתה, "אני נמצא בישורת האחרונה של הסדר חובותיי".

האם זה ניסיון של ידיעות לפגוע במפלצת הרייטינג של קשת? יכול להיות, אבל לא נראה לי שזה יצליח.

כפי שהזכרתי, הרייטינג שלשום היה 36.5 אחוז.

הרייטינג הלילה יהיה זהה, אם לא גבוה יותר. זאת אומרת, יש סיכוי גדול שהכתבה אף תועיל לרייטינג.

ואם לא לפגוע ברייטינג, אז לפחות באחד הטאלנטים החדשים של הזכיינית השנואה?

יכולהיות.

בידיעות כמובן יכחישו באופן גורף.

מצד שני, פה לפחות העניין גלוי. תארו לעצמכם כמה אינטרסים סמויים מהעין יש בכל מקום?

גל סרטי אימה ישראליים עומד ללחך את חוף גורדון בקרוב. רעיון מצוין לכתבה.

נבו זיו מראיין כמה במאים, נניח אהרן קשלס ונבות פפושדו שביימו את כלבת (העולה בשבוע הבא). תוך כדי הוא מתאר את החולצות שלהם. מאוד הייתי רוצה לראותם - את פרצופיהם ואת החולצות - אבל אין. במקום זה יש אקסטרים קלוז אפ של אחת השחקניות בסרט.

למה אין? כולה במאים, נו.

החלטות עיצוב ועריכה מוטעות.

(יאירוה על כלבת).

והטריילר

אגב, במוסף מופיעה מודעת עמוד ל"מגזין הערפדים הראשון בישראל" Mega Bite.

מודעת עמוד למגזין חתרני ב-7 לילות? ממממ. מעניין מי המו"ל ואיך יש לו כסף.

אהה, יש תשובה: על השער כתוב YPL שזו חברה המרצ'נדייז של ידיעות המוציאה יומני תלמיד, קלפים, בובות ופיצ'פקעס לרוב.

ידיעות ומעריב איירו את אורי בר-לב בשערם. במעריב מיש, בידיעות איתמר דאובה. את מי תעדיפו? ומה עמדתכם בעניין הכותרת של מעריב, שבהשראת שני הפובליציסטים המזועזעים שלה היא "לא תנאף"? והאם מעניקי הכותרת באמת יכולים לעמוד מאחוריה ומאמינים בה בכל מאודם?

המוסף לשבת

ברנע מנסה גם הוא לעשות סדר בעובדות.

לכו קחו עכשיו את כל הסדרנים, ואת כל מה שהתפרסם מסביב, ונסו לבדוק מה נהיה.

למשל, העו"דית של בר-לב אמרה אמש ליאיר לפיד שהיא לא יודעת מה העלו תוצאות הפוליגרף, ושהיא מאמינה שהן לא הודלפו.

נו?

עודד שלום וגדעון מרון בפרופיל הירואי של הסא"ל מדובדבן.

מח' בידוק עובדות, הגהה ועריכה:

ע' 6 פסקה לפני אחרונה: "...מונה בר-לב למפקד דובדבן. לא מעט מייחסים לו את הקמת היחידה, אך הוא היה מפקדה השלישי".

ע' 11 פסקה שלישית מהסוף: "סיוון החליף את סא"ל אורי בר-לב - היום ניצב בר-לב - שהיה המפקד הראשון של היחידה".

מח' הגהה: בהמשך הכתבה ההירואית, בע' 24 שכחו לכתוב המשך מ...

וכן לתת כותרת ביניים אחת, המכונה, לפיכך, בעיתון המודפס "ביניים".

הפרופיל ההירואי מסתיים במשפט "הוא עצמו מאמין שיש לו עוד סיכוי, שבסוף הוא ייצא מהחקירות צח כשלג".

האם העיתונות מתכנסת לאט לאט לכיוון של תמיכה בבר-לב?

מי ינצח בקרב התקשורתי? הבלונדינית שכבר אינה סודית, או נכה צה"ל הכחול שנשים מסובבות אחריו את הראש ברחוב?

והערת עריכה - 46 זה לא "סוף שנות הארבעים שלה", אלא די אמצע.

ובקיצ - צוות העריכה וההגהה של המוסף נקרא לבירור במשרד העורך, אביב הברון.

TheMarkerweek

יוחאי בנקלר, תיאורטיקן של תעשיית התקשורת חוזה את העתיד:

"אבל אם העיתונות תעבור לאינטרנט, יש צדק בחששות של העיתונות המודפסת.

למה אכפת למישהו מנייר מודפס? מה שאכפת לנו הוא שיש מקבץ של אנשים שקמים בבוקר ובתור אנשי מקצוע מנסים לחקור ולחשוב על משהו שחשוב לציבור קוראים. יש חשש שכחלק מהמעבר, תיעלם היכולת לקיים מערכת מקצועית. אבל לגבי זה אני פחות דואג".

מוסף הארץ

בהמשך לקריאתי לעורכי המוספים מאתמול: אנא, חדלו לראיין עיתונאים על מצב העיתונות וגסיסתה או פריחתה. די. זה מתאים לתוכניות נישה, שגם הן מיותרות למעשה.

עיתונאי המראיין עיתונאי זה אחד ממיזמי האוננות הפחות נעימים למראה.

הכתבה הוורודה של א"א (אילנה דיין וארי שביט) באוויר.

בגלל השאלה והתשובה הזו:

"נורא חשוב לך מה שאומרים עלייך. למה? את כבר אילנה דיין. מה אכפת לך ממה שפלוני או אלמוני חושב או כותב?

קודם כל אני אדם רגשן. אני בוכה בסרטים. אפילו בחדר העריכה אני יכולה לבכות. אבל מעבר לכך זה נכון שאין לי שכבת-מגן. אני חשופה לגמרי. בגלל הרצון שלי לא להיכשל ובגלל הרצון להצליח חשוב לי מאוד מה אומרים עלי. וכשאומרים עלי משהו לא טוב זה מערער אותי. זה יכול להביא אותי לתגובה רגשית מאוד חזקה".

אני רוצה לבקש מדיין אישית: אל תבכי, אבל באמת, זה אחד הראיונות החלקלקים והקצפתיים שקראתי באחרונה. מאוד קשה להתעלם מהמעקפים הרבים שעשית כדי לא להתנגש באף אבן.

קשה לקבל את זה ממי שהיא הפנים, הגב, הכתפיים והאחוריים של עובדה.

לא להחמיץ את המדור של דורון רוזנבלום, על מלחמת הקודקודים, הקירחים או השעירים.

מוסף כלכליסט

חוסכת לאנשי כלכליסט את הטוקבקים.

(רצינית, לא צינית):

יכולים אנשי האתרים והעיתונים ללמוד: ראו איך נראה מוסף ברשת:

שם המוסף, התאריך והכתבות.

ואת העמוד המקסים הזה, עם שערי כל המוספים.

עכשיו השוו לברדקייה השולטת באתר הארץ.

תודה.

בלוגלנד

יואב ריבק (מעריב) ויאיר טרצ'יצקי (פרילנסר), הצמד שהביא לנו את לחץ חברתי פתח בלוג חדש, עיתונאים, על מעמד העיתונאי בישראל.

אני קרצייה

הפניית שער בסופשבוע גורסת כי "אבשלום קור בוחן את ליאורה"

זהו שלא. לא בוחן ולא כלום.

לפני פיזור