כותרות

נאום התוכחה של ד"ר אורלי אינס לא פסח על אף עיתון.

גדעון לוי כותב מאמר מערכת המככב בשער.

"ד"ר אורלי אינס, מקורבן לגיבורה"

במעריב מקשטות את השער שש הפניות למאמרי דעה. כבר מעייף ומתיש.

בע' 3 יש תמונת ענק שלה, לאורך כל העמוד.

וליד התמונה, בן כספית, הטוען שהיה בכיכר "סוג של וידוא הריגה. הוצאה להורג בכיכר העיר".

תשובה לא"א, שאמרה "דמי הותר".

ניתוח המצב והחתירה למפכו"ל על פי אמיר אורן, כשלבו, וזה ברור, נוטה לכיוון אב"ל.

במעריב נכתב שבהודעה מדובר מש' המשפטים נכתב שמח"ש "מכחישה את הדיווחים שלפיהם תוצאות בדיקת הפוליגרף שעבר אב"ל העלו כי דיבר אמת כשטען כי לא אנס, סימם או הטריד מינית אף אחת מהמתלוננות נגדו".

איציק סבן בישראל היום מפריך כמעט כל דבר שנכתב בעיתונים על ההטרדה, ומזכיר, לראשונה, סקס טלפוני.

ועוד מתוך התלונה נגד חגי פלג: איים לקצץ את ידיה של אינס.

ערן נבון בישראל היום מצייר פרופיל נאה של אב"ל, שחבל.

הכותרת מטופשת להפליא "קצין או ג'נטלמן"

כאילו מה, אי אפשר להיות גם וגם.

לידיעות יש תוספת מרעישה: "נבדק מידע ראשוני על אישה שלישית שהוטרדה".

במח"ש "נערכים לאפשרות שתגיע מתלוננת נוספת בפרשה אך אמש סירבו לאשר או להכחיש את המידע".

במוספשבת של מעריב שכחו/לא הספיקו להסיר את הפקסולים מא' ומשמה.

בידיעות, בהמוסף לשבת, היא כבר חשופה.

קצב מקנא באב"ל (גיא מורד, קריקטורה).

מאסטר שף

שלושת הפיינליסטים הכינו מנות לשופטי מעריב, ומחר, בגמר, אפשר יהיה לראות אם יש הקבלה בין שתי החטיבות. הסיפור מופיע במעריב אחורי, ובתרבות מעריב. כשער.

בישראל היום מתראיין חיים כהן לכתבת השער.

זה האנטידוט לכתבה על אייל שני ב-7 לילות, המקודמת בידיעות כבר מיום שלישי.

ולכתבה, אם למרקר ממנה את העיקר.

בהוצל"פ פתוחים נגדו תיקים על חוב של 17 מיליון שקל.

33 תיקים נפתחו נגדו, חלקם פתוחים עד היום.

מירי חנוך מוציאה את החשבוניות שלו.

אף נכס לא כתוב על שמו.

בעשור האחרון הוא הורשע בהעלמות מס ונידון לחודשיים מאסר שהומרו בעבודות שירות.

הנפגעת העיקרית היא רחל סלם, בת הזוג והשותפה שלו במשך שני עשורים, ממנה נפרד, אחרי 20 שנה, בשיחת טלפון.

ב-2009 דיווח על הכנסות של 6,000 ש' בחודש, בעוד הסו-שף שלו, כ-9,000.

סכסוכים עם הסו-שפים, ועוד.

בעיבוד תמונת השער (ע"ע) נראה שני כמבוקש לכל דבר.

שני התארח בתוכנית הבוקר של קשת. מראייניו ניסו לסחוט ממנו טיפת מיץ על אודות הכתבה וזכו למשל אניגמטי. הצלחתי לחלץ: אטריות מחוממות... אני אמשיך להיפגע... אני לא רוצה לפגוע באחרים.

בערך.

תגובה דומה מופיעה בכתבה: "לפני עשר שנים פשטתי את הרגל. זאת הייתה תאונת דרכים שגרמתי לה, תאונה שבה פגעתי בלי כוונה בהרבה אנשים... בחודשים האחרונים אני נמצא בישורת האחרונה של הסדר חובותיי"

רון מיברג באחר על שני. מיברג השיב על שאלות רבות לכתבה, אך התשובות אינן מופיעות בה. "עניין של כיוון ומקום, או שיקול דעת לא ענייני?", הוא שואל

והרייטינג למאסטר שף של אמש - 36.5%.

זמן תל אביב

כתבת השער: אורגזמות קולניות בתל אביב. איך השכנים מתייחסים ולמה זה קורה (כי יש הרבה אנשים צעירים, שעוד לא צריכים להשתתק מפחד הילדים). מרוב דוהם, השתתקתי.

וידוא עובדות

בילי מוסקונה לרמן טוענת במעריב שד"ר אינס היא קרימינולוגית.

אה?

איך להעמיד פנים שאתם מבינים ביין?

הארץ, דניאל רוגוב מתרגם.

מוסף הארץ

בשער: אילנה דיין חרדה לגורל העיתונות.

יש עיתונאי שאינו חרד?

עד מתי ירואיינו עיתונאים החרדים לגורל העיתונות?

ארי שביט מראיין, אומר שאינם חברים, אבל שהוא אוהב אותה.

היא מצדה אוהבת את ברנע ומרגלית. על ברכיו של הראשון גדלה מטאפורית, והיא זוכרת פסקאות שלמות שלו. דן פתח לה את הדלת לערב חדש.

על ישר"ה: "אין לי פה דעה מגובשת וחוצבת להבות. השאלה אינה עקרונית אלא מעשית. אם העיתון יתבגר, יעשה חיל וישמור על אמות מידה עיתונאיות סבירות ומדויקות, לא צריכה להיות כאן בעיה אמיתית".

בתשובה לשאלה של שביט על הכוח הרב הנמצא בידי ידיעות היא פשוט לא עונה, אלא נושאת נאום על תפוצה, רייטינג ופופולריות.

מאחר שלא השיבה, שואל אותה שביט על הארץ:

"שמאלי מדי, רדיקלי? חומצתי?"

והיא אומרת:

"... הדבר שבולט יותר מכל בעיתון הזה הוא המקצוענות, הכבוד לאינטליגנציה, האתוס. יש בהארץ איים של שפיות אשר בשנים הקשות האלו אני מוצאת בהם מקור גדול של נחמה".

ועל מעריב:

"אני רואה בבוקר את העיתונים הגדולים והדברים שמטרידים אותי מטרידים את כולם".

הבעיה העיקרית בעיניה היא אובדן האתוס.

לדבריה, לקרליבך וליודקובסקי היה אתוס, אבל הוא לא רלוונטי לעולמנו.

"בלי אתוס עיתונאי, לכתב הבודד בשטח ולמשכתבת הצעירה בדסק אין סיכוי מול המערכות שבהן הם עובדים. אין מי שיזריק סידן לעמודי השדרה שלהם".

התפקיד שלה ושל שביט, לדבריה, הוא "...לבנות את האתוס העיתונאי מחדש... לא באמצעות איזה קוד אתי... בעבודה יומיומית קשה. דונם אחר דונם, רגב אחר רגב, חומה ומגדל".

אילנה דיין, את בדרך הנכונה לפוליטיקה.

כנס אילת לעיתונות

אמילי עמרוסי בישראל היום על שיתוף הפעולה עם אג'נדה.

הרגלי התקשורת של דור ה-Y.

נעמה פלד על הנשים של.

אני: החיים נסבלים. לפעמים.

למעצבים הגרפיים

בזמן האחרון משתמשים במוסף הארץ במעין קווים דקים המחברים בין שם כלשהו לתמונה שלו, הנמצאת באותו עמוד. ככה הופכין את חוויית המשתמש למממ, רשתית יותר.

מהשבוע אפשר לראות את הקווים המעוגלים האלו מעטרים גם את כתבות סופשבוע.

קשה לי עם חיקויים.

יש עורכים פה?

לפני פיזור

בילבי בת 65.