אור לנו

א' נחשפת והעיתונים מפזרים את דמותה לכל אורכם ורוחבם * האם תהיה מתלוננת שלישית? * שיחות סקס טלפוני לפנות בוקר * פלאסקים מחגי פלג, כמה אפשר עוד לשאת? * ואייל שני, מבוקש לכל עת
דבורית שרגל |

כותרות

נאום התוכחה של ד"ר אורלי אינס לא פסח על אף עיתון.

גדעון לוי כותב מאמר מערכת המככב בשער.

"ד"ר אורלי אינס, מקורבן לגיבורה"

במעריב מקשטות את השער שש הפניות למאמרי דעה. כבר מעייף ומתיש.

בע' 3 יש תמונת ענק שלה, לאורך כל העמוד.

וליד התמונה, בן כספית, הטוען שהיה בכיכר "סוג של וידוא הריגה. הוצאה להורג בכיכר העיר".

תשובה לא"א, שאמרה "דמי הותר".

ניתוח המצב והחתירה למפכו"ל על פי אמיר אורן, כשלבו, וזה ברור, נוטה לכיוון אב"ל.

במעריב נכתב שבהודעה מדובר מש' המשפטים נכתב שמח"ש "מכחישה את הדיווחים שלפיהם תוצאות בדיקת הפוליגרף שעבר אב"ל העלו כי דיבר אמת כשטען כי לא אנס, סימם או הטריד מינית אף אחת מהמתלוננות נגדו".

איציק סבן בישראל היום מפריך כמעט כל דבר שנכתב בעיתונים על ההטרדה, ומזכיר, לראשונה, סקס טלפוני.

ועוד מתוך התלונה נגד חגי פלג: איים לקצץ את ידיה של אינס.

ערן נבון בישראל היום מצייר פרופיל נאה של אב"ל, שחבל.

הכותרת מטופשת להפליא "קצין או ג'נטלמן"

כאילו מה, אי אפשר להיות גם וגם.

לידיעות יש תוספת מרעישה: "נבדק מידע ראשוני על אישה שלישית שהוטרדה".

במח"ש "נערכים לאפשרות שתגיע מתלוננת נוספת בפרשה אך אמש סירבו לאשר או להכחיש את המידע".

במוספשבת של מעריב שכחו/לא הספיקו להסיר את הפקסולים מא' ומשמה.

בידיעות, בהמוסף לשבת, היא כבר חשופה.

קצב מקנא באב"ל (גיא מורד, קריקטורה).

מאסטר שף

שלושת הפיינליסטים הכינו מנות לשופטי מעריב, ומחר, בגמר, אפשר יהיה לראות אם יש הקבלה בין שתי החטיבות. הסיפור מופיע במעריב אחורי, ובתרבות מעריב. כשער.

בישראל היום מתראיין חיים כהן לכתבת השער.

זה האנטידוט לכתבה על אייל שני ב-7 לילות, המקודמת בידיעות כבר מיום שלישי.

ולכתבה, אם למרקר ממנה את העיקר.

בהוצל"פ פתוחים נגדו תיקים על חוב של 17 מיליון שקל.

33 תיקים נפתחו נגדו, חלקם פתוחים עד היום.

מירי חנוך מוציאה את החשבוניות שלו.

אף נכס לא כתוב על שמו.

בעשור האחרון הוא הורשע בהעלמות מס ונידון לחודשיים מאסר שהומרו בעבודות שירות.

הנפגעת העיקרית היא רחל סלם, בת הזוג והשותפה שלו במשך שני עשורים, ממנה נפרד, אחרי 20 שנה, בשיחת טלפון.

ב-2009 דיווח על הכנסות של 6,000 ש' בחודש, בעוד הסו-שף שלו, כ-9,000.

סכסוכים עם הסו-שפים, ועוד.

בעיבוד תמונת השער (ע"ע) נראה שני כמבוקש לכל דבר.

שני התארח בתוכנית הבוקר של קשת. מראייניו ניסו לסחוט ממנו טיפת מיץ על אודות הכתבה וזכו למשל אניגמטי. הצלחתי לחלץ: אטריות מחוממות... אני אמשיך להיפגע... אני לא רוצה לפגוע באחרים.

בערך.

תגובה דומה מופיעה בכתבה: "לפני עשר שנים פשטתי את הרגל. זאת הייתה תאונת דרכים שגרמתי לה, תאונה שבה פגעתי בלי כוונה בהרבה אנשים... בחודשים האחרונים אני נמצא בישורת האחרונה של הסדר חובותיי"

רון מיברג באחר על שני. מיברג השיב על שאלות רבות לכתבה, אך התשובות אינן מופיעות בה. "עניין של כיוון ומקום, או שיקול דעת לא ענייני?", הוא שואל

והרייטינג למאסטר שף של אמש - 36.5%.

זמן תל אביב

כתבת השער: אורגזמות קולניות בתל אביב. איך השכנים מתייחסים ולמה זה קורה (כי יש הרבה אנשים צעירים, שעוד לא צריכים להשתתק מפחד הילדים). מרוב דוהם, השתתקתי.

וידוא עובדות

בילי מוסקונה לרמן טוענת במעריב שד"ר אינס היא קרימינולוגית.

אה?

איך להעמיד פנים שאתם מבינים ביין?

הארץ, דניאל רוגוב מתרגם.

מוסף הארץ

בשער: אילנה דיין חרדה לגורל העיתונות.

יש עיתונאי שאינו חרד?

עד מתי ירואיינו עיתונאים החרדים לגורל העיתונות?

ארי שביט מראיין, אומר שאינם חברים, אבל שהוא אוהב אותה.

היא מצדה אוהבת את ברנע ומרגלית. על ברכיו של הראשון גדלה מטאפורית, והיא זוכרת פסקאות שלמות שלו. דן פתח לה את הדלת לערב חדש.

על ישר"ה: "אין לי פה דעה מגובשת וחוצבת להבות. השאלה אינה עקרונית אלא מעשית. אם העיתון יתבגר, יעשה חיל וישמור על אמות מידה עיתונאיות סבירות ומדויקות, לא צריכה להיות כאן בעיה אמיתית".

בתשובה לשאלה של שביט על הכוח הרב הנמצא בידי ידיעות היא פשוט לא עונה, אלא נושאת נאום על תפוצה, רייטינג ופופולריות.

מאחר שלא השיבה, שואל אותה שביט על הארץ:

"שמאלי מדי, רדיקלי? חומצתי?"

והיא אומרת:

"... הדבר שבולט יותר מכל בעיתון הזה הוא המקצוענות, הכבוד לאינטליגנציה, האתוס. יש בהארץ איים של שפיות אשר בשנים הקשות האלו אני מוצאת בהם מקור גדול של נחמה".

ועל מעריב:

"אני רואה בבוקר את העיתונים הגדולים והדברים שמטרידים אותי מטרידים את כולם".

הבעיה העיקרית בעיניה היא אובדן האתוס.

לדבריה, לקרליבך וליודקובסקי היה אתוס, אבל הוא לא רלוונטי לעולמנו.

"בלי אתוס עיתונאי, לכתב הבודד בשטח ולמשכתבת הצעירה בדסק אין סיכוי מול המערכות שבהן הם עובדים. אין מי שיזריק סידן לעמודי השדרה שלהם".

התפקיד שלה ושל שביט, לדבריה, הוא "...לבנות את האתוס העיתונאי מחדש... לא באמצעות איזה קוד אתי... בעבודה יומיומית קשה. דונם אחר דונם, רגב אחר רגב, חומה ומגדל".

אילנה דיין, את בדרך הנכונה לפוליטיקה.

כנס אילת לעיתונות

אמילי עמרוסי בישראל היום על שיתוף הפעולה עם אג'נדה.

הרגלי התקשורת של דור ה-Y.

נעמה פלד על הנשים של.

אני: החיים נסבלים. לפעמים.

למעצבים הגרפיים

בזמן האחרון משתמשים במוסף הארץ במעין קווים דקים המחברים בין שם כלשהו לתמונה שלו, הנמצאת באותו עמוד. ככה הופכין את חוויית המשתמש למממ, רשתית יותר.

מהשבוע אפשר לראות את הקווים המעוגלים האלו מעטרים גם את כתבות סופשבוע.

קשה לי עם חיקויים.

יש עורכים פה?

לפני פיזור

בילבי בת 65.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
ראש ממשלת קטאר, מוחמד בן עבד א-רחמן בן ג'אסם אאל ת'אני (צילום מסך CNN)ראש ממשלת קטאר, מוחמד בן עבד א-רחמן בן ג'אסם אאל ת'אני (צילום מסך CNN)
מלחמה כלכלית

הנקמה הכלכלית של קטאר - ונקודת החולשה של ישראל

הנשק של קטאר הוא הכסף, הכוח וההשפעה העולמית והיא עלולה לכוון אותו נגדנו; היא גם יכולה במישרין או דרך פרוקסי לקנות נכסים וחברות ישראליות - לא כדאי לזלזל בפגיעה בכבודה וברצון שלה בנקמה; וגם - על הנהגת חמאס, על ארגונים נוספים בעזה שאולי יתחזקו, ועל כך שאי אפשר לחסל רעיון

משה כסיף |
נושאים בכתבה קטאר חמאס

מוחמד בן עבד א-רחמן בן ג'אסם אאל ת'אני, ראש ממשלת קטאר, לצד המנהיגים הקטארים משקיעים הון גדול בעשור האחרון כדי למרק את התדמית שלהם - לא טרור, לא איסלאם קיצוני, לא רק נפט. אנחנו הקטארים יודעים לחיות את החיים - כדורגל, מונדיאל, תיירות, והשקעות ענק סביב הגלובוס בנדל"ן, קבוצות כדורגל, מותגי על, תקשורת, וטכנולוגיה, הרבה טכנולוגיה, בעיקר AI. קטאר מחלחלת את הכסף שלה, גם באופן מושחת וקונה פקידים ופוליטיקאים וגם בהשקעות, כדי להפוך למותג מוכר ומקובל. המטרה שהשם קטאר יתחבר לתיירות, עושר גדול, ספורט, רק לא טרור, עולם חשוך ופחד.

היא מצליחה. היא מנקה את השם שלה והיא התרחקה בעיני רוב הציבור המערבי מטרור. כבר מזהים אותה עם כדורגל עולמי, תיירות, עושר, השקעות. אבל קטאר היא הבית של חמאס. קטאר סייעה ובנתה את חמאס, ובקטאר יש תמיכה גדולה וקשר עמוק גם לאיסלאם הקיצוני.  

ולכן, ההתקפה של ישראל בקטאר היא מכה גדולה לקטאר. לא רק בגלל הריבונות, לא בגלל שאכפת לה מה עלה בגורל מטרות החיסול, מניגי חמאס,, אלא בגלל שהעולם קורא שישראל תקפה מטרות טרור בקטאר. למה ואיך יש מטרות טרור בקטאר? רבים אפילו לא יודעים ולא מקשרים. הרסנו להם. הבאנו את המלחמה אליהם הביתה. אחרי שנים רבות והשקעות גדולות ומאמץ להתנקות, באה ישראל ועושה את החיבור בין קטאר לטרור. קטאר לא תשתוק, ואנחנו לא צריכים לזלזל בה. היא לא צפויה לשלוח מטוסים, היא לא צפויה להגיב צבאית, אבל פגענו בדבר הכי חשוב לה - בתדמית, והיא תחפש אותנו בסיבוב. יש לה הרבה כסף כדי לפגוע בנו, יש לה זמן, ויש לה השפעה כלכלית-עסקית על גופים רבים. ישראל יכולה להיפגע מכך. לא שזה לא מצדיק התקפה, אבל זו סוגיה שצריך להבין ולהיערך לה כדי למזער אותה.  

לקטאר יש השקעות של מאות מיליוני דולרים ברחבי העולם, וזה יעלה תוך 3 שנים על טריליון דולר, זה אומר שיש לה כוח והשפעה בגופים רבים. וזה יגדל. אנחנו לא רוצים להגיע למצב שגופי השקעה שנשלטים על ידי הקטארים לא ישקיעו כאן. אנחנו לא רוצים שגופים תעשייתיים לא יקנו סחורה מישראל כי קטארים מחזיקים בהם, ואנחנו לא רוצים שגופי טכנולוגיה ו-AI שמוחזקים על ידי קטארים, יסתכלו עלינו אחרת, לא ישקיעו בחברות טכנולוגיה ישראליות ועוד. 

קטאר גם יכולה לפעול בהפוך על הפוך - היא יכולה לבלוע חברות ישראליות דרך הגופים שהיא שולטת בהם. מה יקרה אם גוף ענק ירכוש את צ'ק פוינט ולקטאר יש בו החזקה מסוימת? או שגוף גדול יקנה את טבע ואותו גוף יירכש על ידי הקרן הקטארית או אנשי עסקים קטארים? לכסף יש משמעות גדולה, ובמלחמה של קטאר מול ישראל, הכסף הוא נשק משמעותי.  

שי אהרונוביץ רשות המסים
צילום: דני שם טוב דוברות

מספרים לכם שיורידו לכם מסים על השכר - זה לא יקרה

אדיר בן עמי |

הכותרות נשמעות אופטימיות: "ביטול הקפאת מדרגות המס בדרך", "נטו גדול יותר בתלוש". באוצר רומזים, מאותתים. נו באמת? למה לספק תחושה שקרית לציבור. למה ליפול בספין של האוצר, אולי ספין של סמוטריץ' שרוצה להוריד מסים לעם. בשבילו זה נהדר, הוא מחפש ואוסף בוחרים, אבל בשבילכם זו סתם תקוות שווא. לא תהיה הפחתת מסים, גם לא ביטול מדרגות המס, כל עוד המצב הביטחוני לא נרגע. 

המציאות: גירעון, מלחמה והוצאות עתק

הנתונים היבשים מראים על גביית מסים טובה, עלייה של כ-16.7% בגביית מסים ביחס לשנה שעברה, וזה מה שדי עוזר לנו להגיע לגירעון סביר של 4.7% מהתוצר. אחרת היינו ב-6%-7% ויותר. המסים עולים בזכות מספר פעולות, בין היתר, הקפאה של מדרגות המס.

ברגע שמקפיאים את מדרגות המס ולא מצמידים אותם למדד המחירים, הן לא עולות ואז המס נשאר כמו שהוא במקום לרדת. להמחשה פשוטה - נניח שהרווחתם בשנה מסוימת 10,000 שקל והיתה אינפלציה של 5% והמדרגה היא אחת - מעל 8,000 שקלים משלמים מס של 25%. בשנה השנייה השכר שלכם הוא 10,500 שקלים עלייה בדומה לעלייה באינפלציה. 

בשנה הראשונה - המס הוא 25% על 2,000 שקלים - 500 שקלים.

בשנה השנייה הגיעה ההגבלה של האוצר - אין הצמדה על מדרגות המס. המס יהיה 25% על 2,500 שקלים - 625 שקלים. אם המדרגה היתה צמודה, המס היה 525 שקל בלבד. שילמתם עוד 100 שקל בגלל שלא הצמידו את המדרגה.

בסה"כ מדובר במיליארדים וזה עוזר לקופה של האוצר. מתישהו זה יחזור. ההצמדה הזו מתבקשת, אחרת יש שחיקה שוטפת ריאלית של השכר. השאלה מתי - והתשובה היא לא בקרוב. סיכוי טוב מאוד שזה יימשך לתוך 2026. ברגע שיש כבר את התקנה ומקבלים יותר מס, יהיה קשה לחזור למצב הקודם, אלא אם בטוחים לגמרי שהמצב השתפר. כמו כן, עוד לפני זה, יש מגבלות שראוי להסיר ומסים שצריך להפחית. האוצר הטיל העלאה של ביטוח לאומי, שינויים בקצבאות, ומדובר על פגיעה באנשים שאין להם. שם צריך לתת הקלות עוד לפני שמדברים על החזרה להצמדה של מדרגות המס.