אחרי זינוק של 21%: איגרות החוב הלא צמודות עדיין כאן
איגרות החוב הלא צמודות שהנפיקה הממשלה עלו 21% בשלוש השנים האחרונות והכו את מדד המחירים לצרכן (שעלה 6%) ואת מדד מניות ת"א 25 (שעלה 9%). במיוחד עלו איגרות החוב עם 5+ שנים לפדיון (27%).
מתחילת 2010 נטלו המניות את ההולכה (מדד ת"א 25 עלה 11%), אך האג"ח הלא צמודות לא פגרו אחריהן בהרבה (הן עלו 7% והסדרות עם 5+ שנים לפדיון עלו 9%), במיוחד לאור הסיכון הנמוך יותר הכרוך בהן. בד בבד הן המשיכו להכות את מדד המחירים לצרכן (שעלה 2%).
אולם, מתחילת הרביע השלישי מסתמנת בלימה בביצועי האג"ח הלא צמודות, הן בהשוואה לחודשים הקודמים והן בהשוואה למניות ולמדד המחירים לצרכן.
בפרשת דרכים זו, לאן הולכות איגרות החוב?
להשגת התוצאות המצוינות עד לאחרונה חברו שלוש התפתחויות מפתיעות:
איגרות החוב של ממשלת ארה"ב זינקו ותשואתן לפדיון, המהווה אמת מידה לאג"ח שמנפיקות מדינות ברחבי העולם, ירדה מ-4% ל-2.9% (ולאחרונה אף בקרה ב-2.4%).
קטנו צרכי המימון - הגירעון בתקציב המדינה הצטמצם 41% בחודשים - אוקטובר 2010 בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. אירופה נקלעה למשבר ואג"ח מתחרות שהנפיקו מדינות כגון פורטוגל, אירלנד, יוון וספרד לקו בתנודות וירידות חדות.
במבט לשנתיים הבאות, לא מסתמנת תפנית לרעת איגרות החוב הממשלתיות הלא צמודות. הפד' ירכוש אג"ח של ממשלת ארה"ב בעד 600 מיליארד דולר עד אמצע 2011 ולהערכת מריל לינץ' תשואת הפדיון על איגרת החוב ל-10 שנים תסתכם ב-3.25% בסוף השנה.
בנק ישראל מעריך שהממשלה תעמוד בתקרות הגירעון וההוצאות בתקציבה ב-2011, אם יאושרו הצעדים הכלולים בהצעת התקציב. הקשיים באירופה לא יפתרו במהרה; מדינות נוספות כגון פורטוגל ואולי גם ספרד עלולות ללכת בדרכן של אירלנד ויוון. השקל לא יפוחת משמעותית כנגד הדולר ולהערכת מריל לינץ' שער החליפין יסתכם ב-3.90 בסוף 2011. התוצר ימשיך לגדול בקצב מהיר, בהשוואה למדינות מפותחות רבות, כך שתשואת הפדיון הנוספת (פרמייה) שתובעים משקיעים זרים בגין סיכון המדינה לא תגדל.
העלייה המהירה במחיר הדיור תיבלם, בשלב מסוים, ואם לא תפוצה במלואה על ידי התייקרות בשכר הדירה, תרסן את העלייה במדד המחירים לצרכן. עם זאת, בשנים 2013 ואילך עלולות לנשב בפניהן רוחות נגד חזקות:
- בארה"ב, הריבית הנמוכה ורכישות הפד' יוליכו לעלייה בקצב האינפלציה ותשואות הפדיון על איגרות החוב הנומינאליות תקדמנה לעלות.
- בנק ישראל וארגון OECD מתריעים, שההפחתה שהממשלה מתכננת בשיעורי המס לסוגיו בשנים 2013 - 2016 תחייב ריסון בהוצאות, אחרת תהיה חריגה גדולה מתקרת הגירעון.
- התחזקות בדולר בעולם, במקביל להתאוששות בכלכלת ארה"ב, ו/או הקטנת יתרות מטבע חוץ בידי בנק ישראל, תפחת את השקל כנגד הדולר ותתמוך בעלייה במדד המחירים לצרכן.
- חבילות החילוץ העצומות באירופה והנחישות לא לפרק את גוש האירו ישפרו הדרגתית את מצב החברות הסוררות שתהפוכנה תחרותיות יותר.
לסיכום, אין להניח שהעליות יוצאות הדופן מהן נהנו איגרות החוב הממשלתיות הלא צמודות בשלוש השנים האחרונות תחזורנה, אך לעת עתה הן מסוגלות להתבסס ברמותיהן הגבוהות יחסית. ירידות של ממש תהיינה, להערכתי, אם בכלל, רק לקראת 2013.
את האמור לעיל צריך לסייג כמובן: שוקי ההון בעולם ובארץ תנודתיים מאוד וייתכנו שינויים גדולים לפי ההתפתחויות בשטח. גם נכסים הנחשבים בשגרה סולידיים ובטוחים, כגון איגרות חוב ממשלתיות, עלולים לסבול מכך בכל רגע נתון.
***אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.
מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל
כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום
מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק.
כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?
האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.
על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית.
- הבונוס של מצרים מסיום המלחמה ולמה היא קיבלה העלאת דירוג אשראי?
- פדיונות של 144 מיליארד דולר ביום אחד ותנועת המחאה שקמה בארה"ב וסחפה את העולם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM
באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.
מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל
כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום
מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק.
כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?
האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.
על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית.
- הבונוס של מצרים מסיום המלחמה ולמה היא קיבלה העלאת דירוג אשראי?
- פדיונות של 144 מיליארד דולר ביום אחד ותנועת המחאה שקמה בארה"ב וסחפה את העולם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM
באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.
