עובד אשר התפטר בשל התנכלות מנהל הסניף בו עבד, זכאי לקבלת פיצויי פיטורים

העובדות ---------------- משה מזור (להלן: "העובד"), עבד כמוכרן של אופטיקה הלפרין בע"מ (להלן: "המעבידה"), בסניף צומת שיל"ת במשך 81 חודשים. מר אלכס גלוזגל שימש כמנהל הסניף (להלן: "מנהל הסניף"), אשר בו עבד העובד. בראשית שנת 2008 הגיש העובד תלונה למר הלפרין, מנהל הרשת (להלן: "מנהל הרשת"), ולמר אבו חטום, מנהל משאבי אנוש של הרשת (להלן: "מנהל משאבי אנוש"), נגד מנהל הסניף, כי כתוצאה מפעולותיו של מנהל הסניף, הכנסת מחשב לחדר הבדיקות לשם מסחר בני"ע, הוטל חלק בלתי מבוטל מעבודתו על עובדי הסניף ובמיוחד על העובד. העובד נאלץ לבצע לבדו את עבודות התחזוקה השוטפות של הסניף וגם את המכירות. מנהל הסניף הפך חסר סבלנות והרבה במריבות עם העובד. בשל תלונותיו של העובד, הגיע מנהל משאבי אנוש לביקור פתע בסניף ומצא את מנהל הסניף אכן עוסק במסחר בני"ע, במקום בפעילות התקינה של הסניף. בשל המקרה החל מנהל הסניף לעלוב בעובד ביתר שאת ואף לעג לו בפני כל העובדים, בנוסף מידר את העובד מישיבות בעבודה. העובד נקלע למצוקה נפשית ואף החל לסבול מכאבים בחזהו ולקה באולקוס וזאת בשל היחסים המתוחים אשר הפכו לבלתי נסבלים עם מנהל הסניף. ביום 08.04.2008 פנה העובד בכתב למנהל הרשת. ביום 17.04.2008, לאחר שלא חל כל שינוי, שלח העובד מכתב התפטרות. העובד תבע פיצויי פיטורים ושכר עבודה, כיוון שהמעבידה ניכתה משכרו של העובד פיצוי בגובה חלף הודעה מוקדמת. פסק הדין -------------- סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן: "החוק") קובע, כי אם עובד מתפטר מחמת נסיבות שביחסי עבודה שלגבי אותו עובד אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את התפטרותו לעניין חוק פיצויי פיטורים כפיטורים. בהתאם לפסיקה "הנסיבות" שאליהן מתייחס סעיף 11 לחוק יכולות שתתייחסנה למעביד אולם ייתכן גם שתתייחסנה לעובד אצל אותו מעביד. בנסיבות דומות, נידון עניינה של עובדת, שעובד אחר שהתקבל לעבודה, הציק לה והשפילה והעובדת בחרה להתפטר. בית המשפט המחוזי ולאחר מכן בית המשפט העליון (טרם הקמת בתי הדין לעבודה) קבעו, כי העובדת זכאית לפיצויי פיטורים. בית המשפט קבע, כי בנסיבות מסוימות עובד רשאי להתפטר מעבודתו, עת סובל הוא מיחס מעליב ומשפיל מאת עובד אחר (ע"א 131/68 יצחק קליין נ' מרי מרסל פ"מ כב(2) 197). במקרה דנן, קבע בית הדין, כי לאחר שהמעבידה קיבלה את תלונת העובד היא הפקירה אותו, כיוון שמנהל הסניף בו עבד העובד המשיך להתנכל לו. העובד שב ופנה למעבידה, אך זו בחרה שלא לפעול בעניין. עוד קבע בית הדין, כי העובד היה זכאי ליחס הוגן יותר מצד המעבידה, וכי מנהל הסניף הנו אורגן של המעבידה והתנכלות של מנהל הסניף, הנה למעשה התנכלות של המעבידה. מעדות העובד עולה, כי נוכח ההתנכלויות כלפיו ויחסו של מנהל הסניף, העובד החליט להתפטר מעבודתו, חרף גילו והעובדה כי לא הייתה בפניו אופציה למקום עבודה אחר, מאחר שנכנס למצוקה שהשפיעה על בריאותו. העובדה כי המעבידה בחרה שלא להעיד את מנהל הסניף מעלה את השאלה מדוע לא הובא לעדות לשם הזמת דברי העובד. בעל דין הנמנע מהלביא ראיה הנמצאת בחזקתו, ניתן להסיק כי לו הובאה הראייה, היה בה כדי לפעול כנגדו. מערכת יחסי עובד ומעביד מושתתת, בין השאר, על חובת ההגינות המוטלת על שני הצדדים ולעובד הזכות שיתנהגו אליו בכבוד ובהגינות במקום עבודתו ובמקרה דנן, נראה כי העובד לא קיבל את היחס ההוגן אשר לו היה זכאי מהמעבידה, כיוון שהמעבידה לא טרחה לברר האם אכן מתנכל מנהל הסניף לעובד. בית הדין קבע, כי היחס לו זכה העובד ממנהל הסניף וצורת ההתבטאות כלפיו בסמוך להתפטרותו, מהווים הרעת תנאים חמורה ומוחשית ולמעשה עבודה בתנאים בלתי סבירים, ויש בה להצדיק התפטרות מהעבודה כדין פיטורים בהתאם להוראות סעיף 11 (א) לחוק. נקבע, כי המעבידה תשלם לעובד פיצויי פיטורים וכן משכורת עבור חודש אפריל בקיזוז הודעה מוקדמת.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".