חתרנות Vs אהבל

אין בכלל שאלה מי לוקח.

זו עממית וחמודית, זו קפואה ומתנשאה.

המוסף לשבת/ ידיעות

אמנון אברמוביץ' נועץ כמה חצים קטנים בברק.

"על שלושה דברים עולמו עומד: על עצמו, על כיסו ועל גיסו, ככל שהוא משרת את כיסו...

אין, בעיני לפחות, פוליטיקאי מאתגר, מרתק, חד מברק. אין יוצא קיבוץ, בן משק, מקולקל ממנו. סליחה, אולי יש מקולקל ממנו, אך אין מקולקל כמוהו".

בהמשך כותב אברמוביץ' "מי הפך את המסמך למכונן והעניק לו מעמד היסטורי וחיים ארוכים? ברק".

המסמך, אגב, שינה את שמו כבר מזמן, והפך למסמך הרפז, במקום מסמך גלנט.

על פרשת הקרקעות הוא כותב:

"לא הייתי מרחיק עד אמרתו של השר איתן אודות 'שיטות מאפיונריות', אפילו מסתייג ממנה בתוקף. הייתי רק מתכנס ומצטמצם לשאלה האם ב'סכסוך שכנים' מדובר שם, ביישוב עמיקם, או במדרגה גבוהה יותר?"

אברמוביץ' אומר שבעראה"ש סיפר ברק במפגש עם כתבים צבאיים שהוא התלבט בין אייזנקוט לגלנט עד הרגע האחרון. הכתבים הרימו גבה.

ואז מזכיר אברמוביץ' שבטקסט שכתב לידיעות ב-6.7 הבליע את זהות הרמטכ"ל הבא. איך ידעתי, הוא שואל ועונה:

"ברשימתי ההיא, גם במסמך הרפז, ישנם מידעים שיכולים היו לבוא רק מפי הסוס או מהאורווה של הסוס. אורוות הן מקום מפטפט או מפוטפט, לעתים ישיחו שם אנשים לפי תומם".

המכתב של שושנה חן לנכדיה החרדים לא עצבן רק אותי, אלא רבים, ואלו ענו לה במכתבים. חלקם מתפרסם במוסף בעמוד נוסף שמוקדש לעניין. הכותרת (הטובה) היא "סבתא, כך נולדת שנאה".

אני אני אני

גם היום, כלומר אתמול, מזכיר ישראל היום בכותרת העליונה בשער כמה עותקים יש לו: 375 אלף!

וזה מה שכתוב בע' 2:

ממון

שושנה חן יצאה לקנות בגד לבחורה במידה 46 ולא מצאה כמעט.

אשר על כן מתפרסמת בכתבת השער רשימה שחורה של הרשתות בהן אין בגדים במידה הרלוונטית:

פוקס, קסטרו, רנואר, הוניגמן, TNT, לוצ'י, פקטורי 54, פול אנד בר, זארה, מנגו, פומה, ג'י סטאר, טומי הילפיגר, HDL, בוניטה, סיגל דקל, נעמה בצלאל, קאלה, רינה צין, טאג וומן, יופ, תמנון, קסידי, ריפליי, 24/7, סאקס.

יש גם רשימה הפוכה, אך מצומצמה:

גולף, זברה, קרייזי ליין, זיפ, רונן חן, אלמביקה, H&O, H&M, גאפ, דיסקט, גולברי, ג'אמפ, המשביר.

צרורות לכותרות

"עקב מתקפת פילים" (המוסף לשבת, לכתבה של אורלי אזולאי על אובמה לקראת 2012).

עד כמה מחוברים היא נישתית תל אביבית?

בצהריי אתמול ראיתי לראשונה את הלינק למערכון הבאמת מוצלח של ארץ נהדרת על רנדנה (עלה לאוויר בחמישי, 4 בנובמבר, 20:01).

בדקתי: 17 אלף צפיות.

היום בצהריים: 49 אלף.

משמע, לא רק 1,000 שוכני הביצה צופים.

מאידך: שלחתי את הלינק לקרוב, לכאורה קהל היעד.

הוא לא שמע מעולם על הסדרה ועל רנדנה.

מאידך שתיים: הוא צפה בכ"ז וצחק.

G

ובינתיים בצד השני של העיר: כתבת שער מדהימה (לי-אור אברבך): בכירי ערוץ 10 פשטו על הפריפריה, והשתכנו בבתיהן של 14 משפחות מחוץ לגוש דן.

התברר להם, לחרדתם, שאיש לא צופה בערוץ 10. אפילו לא בזפזופ.

הם חזרו לבית הוורד צנועים ומפוכחים.

הם למדו שמבחינת עם ישראל טלוויזיה = ערוץ 2. וערוצי הילדים.

גם כשהנבדקים אהבו את התוכניות של גלית גוטמן או של מאיה דגן, כלל לא ידעו ששודרו בערוץ 10.

וגם, דונה גרציה, האישה שרצתה ליישב יהודים בטבריה (זהרה רון) לפני כמעט 500 שנה.

לא לאריאל

כמה ימים לפני חנוכת "הבמה המאובזרת של היכל התרבות החדש" קוראים יוזמי מכתב האמנים לחבריהם להימנע מלהופיע שם.

במכתב הם משווים בין אריאל הפורחת למחנות הפליטים הנמצאים כמה קילומטרים ממנה, ומזכירים ש"אריאל היא התנחלות בלתי חוקית וההתיישבות בה מנוגדת לחוק הבינלאומי ולאמנת ז'נבה, שמדינת ישראל חתומה עליה. הקמתה של אריאל נועדה למטרה אחת ויחידה: למנוע מהפלסטינים את האפשרות להקים מדינה עצמאית, ובכך למנוע מאיתנו, אזרחי ישראל, את הסיכוי לחיות אי פעם בשלום באזור הזה. אריאל אינה חלק משטחה הריבוני של מדינת ישראל ועל כן חוזה המחייב שחקן להופיע בכל חלקי ישראל אינו כולל, מבחינה משפטית, התחייבות להופיע באריאל. אי אפשר לחייב אתכם להופיע שם".

מוסף הארץ

אילנה המרמן מספרת על הים והפלסטיניות (אחרי הכתבה מלפני כחודש באולפן שישי).

בעיקר משעשע הקטע עם אנשי המשטרה וקאמי.

היא נחקרה אחרי הידיעה הזו.

קראתי את הטוקבק של תפוח בעניין:

"...זה באמת לא בסדר שהשוטרת החמודה לא מצאה זמן לקרוא את זה בבית קפה תל אביבי אחרי המשמרת שלה. היא ממש מנותקת מההוויה!"

ונדהמתי מהבורות ומהדעות הקדומות שלו.

מה הקשר לתל אביביות?

אני קראתי את קאמי בתיכון, בגיל 18-17, בעיר נידחת, בסביבה הכי פחות אינטלקטואלית שאפשר לדמיין, ואת הספר קניתי בכסף שהרווחתי. אני עובדת מגיל 14, אם מישהו מתעניין.

וכן, כל בן תרבות צריך לדעת מי זה קאמי. קל וחומר החוקרת הנכבדה, בעלת התואר האקדמי.

ואין פה שום התנשאות, שום תל אביביות ושום כלום, רדו מהעץ הטיפשי שטיפסתם עליו. זה מוציא אותך (אתכם) רע מאוד.

ירון טן ברינק, לשעבר מבקר הטלוויזיה של רייטינג, מבקר הטלוויזיה של ידיעות ועורך רייטינג בכתבה על נצחון הרכילות, שזה גם פרויקט השער של המוסף. לא, אין שום סיבה לצקצק, או להתפלא. הנושא ראוי לדיון כמו כל נושא אחר, כמו כל כתבת תחקיר אחרת.

(חמישה [כבר 12] טוקבקים?)

ותהיה לגבי המשפט הזה:

"באתר מאקו מבית קשת - אתר התוכן החדשותי השלישי בגודלו בארץ עם חשיפה של כ-35 אחוז - מככבים מדי רגע מספר סיפורים מקבילים בראש עמוד הבית, בעלי משקל גרפי זהה".

אתר תוכן חדשותי? ממתי? לא נראה לי שהאתר עצמו מתייחס לעצמו כאתר חדשות. ההיררכיות ברורות בו מאוד.

מה יש עוד בפרויקט הרכילות של המוסף? ראיון עם דוגמנית בשם טל ברקוביץ', שמבחינתי זו הכלאה בין טל ברודי למיקי ברקוביץ', ויותר מזה אני לא יודעת עליה. שלא לומר: לא רוצה לדעת.

דניאל עוקב

אחת הטענות נגדי הייתה שהתעלמתי מהראיון עם אם הנרצח ודיברתי רק על עוקב.

ראשית, המטרה הייתה להשוות בין שני הראיונות ולתאר את הדינמיקה שבין שני העיתונים בעניין.

שנית, מעריב עצמו לא קידם את הראיון (עם אם הנרצח) במילה אחת אפילו. לא ברביעי, לא בחמישי, לא בשישי.

משמע, עורכי העיתון עצמו לא ראו בכך שום נכס, שום דבר ראוי להתגאות בו, ואף מיקמו אותו בקצה מוספשבת. גם לאתר לא העלו את הראיון (עד כה, שבת בבוקר, לפחות).

את כל זה כתבתי בתגובה, אבל יש שניים שלושה אנשים שאינם קוראים תגובות, ולכם אני חוזרת על כך גם כאן.

VTV

הכתבה של דנה ויס באולפן שישי, בה תיעדה את המו"מ המרתוני שלפני השביתה שלא הייתה.

כתבה ממנה פומפמה השבוע מילה אחת בלבד.

נחשפתי אמש לעונת החתונות בערוץ 10. אחרי הפרסומת הלא תיאמן במהלך התוכנית, בהכי קז', לתכשיטי ה. שטרן שמעתי את המתחתנת (האשכנזיה) נוזפת בבעלה לעתיד (הלא אשכנזי - לא שאכפת לי, אבל הם ציינו את זה כחלק מהעלילה) "למה לא התגלחת? אתה נראה כמו ערבי".

זה כאילו היה משהו שחובה לשדר? שלא לדבר על מופרכות האמירה.

מתן אברמוביץ' ניסה להבין מה משמעות הצפת תוכניות החתונות.

בלוגלנד

איתמר כהן כתב מכתב גלוי לנחמיה שטרסלר.

הוא גם ביקש את תגובתו, וזה סירב להגיב.

רשימת כל הבלוגרים שכתבו על מיסוי הגז.

מח' הגהה

ובסוף דנה ויס אומרת באולפן -

דויד, דויד, דויד.

ynet

טוקבקים

הדס כתבה את הטוקבק הזה ביום שלישי.

הכתבה של שלמה מן בעניין עלתה למחרת. מבדיקה עולה ששני המסמכים נכתבו במקביל.

בכ"מ, הטוקבק:

"שנים ארוכות ערוץ הספורט שידר את ליגת הנשים בכדורסל. בשידורים הישירים של משחקי הליגה והפלייאוף הוא תרם תרומה מכרעת להוצאת כדורסל הנשים מהמקום האיזוטרי והזניח שבו היה מצוי בשרשרת המזון של עיתונות הספורט.

השידורים הישירים והעבודה המקצועית והמסורה של מורן ברק ואביב לביא הפכו את ליגת הנשים בכדורסל לעוגן שידורי חשוב לערוץ הספורט. כידוע, ערוץ הספורט איבד את זכויות השידור של ליגת הנשים. בשבועות האחרונים המשחקים משודרים בערוץ 23, פיתרון זמני עד שערוץ הספורט של one יעלה לשידור.

העובדה ש-one הוא יריב מר של ערוץ הספורט הביאה את מנהלי הערוץ להחלטה תמוהה ובלתי נסבלת של התעלמות מוחלטת מליגת העל לנשים בכדורסל. ההתעלמות הזו כוללת את חדשות הספורט (צופי המהדורה לא זוכים אפילו לשקופית עם תוצאות המשחקים), את התוכנית חמישיות (שבכל שנות שידורה עסקה רבות גם בכדורסל הנשים) ואף את אתר ספורט 5 שבו צריך לחטט ולהתאמץ על מנת למצוא את תוצאות המחזור (כל כך הרבה ליגות כדורסל אתר ספורט 5 מסקר, ורק ליגת הנשים נמחקה ונעלמה.

מה חושבות על המהלך הזה נשות ערוץ הספורט?

מדוע מירי נבו, ברק ושאר נשות הערוץ, שספורט הנשים כה יקר ללבן, משתפות פעולה עם המהלך שמעלים כדורסל הנשים?

ומה יש לגברים הדעתניים של הערוץ להגיד בנושא?

מדוע מגיש חמישיות עפר שלח שותק?

מדוע שותק אלי סהר, שנאבק ללא לאות על כבודו וחשיבותו של הכדורסל הישראלי?

מדוע שותקים ומשתפים פעולה קופמן ורסקין ואדלשטיין וכל אנשי הכדורסל של הערוץ ?

ומדוע לא נמצאה כל התייחסות לנושא במדורי הספורט בעיתונים ובאתרי הספורט (באלה שאני קוראת בהם באופן קבוע)?

אולי משום שערוץ הספורט מעביר תכני וידאו לרוב האתרים ובכך קונה את שתיקתם.

...

פעם קרה מקרה דומה עם הליגה האנגלית לאחר שזכויות השידור נרכשו על ידי צ'רלטון אבל כעבור זמן בערוץ הספורט התעשתו וחזרו להתייחס לליגה האנגלית".

תוס': הלכו לעולמן

ג'יל קלייבורג, אישה לא נשואה.

21:15, אשתו של זוהיר בהלול, ג'מילה, בת 52. ההלוויה הייתה היום, שבת, בעכו.

לפני פיזור

ולשם שינוי, משהו משמח על אודות הטוקבקים.

הם משמשים גם שדה ציד. לא, לא דווקא למה שאתם חושבים, אם כי גם, אבל גם לליקוט כישרונות כתיבה.

כמה אנשים שכתבו פה בקביעות במהלך השנים מצאו עצמם בסופו של דבר (אם רצו בכך) כותבים בכלי תקשורת כלשהו, לאחר שניצודו על ידי מגלי כשרונות.

ברור שזה לא יוכל לקרות לכם אם תפציצו באלף כינויים או אם לא יהיה ברור מי אתם (בדרך זו או אחרת).

המקרה האחרון אירע ממש לפני כמה ימים.

חומר למחשבה.