בעקבות אחד

הרוצח משתחרר

כה כתוב בשער ידיעות: "דניאל עוקב שובר שתיקה ומדבר (באמת) על הכל" מה זה? רפרור להצהרה על הראיון המובטח במעריב. מה שכן, לא כתוב יותר "ראיון ראשון", אולי בגלל האזכור שלי אתמול:

הראיון הראשון עם עוקב נערך לפני כעשור בתוכנית המוסף של ערוץ 8 בפינה המבקרים. עוקב רואין ע"י רונאל פישר ורון מיברג, שעזב באמצע מאחר שהתקשה לשמוע את גרסת עוקב להתרחשויות.

קראתי בדקדקנות מקסימלית את הראיון של יחזקאל אדירם ועמוס שביט עם עוקב. מטבע הדברים, רציתי לדעת אם עוקב היה אפסנאי ונהג או לוחם. שואלים המראיינים: מאיר דגן לא אדם טיפש והוא יודע שאת שאלת מידת הקרביות שלך אפשר להוכיח בקלות, אז למה לו לצאת בהצהרה כזאת? התשובה של עוקב תמוהה: "הוא כנראה חשב שאם הוא יאמר את הדברים, כולם יאמינו לו. הרי הוא ראש המוסד ואני סתם רוצח שפל. למי יאמינו?"

אבל לא תשובתו מעניינת אותי, אלא הצהרת המראיינים. אם אפשר להוכיח את מידת הקרביות בקלות, למה אתם לא מוכיחים לי?

במקום זה יש מסגרת ובה שלושה ציטוטים מלוחמים בסיירת רימון:

ניצב בדימוס יוסי סדבון: "עוקב היה לוחם מהשורה". בועז בבין: "להגיד שהוא היה אפסנאי זו בדיחה עלובה ושקר מוחלט". אסי: "דניאל בשום אופן לא היה אפסנאי ביחידה".

מלשכת רה"מ בשם מאיר דגן: "איננו מוכנים להתייחס לעניין".

בהמשך נכתב על עדותו של דגן במשפט שהיא ניתנה בדלתיים סגורות ושביהמ"ש לא מאפשר לפרסם את תוכנה. עוקב אומר עליה שזו הייתה "עדות מעלפת (כנראה צ"ל מאלפת)" שהחלה בשמונה וחצי בבוקר והסתיימה בשלוש. והשורה התחתונה איננה. המראיינים לא הוכיחו, כפי שהבטיחו, שהיה או לא היה לוחם.

ולמעריב: ההוכחה הראשונה להתקפלות של העיתון מההצהרה מרביעי (בצילום) היא שאין הפניה בשער לראיון. רביעי, מעריב. וגם לא בשער מוספשבת. הכתבה המובטחת של שרה ליבוביץ-דר מופיעה בכפולת 20-21 עם הכותרת "למה נתנו לו אקדח?" וכות' המש': "אמו של מקס הנטר, התייר שנרצח ביריות, מחכה עדיין להכרעה בתביעת הפיצויים שהגישה נגד המדינה" בראיון מופיעות השורות הבאות מפי עוקב: "אני לא צריך שיקום, אמר עוקב כשיצא מכלא איילון לפני כחודש, "אני לא עבריין חוזר שצריך את הכלא כדי לשקם אותו. אני מרגיש בריא, ולא אותו אדם כפי שהייתי ב-97'". בעמוד הבא כתבה נפרדת עם ההכרזה "דניאל עוקב מדבר" ויש ציטוטים ממנו, אלו שהופיעו בידיעה ביום רביעי. אני משערת שהכתבת התקשרה אליו כדי לקבל תגובה על דברי אמו של הנרצח, מקס ג'פרי הנטר, מה שהפך, מבחינת מעריב, עילה להציג את הדברים כראיון. (ממורקרים: המשפטים אותם אומר עוקב). עכשיו צריך להחליט איך לקרוא להפניה של מעריב ביום רביעי: גניבת דעת?

האם היה לוחם או לא? בכתבה של של"ד נכתב כך: אריה פיליפ, לוחם בסיירת אומר: "הוא זכר אירועים מתוך מה שסיפרו לו, ולא כמי שהשתתף בפעולות העצמו (הטעות במקור), הוא לא היה אפסנאי אבל גם לא שותף בחוד החנית. בגדול מאיר דגן צודק. נאלצנו להדוף בבית המשפט את רוב הדברים שהוא אמר".

רנדנה באמסטרדם

נבואותיי מתגשמות: מה כתבתי אתמול על רנדנה? "אבל, זה עדייו מקומם, מאחר שמדובר בשת"פ עם השיטה. אז בסדר, הם לא קוראים לזה רכילות צהובה אלא "פותחים את סגור לבם", אבל בפועל, זה ברווז שמברווז, לא שום דבר אחר". ומהי הכותרת להפניה היום בשער ידיעות? "כותבים מהלב" וזו, כמובן, ההפניה הגדולה בשער. כות' המשנה: "דנה ספקטור ורן שריג כותבים (בנפרד) על הרומן שהסעיר את המדינה"

כמה עמודים לפני שריג מופיע ב-7 לילות המשפט הבא: "העיתונות הופכת לבידור. הדבר היחיד שקובע הוא מה שרואים על המסך. אין יותר הבדל בין חשוב ולא, בין פוליטי לרכילות, בין אישי לציבורי, בין אמת לשקר, בין קונספירציה לרצח. המציאות הפכה לתוכנית ריאליטי כוזבת. בתיאבון" (נוריאל). ותזכורת לשער של ידיעות מאתמול: רנדנה ואובמה באותה היררכיה. איך קוראים למחלות האלו, בהן הגוף תוקף את עצמו?

ובכן, שריג לא כותב על הרומן שהסעיר את המדינה או את הביצה או השכונה. הוא כותב על איך זה להצטלם לסדרת ריאליטי, כשאתה עצמך נשאר להתפרק ולהירקב על האוטוסטרדה, נמעך על ידי המכוניות החולפות ביעף, בעוד שרק דגימה מהמציאות ומעצמך נכנסת למעבדת העריכה, ועוברת שם טיפל בהלם, סטרואידים, מכות חשמל ומה לא. הרומן? אה, זהו שלא. חוץ מזה היה ראוי לשייף קצת את הטקסט של שריג. עריכה חכמה ומעודנת עוד לא הזיקה לאיש. גם כך המשפטים שלו מורכבים עד מוות.

ול-7 ימים, למדור המורחב של דספקטור. אז הוא לא בסוף המוסף, לא להיבהל, אלא מיד לאחר האמצע, עם הכותבת המבטיחה: "הסיגריה שאחרי". או, פה יהיה סופסוף אקשן, יחשבו ודאי הקוראים כמהי הרומן.

הכפולה הראשונה של המדור, שמאוירת לתפארת על ידי הלית שפר, נקטעת בכפולת מודעות כעורה למזגני טורנדו. בעמוד הבא ממשיכה דספקטור את תיאור השבוע בעיר, אחרי שהחלק הראשון הוקדש למבטים שנעצו בה נוסעי אל על בטיסה לאמסטרדם, והמשיך בקומיסרי המלון שנזפו בה על שעישנה, צחקה או הרעישה. בעמוד השלישי, תיאור חביב של אמסטרדם מהזווית של הכותבת, שזו לה הפעם הראשונה בעיר. הרומן של המדינה? אין לו כמעט זכר. על החבילה שארזו משווקי העיתון ועורכיו אין לכותבים, שבטח התפלצו כשראו אותה, אתמול והיום, אחריות. אמא-של-דנה מצוטטת: "בחיי, אתם כמו ילדים קטנים, כל כך צדיקים ושמרנים. בחברה הגבוהה והבוהמיינית של תל אביב בסבנטיז, דברים כאלו היו קורים כל הזמן, ואף אחד לא הניד עפעף או הזדעק כאילו מדובר ברצח".

הסבר לאמא-של-דנה: זה לא המעשה, זה ההדהוד האינסופי, הטוויטר והפייסבוק וחדשות הבידור והטלוויזיה והפפרצי ופמפום העיתונים. הכל תלוי בווליום ובביצתיות. וכן, כשזה קורה בשיכון ד' בבאר שבע מדברים על זה במכולת שבועות, רק שאיש חוץ מרוכשי הלבן לא יודע על זה ולא מכיר את הגיבורים. ובאשר לבוהמת שנות השבעים, מה לעשות, היה אז רק העולם הזה.

תוס': גרסת המחוברים של ארץ נהדרת.

פייסבוק

ובלי קשר: דניאלה לונדון בעוד מדור מופת: מה קרה כשניסתה להגיב לבן שלה בפייסבוק. (ואם תחפשו "מיכאל דקל" בפייסבוק, לא תמצאו כלום, בגלל הגדרות פרטיות).

הידיעה הזו, מאתמול, על נציגתנו בקוריאה, צברית עזרא, הצחיקה אותי מאוד. להפתעתי היא פויסבקה.

מח' הגהה ובידוק

בסוף כולם מתים:

איזה מזל שיש מי שקוראים את עמודי הספורט למעני: יכולהיות שרוני נוסעת לחיפה בשבת, אבל כדורגל היא לא תראה שם. הפועל חיפה משחקת ברמת גן בשבת מול מכבי פ"ת. מכבי חיפה, אגב, תשחק בחיפה מול הפועל תל אביב, אבל רק ביום שני. שורה תחתונה: אין שום משחק בשבת בחיפה. (טיים אאוט).

ישראל היום, ע' 28

ספורטיV

איזה מזל וכו': ערוץ 5 מחק את כדורסל נשים.

לפני פיזור

נראה שבידיעות מאוהבים ברעיון של עצמם: לא עוד עיתונאים מראיינים, אלא סלבז מכל מיני זנים. מח"כים ועד זמרים. ברביעי שלחו ח"כים שאלות למורן אטיאס, המאור שלנו באיטליה ובעולם, והיום, ב-7 לילות, זמרים ויוצרים שולחים שאלות למשינה החוגגת 25 שנים. מה זה, תשובה לגיליון הסופרים של הארץ?

אבל גם אני חוגגת 25 שנה למשינה

הטלגרם שלנו - תכנים בלעדיים ויחודיים