עזבו את התבוסה של ברק (אובמה), נוריד אותה למטה, האהבל של עיני על ברק (אהוד), מתוך ראיון שנתן לאולפן שישי של מחר מככב בשערי כל העיתונים, מי למעלה מי למטה.

אין מה לעשות, הביטוי העממי החביב, אומנם קללה, אבל מתוקה כזו, לא מעורר עצבים, אלא יותר חיוך קל על משובתו של האומר.

האהבל מתייחס, למי שלא בעניינים הבוקר, לעניין הפיליפינית.

האהבל מככב בכפולת 2-3 בידיעות ובמעריב. הכיבוש הרפובליקני ב-7-6-5 במעריב וב-4-5-6 בתאומו.

בישראל היום הכבוד של שתי כפולות הפתיחה הוענק לאובמה המובס וגם בהארץ סדר העדיפויות דומה.

בהארץ לא שכחו את האהבל בשער, אבל לא ככותרת, אלא כליד באמצע הידיעה על שעיני ובן אליעזר הכריזו על סוף עידן אהוד ברק בעבודה.

שער ידיעות - בראשו עיני מכריז שברק אהבל, ובתחתיתו, שווי זכויות ברק אובמה העצוב, ו"הרומן של המדינה" גרסת המקור.

ישראל היום בכותרת גג בעלת חשיבות על: "ישראל היום: 300 אלף עותקים ביום!

הכותרת על תבוסת ברק שנייה, ועיני מככב רק בתחתית השער.

קצה האצבעות

רגע, זה לא היה אתמול, שסיפרתי שבמעריב יהיה ראיון עם הרוצח דניאל עוקב?

אז הנה הבוקר, במודעה לידיעות בכלכליסט,

"למה רצחתי

שובר שתיקה: דניאל עוקב מסביר בראיון ראשון למה ירה בשני תיירים תמימים".

אה, וואלה. ראשון?

עדכוניים:

הראיון הראשון עם עוקב נערך לפני כעשור בתוכנית המוסף של ערוץ 8 בפינה המבקרים. עוקב רואין ע"י רונאל פישר (פעם ראשונה היום) ורון מיברג, שעזב באמצע מאחר שהתקשה לשמוע את גרסת עוקב להתרחשויות.

מתברר, אגב, שעוקב, כנראה, הפך הבטחה מפורשת לידיעות בעניין הבלעדיות, הוא סובב בכחש, כדבריו.

-

אבל עיקר המודעה מתייחס ל"דנה ספקטור ורן שריג כותבים את האמת שלהם"

סבבה, אני מאושרת בשביל שניהם.

תיקון: בשלב פרסום ה"עובדות" בתקשורת על סקס ובגידה - להד"ם.

אבל, זה עדייו מקומם, מאחר שמדובר בשת"פ עם השיטה. אז בסדר, הם לא קוראים לזה רכילות צהובה אלא "פותחים את סגור לבם", אבל בפועל, זה ברווז שמברווז, לא שום דבר אחר.

שוקינג פינק: לילך סיגן, עורכת בגלובס, על שער סופשבוע, בישיבת לוטוס (תעריכו, ועוד לאור העובדה שבמהלך השנה התכף יוצאת קרעה סיגן שתי רצועות בברך) מדברת על פרשת רציו (רונן טל), שבעטיה כתבה עמוד לממון של ידיעות, הלינה על רשלנות וצהובונות התקשורת והושעתה לשבוע ע"י עורכה. ומה העילה לראיון? ספר שכתבה, רומן למתחילים.

הפעם היא ממותנת באשר לביקורת שלה על העיתונות, ואומרת רק דברים כלליים ורכים יותר:

"גיליתי דברים מאוד מעניינים. זה היה שיעור בלראות איך התקשורת הישראלית מתנהלת ואיך אני - כעיתונאית שמחזיקה מעצמה כבעלת אינטגריטי ואכפתיות ואחת שהאמת תמיד נר לרגליה - אף פעם לא ראיתי את העוול הגדול.

קיבלתי מכתבים מאנשים שהחיים שלהם ממש התפרקו בגלל דברים שהתפרסמו, שאמרתי לעצמי, 'מה זה יצאתי בזול'. עברתי תקופה איומה, אבל החיים שלי לא נהרסו. הייתה לי פריבילגיה, אני עיתונאית, יכולתי לפרסם מאמר שמסביר את הצד שלי. אבל מה עם כל השאר?

מצד שני כן גיליתי שבכיסוי התקשורתי יש יותר אחראים ויש פחות אחראים. יש את אלה שמרגישים שמדובר בצד אחד, בתביעה שהוגשה, ויש כאלה שכותבים את זה כעובדות ועושים פרשנויות ולוקחים את זה למחוזות רחוקים, שכל קשר בינם ובין המציאות מקרי לחלוטין.

יש טוענים שדווקא העיתון שלך, גלובס, לקח את זה למחוזות האלה.

אני לא אתווכח איתך. אין לי מה להגיד יותר מזה. אבל לא ציפיתי ליחס מיוחד. בקטעים האלה אני קצת חננה בעצמי, יותר צדיקה מהאפיפיור. אם יש ידיעה או אייטם שקשורים איכשהו לתחום העיסוק של בעלי אני הולכת לחגי גולן, אומרת לו שאני לא נוגעת בזה ושיתעסק בזה עורך אחר. דואגת לא לערבב".

גם בכתבה הזו לא סופקה תשוקתי הבוערת לצפות בתמונתו של ליגד רוטלוי אחרי שכל חיפושיי ברשת אחר אחת עלו בתוהו.

מלחמת מים - נעמי דרום במארקרוויק על טרנד החזרה למי ברז, שנשמע כבר לא אחת.

אני תוהה מתי אם בכלל אשבר, מאחר שמה לעשות, טעם מי הברז דוחה בעליל, וכן, אני כן מבדילה בינו לבין מי הבקבוק.

VTV

הפרוטוקולים של מבצע אנטבה הובאו אתמול בהמקור של ערוץ 10.

ידיעות מקדיש לפרוטוקולים שלושה מעמודי החדשות שלו.

בלוגלנד

העיתונאי אמיר זוהר פתח בלוג, posta (פוסטה). שם מעולה מעולה.

הפוסט החדש - "כך סייעו רונאל פישר ומיקי רוזנטל בהפעלת לחץ על יורוקום, אשר שילמה שני מיליון שקל לנסים אלפרון עבריין אלים ומסוכן שפלש לקרקע הציבורית שלה"

זוהר כותב באודות:

"...בקבוצת הארץ לימדו אותי כל השנים, שרק בעיתונים האחרים יש מו"לים ועורכים מסרסים ומצנזרים, אבל אז הגיע התחקיר הגדול שלי על נער הפלא (עאלק!) של התקשורת, עו"ד רונאל פישר, תחקיר שאף עיתון לא העיז לפרסם, גם לא העורכים של הארץ, ובראשם העורך לשעבר של מוסף הארץ, ניר בכר.

כמובן שבקרוב התחקיר על פישר והחברים שלו בלשכת עורכי הדין ובתקשורת יפורסם בפוסטה, במלואו, או בחלקים, אלא שבינתיים נאלצתי לעזוב את הארץ לטובת שנה מתישה ולא פורייה בידיעות אחרונות, שם גם הרגשתי מקרוב את משמעות הביטוי הנפוץ כל כך לאחרונה:

"סוף עידן העיתונות המודפסת".

אז עכשיו אני כאן, בפוסט", ולא לגמרי לבד.

שלכם,

אמיר זוהר"

הפוסט הזה של זוהר התפרסם ב-News1 עם אזכור לבלוג, אבל בלי קישור. כך שהקורא עלול להתבלבל.

תוס': בניגוד לדבריו של זוהר, בכר לא הפסיד בתביעה נגד ידיעות אלא משך אותה.

ככל הידוע לי, הוא לא פוטר מהארץ אלא עזב.

ברשת

"אין כניסה ליישובים": כיצד סוקרה הצעת חוק הסדר ועדות הקבלה בתקשורת הישראלית המרכזית

קשב בחן עבור פרויקט דמוקרטיה את הסיקור התקשורתי של הצעת החוק השנויה במחלוקת. מהממצאים עלה כי מהדורות החדשות המרכזיות בשלושת ערוצי הטלוויזיה והעיתון מעריב בחרו שלא לסקרה כלל. כך סוקרה הצעת החוק בידיעות, הארץ וישראל היום

פייסבוק

לרגל מינויו ליו"ר הסיעה, ח"כ אורי אורבך מתחיל לכתוב בפייסבוק בעצמו, בלי עזרת עוזרים פרלמנטריים.

הנעדרת

עדכנתי בפוסט של אתמול, אבל הנה גם כאן: כתבה נרחבת על רחל לבטקין התפרסמה בסופשבוע בזמן ירושלים.

טוקמיילבק

אילת הזכירה אתמול שגם אחרי התאבדותו של דודו טופז (כמו גם אחרי אסון הדלת) התפרסמו פרסמות חכמות ליד הידיעה.

לחם עבודה

עוזבים את מעריב/רייטינג

אביחי בוב, ליטל רוזנשטיין, שחר אורן.

הלכה לעולמה

השרה לשעבר שרה דורון. בגיל 88.

מח' הגהה, בידוק וטשטוש

לפני פיזור

שי לשבת: האם מותר לגדל חזיר וירטואלי?