אז למה פוחד? כי העבודה התקשורתית של זועבי לשלילת הלגיטימציה של ישראל פשוט טובה, טובה מאוד. היא בהחלט מצליחה להטיל כל פעם מחדש פצצה אחרת ולחבל ולפגע בתדמית הישראלית.

נכון שלאנדרדוגים או אנדרדוגים כביכול כמו זועבי קל יותר לרכוש חיבה מהמדיה, מה גם שלא מעט מהמהלכים המדיניים ביטחוניים המתורגמים לפשיזם ע"י זועבי וחבריה ומשווקים בהתאם, מהווים לחמניות טריות עבור התקשורת. עובדה שדי מקלה על עבודתה.

למה משתפית? כי לשמחתי, יכול להיות שהיא יורה לעצמה ברגל. הסיקורים אודות זועבי מתייחסים לעשייתה בהיבט המדיני פוליטי, דבר שמקדם את מטרותיהם של אויבינו הנמצאים מחוץ לגבולותינו אך קרוב לוודאי שפוגע באינטרסים של ערביי ישראל. מה שאלו צריכים זה נציגות אגרסיבית שתפעל במישור הכלכלי חברתי כדי לשפר את תנאי מחייתם. אינטרס שזועבי לא רק שאינה דואגת לתקשר כראוי אלא פוגעת בו בעצמה. שכן הפרובוקציות שלה ושל אחרים מגבירות את השנאה והפחד ההדדי בין הערבים לימין שמתחזק בזכותן, ולכן גם אם תרצה ממשלת ישראל להשקיע משאבים בתשתית וברווחה של ערבי עירנו היא לא תוכל לעשות זאת כמו שצריך לאור החשש ממפלגות הימין. וכך עולה הסיכוי שערביי ישראל יימאסו בזועבי, דבר שתואם לטעמי את האינטרס ישראלי ושל כל המעוניין להמשיך להלך חופשי בתל אביב, בבאר שבע, ובגולן.

הוא: "היהודים הם העם שלי" אנחנו: תגיד יפה שלום לפנים היפות שלך?

אם בתדמית מדינית עסקינן אז כמובן שלא ניתן לפסוח על הטמטום הישראלי בנושא ההסברה. בחיי נפשי שלפעמים אני תוהה האם מקבלי החלטות כאלו ואחרים הם סוג של בהמה בעלת פיגור שכלי או בן אנוש ששכח לעמוד בתור לחלוקת שכל דקה לפני שיצא מנרתיקה של אימו. זאת מאחר וכל פעם מחדש אנו זוכים להוכחה שחשיבה הגיונית במסגרת ההסברה הישראלית זה מושג שאינו קיים. שבוע שעבר, ערוץ 2, אוהד חמו בסיפור נדיר על "בוסמן", (כיום "יניב"), מוסלמי שהתגייר במהלך שהותו בכלא ושנשלח בחזרה לאחר שיחררו לזרועותיהם של חבריו לשעבר, עם הכיפה שעל הראש. כפי שאתם יכולים לשער, ערבי שהתגייר ושמכריז בקנאות על אהבתו למדינתנו לא יתקבל בכפרו במצעד גאווה.

לקחת אותו כפרויקט

סליחה? אף אחד לא חשב שאפשר לעשות שימוש בשנאה של בוסמן כלפי אויבינו ובחיבתו החדשה כדי לקדם אינטרסים ישראלים? אם היה למישהו שכל אז בוסמן היה נהנה מעבודת יחסי ציבור נמרצת מול הרשתות הזרות ומקורס אגרסיבי באנגלית על חשבון המדינה במטרה לשלחו להרצות בחו"ל. אז נכון שבסופו של דבר נמצא פתרון זמני עבור הערבי לשעבר/יהודי בהווה ע"י תא"ל פולי מורדכי (שיבורך) אבל תוכן הכתבה היה שלילי, וזאת בזמן שניתן היה לעשות ממנה מטעמים טובים לעיניים של התקשורת הזרה שניזונה מהקולגות הישראלים.

"אני מוכן למות בשביל העם היהודי"

אם מישהו היה רואה את הפוטנציאל ההסברתי, אם מישהו היה טורח להעביר לכל מקבל החלטה בישראל סמינר מזורז לזיהוי סיפור שיביא לנו נקודות או לפחות דואג למדריך קצרצר, למשל, למנהלי הכלא, לוועדה שמטפלת באסירים מאוימים או לבירוקרטים כאלו ואחרים, אולי היה נוצר רומן עם בוסמן כבר במהלך שהותו כאסיר. ובמקום לראותו מבכה על מר גורלו היינו זוכים לקבל על מסך הטלוויזיה את נציגי משרד החוץ מלווים אותו בדרכו לביתו החדש בכתבה שונה לגמרי תחת כותרת חיובית - "מסביר לאומי". כי אין על סיפור אישי עם סוף טוב.

לסיכום, נכון שמדריכים וקורסים עולים כסף אבל במדינת ישראל נושא התדמית הוא קריטי וחייבים להשקיע בו יותר, והעובדה שיתרות מטבע החוץ הסתכמו בסוף חודש ספטמבר ב-66 מיליארד דולר רק מוכיחה שיש מאיפה להשיג מימון. ועדיין, 45 מיליון שקל, זה הסכום שהוקצב להסברת משרד החוץ ב2010, (לעומת ארצות אירופה שחלקן משקיעות מיליארדים בהסברה ודיפלומטיה ציבורית), לכן אל תופתעו שישראל נראית כמו כתם על המפה העולמית. כי מי שלא משקיע כמו שצריך בתדמית, לא יקטוף פירות.

לבינתיים נראה שנאלץ להסתפק בעובדה העצובה שפגיעה תדמית הישראלית גם היא דבר משותף לזועבי ולקברניטי ההסברה שכן זו עושה זאת בזכות עבודתה הנמרצת והקברניטים לא עושים שום דבר כראוי חוץ מלגרד בביצים ולשחק דוקים, אולי צריך לשלוח כמה מהם לעזה, שילמדו קצת איך עושים יח"צ.

נ.ב

אפרופו תדמית טובה לישראל, בטלוויזיה הצרפתית עושים סרט דוקומנטרי על "הנס הכלכלי הישראלי" ופנו ל-EINAT AHARONSON בבקשה שתמליץ להם על אנשים ששירתו ביחידות מובחרות (קרבי או מודיעין) והצליחו אח"כ בהקמת מיזם כלשהו. ממליץ להסתער (דרך הפייסבוק).