חונך או לא?

ynet

הארץ

כותרות

אין כל אופציה לניסוחים אחרים? ארבעה עיתונים, כולם משתמשים באותן שלוש מילים? כה דלה היא העברית?

מעריב וידיעות מתייחסים לכך רק בכותרת הגג, עם הפנייה עצומה לעדכונים שוטפים ב-nrg ,ynet בהתאמה, מודעים למגבלות הנייר שנאלץ להידפס בשעה איקס, בעוד החברים יושבים עדיין על המדוכה.

מעניין שהפגנת הסטודנטים ואזכור המס החדש על המלגות לא זוכים להפניה בשער הארץ, אבל כן למקום נרחב בידיעות ובמעריב.

ההפגנה מופיעה רק בתחתית ע' 4 בהארץ.

עדכון באתר.

על פי ידיעות, את המס בשיעור 25% על מלגות הסטודנטים מנסה משרד האוצר להכניס בדלת האחורית כסעיף בחוק ההסדרים המושמץ.

במעריב מוזכר בשער שזו "מכה נוספת באדיבות ממשלת נתניהו" ובהמשך מוזכר שמי שגילה את העניין הוא צוות של קדימה בראשות ח"כ יוחנן פלסנר. אין תגובה של לשכת נתניהו.

היא מופיעה בהארץ: "המציאות היא הפוכה. הממשלה בראשות נתניהו חוקקה חוק הפוטר ממס מלגות לסטודנטים... מדובר בזוטא שאליה נטפלת קדימה. זוהי החלטה של הדרג המקצועי במס הכנסה ורה"מ הורה לבדוק את נחיצותה".

אותה תגובה מופיעה גם בידיעות, בלב הידיעה.

בישראל היום התייחסות רה"מ מופיעה כבר בשער: "הוא חוקק פטור ממס למלגות, העניין ייבדק".

כמה כמה (השתתפו בהפגנה)

ישר"ה: 7,000 סט'

ידיעות: כעשרתלפים לטענת המארגנים.

מעריב: המשטרה אמרה 7, המארגנים 10, והאמת נמצאת באמצע.

הארץ: הערכת המשטרה, כמה אלפים. המארגנים - יותר מעשרתלפים.

לא נורא, היו טרגדיות מספריות גדולות יותר בעיתונים בתחילת השבוע, ובכלל.

הסיקור

בישר"ה ע' 7, עם הכותרת "אנחנו לא פראיירים"

במעריב ובידיעות כפ' 2-3, עם הכותרות "סטודנטים חרדים" ו"מס הסטודנטים", בהתאמה.

קירשנדון

רק אתמול הצלחתי להיצמד לשעת השידור החדשה של קירשנדון (שש, שעה משונה), ושמעתי את קירש מתגולל על כותרת הארץ של אתמול, שהתייחסה למציאת העוזרת של ברק.

למה כותרת ראשית? באמת למה?

VTV

מהיום, אין יותר מבט.

הכל בגלל ביטול השעות הנוספות של העובדים, ובגלל שעון הנוכחות שהעובדים מתנגדים לו. זאת אומרת, בלי שעון נוכחות אסור לשלם שעות נוספות. לא כדאי לעובדים ולוועדיהם להסתגל לעולם המנסה להיות הוגן?

במקום זה תשודר רצועת אקטואליה מחמש וחצי עד שבע (ינון מגל ומרב מילר).

ב-24 של ידיעות דווקא מנסים לגלות אופטימיות, והכותרת היא "נסיונות להצלת מבט".

צפיתי קצת ברוקדים עם כוכבים (כדי להיזכר מה זה).

התעניינתי בריקודים הקצרצרים של הזוגות. כל המסביב זו שממה משעממת ומרדימה. אלא מה, חלקיקי הריקודים, השניות המעטות של הסלבז המתאמצים לרקוד, הם למעשה חלק זוטר עד לא קיים בתוכנית המלאה במלל מיותר, חלקי ביוגרפיה משעממים של הרוקדים וכמובן טונה פרסומות.

אשר על כן אפרד בצער אחרי דקה וחצי גם מהתוכנית הזו. אפילו להקליט ביס מקס ולעבור במהירות על הכל כדי לראות את חלקיקי הריקודים זו טרחה גדולה מדי בעבור הרצון לראות את דליה מזור מרקדת.

אריאנה מלמד מחכה להומואים רוקדים (ומה עם ערבים, לא? קשוע כבר כתב על זה ספר)

עיטור מופת ללוחם העלום

הרמטכ"ל העניק אות ל"לוחם ששמו ויחידתו אסורים בפרסום".

ואלו היו דבריו:

"מדובר בפעילות חיונית ביותר לביטחון ישראל המתבצעת מעל לכל דמיון, שוברת כל תקרת זכוכית והולכת אל מעבר לאופק".

לא אתייחס לניסוח הפומפוזי והעילג, אלא לעניין אחר: "שוברת כל תקרת זכוכית"? משמע מקבל/ת העיטור הוא/היא אישה או "בן מיעוטים"! אלא אם מחבר/ת הנאום המקרטע לא יודע מהי תקרת זכוכית.

Sin City

לונלי פלאנט בחר את שלוש הערים הכי הכי לשנת 2011. תל אביב במקום השלישי.

סיבה טובה לשלוח את כתבי מעריב לצאת מהבניין ולשוטט בעיר, סוף סוף משימה ממשית קל"ב. כפולת 10-11 מוקדשת לסיבוב ממנו עולה שהנשים חייכניות והאלכוהול זורם עד השעות המאוחרות.

בהארץ הידיעה זוכה לידיעת שער בתחתית העמוד, המכוונת למארקר, ע' 9. הכותרת מתייחסת לעיר החטאים.

בידיעות התייחסות בקטנה בממון, ובישראל היום חוגגים את ההדוניזם התל אביבי בע' 19.

והנה המקור:

Tel Aviv is the total flipside of Jerusalem, a modern Sin City on the sea rather than an ancient Holy City on a hill. Hedonism is the one religion that unites its inhabitants. There are more bars than synagogues, God is a DJ and everyone s body is a temple. Yet, scratch underneath the surface and Tel Aviv, or TLV, reveals itself as a truly diverse 21st-century Mediterranean hub. By far the most international city in Israel, Tel Aviv is also home to a large gay community, a kind of San Francisco in the Middle East. Thanks to its university and museums, it is also the greenhouse for Israel s growing art, film and music scenes.

הסאן התל אביבי

רוב (רוב) הזמן אני נמנעת מלהתייחס לרייטינג, שלא יגידו, שלא יהיה פתחון פה.

אבל היום השער האחורי של מעריב מתייחס לגיליון של מחר, וממנו עולה שחלק גדול בעיתון יוקדש לרומן של רן שריג ודנה ספקטור (פרויקט שלא יכול היה להיות אצל המתחרים, פנאי פלוס), "אחרי שמדינה שלמה תהתה מה עולה בגורל הרומן שנרקם".

אלכס לויט (א' של ספקטור) אומר: "הדבר היחיד שמפריע לי הוא שלעתים מוציאים את דנה בצורה לא ראויה, והילדה שלנו נפגעת".

מאחר שכבר קראתי בעבר בראש חוצות אלו להוציא את הילדים מהמשחק, אני שמחה מצד אחד שמישהו מקשיב לי, ומצד שני, מאוחר מדי, יקירי.

ישראל היום לא יחולק ברכבת

עבור הזכות לעשות זאת שילם העיתון שני מיליון ש' בשנה.

סמים ושחיתות

פגשתי קרובים אמריקאים, זוג באמצע שנות השבעים (עזבו את ישראל לפני 50 שנה [תתמודדו], שלא ממש מאמינים שייתכן שיש פה כל כך הרבה שחיתות.

בין היתר המליצו לי על הספר בן השנתיים Free Lunch הסוקר את השחיתות האמריקאית מראש לזנב.

והנה הרצאה של המחבר, דיוויד קיי ג'ונסטון.

שאלתי אותם גם מה הלך הרוחות בעניין לגליזציית הגראס, והם היו בעד מוחלט, אבל הביעו חשש כבד שזה לא יקרה בגלל הצבעת העם.

מה שיותר הפתיע אותי היה הרעיון שלהם (טוב, בטוח לא רק שלהם) להפוך את כל הסמים לחוקיים, ובפיקוח ממשלתי. למה? כי הם טוענים ששלטון כנופיות וברוני הסמים (למשל ברצועת הגבול במקסיקו) מחולל שמות באמריקה, ושהם משוכנעים שהפיכת הסמים לחוקיים 1. תמתן את הפשיעה סביבם 2. לא תעלה בפרומיל את אחוז המשתמשים, אולי להפך.

גילוי נאות

בהארץ חלק ב' מופיע מאמר של הלל שוקן על איך להציל את לוד.

בסופו כתוב שהכותב הוא אדריכל, מלמד באונ' ת"א וממייסדי עמותת מרחב להתחדשות עירונית.

האם לא היה מקום לכתוב שהוא גם אח של העמוס שוקן?

(אני מקווה שויקי לא טועה. זכור לי בזמנו, כשבמדור המנוח מי נגד מי בהעיר, העיר עמוס שוקן על טעות של הכותבים/העורכים בתיאור השושלת המשפחתית. לא הייתי רוצה לזכות להערה בעניין זה).

מיילבק

אחרי שהתרשמתי אתמול מהסיפור של ערן סויסה במעריב על התוכן השיווקי בתוכנית בערוץ 10 כתב לי עיתונאי:

"...סיפר לי דובר בית חולים גדול ומוכר שדרשו ממנו אלפי שקלים בשביל להביא רופא לאולפן שידבר על מחלות. שום פרסומת לבית החולים, סתם רופא שעונה על שאלות.

שף של מלון גדול בת"א סיפר לי שחברה שמייבאת מחבתות הבטיחה לו 5,000 שקל כדי שהוא יזכיר את שמה אגב הכנת מתכון בשידור, רק שמרוב לחץ האומלל שכח להגיד את השם שלהם".

ברשתתת

עמית מגל, צלם מערכת ידיעות הקים אתר לעבודותיו.

צחוקים בכיתובים

הארץ, ע' 8.

לא עזר השם

יש שמות, שאם הייתי כותבת אותם בתסריט היו נפסלים מיד על חוסר אמינות.

הנה אחד מהם, אבל מה לעשות שהבנאדם חי וקיים וגם נתקע במעלית בשבת 18 שעות?

לפני פיזור