המדריך לסחיטת היחצ"ן: דרישות מוגזמות והשפלות, ותזהרו מבומרנג

המדריך לסחיטת היחצן: דרישות מוגזמות, השפלות, הכרזות מלחמה, ויחסי אהבה שנאה. על זוגיות בין שני מינים שאינם יכולים האחד בלעדי השני, עיתונאים ויחצנים

התחרות בין כלי התקשורת יכולה להביא עיתונאים לאובדן ההיגיון (בניסוח דיפלומטי) שלא לדבר על הגינות. למשל, לא פעם אלו מתרגזים שלא קיבלו בלעדיות על מידע מסוים ומחליטים לצאת במסע סחיטה שובר שיאים. מלחמה רוצים? מלחמה תקבלו.

יום ראשון, 7:30 בבוקר, הטלפון שלו צלצל. על הקו עיתונאי מכלי תקשורת ידוע, שום בוקר טוב שום כלום, מטר שאלות נורה לגבי נושא שפורסם כמה ימים קודם לכן. לשאלות הממוחזרות נתווספו שאלות מסובכות ללא ביסוס בתקווה שהלחץ הכבד יעשה את שלו ומידע חדש יגיע בטעות לאוזנו של החוקר. בהמשך, עבר העיתונאי לשאלות אישיות ביותר על הלקוח (טוב שלא שאל כמה פעמים ביום הלקוח מבלה עם עצמו) ולקראת סיום השיחה הוא העז לקבוע דדליין של כמה שעות בודדות למתן תגובה. כמובן, שלא שכח להביע את דעתו האישית על הקולגה שליוויתי במסגרת אותו פרויקט ומיותר לציין שסירב לשלוח את השאלות בכתב ובצורה מסודרת.

סחיטה זה גול עצמי

לאחר מספר ויכוחים וטלפון לעורך האחראי התמונה השתנתה, העיתונאי "התפשר" ונתן "עוד יום" למתן תגובה, והוסיף בנחמדות צבועה שאם יקבל את הלקוח לראיון בלעדי אז "זה עשוי לצאת שונה". ניתוח פשוט של הסיטואציה הטיל את הפור והושב לו שהלקוח לא יתראיין אצלו, לבסוף, אכן התפרסמה ידיעה מרושעת. מאחר ותארנו לעצמנו עוד מראש שכך יקרה סגרנו ללקוח באותו היום ראיון עם כלי תקשורת מתחרה שסיפק זירה אוהדת, כדי לרכך את האימפקט. מהלך שאכן הוכיח עצמו. כלומר, העיתונאי הסחטן סיפק למתחרה ראיון שלא היה יוצא לפועל במידה ולא היה פועל ממניע אישי. השתלם לו? תחליטו אתם.

ד', קולגה וחבר, הודה בפניי שגם הוא מכיר את התופעה. אך לדבריו הוא לא "צריך להתאמץ" יותר מדי כדי לייצר תקשורת, זאת מאחר ולקוחותיו סופר מעניינים וחשובים, דבר שהופך אותו ליחצן מחוזר יותר מאחרים, ולכן הוא מרשה לעצמו ללא שום חשיבה מוקדמת "לאיים על המאיימים בתקופת יובש" כפי שאמר: "אם הם רוצים מלחמה, הם מקבלים".

איני בטוח שהכרזות ומלחמות אלו הן התשובות לסוגיה, אני איש של דיפלומטיה. אבל דבר אחד אני כן יודע, לסיטואציה המובאת לעיניכם ניתן אמנם להתייחס באופן שיגרתי בהקשר להרגלי הסחר במידע בין עיתונאים ויחצנים, שכן, מדובר במקרים שכיחים. מאידך, כעמיתים, אם נסכים שיחסי עבודה הכוללים השפלות וסחטנות מהווים נורמה מקצועית, לאן הגענו?

ובכל זאת, אם אתה עיתונאי צעיר ורעב שקורא טור זה ומעוניין ללמוד את העבודה "כמו שצריך" אז אלו הן עצותיי לסחיטה והשפלה מוצלחת של יחצן. ראשית, כבר בתחילת השיחה הרם את הקול בגסות כדי להלחיצו, אל תשכח לשאול שאלות עמומות וחסרות עמוד שדרה שמא אולי הוא ייפול בפח ויפלוט מידע שלא תיארת לעצמך שתקבל. המנע מהשארת זמן תגובה ראוי, וכמובן אל תשכח לבשר לו שכל הקולגות מהמערכת לא סובלים אותו. אגב, אין ספק שגם יחצנים אינם תמימים, אבל על כך בטור אחר.

להצעות, שאלות והערות: tamirpr@gmail.com