אצבעות שחורות 22.10.2010
VTV
גילויים חדשים בפרשת בועז הרפז והמסמך בערוץ הראשון, דקה
על היחסים בין גבי אשכנזי להרפז, על שלוש ועדות החקירה שעבר הרפז במהלך שירותו הצבאי, וגם על היחסים החבריים והמקצועיים בין רונית אשכנזי להרפז (150 סמסים), בנושא אמץ לוחם, כך נאמר.
יואב לימור קורא למבקר המדינה לטפל בכך.
דו"צ טוען בתגובה שמדובר ב
בכל מקרה: הכתבה ארכה דקות ספורות. הדיונים על אודותיה באולפן, פי 3 זמן. מוגזם, רבותיי.
לפי אייס,
המוסף לשבת (ידיעות)
תוס', 16:00: נחום ברנע מספר שביום א' נפגש אולמרט עם כתבים ועורכים בערוץ 10, פגישת לא לפרסום. "עיתונאי ותיק ומוכר" החליט להדליף, תוך שהוא יודע שהחשיפה עלולה לגבות ממנו מחיר, כך כותב ברנע.
לדבריו, אולמרט האשים את ברק שניהל את עופרת יצוקה בדרך שניהל מסיבות פוליטיות. הכוונה הייתה לגייס 60 אלף חיילי מיל. אבל ברק גייס רק 20 אלף. לדברי המקור שלו, אולמרט אמר "המלחמה בעזה יכלה להיות הרבה יותר יעילה והרבה פחות רצחנית".
רל"ש אולמרט אומר שאולמרט אמר "זרחנית", לא "רצחנית".
הרשו לי להוסיף סמיילי. :)
ברנע ממשיך וכותב שאין ויכוח על ששאר הדברים נאמרו, אלא שהם לוקטו משאלות שונות. יענו הוצאו מהקשרם.
מלשכת ברק מסרו שהטענות של אולמרט מופרכות ורחוקות מהאמת, כפי שקורה לעתים מזומנות בדבריו.
עד כאן סיכומים.
ועכשיו לעדכונים: הרוחות בערוץ 10 סוערות. אולמרט פנה לקברניטי הערוץ כדי למצות את הדין עם המדליף, ובערוץ נערכים לבדיקות שונות כדי למצוא אותו, לא מן הנמנע שיכללו בדיקות פוליגרף.
רז שכניק מראיין את אמיר גילת, היו"ר החדש של רשות השידור.
על המינוי שלו הוא אומר:
"מעולם לא הייתי איש פוליטי. ב-DNA שלי אני עיתונאי - עבדתי 20 שנה במעריב - ואני איש תוכן. שמע, בוא לא ניתמם. ברור שלא הייתי נבחר אלמלא הכרתי את נתניהו, אבל מאז חלפו חמש שנים! ועדת שפניץ קבעה שאין לי זיקה פוליטית לשר שמינה אותי".
שכניק אומר:
קצת מוזר שרה"מ ממונה על ערוץ שאמור לבקר אותו.
וגילת עונה:
"זה יתרון עצום במיוחד בתקופת הרפורמה. מנכ"ל משרד רה"מ מוביל את התהליכים, ואפשר לקדם הרבה דברים. כל חברי המליאה עוברים סינון של ועדה, שבודקת כשירות והיעדר זיקה פוליטית. עובדה שגם בחוק החדש זה לא תוקן. רשות השידור כבר לא במקום הפוליטי. אני מאמין באמונה שלמה שהשידור הציבורי נקי ומאוזן".
ועוד חדשה מפתיעה:
"יש לנו גם תוכנית שלמה לפרישה באינטרנט, ולא רק באתר שלנו. גם הארכיון יהיה שם בסופו של דבר".
ויקיליקס
אחרי תלונות מצד ויקיליקס על שעיתונים פרסמו את החשיפה העתידית של מאות אלפי המסמכים על הנעשה בעיראק סתם כך בלי ראיה, מתפרסמים המסמכים
והנה
תיאור
ו
שערים מדכדכים אחד אחד.
היחיד המלבב הוא שער מוסף הארץ. אני אוהבת שערים לבנים, כידוע.
7 ימים
מתוך כתבת השער על התרומות של נתניהו (שחר גינוסר): האם יתבע את ידיעות על הטענה שהוא למעשה מאחורי מימון מחאת המילואימניקים?
גורם שמכיר את לשכת נתניהו אומר שם כך:
"ב-2007 אנחנו בלשכה, חיברנו תורמים זרים שהזרימו כספים למאבק המילואימניקים. המטרה הייתה ברורה. להפיל את ראש הממשלה. השפענו גם על השימוש בכספי הזרים, ובעצם על האסטרטגיה של המאבק. כל זה, כשלמילואימניקים בכלל לא היה מושג מי עומד מאחורי הדברים"
נתניהו גייס כספים לעמותה של חברו דניאל דורון, וזה האחרון היה קמב"ץ ה
מוסף הארץ
מדור מצוין של סייד קשוע, שהחליט להפוך להרוקי מורקמי של קריית יובל, ו
ד"ר אבנר כהן על
רשף לוי על הפרק הראשון בעונה השלישית של הבורר ועל טיסת העסקים שלו למכור את הסדרה למפיקים בפוקס. נחמד מאוד.
(אין באתר).
הפתעה: ירון טן-ברינק, לשעבר עורך רייטינג כותב פה, ותוהה למה נשים לא שולטות בעולם.
שוב העשירים מרוויחים
מתברר שרמת
מוספשבת (מעריב)
בן כספית מסביר למה מרגלית הר-שפי אשמה.
הוא מזכיר
"א', שהיה אז, וגם היום, פעיל מרכזי בליכוד (ומוכר לכל כתב פוליטי), איש ימין מוצהר (אם כי התמרכז מאז) לא היסס. הוא הרים מיד טלפון לרכז של שירות הביטחון הכללי שאיתו הייתה לו היכרות מוקדמת, ונפגש עמו עוד באותו יום.
"אני זוכר את זה כאילו זה קרה אתמול", שחזר השבוע. "סיפרתי לו את כל הסיפור"....
ובכן, מה היה קורה אם לא הייתה לו (לאיש המוכר לכל כתב פוליטי) היכרות מוקדמת עם רכז השב"כ?
למי היה פונה?
מי היה מקשיב לו?
איזה קשרים היו למרגלית הר-שפי (שכפי שהבנתי התייעצה עם אנשים המקורבים אליה), עם רכז השב"כ?
לכספית יש דעה נחרצת בעניינה: היא צריכה "להגיד תודה שהיא חופשייה. יש כמה מדינות נאורות שבהן היא לא הייתה רואה אור יום". (??)
מוספשבת ממשיך להתנהל מבלי שהכתב ק' יעבור על כל מה שנכתב בו.
מי ישים קץ לשערורייה?
גלי גינת מראיינת (ע' 14) את איתמר בן גביר וכותבת עליו: "...ומשתתף בהפגנה שבה הונפה תמונתו של המנהיג המנוח כשהוא לבוש בבגדי אס-אס, בהסתה שקדמה לרצח".
ואילו הכתב מבקר התקשורת ק', כותב בע' 17 על בדיות התקשורת באשר לרצח רבין:
למשל, ארון המתים בצומת רעננה (פפפ! אביעד פוהורילס כתב על כך ב
"...מאיפה מתמחזרת לה כל פעם הבדיה הזו, כאילו מדובר היה במסע הלוויה מסית לרבין? בדיוק מאותו מקום שבו צפה בכל פעם הכרזה של רבין במדי אס-אס. כולנו כבר יודעים שלולא סוכן השב"כ אבישי רביב לא היינו יודעים על קיומה עד היום..."
אחחח, מה יהיה שם, במעריב, אין משמעת.
ממון
דוד אבנר, מנכ"ל פרטנר הפורש מתראיין (ערן צחי): הוא מחפש עבודה במגזר הציבורי דווקא. כסף לא ממש חשוב לו.
למה? כי עשה לביתו.
האמת, אפשר להבין. צחי מזכיר שב-2009 היה שיאן שכר: 19.8 מיליון ש' בשנה.
"זו לא הייתה שאיפת חיי מעולם", הוא אומר על כך, "יש הרבה מאוד אנשים בארץ שמרווחים הרבה מאוד, אבל אנחנו לא שומעים עליהם, כי הם לא מועסקים בחברות בורסאיות... אני לא כל כך בטוח שזה רע שיש שכבה רחבה של מנהלים שהתחילו להרוויח כסף... אני אשמח לראות הצהרות הון של פוליטיקאים, למשל, שאני תמה איך עשו את הונם בזמן כל כך קצר, אחרי שכל חייהם עסקו בפעילות ציבורית... גם אם יורידו את שכר המנכ"לים ב-90%, זה לא ישפר בכלום את בעיית העוני במגזר החרדי ובמגזר הערבי. הכסף הזה יישאר בידי הבעלים של החברות או בידי המשקיעים".
תרבות מעריב
בקטנה: נטלי עטיה התראיינה ברביעי האחרון לסגנון של מעריב.
בתרבות מעריב האחרון מצוטט משפט שלה משם "לי לא הייתה בעיה עם
רק שכחו לכתוב פה מאיפה לקוח המשפט.
7 לילות
רותו מודן כתבה ספר קומיקס (ילדים),
מודן מתלוננת על ספרי ג'אנק רבים לילדים, אך בתשובה לשאלה איך ממיינים להם, היא אומרת
"לא ממיינים. ילדים צריכים לקרוא מה שהם רוצים... טעם זה משהו שמתפתח ככל שאתה קורא יותר..."
הבעיה היחידה היא שרוב הילדים לא מנויים היום בספריות (תקנו אותי אם אני טועה), ומישהו קונה עבורם את הספרים, לא?
זמן תל אביב
לא מזמן כתבתי סטטוס על ילדה קטנה שהשתינה במדרכה מול הבית שלי.
באותו לילה השתין מישהו ליד דלת דירתי. כן כן.
כתבת השער של המקומון מתייחסת להפיכת רחובות תל אביב למשתנה ומחראה ציבורית (עינת טורס). לפחות אני לא מדמיינת.
וודי אלן
כל המבקרים מזועזעים מהסרט החדש של וודי אלן, אבל יש ראיון
גלריה
אורי ענבר, שפרש מקולנוע לטובת בילוי בבתי המשפט באאוטפיט שחור לבן,
ראיון עם בנאדם רגוע.
בידוק עובדות
מנחם בגין קבור בהר הזיתים, לא ב
צרורות לכותרות
"דרך קטקטים" (כלכליסט, על
(מירן + אריאל מתלהבים)
סטטוסים
דפי קודיש וייכרט: עפר שכטר ל7 לילות: "אני הולך עכשיו גם לתיאטרון הרפרטוארי בפעם הראשונה, משחק בכי בנו בחרת של יוכי ברנדס בהבימה". ברנדס כתיאטרון רפרטוארי?
לפני פיזור
הראיונות שאני מתרחקת מהם הם ראיונות עם שפים.
זה המקום בו אני חשה ניכור הכי גדול.

לאור "ליקויים מקצועיים" אלביט ותע"א הוצאו מהתערוכה האווירית בדובאי
במכתב שנשלח שעות אחרי התקיפה בדוחא, תוארו הסיבות הרשמיות, אך הטענה היא השהחלטה התקבלה כבר קודם לכן באופן בלתי רשמי, כחלק ממהלך מתואם להרחיק את ישראל מהאירועים הביטחוניים המרכזיים באזור
מארגני תערוכת התעופה של דובאי הודיעו למספר חברות ביטחוניות ישראליות כי הן אינן מוזמנות להשתתף באירוע הבינלאומי שייערך בנובמבר הקרוב. וכך, היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות, שנבנו בקפידה מאז הסכמי אברהם ב-2020, ממשיכים להיסדק תחת כובד ההשלכות של העימות
הממושך בעזה.
מארגני התערוכה שלחו מכתבים למספר חברות ביטחוניות מישראל, ביניהן התעשייה האווירית ואלביט מערכות אלביט מערכות 0.94% , ובהם נכתב כי השתתפותן לא תאושר. על הנייר, הסיבה היא "ליקויים מקצועיים", אך זוהי כנראה תגובה להתקפה של ישראל על אדמת קטאר לפני יומיים. מעבר לתוצאות המיידיות של התקיפה, הגלים שעוררה, כללו הסתייגות של טראמפ (אמנם קלה, אבל בכל זאת), נאום תוקפני של נשיאת האיחוד האירופי ועכשיו, התגובה הלא רשמית של איחוד האמירויות. כזכור, בריטניה מנעה לאחרונה מנציגים ישראלים להשתתף בתערוכת הביטחון הגדולה שלה, וצרפת חסמה גישה של חברות ישראליות לתערוכת הנשק בפאריז ביוני האחרון.
זו אינה הפעם הראשונה שהתערוכה בדובאי מסתבכת בהקשר הישראלי, היות ובנובמבר 2023, שבועות לאחר פרוץ המלחמה בעזה, הדוכנים של התעשייה האווירית ורפאל נותרו ריקים מבלי שניתן לכך הסבר רשמי.
אלביט מערכות, שהקימה יחידה ייעודית באמירויות, והתעשייה האווירית, שהובילה פרויקטים משותפים עם התאגיד הביטחוני המקומי EDGE, היו חלק בלתי נפרד מהתממשקות ההסכמים בין המדינות מאז 2020. הן לקחו חלק גם בתערוכה האחרונה באבו דאבי בפברואר האחרון. משרד הביטחון הישראלי אישר שקיבל את ההודעה מהמארגנים אך לא מסר פרטים.
- אלביט מערכות חושפת את Frontier: מערכת AI חדשה להגנת גבולות
- דירוג 100 הביטחוניות 2025: אלביט ורפאל עלו, תע״א באותו המקום
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
למרות הכל, התעשייה הביטחונית הולכת ומתחזקת
עם זאת, למרות הצהרות על חרמות ועל שקילה מחודשת של רכישות, לאחרונה דווח כי גרמניה, למשל, מתכננת מישראל (באמצעות התעשייה האווירית) שלושה כטב"מים מסוג "איתן" (Heron) תמורת 1.2 מיליארד דולר, וזאת למרות קולות הולכים וגוברים ממדינות רבות באיחוד האירופי להגביר את הלחץ על ישראל כדי לעצור את המלחמה בעזה.

גרמניה רוכשת שלושה כטב"מים מישראל ב-1.2 מיליארד דולר
העסקה הביטחונית הגדולה מתקדמת למרות המתיחות הדיפלומטית באירופה
הממשלה הגרמנית בהנהגת הקנצלר אולף שולץ עומדת איתנה מול הלחצים. ברלין מדגישה את החשיבות האסטרטגית של הקשרים עם ישראל ואת הצורך בטכנולוגיות ביטחוניות מוכחות. גורמים במשרד ההגנה הגרמני מסבירים שהצרכים הביטחוניים של המדינה חייבים לבוא לפני שיקולים פוליטיים.
גרמניה עומדת לפני חתימה על עסקת רכש ביטחונית משמעותית עם ישראל. מדובר ברכישת שלושה כטב"מים מדגם Heron TP של התעשייה האווירית בסכום כולל של 1.2 מיליארד דולר. העסקה צפויה לקבל אישור מהפרלמנט הגרמני עד סוף השנה, והכלים אמורים להיכנס לשירות מבצעי ב-2028.
מהצד הישראלי, העסקה נתפסת כהישג משמעותי. היא מעידה על אמון בטכנולוגיה הישראלית למרות המתיחות הדיפלומטית. ראש הממשלה בנימין נתניהו רואה בעסקאות כאלה חיזוק למעמדה של ישראל כמעצמה טכנולוגית. היצוא הביטחוני גם תורם ליציבות הכלכלית בתקופה מאתגרת.
החוזה כולל לא רק את הכטב"מים עצמם אלא חבילה מלאה של שירותים נלווים. אספקת חלפים, הדרכות מקיפות לצוותים הגרמניים ותחזוקה שוטפת עד 2034. משרד הביטחון הישראלי משמש כקבלן הראשי בעסקה, כשהתעשייה האווירית אחראית על הייצור וההטמעה.
- רחפנים רוסיים חדרו לפולין: עוד דלק למניות הביטחון
- הסיבה שהחות'ים הצליחו לפגוע בשדה התעופה; והאם אפשר למנוע את הפגיעות בהמשך?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
עם זאת, קיימים סיכונים. שינויים פוליטיים בגרמניה, כולל בחירות אפשריות ב-2025, עלולים להשפיע על האישור הסופי של העסקה. התנגדות ציבורית גוברת לשיתוף פעולה עם ישראל יכולה להקשות על הממשלה הגרמנית להצדיק את הרכישה.