לקנות או לא לקנות (דולרים) - זו השאלה
ביום חמישי שעבר, ה- 7.10.2010, נפל הדולר לרמה של מתחת ל- 3.6 שקלים ושערו היציג נקבע על 3.591 שקלים. בכך השלים הדולר ירידה של כ-5% מול השקל מתחילת שנת 2010, ונמצא בשפל של למעלה משנתיים מול השקל.
גם הפעם לוותה היחלשות הדולר בהתערבות אגרסיבית מצד בנק ישראל במסחר במט"ח - במטרה לחזק את שער המטבע האמריקני. באותו ביום חמישי רכש בנק ישראל 700 מיליון דולרים (!) - אך, כאמור, לא הצליח לשנות את מגמת המסחר.
ירידת שער הדולר נובעת משתי סיבות עיקריות:
- סיבה גלובאלית: חולשת הדולר מול מטבעות נוספים בעולם. כך, לדוגמא, נחלש הדולר מול האירו ב-11% בחודש האחרון (בארץ נחלש הדולר ב-4.7% בלבד בחודש האחרון). חולשה זו של הדולר בעולם מוסברת בגירעונות הענק של ארה"ב וכן בקצב ההתאוששות האיטי מהצפוי של הכלכלה הגדולה בעולם מהמשבר העולמי.
- סיבה מקומית: העלאת הריבית במשק. נגיד בנק ישראל העלה לאחרונה את הריבית לרמה של 2%, בניגוד לדעתו של שר האוצר ד"ר יובל שטייניץ, ובכך הרחיב את פער הריביות מול הדולר ל-2%. הדבר גורם, כמובן, למכירת דולרים ע"י גופים זרים (בנקים, קרנות גידור וכד') ולרכישת שקלים - אשר מאיצים את היחלשותו של הדולר.
מצד אחד, מנסה בנק ישראל לסייע לתעשיינים וליצואנים, הנפגעים הגדולים מהתיסוף בשערו של השקל ולפיכך נוקט במדיניות רכישת הדולרים משנת 2008 - אז צלל הדולר לרמה של 3.2 שקלים בלבד. פגיעה בתעשיינים וביצואנים עלולה לגרום לגל של פיטורים במשק ולהאט את קצב הצמיחה המקומי.
מצד שני מנסה נגיד בנק ישראל לשמור על אינפלציה נמוכה שלא תחרוג מ-3% (שוק ההון צופה אינפלציה של 2.9% בשנה הקרובה). בנוסף לכך מנסה הנגיד לצנן את בועת הנדל"ן - המעל ה את האינפלציה - על ידי העלאת הריבית במשק.
מדיניות כוללת זו מזכירה לי את האמרה העתיקה לגבי פלוני המעוניין גם לאכול מן העוגה וגם לשמור על שלמותה - משימה בלתי אפשרית בעליל...
רכישת דולרים על-ידי בנק ישראל אינה יכולה לבדה להעלות את שערו של הדולר מול השקל. כעת בוחנים בנק ישראל ומשרד האוצר מהלך משולב בשוק המט"ח, בכדי להקטין את תנועות ההון (לטווח הקצר) - המובילות להתחזקות השקל מול הדולר.
האם ימשיך הדולר להיחלש מול השקל?
בימים האחרונים קראנו על-כך שלהערכת כלכלני BANK OF AMERICA שוויו האמיתי של שער הדולר הינו -.3 שקלים וכלכלנים אחרים העריכו שהדולר יחלש לרמה של 3.2 שקלים. בין אם הצדק עימם ובין אם לאו, אינני יכול שלא להיזכר בכך שאך לפני חודשים ספורים, בשיא המשבר באירופה, נפל האירו מול הדולר לרמה של 1.19 דולר לאירו וכלכלנים רבים העריכו שהאירו ימשיך להתרסק מול הדולר (היו אף כאלה שהעריכו שגוש האירו יתמוטט).
ההמשך ידוע - מאז הספיק האירו להתחזק בקרוב ל-17% (!) מול הדולר. דוגמאות אלה ממחישות כי לא ניתן בדרך-כלל לחזות באם צפוי הדולר להתחזק או להיחלש מול השקל.
האם כדאי לרכוש דולרים כהשקעה?
בשל היחלשותו המתמשכת של הדולר, פער הריבית ההולך וגדל בין השקל לדולר, והסיכון הגדול הכרוך (תמיד) בהשקעה במט"ח מכל סוג שהוא - אני ממליץ למשקיעים שלא להשקיע בתקופה הנוכחית במט"ח בכלל ובדולר בפרט.
הכותב, סיון ליימן, הינו יועץ השקעות פרטי ומנכ"ל כנען ייעוץ השקעות -המעניק ייעוץ השקעות מקצועי ובלתי תלוי לבתי-אב, חברות ולגופים עסקיים. סיון ליימן בעל ניסיון של מעל ל- 11 שנים בשוק ההון והוא בוגר תואר שני של הקריה האקדמית, קרית אונו
* אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.
- 1.אברהם 08/03/2020 22:23הגב לתגובה זויש לי חסכון במטבע זר. האם כדאי להמיר את החיסכון לשקלים ולשמור בפק"מ
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
