פישר - לתשומת ליבך: הרגע קיבלת מסר חשוב מאוסטרליה

האם הפסקת העלאת הריבית באוסטרליה מבשרת שגם בנק ישראל ישקול הפוגה דומה? הדומה והשונה בשני המקרים
רונן מנחם |

בספטמבר אשתקד הייתה אוסטרליה חלוצה בין המדינות, ששבו וייקרו את הריביות, לאחר שהשתכנעו שנחלצו בשלום מהמשבר הגלובאלי והגיעה השעה להשיבן לרמות נורמאליות יותר, רמות המתאימות לכלכלות צומחות, שאינן במשבר.

במשך 8 חודשים (עד מאי 2010) הועלתה הריבית 6 פעמים, מ-3% ל-4.5%.

צעד דומה נקט במקביל בנק ישראל, שייקר את הריבית 6 פעמים והעמידה על 2%. בנק ישראל לא בלם, בינתיים, את התהליך. גם נורווגיה הצטרפה למגמה ולאחר השתהות מסוימת הלכו בדרכן מדינות נוספות.

חזקה מספיק להתמודד עם הידוק מוניטרי?

החלוציות האוסטרלית עוררה בשעתה שאלה האם המדינה חזקה מספיק כדי להתמודד עם הידוק מוניטארי.

הבנק המרכזי של אוסטרליה חשב שכן וטען שסין, ובמדינות מתפתחות גדולות אחרות שסין סוחרת עימן, תצמחנה במהירות והייבוא שלהם מאוסטרליה יגדל. כשסחר החוץ שוקק חיים אין צורך ב"אוזי" חלש שיתמוך בייצוא, ולכן אפשר להעלות ריבית כאמצעי הגנה מפני אינפלציה עתידית ובעיקר כדי להתמודד ההתחממות בשוק הדיור המקומי.

בזמנו הטלתי ספק בטענה זו שכן האינדיקציות הכלכליות באוסטרליה לא היו חזקות כל כך, האינפלציה לא איימה להרים ראש ולא היה ברור אם הסתמכות על סין, גדולה ככול שתהייה, המבססת את צמיחתה על החלשה מלאכותית של המטבע המקומי, נכונה לאורך זמן.

הנושא היה מעניין וחשוב מאוד, שכן כולם עסקו אז באסטרטגיית היציאה ומתי נכון להתחיל להקטין את התמיכה המוניטארית והפיסיקאלית בכלכלות המדשדשות. נראה היה שאוסטרליה תשמש case study מצוין, בשל גודלה, חשיבותה הכלכלית כמדינה מפותחת, מתוחכמת ועתירת אוצרות טבע, והיותה צומת אזורי מרכזי בעל מטבע חזק ושוק הון מפותח.

לפני 5 חודשים נעצרה, כאמור, העלאת הריבית באוסטרליה. תחילה לא ייחסו לכך חשיבות רבה, שכן ברור שריבית של 4.5% במשק שקצב הצמיחה והאינפלציה שלו עומד על 3% עדיין נמוכה. חשבו אז שמדובר בהפוגה זמנית בת חודש חודשיים.

ההפתעה הגדולה

והנה, השבוע התבשרנו שהריבית באוסטרליה, שרבים מהכלכלנים צפו שתעלה הפעם ל-4.75%, הושארה שוב על רמה של 4.5%. ההפתעה הייתה כה גדולה שהדולר האוסטרלי החזק פוחת בשיעור החד ביותר זה חודשיים.

נגיד הבנק המרכזי של אוסטרליה אמר שמתישהו בעתיד סביר שיהיה צורך בייקור נוסף של עלות ההון, אך התנסחות זהירה כל כך רק רומזת על שינוי מדיניות והפסקה ממושכת יותר של העלאת הריבית במדינה.

מתברר שההסתמכות על הייצוא לא הוכיחה את עצמה ויש סימני צינון בכלכלה האוסטרלית. הצרכנים מגיבים להעלאות הריבית האגרסיביות ומקטינים את ההוצאות. יש גם סימנים להאטה בשוק העבודה, כשגם כך שיעור האבטלה תקוע מעל 5%, גבוה בהרבה מרמתו בתחילת 2008, לפני המשבר.

להערכתי, תהליך העלאת הריבית באוסטרליה החל מוקדם מדי וכנראה היה מהיר מדי. הבנק המרכזי האוסטרלי לקח סיכון מחושב וכעת יצטרך לקחת פסק זמן.

לא מן הנמנע שהכוונה המקורית הייתה לעשות עצירה בשלב מאוחר יותר. בכל מקרה, ההתחזקות בדולר האוסטרלי, בדומה למדינות אחרות שמציעות ריביות גבוהות/מושכות הון זר, בעייתית מאוד לייצוא ובמקביל הריבית הגבוהה פוגעת במשקי הבית. השילוב של השתיים עלול לקטוע את ההתאוששות באוסטרליה בעודה באיבה.

המקרה האוסטרלי גם בישראל?

במהלך השנה האחרונה הרבו להשוות בין אוסטרליה לישראל בהקשר של אסטרטגיית היציאה, שכן תקופה ארוכה הן היו בין המדינות שנספרו על אצבעות כף יד אחת שהעלו ריבית.

כעת מסיימת אוסטרליה חודש חמישי רצוף בלי העלאת ריבית ונשאלת השאלה האם יש לצפות שכך יקרה גם אצלנו.

ובכן, ההקבלה אינה מלאה. בישראל התלות בייצוא נמוכה מאשר באוסטרליה ואצלנו משקי הבית דווקא אופטימיים וההוצאות גדלות. הצמיחה המקומית מעט גבוהה יותר, האבטלה מתקרבת לשפל היסטורי והריבית נמוכה יותר (2% לעומת 4.5%).

ובכל זאת, בנק ישראל טורח להדגיש לאחרונה, שהוא מעלה ריבית למרות שהמדינות המפותחות החשובות לא מעלות ריבית ולא תעשינה זאת בעתיד; להפך, יפאן אפילו הורידה ריבית ל-0%.

בנק ישראל אומר כי ישראל נמנית עם מדינות שצומחות מהר יחסית ולא יכולות להמשיך עם הריבית המשברית. דווקא בשל הלינקג' הזה, אני מעריך שבנק ישראל יעקוב בעניין רב אחר ההתפתחויות החדשות באוסטרליה: שותפות הסחר העיקריות של ישראל צומחות לאט בהרבה מאלו של אוסטרליה, ואם שם חוששים להמשיך לייקר את הריבית ולחזק את האוזי, לא בטוח עד כמה כאן אפשר לעשות זאת.

הכותב הוא רונן מנחם - יחידת ההשקעות והאסטרטגיה, החטיבה לנכסי לקוחות וייעוץ בבנק מזרחי טפחות

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מאגר לוויתן  (צילום: אלבטרוס)מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל

כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום

רן קידר |
נושאים בכתבה מצרים לוויתן

מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק. 

כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?

האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.     


על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית. 


הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM


באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.

מאגר לוויתן  (צילום: אלבטרוס)מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל

כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום

רן קידר |
נושאים בכתבה מצרים לוויתן

מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק. 

כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?

האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.     


על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית. 


הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM


באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.