שבוע חזק לסחורות: שימו לב לנייר שטיפס יותר מכולם

מחיר הניקל עלה כמעט בכל שבוע בשבועות האחרונים וממשיך לתהרחק מרמת השפל. מדד מחירי הסחורות המשוקלל CRB של רויטרס-ג'פריס, המורכב מחוזים עתידיים על 19 סחורות שונות, עלה בסיכום שבועי ב-3.41%
אריה גורן |

שבוע המסחר בסחורות שעבר היה מקוצר (ביום שישי חל חגם של הנוצרים, יום שישי הטוב, ולכן לא התקיים מסחר) והתאפיין בעליות תלולות במחירי רוב הסחורות. מדד מחירי הסחורות המשוקלל CRB של רויטרס-ג'פריס, המורכב מחוזים עתידיים על 19 סחורות שונות, עלה בסיכום שבועי ב-3.41%.

מדד הסחורות נמוך כיום ב-41.7% ממחיר השיא שלו, שנקבע ב-3 ביולי 2008, אך גבוה ב-38.1% ממחיר השפל, שאליו צנח ב-24 בפברואר 2009. העליות המשמעותיות ביותר מבין כל הסחורות נרשמו בשבוע שעבר במחירי המתכות התעשייתיות והאצילות ובמחירי האנרגיה, לעומתם מחירי הסחורות החקלאיות הוסיפו לרדת.

הניקל עלה ב-7.7% ל-25,475 דולר לטון, אבל על הניקל עוד אפרט בהמשך; הנחושת עלתה ב-5.2% ל-7,881 דולר לטון; הפלדיום עלה ב-7.9% ל-491.35 דולר לאונקיה; הפלטינה עלתה ב-4.5% ל-1,675.60 דולר לאונקיה; והנפט עלה ב-6.1% ל-84.87 דולר לחבית.

מדד מחירי ההובלה הימית, Baltic Dry Index, ירד ב-3.45% בשבוע שעבר ל-2,991 נקודות. המדד נמוך כעת ב-35.8% מהפסגה, 4,661 נקודות, שנרשמה ב-19 בנובמבר 2009, אבל עדיין גבוה ב-38.3% מהשפל, 2,163 נקודות, שנרשם ב-24 בספטמבר 2009.

במסחר במניות בארצות הברית ובעולם נרשמו עליות בסיכום שבועי, אם כי מתונות. מדד המניות האמריקאי, S&P 500, עלה ב-0.99% ל-1,178.10 נקודות; ומדד מניות הנאסד"ק עלה בשבוע שעבר ב-0.31% ל-2,402.58 נקודות. אלו מחירי הסגירה השבועיים הגבוהים ביותר של שני המדדים מאז ספטמבר 2008, החודש שבו קרסה חברת ליהמן ברדרס. מדד המניות העולמיMSCI World עלה בשבוע שעבר ב-1.57% ל-1,212.14 נקודות, המדד נמוך כיום ב-27.9% מהפסגה שנרשמה ב-31 באוקטובר 2007, אבל גבוה ב-77.2% מהשפל שאליו צנח ב-9 במארס 2009.

הדולר נחלש ביחס לאירו בסיכום שבועי ב-1.12% ל-1.356 דולר לאירו, אבל התחזק ב-1.62% ביחס לין היפני ל-93.98 דולר לין, שערו הגבוה ביותר ביחס לין מאז אוגוסט 2009. ביחס לשקל הדולר נחלש בשבוע שעבר ב-1.52%, ושערו היציג האחרון היה 3.693 שקל לדולר.

בטבלה שלהלן רוכזו השינויים במחירי הסחורות בשבוע האחרון יחסית למחיר השיא שלהן ב-2008 ולמחיר השפל אחריו. כמו כן, מופיעים שני טורים ובהם הסימולים של תעודות הסל המתאימות להשקעה בסחורות שלהן קיימות תעודות סל; תעודות לונג לאלו הצופים עלייה במחיר הסחורה, ותעודות שורט לאלו הרוצים להרוויח מירידה במחיר הסחורה. הסימולים המסומנים ב-* מתייחסים לתעודות הנסחרות בבורסות אירופה בלבד, שאר התעודות נסחרות בבורסות ארצות הברית. הסימולים המסומנים ב-** מתייחסים לתעודות סל שאינן משקיעות ישירות בסחורה אלא בקבוצת מניות של חברות העוסקות בסחורה המסוימת.

מחיר הניקל מטפס

מחיר הניקל עלה כמעט בכל שבוע בשבועות שעברו ונסגר ביום חמישי שעבר במסחר בבורסת המתכות של לונדון במחיר של 25,475 דולר לטון, ב-189.2% גבוה ממחיר השפל 8,810 דולר לטון שנרשם ב-24 באוקטובר 2008. מחיר הניקל עדיין נמוך ב-52.3% מהפסגה שנרשמה ב-16 במאי 2007, 54,200 דולר לטון, ראה גרף להלן. הניקל והנחושת הן הסחורות שעלו בשיעור הגבוה ביותר השנה. מחיר הניקל נסק לאחרונה, זאת אף על פי שמלאי הניקל בבורסת המתכות של לונדון עלה לרמה של 157,512 טון, רמה שהיא אמנם נמוכה ב-5.4% מרמת השיא שנרשמה ב-5 בפברואר השנה, 166,476 טון, אך גבוהה בהרבה מרמות המלאי בעשר השנים האחרונות.

65% מהניקל המופק בעולם משמש לייצור פלדות אל-חלד, הוספת ניקל לפלדה, אפילו בכמויות קטנות, משפרת משמעותית את חוזק הפלדה, את היכולת לעבד אותה ואת עמידותה בפני קורוזיה. 22% נוספים משמשים לנתכים מיוחדים עם או בלי פלדה, ובהם "סופר מתכת", מתכת בעלת זיכרון, החוזרת למצבה הקודם לאחר כיפוף או שינוי צורה בעזרת חימום קל, וסגסוגות-על לתעשיית התעופה ולמטרות צבאיות. שימוש נוסף בניקל, 8%, הוא ציפוי באלקטרוליזה של לוחות פלדה להגנה מפני קורוזיה. חמשת האחוזים הנותרים משמשים לסוללות מיוחדות, למטבעות, שבהם מטבע חמישה הסנט של ארצות הברית, המכונה ניקל אף על פי שהוא מכיל יותר נחושת מניקל, ולכימיקלים שונים.

מאזן הניקל העולמי שנים 2011-2006

*לגבי השנים 2011-2010 הנתונים הם בגדר הערכה

לפי פורום פלדת האל-חלד העולמי ,(ISSF) הסתכמה צריכת פלדת אל-חלד העולמית בשנת 2009 ב-24.6 מיליון טון, ב-5.2% פחות מאשר בשנת 2008, אבל הפורום צופה שהצריכה השנה תגדל בכ-8% בהשוואה לשנת 2009. סין היא יצרנית פלדת אל-חלד העיקרית בעולם: היא ייצרה 36% מכלל ייצור פלדת אל-חלד העולמי בשנת 2009 ו-27% מכלל הייצור העולמי בשנת 2008.

איך משקיעים בניקל

תעודות סל בארצות הברית

תעודת הסל לניקל iPathSM Dow Jones-AIG Nickel Total Return נסחרת בבורסת ניו יורק בסימול JJN, החברה המנהלת היא Barclays Global Investors ודמי הניהול 0.75% לשנה.

תעודות סל באירופה

תעודת הסל ETFS Nickel נסחרת בבורסת לונדון ובבורסות אירופאיות נוספות מספטמבר 2006 וסימולה NICK. תעודת הסל הזו עוקבת אחר מדד חברת דאו ג'ונס למחיר הניקל, המבוסס על מחיר חוזי הניקל בבורסת LME. דמי הניהול הם 0.49% לשנה, והתעודה צוברת ריבית המחושבת על בסיס יומי.

תעודת הסל ETFS Short Nickel נסחרת מפברואר 2008 בבורסת לונדון ובבורסות נוספות באירופה וסימולה SNIK. התשואה של תעודת סל זו עומדת ביחס הפוך לשינוי במדד חברת דאו ג'ונס למחיר הניקל, והיא מתאימה למי שצופה שמחיר הניקל ירד. דמי הניהול הם 0.98% לשנה, והתעודה צוברת ריבית המחושבת על בסיס יומי.

תעודת הסל ETFS Leveraged Nickel נסחרת מפברואר 2008 בבורסת לונדון ובבורסות נוספות באירופה וסימולה LNIK. התשואה של תעודת סל זו עומדת ביחס כפול לשינוי במדד חברת דאו ג'ונס למחיר הניקל, והיא מתאימה למי שצופה שמחיר הניקל יעלה ושואף למנף את רווחיו. מובן שאם מחיר הניקל יורד, גם ההפסדים בתעודה זו הם בשיעור כפול מירידת מחיר הניקל. דמי הניהול הם 0.98% לשנה, והתעודה צוברת ריבית המחושבת על בסיס יומי.

מאת: אריה גורן, אנליסט גלובלי בכלל פיננסים.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
בנקים
צילום: אילוסטרציה
דירוג הבנקים

בנק ישראל: בנק מזרחי טפחות הוא הכי יקר בהלוואות ומשכנתאות

ההלוואות הכי יקרות בבנק מזרחי טפחות; מי הזול במערכת, ועל ההבדל בין ממוצע לחציון ומה הריבית הסבירה על ההלוואות?

רן קידר |
נושאים בכתבה בנקים הלוואות

השוואה פשוטה בין הריביות שגובים חמשת הבנקים הגדולים בישראל מראה פערים עצומים בין הבנקים, ומתבלט לרעה בנק מזרחי טפחות. כך עולה מהנתונים האחרונים של בנק ישראל וכך גם עלה לאורך כל התקופה האחרונה. בנק מזרחי טפחות הוא הכי גרוע ללווים, הכי גרוע ללוקחי המשכנתאות (ריבית המשכנתא ירדה, עוד לפני החלטת הנגיד)ומסתבר שהוא גם לא בולט במיוחד לחוסכים (ריבית על הפיקדונות נמוכה). 

מנתוני בנק ישראל עולה כי הריבית החציונית ללקוחות הבנק היא 11.3%. כלומר, מחצית ממהלווים מקבלים הלוואה בריבית גבוהה יותר ומחצית מתחת לריבית הזו. זו ריבית גבוהה במיוחד, כשבנק הפועלים השני במערכת ביוקר הריביות מספק ללקוחות שלו הלוואה חציונית ב-10.36%. שלושת הבנקים האחרים (לאומי, דיסקונט, הבינלאומי) בריבית חציונית של 8% פלוס.

ההפרש בריביות יכול לנבוע מרמת סיכון שונה של הלקוחות. ככל שהלקוחות "מסוכנים" יותר, כלומר יכולת החזר החוב שלהם מוטלת יותר בספק, אז הבנק ייקח פרמיית סיכון, כלומר ריבית גבוהה יותר. אבל, במספרים גדולים, צפוי (לא בטוח) שהמדגם של האוכלוסייה בין הבנקים די קרוב אחד לשני. כלומר שהסיכון של הלקוחות במזרחי טפחות, פועלים, לאומי, דיסקונט והבינלאומי די קרוב. יש גופים שפועלים במגזרים מסוימים, נראה שמרכנתיל של דיסקונט למשל פועל יותר במגזר הערבי והחרדי. גם מזרחי טפחות פועל במגר החרדי ודתי יותר מאשר אחרים, ועדיין, הסיכון הכולל, גם בשל גודל המדגם, צריך להיות דומה.    

 


   הריבית החציונית על הלוואות פרטיות צמודות לפריים

אם מסתכלים על הממוצע, ולא על החציון, התמונה נשארת דומה, וגם בחיתוך הזה מזרחי מוביל לרעה עם ריבית של 9.41%.  מדובר על אחוז מעל דיסקונט הנמוך במערכת, שממוצע הריבית על ההלוואות שלו עומד על 8.41%. גם בממוצעים, הריבית של בנק הפועלים גבוהה ביחס לשער, עם 9.23% ממוצע. ההפרשים בין בנק לאומי, הבינלאומי ודיסקונט הם נמוכים יחסית, ועומדים על כ-0.4%.


הריבית הממוצעת שונה מהחציון בכך שהיא סוכמת את הממוצע הפשוט של ההלוואות. לוקחים את כל הריביות לפי המשקל  של ההלוואות שנקבע על פי סכומי ההלוואות ומקבלים ריבית ממוצעת. במזרחי טפחות היו כנראה לווים גדולים שקיבלו (מן הסתם) הלוואה בריביות נמוכות ולכן הממוצע ירד, אם כי הוא כאמור גבוה מיתר הבנקים. 

למעשה, 

פרופ צבי אקשטיין  (אורן שלו)פרופ צבי אקשטיין (אורן שלו)

"כיבוש עזה אינו רק אתגר ביטחוני אלא איום כלכלי חמור על ישראל"

פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרון למדיניות כלכלית: "הסדרה בשילוב רפורמות כלכליות יכולה להחזיר את המשק למסלול של יציבות וצמיחה"

רן קידר |

מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן מפרסם ניתוח הבוחן את ההשלכות הכלכליות של שלושה תרחישים ביטחוניים־מדיניים אפשריים הנוגעים לחזית עם עזה: סיום הלחימה והסדרה בינלאומית לניהול אזרחי של רצועת עזה; סיום הלחימה בעזה, ללא הסדרה. כיבוש מלא של רצועת עזה הכולל ניהול אזרחי מתמשך בידי ישראל

הניתוח שנבנה בשיתוף מומחי ביטחון מצביע כי כיבוש עזה כרוך בהוצאות ביטחוניות גבוהות, צפוי לגרור סנקציות כלכליות, ימנע יישום רפורמות תומכות צמיחה ויוביל לפגיעה ברמת החיים של האזרחים וביציבות הפיננסית של המשק. תרחיש כזה יוביל ל"עשור אבוד" – שנים רבות של צמיחה איטית - כפי שקרה לאחר מלחמת יום כיפור.  לעומת זאת, בתרחיש הסדרה והעברת הניהול האזרחי של רצועת עזה החל מ-2026 לאחריות בינלאומית תתאפשר חזרת המשק למסלול של צמיחה כלכלית כפי שקרה לאחר האינתיפאדה השנייה.

מכון אהרן מפריד בניתוח הכלכלי בין הטווח הקצר (2027-2025) לטווח הארוך (2035-2028). בכל אחד מהתרחישים הוערכו היקפי המילואים הנדרשים, היקף העובדים שיעדר ממקום העבודה, העלויות הביטחוניות והשפעותיהם על הגרעון, הצמיחה ויחס החוב לתוצר. 

כיבוש מלא של רצועת עזה

בתרחיש זה צה"ל נוקט בפעילות צבאית עצימה מאוד ברבעון האחרון של 2025 וכן ב-2026, לרבות גיוס מילואים רחב של כ-100 אלף אנשי מילואים. ישראל, מתוקף החוק הבינלאומי, מחויבת בחלוקת מזון ובשירותים אזרחיים בסיסיים לתושבי עזה. הפעילות הצבאית, יחד עם  ההוצאות בגין ניהולה האזרחי של עזה, לרבות חלוקת המזון, מגדילות את ההוצאות הצבאיות ב-2025 וב-2026 אל מעל ל-9% תוצר בשנה, ואת הגרעון בשנים אלו ל-7.6% ו-7.9% בהתאמה. החוקרים מדגישים שבכל התרחישים שנבחנו מתקיימת התאמה תקציבית של 2% תוצר (הפחתת הוצאות או העלאות מיסים) בשנים 2027-2026.  צמיחת התוצר בתרחיש זה תיפגע באופן משמעותית:  0.7% ב-2025 ו-1.1% ב-2026. ותוביל לצמיחה שלילית של התוצר לנפש (ירידה של 1.1% ב-2025,  ושל 0.7% ב-2026). תוצאות אלו הן סכנה של ממש ליציבות הפיננסית של ישראל – יחס החוב לתוצר צפוי לעלות ל-75.9% בסוף 2026 ול-78.8% ב-2027. רמות אלו של יחס חוב לתוצר צפויות להוביל להפחתה משמעותית של דירוג החוב של ישראל, לזינוק בפרמיית הסיכון ולעלייה בעלויות מימון ומחזור החוב של הממשלה. החוקרים מניחים כי תחת תרחיש כיבוש עזה לא יהיה ניתן ליישם רפורמות תומכות צמיחה כלכלית כגון השקעה בהון האנושי, בתעסוקה, בתשתיות ובעיקר תשתיות תחבורה ותשתיות דיגיטציה של המשק.

תרחיש זה טומן בחובו סיכונים גדולים לכלכלה הישראלים וליציבות המשק: ראשית, תנאים אלו לא יאפשרו מימון מלא של דרישות מערכת הביטחון  צפויה פגיעה משמעותית בשירותי האזרחיים, בעיקר בריאות, חינוך והשקעות בתחבורה. בנוסף, תרחיש כזה יחריף את מצבה המתדרדר של ישראל בזירה הבינלאומית הצפויה להטיל סנקציות כלכליות שיפגעו בחברות יצוא, בעיקר יצוא הייטק, ובייצור מקומי בשל קושי ביבוא מוצרי גלם וביניים.