מיזוג ענק בשוק עורכי הדין: מיתר וארנון תדמור לוי בדרך למשרד הגדול בישראל
המיזוג המתוכנן בין משרדי עורכי הדין יוצא לדרך. כתוצאה מכך יוקם משרד ענק עם יותר מאלף עורכי דין - מדובר על מהלך שישנה את שוק עריכת הדין בישראל ויעלה שאלות לגבי כוחם, עושרם והתחרות בענף
שוק עריכת הדין בישראל עומד בפני שינוי משמעותי. שניים מהמשרדים הגדולים במדינה מיתר וארנון תדמור-לוי, מקיימים מגעים מתקדמים למיזוג. אם המהלך יצא לפועל, ייווצר משרד חדש שיאחד יותר מאלף עורכי דין. צעד זה יהפוך את המשרד המאוחד לגדול ביותר בישראל וישנה את מאזן הכוחות בענף המשפטי. המהלך משקף מגמה די ברורה: המשרדים הגדולים רוצים להמשיך לגדול כדי לשמור על יתרון לגודל אל מול התחרות.
שני ענקים שמתאחדים
מיתר הוא כיום משרד עורכי הדין הגדול בישראל עם למעלה מ-600 עורכי דין. הוא מתמחה בתחומים חשובים כמו עסקאות מיזוגים ורכישות בין חברות, ייצוג בבתי משפט, שוק ההון והייטק. המשרד מייצג חברות ענקיות, מקומיות ובינלאומיות, בעסקאות מורכבות וגדולות. משרד ארנון תדמור לוי גם הוא שחקן מרכזי. הוא נוצר מאיחוד קודם בשנת 2022, וכיום מועסקים בו כ־400 עורכי דין, מתוכם כ-140 שותפים. המשרד ידוע בחוזקתו בין היתר בתחום הנדל"ן וההייטק וכו'. בין לקוחותיו נמצאים שמות בינלאומיים כמו גוגל, וולט, איי.בי.אם ונספרסו, לצד חברות ישראליות גדולות כמו אל על.
למה המיזוג מתרחש עכשיו
המיזוג לא הופיע פתאום. כבר יותר משנה יש דיבורים בענף על כך שמיתר מחפש דרכים להתרחב וששני המשרדים בוחנים אפשרויות לשיתוף פעולה. הסיבה המרכזית היא התחרות ההולכת וגוברת. בשנים האחרונות יותר חברות בינלאומיות נכנסו לפעילות בישראל, וחברות הייטק מקומיות הפכו לשחקניות עולמיות. התוצאה היא עסקאות גדולות ומורכבות בהרבה מבעבר.יש גם מגמה כללית של איחודים. משרדים קטנים ובינוניים מתקשים להתמודד על עסקאות ענק, ולכן הם מתמזגים כדי לשרוד. במקביל, המשרדים הגדולים חייבים להמשיך לגדול כדי לשמור על יתרון ברור. החיבור בין שני שחקנים גדולים כמו מיתר וארנון תדמור-לוי הוא צעד שנחשב לטבעי בהקשר הזה. המהלך של מיתר גם מגיע אחרי האיחוד של יגאל ארנון ותדמור-לוי ב-2022, שהפך את המשרד המאוחד לשחקן בולט. עכשיו, כשהשוק מתחמם והלחץ מהמתחרים גובר, המהלך נכנס לשלב מתקדם יותר.
כסף, כוח ותחרות
המיזוג הזה הוא לא רק עניין של תדמית. יש בו היגיון כלכלי ברור. משרד עורכי דין שמעסיק יותר מאלף אנשי צוות יכול לספק ללקוחות גדולים שירות מלא בתחומים רבים בו זמנית, החל ממיסוי ועד לייצוג בבתי משפט. לקוחות ענק כמו: בנקים ותאגידים בינלאומיים מעדיפים לעבוד עם משרד שיש לו מספיק כוח אדם לטפל בכל הצרכים שלהם. גודל כזה גם מייצר יציבות כלכלית ומקטין את התלות בלקוח אחד. במילים פשוטות, גודל שווה כוח. יש גם היגיון אסטרטגי: הרצוג פוקס נאמן ומשרדים נוספים מצמצמים פערים, והלקוחות בישראל פונים יותר ויותר לשווקים בינלאומיים. מיתר אמנם כבר המשרד הגדול בישראל, וארנון תדמור לוי חזק בפני עצמו.
- 10,000 עובדים עשויים לאבד את עבודתם ב-UBS עד 2027
- עמית פולק מטלון ממזג לתוכו את משרד פאולינה בן-עמי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מה תהיה ההשפעה על השוק?
לצד היתרונות, המיזוג מביא גם אתגרים. ניהול משרד עם יותר מאלף עורכי דין הוא משימה מורכבת. זה דורש מערכות ניהול מתקדמות ושמירה על רמת שירות גבוהה. בנוסף, קיימת סכנה לניגודי עניינים, כי שני המשרדים פועלים באותם תחומים ולעיתים מייצגים חברות מתחרות. גם שילוב שתי תרבויות עבודה שונות עלול ליצור מתחים פנימיים אם לא ינוהל בזהירות.ההשפעה על השוק צפויה להיות רחבה. משרדים בינוניים יתקשו עוד יותר להתמודד על עסקאות ענק, וייתכן שנראה גל נוסף של מיזוגים כדי לשמור על רלוונטיות. מצד שני, משרדי בוטיק קטנים דווקא יכולים להרוויח, כאשר לקוחות יחפשו יחס אישי ושירות ממוקד שלא תמיד אפשר לקבל במשרד ענק. המבט קדימה ברור. אם המיזוג יצליח, יקום בישראל משרד שלא רק ישלוט בשוק המקומי אלא גם יתמקם בשורה אחת עם הפירמות הגדולות בעולם. אם הוא ייכשל, הוא עלול להפוך למבנה כבד ומסורבל.
מלון מלכת שבא באילת צילום: Dr. Avishai Teicherהעליון דחה את תביעת בעלי היחידות במלון מלכת שבא אילת
המאבק בין בעלי יחידות הנופש לבין הנהלת מלכת שבא מגיע שוב לבית המשפט, והעליון קובע: החוזה הוא סגור, ואין מקום להוסיף לו הבנות או מצגים חיצוניים. בעלי הזכויות ביקשו לכפות מינוי חברת ניהול בינלאומית ולשמר את דמי הניהול הישנים; ההנהלה טענה כי ההסכמות חוזיות
בלבד. פסק הדין מספק הצצה לעולם החוזים המסחריים, למחירם של מצגים חוץ־חוזיים - ולגבולות תום הלב
בשעות הבוקר המאוחרות באולם בית המשפט העליון בירושלים, כשהצדדים שוטחים את הטענות האחרונות שלהם ורחש קל ממלא את החלל, נדמה היה כי הסכסוך רב־השנים סביב ניהול מלון מלכת שבא באילת עומד לקבל הכרעה סופית. מאחורי הדרמה המשפטית הסתתר סיפור מורכב על הבטחות, על הבנות שנולדו מחוץ להסכמים חתומים, ועל שורה של בעלי יחידות נופש שהרגישו כי ההנהלה חייבת להם יותר ממה שנכתב על הנייר. הם ביקשו שבית המשפט ייתן תוקף להבנות שלא נכנסו לחוזה, אך העליון קבע בפשטות כי החוזה הוא חוזה סגור, ואין להוסיף עליו דבר.
המערערים, קבוצת בעלי זכויות ביחידות הדיור שבמלון, טענו כי בעת שרכשו את היחידות הוצגו בפניהם מצגים ברורים וחד־משמעיים, שלפיהם המלון ינוהל תמיד בידי חברת ניהול בינלאומית כמו הילטון, ושדמי הניהול שעליהם לשלם יישארו קבועים - 3 דולרים למ"ר לחודש. לטענתם, מעבר ללשון הכתובה, הם הסתמכו על רוח הדברים, על דפוסי ההתנהלות בין הצדדים ועל תחושה שלפיה תנאים אלו מהווים חלק בלתי נפרד מן העסקה.
ההנהלה, מצדה, טענה כי הכל מצוי במסמכים: שלושה הסכמים מפורטים שפורטו עד דק, המהווים מערכת חוזית סגורה, שאינה פתוחה לשינויים אלא בהסכמה בכתב. לטענתה, לאחר שהסתיימה התקשרותה עם הילטון לאחר 20 שנה, פג תוקפו של מנגנון דמי הניהול הישן, ויש להחיל את עקרון המשק הסגור: כל בעל יחידה נושא בחלקו היחסי בהוצאות הניהול בפועל, בהתאם לשטח היחידה. השופטים אלכס שטיין, נעם סולברג ויעל וילנר, שישבו בהרכב, הכריעו באופן חד וברור. אך כדי להבין את משמעות הכרעתם, חיוני להעמיק רגע במערכת היחסים המורכבת שהצדדים כרתו לפני שנים.
"מערכת חוזית מפורטת עד-דק"
העליון הדגיש כי במקרה זה קיימת מערכת חוזית סגורה, ברורה, מפורטת וממצה. השופט שטיין כתב כי המערערים, "חתמו על מערכת חוזים עסקית שפורטה לפרטי-פרטים", וכי לא יישמעו טענות בדבר מצגים חיצוניים או הבנות שלא קיבלו ביטוי מפורש בהסכמים עצמם. הוא ציין במפורש כי, "אלה הן מושכלות היסוד" של דיני החוזים, ושכל ניסיון לסטות מהן פוגע ביציבות העסקית ובוודאות המשפטית.
- כולם בחו"ל? לא בדיוק. יותר אנשים בנופש במלונות מאשר לפני הקורונה
- בוקינג: הכתה את תחזיות האנליסטים בשורה העליונה והתחתונה; עולה 4%
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ההסכמים - הסכם הרכישה, הסכם הניהול והסכם ההצטרפות למאגר - כולם כללו סעיפים ברורים המצהירים כי האמור במסמכים ממצה את כלל ההבנות בין הצדדים, וכי כל שינוי או תוספת מחייבים חתימה בכתב. כפי שמדגיש פסק הדין, בהסכם הרכישה נקבע כי הרוכש "אין הוא מושפע […] מכל פרסום, הצהרה, הבטחה, מצג או אמירה בע״פ או בכתב ואשר לא נכללו בהסכם זה". באותו קו נכתב גם כי כל שינוי בהסכמים "לא יעשו ולא יכנסו לתוקף אלא בכתב ובחתימת הצדדים".
ליקויים חמורים התגלו בדירה בת 50 - החברות שבנו ושיווקו יפצו
זוג רכש דירה שנבנתה ב-1975 וחי בה שנים ארוכות בשקט, עד ששיפוץ תמים חשף תשתיות מסוכנות וליקויים מבניים עמוקים שהיו קיימים בה. בית המשפט קבע כי מקורם בבנייה רשלנית בעת האכלוס, ופסק לזוג פיצוי בסכום כולל של 370 אלף שקל. עוד קבע השופט כי חלוף הזמן לא פוטר
את החברות מאחריותן לפגם יסודי שהוסתר מן העין במשך עשרות שנים
כשבני הזוג החלו בשיפוץ בדירתם הישנה, הם לא דמיינו שהעבודה תוביל לחשיפה של מציאות אחרת לחלוטין מזו שהכירו במשך יותר מ-40 שנה. הדירה, שנמסרה לדיירים הראשונים ב-1975, שימשה אותם לאורך שנים ללא אירועים מיוחדים. הם חיו בה, גידלו בה משפחה, העבירו בה חגים ושגרות יומיומיות, והניחו שהבית, כמו כל מבנה ישן, מתבלה עם הזמן אך ממשיך לעמוד יציב. אלא שבתוך קירות הבטון הסתתרו ליקויים חמורים, כאלה שאינם קשורים לשימוש או לגיל המבנה, אלא לשיטת הבנייה עצמה. ליקויים שזוהו רק כשהוסרה שכבת הריצוף הישנה, נפרצו חלקים מהקירות ונחשפו תשתיות שלא תאמו את המצופה מבנייה תקנית, גם באותה תקופה.
במסגרת העבודות הראשוניות הם הביאו למקום מהנדס לטובת ביצוע בדק בית. בדו"ח שלו, ציין המהנדס כי, "אין מדובר בפגמים שהיו אמורים להיגרם כתוצאה מבלאי טבעי של השנים, אלא בליקויים מערכתיים שמקורם בביצוע לקוי בעת הקמת הבניין". בין הליקויים שנמצאו: שקיעת רצפה חריגה שלא תאמה כל תקן הנדסי, מערכת איטום פגומה לחלוטין שמעולם לא נבנתה כראוי, וסדקים עמוקים בקירות הנושאים של הדירה. המהנדס קבע כי חלק מהליקויים היו מסוכנים ממש, וכי "מצבה של הדירה דרש טיפול מיידי כדי למנוע פגיעה פיזית אפשרית". בני הזוג הופתעו, שכן מעולם לא קיבלו כל אינדיקציה לכך שהדירה אינה עומדת בדרישות המינימליות של בטיחות ומבנה.
לאחר שהתברר שמדובר בליקויים שהיו קיימים כבר בעת המסירה, החלטתם לפנות לבית המשפט היתה בלתי נמנעת. החברות הנתבעות - חברת השיכון הממשלתית שבנתה את המבנה וחברת השיווק שליוותה את מכירת הדירות - טענו מנגד כי לאחר 40 שנה ויותר מאז האכלוס, התנתקה כל אחריות אפשרית לליקויים. לטענתן, לא ניתן להאשימן במצב שנוצר לאחר כה הרבה זמן, ובוודאי שלא ניתן לצפות מהן לממן תיקון בדירה שהתיישנה באופן טבעי.
פגמים מערכתיים שהיו קיימים כבר ביום שבו נמסרה הדירה
אלא שבית המשפט ראה את הדברים אחרת. בפסק הדין שפורסם נקבע כי, "ליקויים מבניים יסודיים אינם נבחנים לפי מועד גילויים אלא לפי מועד היווצרותם". עוד נכתב כי כשהליקוי הוא כזה שאדם סביר אינו יכול לגלות בעת המסירה, וכשמהותו קשורה למשגה הנדסי שנעשה בשלב הבנייה, האחריות נותרת על כתפי החברות, גם אם עברו שנים רבות. בית המשפט הדגיש כי אין מדובר בהחלפת אריחים, צבע מתקלף או תזוזות קלות הנובעות מבלאי טבעי, אלא בפגמים מערכתיים שהיו קיימים כבר ביום שבו נמסרה הדירה לרוכשיה הראשונים.
- חיכו 14 שנה כדי שגינדי תתקן ליקויים - וזה הפיצוי
- הגשם הוביל להפסקות חשמל - הקבלן התנער מאחריות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
כשבית המשפט בחן את טענות החברות הנתבעות, התברר כי הן לא הציגו שום ראיה שסותרת את הממצא ההנדסי המרכזי: הליקויים נעוצים בשלב התכנון והביצוע. מנגד, חוות הדעת שהציגו בני הזוג היתה מפורטת וברורה, ובית המשפט קיבל אותה במלואה. "אינני יכול להתעלם מהמסקנה החד־משמעית העולה מחוות הדעת ומהבדיקות בשטח", כתב השופט בהחלטתו, והוסיף כי "אין ספק כי מקורם של הליקויים בבנייה רשלנית, ואין בידי לקבל את הטענה כי עניין זה ניתן לייחס לשיני הזמן". השופט ציין גם כי אף שהליקויים התגלו לאחר עשרות שנים, אין בכך כדי לפטור את הקבלן מאחריותו הבסיסית למסירת דירה תקינה וראויה למגורים.
