ביום סתווי של 1957, בלב חגורת החלודה ובין המפעלים המעשנים של פיטסבורג, נולד דיוויד טפר למשפחה יהודית צנועה מהמעמד הבינוני ילד שיגדל בין עשן הפלדה וגרוטאות הפלדה, ויהפוך ברבות השנים לאחד האנשים החזקים בוול סטריט.

אביו היה רואה חשבון פשוט שעבד קשה להביא אוכל הביתה ואמו לימדה בבית ספר יסודי. את הילדות העביר טפר בין משחקי בייסבול לבין... ספירת מספרים. שילוב שהייתם פחות מצפים מילד קטן שגדל בעיירת פיתוח. 

ההורים שלא היו 'קשי יום' אבל גם לא חיו בעושר משמעותי, זיהו אצל הבן משהו מיוחד - סקרנות, ורעב ללמידה. הם אולי לא חלמו שהוא יהפוך למיליארדר אבל קיוו שיצליח לברוח מהעיר התעשייתית, מהחיים שהיו צפויים למי שנולד בין בתי הזיקוק לגשרים החלודים. לא היה להם הון להוריש לו, אבל היה להם חזון: עתיד אחר. כזה שלא יעבור דרך קווי ייצור או שולחנות בית ספר, אלא עתיד שייקח את הילד הרחק ממורדות הנהר השחור של פיטסבורג אל העולם הגדול.

דיוויד, מצדו, לקח את ההזדמנות בשתי ידיים. הוא למד כלכלה באוניברסיטת פיטסבורג תוך כדי ששילב עבודה כדי לממן את שכר הלימוד, ולאחר מכן המשיך ל־MBA באוניברסיטת קרנגי מלון. באותם ימים, הוא היה עוד סטודנט אנונימי בין מאות סטודנטים. אבל לימים, כשכבר יהיה מהשמות החזקים בוול סטריט, ישוב לקרנגי מלון כנדבן מרכזי ובית הספר למינהל עסקים יישא את שמו: Tepper School of Business.

• ג'ון פולסון - איש הטרייד הגדול; כשכולם הפסידו הוא הרוויח מיליארדים
• סטנלי דרוקנמילר - "הטריק הוא להיות אגרסיבי כשאתה צודק"
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מפיטסבורג לוול סטריט

את צעדיו הראשונים בעולם הפיננסי עשה בשנות ה־80, בגולדמן זקס. הציבו אותו במחלקה הכי תנודתית של הבנק, זאת שמתעסקת באג"ח הזבל עם הסיכון הגבוה, התנודתיות הפרועה, וגם עם הפוטנציאל לרווחים הענקיים. הוא הצטיין והפך לשותף של הבנק, אבל ב־1993, כשהקידום המיוחל לא הגיע, קם ועזב. "זה היה הדבר הכי טוב שקרה לי," הוא יספר לימים. "אם הייתי מקבל את הקידום, אולי הייתי נשאר שם עוד עשרים שנה. ובמקום זה, יצאתי לדרך עצמאית".

באותה שנה הקים את קרן Appaloosa Management עם 57 מיליון דולר סכום די צנוע במונחים של וול סטריט, אבל מספיק כדי להתחיל ליישם את האינטואיציה שהייתה לו: לחפש ערך היכן שאחרים רואים רק זבל. טפר לא השקיע בחברות מבריקות או במגמות אופנתיות. הוא הלך דווקא למקומות האפלים, לחצר האחורית של וול סטריט. איפה שיש פחד, איפה שיש פאניקה, איפה שהמחירים קורסים שם הוא עשה את המהלכים הגדולים ביותר שלו. הוא קנה חוב של מדינות במשבר, מניות של חברות שהיו כמעט בחדלות פירעון, איגרות חוב שאף אחד לא רצה לגעת בהן. בכל מקום שבו אחרים ברחו - הוא נכנס.

בשיא המשבר הפיננסי של 2008–2009, טפר הפך מעוד דמות מוערכת לדמות מיתולוגית אמיתית. כשכולם פחדו שהבנקים הגדולים יולאמו, הוא קנה מכל הבא ליד. סיטיגרופ, Bank of America, AIG הוא קנה את מה שכולם מכרו. ובתוך חודשים, כשהשוק התאושש, הרווחים שלו חצו את ה-4 מיליארד דולר ברמת ההון האישי שלו.

• מחלבות גד הונפקה בתל אביב לפי שווי של 725 מיליון שקל
• המשתמשים יחזרו לטינדר? מנכ״ל מאצ׳ רוכש מניות
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• הציבור הסיני צפוי להזניק שוק שורי בשווי 23 טריליון דולר

אבל זה לא עצר שם. גם ב־2020, בתחילת מגפת הקורונה, כשוול סטריט שוב צנחה והבורסות התנדנדו, יצא טפר בראיון ואמר: "זו ההזדמנות של העשור." גם אז הוא קנה. גם אז הוא צדק.

האסטרטגיה שלו נשארה עקבית: השקעה במצבי קיצון. כשהשוק נמצא בפחד קיצוני או באופוריה מוגזמת שם הוא מחפש את ההזדמנות. הוא נוהג לדבר על אסימטריה: מתי הרווח הפוטנציאלי גדול מהסיכון האמיתי. אבל אם זה ישמע לכם שטפר מנסה להיות ה'חוכמולוג' וללכת נגד ההמון בצורה קבועה, זה לא מדויק. הוא לא זורק סיסמאות ועל כל השקעה שנכנסת אל התיק שלו הוא משקיע עשרות שעות מחקר שאותו הוא עושה באופן אישי.

עם השנים, טפר הרחיב את העיסוקים שלו גם מעבר לעולם הפיננסי. ב־2018 הוא רכש את קבוצת ה־NFL קרוליינה פנתרס בעסקה של 2.2 מיליארד דולר שהיא העסקה הגבוהה ביותר בתולדות הליגה באותה תקופה. בהמשך הביא גם קבוצת כדורגל לשארלוט, כחלק מליגת ה־MLS.

ברמה האישית

למרות מעמדו כאחד מהאנשים העשירים והמשפיעים בוול סטריט, דיוויד טפר שומר על אורח חיים צנוע יחסית. הוא גרוש ואב לשלושה ילדים, מתרחק מאור הזרקורים וממעט להיחשף בתקשורת מעבר למה שנדרש.

טפר גם מעריץ מובהק של ברוס ספרינגסטין, עוד משנות נעוריו בפיטסבורג, אז נחשף לשירי הרוק של ספרינגסטין שעסקו בעבודה קשה, תקווה וייאוש של מעמד הפועלים האמריקאי. במשרד שלו הוא תולה גיטרה שמקדמת את כל מי שנפגש איתו. הבחירה להחזיק גיטרה דווקא במרחב העבודה שלו היא ככל הנראה לא אסתטית בלבד, אלא סוג של תזכורת לא רק לשורשים, אלא גם לגישה הישירה והבלתי מתייפייפת שהוא מביא גם לעולם ההשקעות. אם ספרינגסטין נתפס כקול של "אמריקה האמיתית", טפר רואה בעצמו במידה רבה תוצר של אותה אמריקה רק שהוא בוחר לנגן על השווקים במקום על במה.

למרות ממדי ההון שצבר, טפר לא מקיף את עצמו בסמלי סטטוס ראוותניים. הוא אינו נחשב לאספן אמנות, לא חי באורח חיים נוצץ במיוחד, ובמובנים רבים נותר מחובר לדימוי העצמי של מי שגדל באזור תעשייתי, ניהל מאבק כלכלי בצעירותו, ובנה את דרכו למעלה בעשר אצבעות.

דיוויד טפר - תעודת זהות

הצלחות בהשקעות: בנקים ב-2009 - רווח של 7 מיליארד דולר; חובות ארגנטינה - רווח של מאות אחוזים; חברות תעופה אחרי 9/11; AIG במשבר; יוון במשבר החוב.

כישלונות בהשקעות: השקעות בארגנטינה שהפסידו בהתחלה; תנודתיות גבוהה בביצועים; הימורים על אינפלציה שלא התממשו.

מוטו ורציונל השקעות: השקעה במצבי מצוקה, אופטימיות בזמני משבר, חיפוש אסימטריה בסיכון-תגמול.

חיים אישיים: טפר גרוש עם שלושה ילדים. הוא קנה את קרולינה פנתרס, קבוצת ה-NFL, ב-2.2 מיליארד דולר ב-2018. הוא תרם למעלה מ-125 מיליון דולר לאוניברסיטת קרנגי מלון, והבניין הראשי של בית הספר לעסקים נקרא על שמו. טפר ידוע באהבתו למוזיקה של ברוס ספרינגסטין ואם תכנסו למשרד שלו תוכלו לראות גיטרה שתלויה על הקיר ומספרת על התשוקה השניה של המשקיע הגדול.

ציטוטים נבחרים:

"הזמן להיות אמיץ הוא כשכולם מפחדים" - הפחד של אחרים יוצר הזדמנויות למי שמוכן להסתכן.

"אני תמיד מחפש את האסימטריה" - מצבים בהם הרווח הפוטנציאלי גדול בהרבה מההפסד האפשרי.

"העצים לא צומחים לשמיים" - כל עלייה מוגזמת תסתיים בתיקון. היו ריאליסטים.

"המפתח הוא להיות גמיש" - אל תיתקעו על דעה אחת. השווקים משתנים ואתם צריכים להשתנות איתם.

"הכי קל להרוויח כסף בקיצוניות" - כשהשוק בקיצון של פחד או חמדנות, ההזדמנויות הכי גדולות.

"אני לא מנסה להיות הכי חכם, רק להרוויח כסף" - התוצאה חשובה, לא להראות כמה אתה חכם.

"פסימיות מוגזמת יוצרת הזדמנויות" - כשכולם פסימיים מדי, המחירים זולים מדי.

"תמיד תחשוב על התרחיש הגרוע" - הבנת הסיכון הגרוע ביותר עוזרת לקבל החלטות טובות.

"אל תתאהב במניות שלך" - השקעות הן עסק, לא רומן. תהיו מוכנים למכור.

"השוק תמיד מגזים" - בשני הכיוונים. הבנת הנטייה הזו יוצרת הזדמנויות.

דבר הגורו - כל אחד מהגורואים הללו תרם באופן ייחודי לעולם ההשקעות, והסיפורים האישיים שלהם מוכיחים שהדרך להצלחה עוברת דרך כישלונות, למידה מתמדת, ואומץ לפעול נגד הזרם. הציטוטים שלהם מהווים מקור בלתי נדלה של חוכמה פיננסית שרלוונטית היום כמו תמיד.