פשיטת  רגל
צילום: Unsplash

החוב נפרע, אבל הליכי הכינוס יימשכו - למה?

הרשמת פני יעקובוביץ מההוצאה לפועל בתל אביב קבעה כי עצם סילוק החוב בתיק הפרטני אינו מביא בהכרח לסיום הליכי הכינוס, ושניתן להמשיך במימוש נכסיו של חייב לצורך פירעון של חובות נוספים של האיש. החייב טען כי פרע כ-220 אלף שקל ולכן יש לסגור את התיק, אך הרשמת דחתה את בקשתו והדגישה כי, "הצדקה מהותית להמשך הכינוס נוכח חובותיו הניכרים לנושים אחרים"

עוזי גרסטמן |

אחרי חודשים ארוכים של תשלומים, הגיע חייב לאולם הדיונים בהוצאה לפועל בתל אביב כשהוא משוכנע שהפעם סוף סוף יוכל להיפרד מהתיק הכבד שפתח נגדו נושה בגין שטר חוב. "שילמתי את כל הכסף, אין יותר חוב, התיק צריך להיסגר", טען האיש בפני הרשמת פני יעקובוביץ. אלא שההכרעה שניתנה כמה ימים אחר כך טרפה את הקלפים: בהוצאה לפועל נקבע כי הליכי הכינוס שנפתחו על זכויותיו בנכס מקרקעין לא יבוטלו, וכי ניתן להמשיך בהם גם לטובת פירעון חובותיו הרבים לנושים אחרים.

הסיפור החל במאי 2023, אז נפתח נגד החייב תיק הוצאה לפועל לביצוע שטר חוב בסכום של 166,881 שקל. בתוך כשנה וחצי פרע החייב את מלוא החוב ואף שילם מעבר לכך - סכום כולל של 223,700 שקל. מבחינתו, עם האיפוס הזה היה צריך התיק להיסגר. אלא שברקע עמדו חובות אחרים: לא פחות מ-30 תיקים פתוחים נגדו בלשכות שונות, בסכום כולל של קרוב ל-2.85 מיליון שקל. בין התיקים הארלה בלטו במיוחד שניים שנפתחו על ידי גרושתו - תיק מזונות בסכום כולל של כ-14.5 אלף שקל, ותיק נוסף לביצוע פסק דין כספי בסכום כולל של 139 אלף שקל, שניתן עוד ב-2021 בבית המשפט לענייני משפחה.

מכיוון שהחייב לא הסדיר את חובו בדרכים אחרות, מונה בינואר 2024 עורך דין מטעם הזוכה לשמש כונס נכסים על מחצית מזכויותיו של החייב בבית פרטי ובמגרש צמוד בעיר שנמצאת במרכז הארץ. באפריל של אותה שנה צורף כונס נוסף - בא כוחה של הגרושה, שגם לה זכויות בנכס. החייב לא השלים עם מינוי הכונסים והגיש בקשות רשות ערעור. ואולם גם בית המשפט השלום וגם בית המשפט המחוזי דחו את ניסיונותיו. נקבע כי לנוכח חובותיו הרבים ולנוכח העובדה שאין בידיו מקורות אחרים לפירעון, יש הכרח בהמשך הליכי הכינוס.

הגרושה טענה כי החייב לא משלם את המשכנתא בסכום של כ-13 אלף שקל בחודש, וכי ההלוואה כולה - בסכום כולל של יותר מ-1.8 מיליון שקל - עומדת לפירעון בקרוב. "ביטול הכינוס יוביל לפגיעה קשה בי ובילדות", ציינה. לדבריה, כינוס הנכס יאפשר לפרוע את ההלוואה לבנק ולכסות חלק מחובותיו האחרים. גם הכונסים הצביעו על התועלת שבהמשך ההליך: שווי הנכס נאמד בכ-5 מיליון שקל, ומימושו יוכל להניב סכום ניכר שיפחית משמעותית את מצבת החובות. הם הזהירו כי ביטול ההליך יביא "לבזבוז משאבים, תפיחת ריביות ולעוול לנושים".

מנגד, החייב טען כי מרגע ששילם את החוב הספציפי, לא ניתן להמשיך את ההליך. הוא הסתמך על לשון תקנות ההוצאה לפועל ועל פסיקה קודמת ("פסק דין עמרן"), וטען כי הכונסים נהגו בחוסר תום לב כשלא הגישו דו"חות סופיים. "אין מדובר בתיק איחוד, אלא בתיק פרטני. אין כל הצדקה לפגוע בזכויות הקנייניות שלי לשם חובות אחרים", אמר האיש.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

הרשמת יעקובוביץ דחתה את הבקשה וסקרה בהרחבה את הוראות הדין. לדבריה, "קריאת התקנות מגלה כי עצם איפוס ופירעון החוב המבוצע בתיק ההוצאה לפועל אינה מקנה לחייב זכות אוטומטית לסגירת התיק... התקנות מקנות למעשה שיקול דעת למותב הדן בתיק". עוד הדגישה הרשמת בפסק הדין שפורסם כי במקרה הנוכחי הוגשו הסתייגויות מצד נושים וכונסים, ועל כן נדרש דיון ענייני. הרשמת התייחסה גם לטענת החייב בעניין פסק דין עמרן והבהירה כי שם עסקו במימוש משכון לנושה יחיד, בעוד שכאן "קיימים נושים רבים אשר הטילו עיקולים ושעבודים על זכויותיו של החייב בנכס... די בכך כדי לשמוט את השטיח מתחת לטענות החייב".

בפסק הדין הדגישה רשמת ההוצאה לפועל את הצורך לאזן בין זכות הקניין של החייב לבין אינטרס הנושים. "החייב אמנם מבקש לעמוד על הפגיעה בזכויותיו הקנייניות בנכס... אך אינו נותן דעתו לפגיעה הקניינית האנושה בנושיו האחרים", נכתב בהכרעת הדין. היא קבעה כי בנסיבות המקרה "ידם של הנושים גוברת". עוד הוסיפה הרשמת יעקובוביץ כי החייב לא הציג כל נתונים ממשיים על הכנסותיו או יכולת כלכלית אחרת שתאפשר לו לפרוע את יתרת חובותיו. תשלומיו עד כה נעשו, לדבריה, רק בעקבות אמצעי גבייה דרסטיים כמו פקודת מאסר. "עצם העובדה שהחייב מבצע העדפות בין נושיו לפי מידת הלחץ המופעל עליו מלמדת על הצורך בהמשך הכינוס, כדי לאפשר פירעון שוויוני והוגן לכלל הנושים".

קיראו עוד ב"משפט"

היא אף ציינה לסיכום החלטתה כי, "לו יימכר הנכס בשלמותו בסך של 5 מיליון שקל... יוותר למצער סך של מיליון שקל אשר יוכל לשמש לפירעון חבות החייב. מדובר בסכום משמעותי ביותר אשר לא ניתן להקל בחשיבותו".


אם החייב כבר שילם את כל החוב בתיק, למה בכלל ממשיכים את הכינוס?

מכיוון שהחוב הזה היה רק אחד מתוך הרבה חובות שיש לו. ברגע שכבר יש כונסי נכסים שמונו על הנכס, אפשר להמשיך את התהליך כדי שגם נושים אחרים יקבלו את מה שמגיע להם. המטרה היא לא לתת לחייב לחמוק מחובות נוספים רק בגלל שסגר חוב אחד.


אז מה בעצם ההבדל בין כינוס נכסים לבין איחוד תיקים?

באיחוד תיקים כל החובות מרוכזים לתוך מסגרת אחת, והחייב משלם לפי יכולתו. בכינוס נכסים לא מאחדים את כל התיקים, אלא מתמקדים בנכס מסוים, למשל דירה, ומוכרים אותו כדי לפרוע חובות. אבל כאן הרשמת אמרה שגם אם זה לא איחוד רשמי, עדיין אפשר להשתמש בכינוס כדי לעזור לנושים אחרים.


החייב טען שזה פוגע בזכויות שלו בנכס. למה זה לא הספיק כדי לעצור את הכינוס?

מפני שיש גם זכויות של הנושים, וגם הן זכויות קנייניות לכל דבר. הרשמת הסבירה שבמצב שבו יש חובות כבדים, האינטרס של הנושים גובר על הרצון של החייב להחזיק בנכס, בייחוד כשהוא לא הוכיח שיש לו דרך אחרת אמיתית לשלם.


מה זה הלוואת בלון שהזכירו בהחלטה, ולמה היא חשובה פה?

הלוואת בלון היא הלוואה גדולה שמשלמים את כולה בסוף התקופה, לא בתשלומים חודשיים רגילים. כאן מדובר בהלוואה של יותר מ-1.8 מיליון שקל שעומדת להיפרע בקרוב. אם לא יימצא כסף להחזיר אותה, הבנק עלול לפעול בעצמו למימוש הנכס, וזה היה עלול לפגוע גם בנושים אחרים. לכן הרשמת ראתה חשיבות בהמשך הכינוס.


החייב טען שהוא שילם כבר מאות אלפי שקלים. למה זה לא שכנע את הרשמת שיש לו יכולת לשלם?

כי התשלומים האלה נעשו רק אחרי שהופעל עליו לחץ כבד, למשל כשעמדה נגדו פקודת מאסר. הרשמת ציינה שזה לא מוכיח יכולת כלכלית אמיתית, אלא רק שהוא שילם כשהוא היה חייב, ולא ביוזמתו.


האם ייתכן מצב שבו בכל זאת היו סוגרים את הכינוס אחרי סגירת החוב?

כן. אם לא היו נושים אחרים שהטילו עיקולים או דרשו להמשיך, ואם לא היה חוב גדול נוסף, אז ברגע שהחוב המקורי נסגר - גם הכינוס היה מסתיים. אבל במקרה הזה היו הרבה נושים שהביעו התנגדות לסגירה.


במקרה אחר, כשהיתה בת 23, ב-2004, פתחה חנית קמחי בהליך איחוד תיקים בהוצאה לפועל. סכום החוב הכולל שעמד אז נגדה, כך לדבריה, היה כ-31 אלף שקל בלבד. מאז חלפו 21 שנה. קמחי המשיכה לשלם מדי חודש 300 שקל לפי צו חיוב, ולא צברה חובות נוספים - אך יתרת החוב המשיכה לתפוח לממדים דמיוניים ביחס לסכום הראשוני. כשפנתה שוב לרשם ההוצאה לפועל בבקשה להפחית את ריבית הפיגורים וההצמדה בתיקים נגדה, הסתבר כי יתרת החוב הגיעה כיום לכ-300 אלף שקל. כך קורה כשהריבית צוברת ריבית, והמדינה אינה מתערבת כדי לקבוע גבול. אלא שהפעם, לאחר מאבק פרוצדורלי ממושך ותגובות של נושים שהביעו התנגדות חריפה לכל הפחתה שהיא, החליט ביולי האחרון רשם ההוצאה לפועל, עיסאם חאיק, לעשות מעשה. הבקשה להפחתת ריביות הוגשה על ידי קמחי במאי 2025, במסגרת תיק איחוד שנפתח כבר ב-2004. קמחי טענה כי לאורך כל השנים עמדה בצו התשלומים החודשי, לא צברה פיגורים, ואף פרעה את קרן החוב ואף מעבר לכך. עוד טענה כי היא מתגוררת בשכירות, מוכרת כבעלת נכות רפואית בשיעור של 60% ודרגת אי־כושר של 100%, וכי לא ראתה אופק לסיום החוב בשל הצטברות ריביות בלתי פוסקת.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
בית משפט (X)בית משפט (X)

כשחברת הביטוח לא מצאה את המבוטחת - האם היא יכולה להתנער מתשלום?

מבוטחת עשתה תאונה, אך נעלמה; בעל הרכב הניזוק תבע את הנזק, וחברת הביטוח אמרה - "המבוטחת נעלמה. לא ניתן לאתרה, ואין לנו מידע על המקרה". מה קבע בית המשפט?

עוזי גרסטמן |
נושאים בכתבה בית משפט ביטוח

פסק דין חדש של בית משפט השלום מטיל אור חדש על שאלה חשובה - מה קורה כאשר חברת ביטוח לא מצליחה לאתר את המבוטח והנהג שגרם לתאונה? האם די בכך כדי להסיר את הכיסוי הביטוחי ולהותיר את הנפגע ללא פיצוי? התשובה, כפי שעולה מפסק הדין, היא חד משמעית: לא.

תאונה בכביש, נהג שנעלם, ומבטחת שמסרבת לשלם

העובדות של המקרה הן כמעט קלאסיות בעולם תאונות הדרכים. נהג של התובעת נסע לביתו בנתיב השמאלי, כאשר לפתע התרחש אירוע דרמטי. כפי שתיאר הנהג בעדותו: "כאשר הוא היה כ-100 מטרים מצומת הוא הבחין באופנוע שהתעופף באוויר ופגע ברכבו."

הנהג פעל במהירות: הוא צילם את האופנוע וקיבל את מספר הרישוי, אך נהגת האופנוע עצמו פונתה באמבולנס ולא ניתן היה לגבות ממנו פרטים. המצב הפך למורכב יותר כאשר התברר כי המנהל של נהגת האופנוע הגיע לזירה ומסר מספר טלפון, אך כאשר ניסו ליצור עימו קשר, הוא לא השיב לפניות.

כאן מתחילה הסאגה המשפטית: כתב התביעה לא נמסר לידיה של בעלת האופנוע משום שזו לא אותרה במען, והבירור התקיים מול חברת הביטוח בלבד.

הטענה המשפטית: 'בלי שיתוף פעולה - אין כיסוי'

בא כוחה של חברת הביטוח העלה טענה משפטית: בהיעדר יכולת לאתר את הנהגת ובהיעדר יכולת להבין אם עמדה בתנאי הפוליסה, יש להסיר את הכיסוי הביטוחי. המבטחת הסבירה כי חרף פניות חוזרות ונשנות, היא לא קיבלה שיתוף פעולה מצד בעלת האופנוע, ולכן נפגעה יכולתה לברר את נסיבות התאונה.

chatgpt
צילום: טוויטר

ציטט את ChatGPT כהוכחה רפואית - מה פסק השופט?

מקרה יוצא דופן בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים: תובע שביקש להפנות שאלות הבהרה למומחה-יועץ רפואי, נימק את בקשתו בין היתר בעזרת תשובה שקיבל מ-ChatGPT, שלפיה גם משיכת עגלה עלולה להזיק לגב. הביטוח הלאומי התנגד וטען שמדובר בספקולציה חסרת בסיס עובדתי. השופט קבע כי אמנם אין מניעה להשתמש בבינה מלאכותית במסגרת הליך משפטי, אך יש לעשות זאת בזהירות ומתוך הקשר עובדתי ורפואי ברור

עוזי גרסטמן |

באולם הקטן של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים נשמעה באחרונה אחת הבקשות הכי בלתי שגרתיות שהגיעו לפתחה של מערכת המשפט. שלום דוד ביטון, עובד עירייה לשעבר, ביקש מבית הדין לאפשר לו להפנות שאלות הבהרה למומחה רפואי שמונה מטעמו של בית הדין - בקשה שגרתית לכאורה, אך הנימוק החריג שהציג משך את תשומת הלב: לדבריו, תשובה שקיבל מ-ChatGPT, מערכת הבינה המלאכותית, מחזקת את טענתו כי משיכת עגלה כבדה עשויה לגרום לנזק בגב.

פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי השופט משה וילינגר, מציג מקרה יוצא דופן שבו הבינה המלאכותית נהפכת, ולו בעקיפין, לחלק מהשיח המשפטי. ביטון, שיוצג על ידי עו"ד נאוה אילון, הגיש את הבקשה בעקבות חוות דעת של ד"ר עידו ציון, מומחה בכירורגיה אורתופדית שמונה ליועץ רפואי מטעם בית הדין. ד"ר ציון קבע כי אין סבירות של יותר מ-50% לקשר סיבתי בין עבודתו של ביטון לבין הבעיה שהתגלתה בגבו. ביטון סבר כי קביעה זו דורשת הבהרה, והגיש בקשה מסודרת להעביר למומחה שאלות נוספות.

בין השאלות שהציג התובע נכללו סוגיות טכניות לגבי משיכת משאות כבדים, תפקוד שרירי הליבה, והאם פעולת המשיכה עלולה לגרום לעומס על הדיסקים בגב. כך למשל, הוא שאל האם נכון לומר כי, “בזמן משיכת מסע כבד שרירי הגב התחתון, הכתפיים והידיים מתאמצים מאוד גם אם הגב ישר”, וכן האם תנועת משיכה פתאומית - כמו במצב שבו העגלה נתקעת, “מגדילה את הסיכון למתיחה ואף לפריצת דיסק”. אלא שכאמור, הנקודה המסקרנת ביותר בבקשה היתה נימוקיו של ביטון. הוא כתב כי ביצע “בדיקה באמצעות ChatGPT”, ובמסגרתה עלה כי גם משיכת עגלה יכולה להזיק לגב. בהתאם לכך, הוא טען שמדובר בשאלות הבהרה רלוונטיות שמטרתן להבין לעומק את עמדת המומחה.

"ספקולציה לא רלוונטית"

המוסד לביטוח לאומי, שיוצג על ידי עו"ד יסמין דיגורקר, התנגד להעברת השאלות. לטענתו, מדובר ב“ספקולציה לא רלוונטית” שחורגת מהעובדות שנקבעו בהחלטת בית הדין. בין היתר, נטען כי בית הדין קבע שהתובע משך עגלה על גלגלים, ולא “מסע כבד”, כפי שנטען בבקשה. בנוסף, לא הוכח שהתובע לא הפעיל את שרירי הליבה או שביצע תנועות משיכה פתאומיות. גם השאלה בדבר העדיפות הארגונומית של דחיפה לעומת משיכה, כך נטען, אינה נוגעת כלל לחוות הדעת הרפואית.

השופט וילינגר קיבל חלק מטענות המוסד. בהחלטתו הוא כתב כי, “אין להעביר למומחה במסגרת שאלות הבהרה שאלות שבמסגרתן הועלו עובדות שאינן חלק מהתשתית העובדתית שנקבעה בהחלטת בית הדין”. לדבריו, שאלות על אי הפעלת שרירי ליבה או משיכות פתאומיות חורגות מהמסגרת העובדתית שנקבעה בהחלטה מ-7 ביולי.

telegram