פשיטת  רגל
צילום: Unsplash

החוב נפרע, אבל הליכי הכינוס יימשכו - למה?

הרשמת פני יעקובוביץ מההוצאה לפועל בתל אביב קבעה כי עצם סילוק החוב בתיק הפרטני אינו מביא בהכרח לסיום הליכי הכינוס, ושניתן להמשיך במימוש נכסיו של חייב לצורך פירעון של חובות נוספים של האיש. החייב טען כי פרע כ-220 אלף שקל ולכן יש לסגור את התיק, אך הרשמת דחתה את בקשתו והדגישה כי, "הצדקה מהותית להמשך הכינוס נוכח חובותיו הניכרים לנושים אחרים"

עוזי גרסטמן |

אחרי חודשים ארוכים של תשלומים, הגיע חייב לאולם הדיונים בהוצאה לפועל בתל אביב כשהוא משוכנע שהפעם סוף סוף יוכל להיפרד מהתיק הכבד שפתח נגדו נושה בגין שטר חוב. "שילמתי את כל הכסף, אין יותר חוב, התיק צריך להיסגר", טען האיש בפני הרשמת פני יעקובוביץ. אלא שההכרעה שניתנה כמה ימים אחר כך טרפה את הקלפים: בהוצאה לפועל נקבע כי הליכי הכינוס שנפתחו על זכויותיו בנכס מקרקעין לא יבוטלו, וכי ניתן להמשיך בהם גם לטובת פירעון חובותיו הרבים לנושים אחרים.

הסיפור החל במאי 2023, אז נפתח נגד החייב תיק הוצאה לפועל לביצוע שטר חוב בסכום של 166,881 שקל. בתוך כשנה וחצי פרע החייב את מלוא החוב ואף שילם מעבר לכך - סכום כולל של 223,700 שקל. מבחינתו, עם האיפוס הזה היה צריך התיק להיסגר. אלא שברקע עמדו חובות אחרים: לא פחות מ-30 תיקים פתוחים נגדו בלשכות שונות, בסכום כולל של קרוב ל-2.85 מיליון שקל. בין התיקים הארלה בלטו במיוחד שניים שנפתחו על ידי גרושתו - תיק מזונות בסכום כולל של כ-14.5 אלף שקל, ותיק נוסף לביצוע פסק דין כספי בסכום כולל של 139 אלף שקל, שניתן עוד ב-2021 בבית המשפט לענייני משפחה.

מכיוון שהחייב לא הסדיר את חובו בדרכים אחרות, מונה בינואר 2024 עורך דין מטעם הזוכה לשמש כונס נכסים על מחצית מזכויותיו של החייב בבית פרטי ובמגרש צמוד בעיר שנמצאת במרכז הארץ. באפריל של אותה שנה צורף כונס נוסף - בא כוחה של הגרושה, שגם לה זכויות בנכס. החייב לא השלים עם מינוי הכונסים והגיש בקשות רשות ערעור. ואולם גם בית המשפט השלום וגם בית המשפט המחוזי דחו את ניסיונותיו. נקבע כי לנוכח חובותיו הרבים ולנוכח העובדה שאין בידיו מקורות אחרים לפירעון, יש הכרח בהמשך הליכי הכינוס.

הגרושה טענה כי החייב לא משלם את המשכנתא בסכום של כ-13 אלף שקל בחודש, וכי ההלוואה כולה - בסכום כולל של יותר מ-1.8 מיליון שקל - עומדת לפירעון בקרוב. "ביטול הכינוס יוביל לפגיעה קשה בי ובילדות", ציינה. לדבריה, כינוס הנכס יאפשר לפרוע את ההלוואה לבנק ולכסות חלק מחובותיו האחרים. גם הכונסים הצביעו על התועלת שבהמשך ההליך: שווי הנכס נאמד בכ-5 מיליון שקל, ומימושו יוכל להניב סכום ניכר שיפחית משמעותית את מצבת החובות. הם הזהירו כי ביטול ההליך יביא "לבזבוז משאבים, תפיחת ריביות ולעוול לנושים".

מנגד, החייב טען כי מרגע ששילם את החוב הספציפי, לא ניתן להמשיך את ההליך. הוא הסתמך על לשון תקנות ההוצאה לפועל ועל פסיקה קודמת ("פסק דין עמרן"), וטען כי הכונסים נהגו בחוסר תום לב כשלא הגישו דו"חות סופיים. "אין מדובר בתיק איחוד, אלא בתיק פרטני. אין כל הצדקה לפגוע בזכויות הקנייניות שלי לשם חובות אחרים", אמר האיש.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

הרשמת יעקובוביץ דחתה את הבקשה וסקרה בהרחבה את הוראות הדין. לדבריה, "קריאת התקנות מגלה כי עצם איפוס ופירעון החוב המבוצע בתיק ההוצאה לפועל אינה מקנה לחייב זכות אוטומטית לסגירת התיק... התקנות מקנות למעשה שיקול דעת למותב הדן בתיק". עוד הדגישה הרשמת בפסק הדין שפורסם כי במקרה הנוכחי הוגשו הסתייגויות מצד נושים וכונסים, ועל כן נדרש דיון ענייני. הרשמת התייחסה גם לטענת החייב בעניין פסק דין עמרן והבהירה כי שם עסקו במימוש משכון לנושה יחיד, בעוד שכאן "קיימים נושים רבים אשר הטילו עיקולים ושעבודים על זכויותיו של החייב בנכס... די בכך כדי לשמוט את השטיח מתחת לטענות החייב".

בפסק הדין הדגישה רשמת ההוצאה לפועל את הצורך לאזן בין זכות הקניין של החייב לבין אינטרס הנושים. "החייב אמנם מבקש לעמוד על הפגיעה בזכויותיו הקנייניות בנכס... אך אינו נותן דעתו לפגיעה הקניינית האנושה בנושיו האחרים", נכתב בהכרעת הדין. היא קבעה כי בנסיבות המקרה "ידם של הנושים גוברת". עוד הוסיפה הרשמת יעקובוביץ כי החייב לא הציג כל נתונים ממשיים על הכנסותיו או יכולת כלכלית אחרת שתאפשר לו לפרוע את יתרת חובותיו. תשלומיו עד כה נעשו, לדבריה, רק בעקבות אמצעי גבייה דרסטיים כמו פקודת מאסר. "עצם העובדה שהחייב מבצע העדפות בין נושיו לפי מידת הלחץ המופעל עליו מלמדת על הצורך בהמשך הכינוס, כדי לאפשר פירעון שוויוני והוגן לכלל הנושים".

קיראו עוד ב"משפט"

היא אף ציינה לסיכום החלטתה כי, "לו יימכר הנכס בשלמותו בסך של 5 מיליון שקל... יוותר למצער סך של מיליון שקל אשר יוכל לשמש לפירעון חבות החייב. מדובר בסכום משמעותי ביותר אשר לא ניתן להקל בחשיבותו".


אם החייב כבר שילם את כל החוב בתיק, למה בכלל ממשיכים את הכינוס?

מכיוון שהחוב הזה היה רק אחד מתוך הרבה חובות שיש לו. ברגע שכבר יש כונסי נכסים שמונו על הנכס, אפשר להמשיך את התהליך כדי שגם נושים אחרים יקבלו את מה שמגיע להם. המטרה היא לא לתת לחייב לחמוק מחובות נוספים רק בגלל שסגר חוב אחד.


אז מה בעצם ההבדל בין כינוס נכסים לבין איחוד תיקים?

באיחוד תיקים כל החובות מרוכזים לתוך מסגרת אחת, והחייב משלם לפי יכולתו. בכינוס נכסים לא מאחדים את כל התיקים, אלא מתמקדים בנכס מסוים, למשל דירה, ומוכרים אותו כדי לפרוע חובות. אבל כאן הרשמת אמרה שגם אם זה לא איחוד רשמי, עדיין אפשר להשתמש בכינוס כדי לעזור לנושים אחרים.


החייב טען שזה פוגע בזכויות שלו בנכס. למה זה לא הספיק כדי לעצור את הכינוס?

מפני שיש גם זכויות של הנושים, וגם הן זכויות קנייניות לכל דבר. הרשמת הסבירה שבמצב שבו יש חובות כבדים, האינטרס של הנושים גובר על הרצון של החייב להחזיק בנכס, בייחוד כשהוא לא הוכיח שיש לו דרך אחרת אמיתית לשלם.


מה זה הלוואת בלון שהזכירו בהחלטה, ולמה היא חשובה פה?

הלוואת בלון היא הלוואה גדולה שמשלמים את כולה בסוף התקופה, לא בתשלומים חודשיים רגילים. כאן מדובר בהלוואה של יותר מ-1.8 מיליון שקל שעומדת להיפרע בקרוב. אם לא יימצא כסף להחזיר אותה, הבנק עלול לפעול בעצמו למימוש הנכס, וזה היה עלול לפגוע גם בנושים אחרים. לכן הרשמת ראתה חשיבות בהמשך הכינוס.


החייב טען שהוא שילם כבר מאות אלפי שקלים. למה זה לא שכנע את הרשמת שיש לו יכולת לשלם?

כי התשלומים האלה נעשו רק אחרי שהופעל עליו לחץ כבד, למשל כשעמדה נגדו פקודת מאסר. הרשמת ציינה שזה לא מוכיח יכולת כלכלית אמיתית, אלא רק שהוא שילם כשהוא היה חייב, ולא ביוזמתו.


האם ייתכן מצב שבו בכל זאת היו סוגרים את הכינוס אחרי סגירת החוב?

כן. אם לא היו נושים אחרים שהטילו עיקולים או דרשו להמשיך, ואם לא היה חוב גדול נוסף, אז ברגע שהחוב המקורי נסגר - גם הכינוס היה מסתיים. אבל במקרה הזה היו הרבה נושים שהביעו התנגדות לסגירה.


במקרה אחר, כשהיתה בת 23, ב-2004, פתחה חנית קמחי בהליך איחוד תיקים בהוצאה לפועל. סכום החוב הכולל שעמד אז נגדה, כך לדבריה, היה כ-31 אלף שקל בלבד. מאז חלפו 21 שנה. קמחי המשיכה לשלם מדי חודש 300 שקל לפי צו חיוב, ולא צברה חובות נוספים - אך יתרת החוב המשיכה לתפוח לממדים דמיוניים ביחס לסכום הראשוני. כשפנתה שוב לרשם ההוצאה לפועל בבקשה להפחית את ריבית הפיגורים וההצמדה בתיקים נגדה, הסתבר כי יתרת החוב הגיעה כיום לכ-300 אלף שקל. כך קורה כשהריבית צוברת ריבית, והמדינה אינה מתערבת כדי לקבוע גבול. אלא שהפעם, לאחר מאבק פרוצדורלי ממושך ותגובות של נושים שהביעו התנגדות חריפה לכל הפחתה שהיא, החליט ביולי האחרון רשם ההוצאה לפועל, עיסאם חאיק, לעשות מעשה. הבקשה להפחתת ריביות הוגשה על ידי קמחי במאי 2025, במסגרת תיק איחוד שנפתח כבר ב-2004. קמחי טענה כי לאורך כל השנים עמדה בצו התשלומים החודשי, לא צברה פיגורים, ואף פרעה את קרן החוב ואף מעבר לכך. עוד טענה כי היא מתגוררת בשכירות, מוכרת כבעלת נכות רפואית בשיעור של 60% ודרגת אי־כושר של 100%, וכי לא ראתה אופק לסיום החוב בשל הצטברות ריביות בלתי פוסקת.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
אחים קוראים צוואה צילום: ביזפורטלאחים קוראים צוואה צילום: ביזפורטל

הבת התערבה בעריכת הצוואה - זה מה שמה קבע ביהמ"ש

לאחר מאבק משפחתי ממושך בין ארבעה אחים, קבע בית המשפט לענייני משפחה בירושלים כי צוואתה של האם המנוחה, שהורישה את כל רכושה לבתה אחת בלבד, נערכה תחת מעורבות אסורה של הנהנית. עדויות עורכי הדין, מסמכים רפואיים והיחסים בתוך המשפחה נשזרו יחד לכדי מסקנה אחת ברורה: הצוואה בטלה בשל השפעה בלתי הוגנת, וצו הירושה שחילק את העיזבון שווה בשווה בין הילדים יישאר בתוקפו

עוזי גרסטמן |

באחד מימי החורף התכנסו ארבעת ילדיה של המנוחה שוב סביב שולחן בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, שנים לאחר פטירת אמם. מערכת היחסים ביניהם, שהתערערה עוד בחייה, נפרשה פעם נוספת אל מול השופטת ריבי לב אוחיון, כשעל הכף עומד גורלו של עיזבון משפחתי שנקלע אל לבו של סכסוך מר בין אחים. בקשה לביטול צו ירושה, בקשה למתן צו לקיום צוואה, והתנגדות לצוואה - כל אלה נשזרו זה בזה ודרשו מבית המשפט להכריע מי מבין גרסאות הצדדים משקפת את רצונה האמיתי של המנוחה.

הסיפור החל כשלאחר מות האם הוגשה בקשה רגילה למתן צו ירושה, ובה הצהירה הבת, התובעת, כי לא קיימת צוואה. על בסיס זה ניתן צו ירושה שחילק את עיזבון האם שווה בשווה בין ארבעת ילדיה. רק כעבור זמן רב, במסגרת הליך משפטי אחר בין הצדדים, התגלה לפתע מסמך נוסף: צוואה מ-2012, שעל פיה הורישה האם את כל רכושה לבת אחת בלבד, שהיא התובעת. הגילוי הזה חולל תפנית, ובית המשפט נדרש לבחון האם מדובר במסמך תקף או בצוואה שהושפעה מגורמים חיצוניים, ואף נוסחה ונערכה בנסיבות שאינן מאפשרות להעניק לה תוקף משפטי.

הדיון שנפרש בפני בית המשפט היה רחב ומורכב, וכלל עשרות מסמכים, עדויות מומחים רפואיים ושני עורכי הדין שהיו חתומים כעדים לצוואה. כבר בראשית פסק הדין ציינה השופטת כי כדי לבטל או לתקן צו ירושה קיים, נדרשות עובדות חדשות שלא היו בפני בית המשפט בעת מתן הצו, וכי הפתח לכך "אינו כפתחו של אולם". אך במהרה התברר שהשאלה המרכזית אינה רק עיתוי הגשת הבקשה, אלא עומקה של המעורבות של הבת בכל שלבי עריכת הצוואה וההשלכות המשפטיות הנובעות מכך.

"ניתוח לאחר המוות"

ליבת ההכרעה נגעה לשני נדבכים: יכולתה הקוגניטיבית של האם בעת עריכת הצוואה, והיקף המעורבות של התובעת בתהליך ניסוחה וחתימתה. לגבי הכשירות הרפואית הוצגו שתי חוות דעת שונות: ד"ר שפיק מסאלחה קבע כי כבר מ-2009 החלה האם לאבד מיכולותיה הקוגניטיביות, וכי ב-2015 היא לא היתה כשירה להבין מסמכים משפטיים. לעומתו, פרופ' יורם מערבי קבע כי אין אינדיקציה חד־משמעית לחוסר כשירות, ולכן עומדת לה חזקת הכשירות. ואולם בעדותו הוא הבהיר כי אינו יכול לקבוע בוודאות שהיתה כשירה, וכי מעולם לא בוצעה הערכת כשירות ייעודית למועד חתימת הצוואה. השופטת ציינה כי חוות דעת מסוג זה היא בהכרח "ניתוח לאחר המוות", והדגישה כי יש להיעזר גם בעדויות בני המשפחה שהעידו על בלבול, ירידה בזיכרון ותלות גוברת של האם בבת.

אלא שבסופו של דבר, סוגיית הכשירות לא היתה הגורם שהכריע את הכף. מה שנהפך למרכז הדיון היא עדותו של עו"ד סני חורי, אחד משני העדים לצוואה, שאישר כי התובעת היתה הגורם שיזם את עריכת הצוואה, מסרה לו את הוראותיה ואף תיאמה את הביקור בבית האם לצורך חתימתה. בעדותו הוא אמר במפורש כי, "צוואת המנוחה נעשתה לבקשת התובעת", וכי ההוראות לנוסח הצוואה ניתנו על ידה ולא היו כל מגעים עם המנוחה לפני החתימה. כשנשאל על הנימוק שנתנה האם להוריש הכל לבת, סיפר עו"ד חורי כי האם אמרה לו שהיא סומכת על הבת "שתדאג לכל המשפחה" - משפט שנהפך לאחד מצירי ההכרעה.