הסיפור שהובא באחרונה בפני בית הדין הרבני עוסק בזוג שבחר בדרך חריגה במיוחד לנהל את חייו לאחר שהחליט להתגרש. בניגוד לרוב הזוגות שמתפצלים לאחר פרידה, בני הזוג במקרה הזה החליטו להמשיך לחיות יחד תחת אותה קורת גג, אלא שכל אחד מהם התגורר בחדר נפרד, ולמעשה הם ניהלו אורח חיים כמעט מנותק זה מזה. במשך יותר מעשור לא התקיימו ביניהם יחסי אישות, והקשר הזוגי ביניהם התרוקן והלך מתוכן. מה שנשאר היה בעיקר מסגרת מגורים משותפת, שסיפקה יציבות חיצונית, אך בפועל לא שיקפה חיי נישואים.

בית הדין הרבני נדרש לשאלה האם יש לראות במצב הזה ניסיון אמיתי לשלום בית, או שמדובר בהסכמה פורמלית בלבד שלא שינתה את המציאות. אחת הטענות שעלו היתה כי עצם ההחלטה של השניים להמשיך ולגור באותו הבית, גם לאחר הגירושים, מלמדת אולי על רצון לשמור על אחדות מסוימת או על קשר שיכול להתחדש. אלא מה שעולה מתוך הראיות והעדויות שהוצגו בפני בית הדין, התמונה היתה שונה לחלוטין.

בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "לא ניתן לומר שבני הזוג קיימו חיי משפחה משותפים כהגדרתם. המגורים המשותפים תחת אותה קורת גג לא שיקפו אלא סידור טכני, ולא ניסיון ממשי לשקם את הזוגיות". הדיינים עמדו על כך שאי-קיום יחסי אישות לאורך תקופה ממושכת כל כך הוא אינדיקציה ברורה לכך שהקשר בין הצדדים נותק ברמה האישית והזוגית. העדויות שנשמעו בפני ההרכב הדגישו את הנתק העמוק שנוצר. הצדדים תיארו כי חייהם נפרדו הלכה למעשה, וכל אחד מהם ניהל סדר יום עצמאי, כמעט ללא חפיפה או שיתוף. המגורים תחת אותה כתובת נהפכו למעין מצג חיצוני בלבד. בית הדין הדגיש כי, "שלום בית מחייב לא רק מגורים משותפים אלא גם קיום של מערכת יחסים זוגית, קרבה ואינטימיות, והדבר לא התקיים כאן".

"לכל היותר הסכמה נוחה לצדדים"

במהלך הדיון העלה אחד הצדדים טענה שלפיה ייתכן שהמשך המגורים יחד נבע משיקולים כלכליים או משפחתיים, ולאו דווקא מתוך רצון אמיתי לשמור על התא המשפחתי. לשם כך בחן בית הדין את מכלול הנסיבות, ובסופו של דבר הגיע למסקנה כי, "המשך המגורים במתכונת זו, שנמשכה למעלה מעשר שנים, לא היוותה בסיס לשלום בית אלא היתה לכל היותר הסכמה נוחה לצדדים להמשיך ולהתגורר באותו מקום".

• הבן מול ארבע אחיותיו: הקרב על דירת הירושה
• הנישואים שרדו נחירות וגירוש למרפסת - עד הבן החורג
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הנימוק המרכזי להכרעה היה ההבנה שחיי נישואים אינם יכולים להתקיים במצב של היעדר אינטימיות ושיתוף. בפסק הדין נכתב כי, "אין די בקיומו של כתובת מגורים משותפת כדי להצביע על זוגיות. זוגיות היא שותפות חיים אמיתית הכוללת קרבה, תמיכה הדדית ויחסי אישות, וכל אלה לא התקיימו במקרה שלפנינו". הדיינים ציינו כי אמנם ישנם מקרים שבהם בני זוג מנסים תקופה מסוימת של מגורים נפרדים בבית אחד כחלק מניסיון לשקם את הקשר, אך כשמדובר בפרק זמן של יותר מעשור ללא כל התקדמות, לא ניתן עוד לפרש את המצב כניסיון לשלום בית. "במבחן התוצאה", כתבו הדיינים בהכרעתם, "ברור כי שלום בית לא התקיים, ואין יסוד להמשיך ולהחזיק בנישואים אלה". עוד עלה מן הדיון כי בני הזוג עצמם לא ראו במגורים המשותפים ניסיון כן לשיקום. גם בהתנהלותם מול גורמים חיצוניים הם לא הציגו עצמם כזוג נשוי, והקשר ביניהם התאפיין בריחוק מתמשך.

בהכרעת הדין ניכר רצון של בית הדין להבהיר את הגבולות בין מציאות של חיים משותפים לבין סידור טכני. ההרכב ציין במפורש בהכרעת הדין כי, "המשפט העברי רואה בזוגיות יחסי קרבה ואהבה, ולא ניתן לרוקן מושג זה מתוכנו באמצעות מגורים נפרדים תחת אותה כתובת". פסק הדין הזה עשוי לשמש נקודת ייחוס למקרים נוספים שבהם בני זוג טוענים לקיומו של שלום בית, אף על פי שבפועל לא מתקיימת זוגיות ממשית. המסר המשתמע הוא כי בתי הדין לא יסתפקו בהצגת חזות חיצונית של מגורים משותפים, אלא ידרשו הוכחות לקיומם של קשרים זוגיים ממשיים. בסיום פסק הדין נכתב כי, "הסכם הגירושים שנחתם בין הצדדים אומנם כלל סעיף המאפשר מגורים משותפים, אולם יש לראות בו פתרון טכני בלבד, ולא ראיה לרצון אמיתי לחזור לחיים זוגיים".

הדיינים חתמו את פסק הדין בקביעה ברורה כי הנישואים הגיעו אל סופם, וכי לא ניתן להחזיק עוד במראית עין של זוגיות. בכך למעשה נסתם הגולל על האפשרות לראות במגורים המשותפים ניסיון לשלום בית, והובהר כי מבחינה הלכתית ומשפטית, בני הזוג נפרדו זה מזו לפני שנים ארוכות.

• החוב נפרע, אבל הליכי הכינוס יימשכו - למה?
• רבו בכביש והתנגשו - האם זו תאונת דרכים?
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?

למה בכלל בני זוג גרושים ימשיכו לחיות באותו הבית?

לפעמים זה נובע מסיבות כלכליות - קשה להחזיק שתי דירות במקביל. יש גם מקרים שבהם זה נוח מבחינת הילדים, או שפשוט לא רוצים לשנות את כל אורח החיים בבת אחת. במקרה הזה, נראה שהסידור היה בעיקר טכני ונמשך הרבה מעבר למה שמקובל.

מה בעצם נחשב שלום בית בעיני בית הדין הרבני?

שלום בית זה לא רק לגור יחד, אלא באמת לחיות כזוג - לנהל חיים משותפים, להיות בקשר אינטימי, לתמוך אחד בשני. אם חסרים כל המרכיבים האלה, הדיינים לא רואים בזה שלום בית אלא סידור מגורים בלבד.

האם בית הדין היה יכול להחליט אחרת אם היה מדובר בתקופה קצרה יותר?

ייתכן שכן. אם זוג מנסה כמה חודשים לגור יחד ולראות אם יש סיכוי לחידוש הקשר, בית הדין יכול לפרש את זה כניסיון כן לשלום בית. אבל אחרי יותר מעשר שנים בלי שינוי, אין סיכוי שיראו בזה ניסיון אמיתי.

למה חשוב לבית הדין להדגיש את ההבדל בין מגורים משותפים לבין זוגיות?

כי אחרת אפשר היה ליצור מצג שווא - כאילו בני זוג עדיין חיים כמשפחה, בזמן שבפועל אין ביניהם שום קשר זוגי. בית הדין רוצה לשמור על משמעות אמיתית למושג "נישואים", ולא להפוך אותו לריק מתוכן.

האם זה אומר שכל זוג שגר בחדרים נפרדים ייחשב כאילו אין לו נישואים?

לא בהכרח. יש זוגות שבוחרים לישון בחדרים נפרדים מסיבות שונות ועדיין מקיימים חיי זוגיות מלאים. מה שקובע זה לא החדרים, אלא אם יש קשר זוגי אמיתי, אינטימיות ושיתוף. במקרה הזה, זה לא התקיים בכלל.

איך מתייחסים במקרים כאלה להסכם הגירושים עצמו?

בית הדין בחן את ההסכם וראה שהסעיף על מגורים משותפים לא נועד באמת לשקם את הקשר, אלא לשמש פתרון נוח. לכן נקבע שזה לא הוכחה לשלום בית אלא סידור זמני שנהפך קבוע.