רוז'נסקי יעזוב את דלק נדל"ן: דחה הצעה להישאר כיו"ר, פונה לעסקים פרטיים

מנכ"ל חברת דלק נדל"ן, שבשליטת יצחק תשובה, הודיע על פרישתו מהחברה בישיבת הדירקטוריון אמש
דסק נדל"ן |

מנכ"ל חברת דלק נדלן, איליק רוז'נסקי, הודיע אמש בישיבת הדירקטוריון של החברה על כוונתו לפרוש מתפקידו, כבר בימים הקרובים.

לאחר כ-10 שנים בקבוצת דלק - מתוכן כ-8 שנים בדלק נדל"ן - הודיע רוזנ'סקי על עזיבתו לטובת עסקים פרטיים. חוה זמיר-טואף, המשנה למנכ"ל, צפויה לפרוש אף היא.

איליק רוז'נסקי נחשב לאחד מהמנכ"לים המתוגמלים ביותר בענף, עם עלות שכר של 11.5 מיליון שקלים בשנת 2008. רוז'נסקי בנה בשנות כהונתו כמנכ"ל את דלק נדלן חברה עם פורטפוליו נכסים ענק. מדובר בכ-350 נכסים שאומנם מחירם נפל במשבר הנוכחי אבל אף שוכר לא עזב וזה אומר דבר מה על יכולתו של רוז'נסקי לבחור את שוכריו.

ל-Bizportal נודע כי יצחק תשובה, בעל השליטה בדלק קבוצה, הציע לאחרונה לרוז'נסקי להישאר כיו"ר דלק נדלן, כאשר לחוה זמיר-טואף הוצע תפקיד המנכ"ל. רוז'נסקי שקל את ההצעה במשך מספר שבועות ולבסוף דחה את ההצעה, זאת בשל תחושת המיצוי ורצונו לפרוש בעיתוי הנכון לעסקים פרטיים.

מזה למעלה משנה שבשוק מתרוצצות שמועות לגבי עזיבתו הצפויה של רוז'נסקי אך בחברה הקפידו להכחיש את השמועות.

מחברת דלק נדל"ן טרם התקבלה תגובה במערכת. הבורסה לניירות ערך הודיעה בשעה 9:43 היום (יום ב') כי "בעקבות אי בהירות בענייני החברה, הנובעת מפרסומים בדבר פרישתו של מנכ"ל החברה, הופסק המסחר בניירות הערך של החברה". הבורסה פנתה לחברה לקבלת הבהרות.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
נשיא צרפת מקרון
צילום: איי.פי

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?

מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים

משה כסיף |

שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.

הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי,  בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.

מדינה על הנייר, כיבוש במציאות

הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.

הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.

ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.