זיו פניני: "תוכנית האוצר להתערבות בשוק האג"ח נכונה ברמה הפסיכולוגית, אך יישומה בעייתי"
שוק איגרות החוב הקונצרניות רשם היום תיקון חד מעלה בהמשך למגמת ההתאוששות מאתמול. ללא ספק הצעדים של משרד האוצר תרמו משהו לאווירה החיובית ששררה היום במסחר, כמו גם המשך הרגיעה היחסית בשווקים והאופטימיות שמביאות עימן הבחירות לנשיאות ארה"ב.
מדד התל בונד 20 סגר בעלייה של 2.46% לאחר שסגר אתמול בעלייה של 2.54%. מדד התל בונד 40 סגר עלייה של 4.9% לאחר שאתמול טיפס המדד בשיעור של 1.5%.
אתמול הודיע משרד האוצר על התערבות בשוק האג"ח בכך שהוא נתן אפשרות לקופות הגמל להשקיע עד 3% מנכסיהן באגרות חוב קונצרניות, ולא לשערך אותן לפי מחיר השוק, אלא עד לפדיון לפי התשואה הגלומה בהן כיום. מנהל חדר המסחר במגדל שוקי הון אומר היום בבלוג שהוא מפרסם באתר של מגדל שוקי הון כי "הכיוון של התוכנית נכון בעיקר ברמה הפסיכולוגית - אך יישומו בעייתי".
"התוכנית של משרד האוצר יצאה לפועל מכיוון שהדעה הרווחת היא שמחירי אגרות החוב הקונצרניות הגיעו למחירן הנמוך בגלל כשל שוק", כך אמר ערן כהן, מנהל השקעות חו"ל במגדל אתמול.
פניני מדגיש כי הסברה בשוק היא ש-80% מהסיבות לצניחת אגרות החוב נובעות מחוסר קונים, ומפדיונות גדולים בקרנות הייעודיות. רק כ-20% מהמגמה השלילית באגרות החוב הקונצרניות נובעת בשל חדלות פירעון אפשרית, קושי בגלגול החובות הנוכחיים, או ירידה תלולה בנכסים המוחזקים בחובות, וקריסה בהון העצמי של החברות.
"האם יכול להיות מצב שממוצע התשואות בתל בונד 40 הגיעו לשיאים חדשים, בשל הנחה של כ-50% עד 60% הנובעת מבעיית אשראי גדולה, ופוטנציאל גדול של חברות רבות לאי נזילות ורק 40%-50% נובע מכשל השוק? (יש לציין כי לא רק חדלות פירעון מפחידה את השחקנים, אלא גם קבלה של חלק מהסכום או פריסה מאוחרת של התשלומים או קומבינציה של השתיים)", מדגיש עוד פניני.
הפסדים גדולים מתחילת השנה
פניני מטיל ספק במהות המהלך של משרד האוצר: "האם מנהלי קופות גמל שהפסידו כ-20%-10% בממוצע מתחילת השנה באמת צריכים הבטחת שער של 3% מערך התיק שלהם, שבו הם יקנו אגרות חוב, לאחר אותה מפולת שהביאה לתשואה ממוצעת של כ-12% כדי להגן על המשך הירידה באגרות החוב הללו"?
"כלומר, האם המנהלים חושבים כיום לעצמם שהם מפחדים מעוד ירידה של 10% על 3% מנכסיהם, או שמא חששם האמיתי הוא מחדלות פירעון שהרי האוצר לא נתן תוכנית ביטוח נגד חדלות פירעון. הפחד של מנהלי ההשקעות הוא מחוסר יכולתה של החברה לשלם את מלוא חובותיה ולא מירידה כזו או אחרת של האג"ח שלה בשוק המשני", מדגיש מנהל חדר המסחר במגדל שוקי הון.
כשל שוק וקושי במחזור חוב של הפירמות
"האם כשל שוק הוא בכך שאגרות החוב יורדות בשוק המשני או שמא הכשל שוק האמיתי, המובנה יותר, הוא שלא ניתן למחזר חוב זה, לא בהנפקות ארוכות טווח ולא באשראי בנקאי קצר טווח. כלומר, האם מניעת ירידה זמנית של חלק מאגרות החוב באמת עוזר לכשל השוק האמיתי והוא המחסור באשראי מול מינוף גבוה לנכסים נשחקים".
פניני מציין כי שלושת האחוזים המובטחים על ידי משרד האוצר הם שיעור נמוך מסך נכסי הקרן. "שיעור זה הינו שיעור נמוך ולא נותן ביטוח אפקטיבי אך הוא חשוב מסיבה אחרת: העיוות שהתוכנית יוצרת יהיה קטן גם הוא.
פניני מונה את כשלי השוק האפשריים מהתוכנית שמציע האוצר:
1. אם יהיו הפסדי הון לא משוערכים ויהיו פדיונות גדולים האם הצעירים יממנו את הוותיקים (המושכים)?
2. אם יהיו רווחי הון גדולים (לא משוערכים) ותהיה הזרמה מאסיבית של כסף לתוך הקופה, האם הוותיקים יממנו את החדשים?
3. אם תהיינה אגרות חוב חדלות פירעון שיגיעו, נאמר, רק בעוד שנתיים שלוש, מי יממן את הכסף שנפדה בטווח הקצר ללא הדיפולט?
4. האם עצם הקניה המאסיבית לכאורה בשוק סחיר, תוך איסור מכירה בעתיד לא עלולה לגרור בעיית סחירות גדולה בעתיד הקרוב?
"למרות כל העיוותים האלה נראה כי אין צורך לדאוג מכיוון שהם מהווים רק 3% מנכסי קופות הגמל. מצד שני, הם גם לא ביטוח אפקטיבי", מדגיש עוד זיו פניני בבלוג שלו.
בנק ישראל: בנק מזרחי טפחות הוא הכי יקר בהלוואות ומשכנתאות
ההלוואות הכי יקרות בבנק מזרחי טפחות; מי הזול במערכת, ועל ההבדל בין ממוצע לחציון ומה הריבית הסבירה על ההלוואות?
השוואה פשוטה בין הריביות שגובים חמשת הבנקים הגדולים בישראל מראה פערים עצומים בין הבנקים, ומתבלט לרעה בנק מזרחי טפחות. כך עולה מהנתונים האחרונים של בנק ישראל וכך גם עלה לאורך כל התקופה האחרונה. בנק מזרחי טפחות הוא הכי גרוע ללווים, הכי גרוע ללוקחי המשכנתאות (ריבית המשכנתא ירדה, עוד לפני החלטת הנגיד)ומסתבר שהוא גם לא בולט במיוחד לחוסכים (ריבית על הפיקדונות נמוכה).
מנתוני בנק ישראל עולה כי הריבית החציונית ללקוחות הבנק היא 11.3%. כלומר, מחצית ממהלווים מקבלים הלוואה בריבית גבוהה יותר ומחצית מתחת לריבית הזו. זו ריבית גבוהה במיוחד, כשבנק הפועלים השני במערכת ביוקר הריביות מספק ללקוחות שלו הלוואה חציונית ב-10.36%. שלושת הבנקים האחרים (לאומי, דיסקונט, הבינלאומי) בריבית חציונית של 8% פלוס.
ההפרש בריביות יכול לנבוע מרמת סיכון שונה של הלקוחות. ככל שהלקוחות "מסוכנים" יותר, כלומר יכולת החזר החוב שלהם מוטלת יותר בספק, אז הבנק ייקח פרמיית סיכון, כלומר ריבית גבוהה יותר. אבל, במספרים גדולים, צפוי (לא בטוח) שהמדגם של האוכלוסייה בין הבנקים די קרוב אחד לשני. כלומר שהסיכון של הלקוחות במזרחי טפחות, פועלים, לאומי, דיסקונט והבינלאומי די קרוב. יש גופים שפועלים במגזרים מסוימים, נראה שמרכנתיל של דיסקונט למשל פועל יותר במגזר הערבי והחרדי. גם מזרחי טפחות פועל במגר החרדי ודתי יותר מאשר אחרים, ועדיין, הסיכון הכולל, גם בשל גודל המדגם, צריך להיות דומה.
אם מסתכלים על הממוצע, ולא על החציון, התמונה נשארת דומה, וגם בחיתוך הזה מזרחי מוביל לרעה עם ריבית של 9.41%. מדובר על אחוז מעל דיסקונט הנמוך במערכת, שממוצע הריבית על ההלוואות שלו עומד על 8.41%. גם בממוצעים, הריבית של בנק הפועלים גבוהה ביחס לשער, עם 9.23% ממוצע. ההפרשים בין בנק לאומי, הבינלאומי ודיסקונט הם נמוכים יחסית, ועומדים על כ-0.4%.
- פועלים עם תשואה להון של 16.7% ורווח נקי של 2.5 מיליארד שקל
- בנק לאומי הרוויח 2.6 מיליארד שקל ברבעון, התשואה 16.2% על ההון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הריבית הממוצעת שונה מהחציון בכך שהיא סוכמת את הממוצע הפשוט של ההלוואות. לוקחים את כל הריביות לפי המשקל של ההלוואות שנקבע על פי סכומי ההלוואות ומקבלים ריבית ממוצעת. במזרחי טפחות היו כנראה לווים גדולים שקיבלו (מן הסתם) הלוואה בריביות נמוכות ולכן הממוצע ירד, אם כי הוא כאמור גבוה מיתר הבנקים.
למעשה,
פרופ צבי אקשטיין (אורן שלו)"כיבוש עזה אינו רק אתגר ביטחוני אלא איום כלכלי חמור על ישראל"
פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרון למדיניות כלכלית: "הסדרה בשילוב רפורמות כלכליות יכולה להחזיר את המשק למסלול של יציבות וצמיחה"
מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן מפרסם ניתוח הבוחן את ההשלכות הכלכליות של שלושה תרחישים ביטחוניים־מדיניים אפשריים הנוגעים לחזית עם עזה: סיום הלחימה והסדרה בינלאומית לניהול אזרחי של רצועת עזה; סיום הלחימה בעזה, ללא הסדרה. כיבוש מלא של רצועת עזה הכולל ניהול אזרחי מתמשך בידי ישראל
הניתוח שנבנה בשיתוף מומחי ביטחון מצביע כי כיבוש עזה כרוך בהוצאות ביטחוניות גבוהות, צפוי לגרור סנקציות כלכליות, ימנע יישום רפורמות תומכות צמיחה ויוביל לפגיעה ברמת החיים של האזרחים וביציבות הפיננסית של המשק. תרחיש כזה יוביל ל"עשור אבוד" – שנים רבות של צמיחה איטית - כפי שקרה לאחר מלחמת יום כיפור. לעומת זאת, בתרחיש הסדרה והעברת הניהול האזרחי של רצועת עזה החל מ-2026 לאחריות בינלאומית תתאפשר חזרת המשק למסלול של צמיחה כלכלית כפי שקרה לאחר האינתיפאדה השנייה.
מכון אהרן מפריד בניתוח הכלכלי בין הטווח הקצר (2027-2025) לטווח הארוך (2035-2028). בכל אחד מהתרחישים הוערכו היקפי המילואים הנדרשים, היקף העובדים שיעדר ממקום העבודה, העלויות הביטחוניות והשפעותיהם על הגרעון, הצמיחה ויחס החוב לתוצר.
כיבוש מלא של רצועת עזה
בתרחיש זה צה"ל נוקט בפעילות צבאית עצימה מאוד ברבעון האחרון של 2025 וכן ב-2026, לרבות גיוס מילואים רחב של כ-100 אלף אנשי מילואים. ישראל, מתוקף החוק הבינלאומי, מחויבת בחלוקת מזון ובשירותים אזרחיים בסיסיים לתושבי עזה. הפעילות הצבאית, יחד עם ההוצאות בגין ניהולה האזרחי של עזה, לרבות חלוקת המזון, מגדילות את ההוצאות הצבאיות ב-2025 וב-2026 אל מעל ל-9% תוצר בשנה, ואת הגרעון בשנים אלו ל-7.6% ו-7.9% בהתאמה. החוקרים מדגישים שבכל התרחישים שנבחנו מתקיימת התאמה תקציבית של 2% תוצר (הפחתת הוצאות או העלאות מיסים) בשנים 2027-2026. צמיחת התוצר בתרחיש זה תיפגע באופן משמעותית: 0.7% ב-2025 ו-1.1% ב-2026. ותוביל לצמיחה שלילית של התוצר לנפש (ירידה של 1.1% ב-2025, ושל 0.7% ב-2026). תוצאות אלו הן סכנה של ממש ליציבות הפיננסית של ישראל – יחס החוב לתוצר צפוי לעלות ל-75.9% בסוף 2026 ול-78.8% ב-2027. רמות אלו של יחס חוב לתוצר צפויות להוביל להפחתה משמעותית של דירוג החוב של ישראל, לזינוק בפרמיית הסיכון ולעלייה בעלויות מימון ומחזור החוב של הממשלה. החוקרים מניחים כי תחת תרחיש כיבוש עזה לא יהיה ניתן ליישם רפורמות תומכות צמיחה כלכלית כגון השקעה בהון האנושי, בתעסוקה, בתשתיות ובעיקר תשתיות תחבורה ותשתיות דיגיטציה של המשק.
- כולם מדברים על עלייה לארץ - הוא מדבר על הגירה מהארץ; הכלכלן שמספק תחזית פסימית לשנה הבאה
- מאות כלכלנים במכתב: "עדיין לא מאוחר לעצור את הרכבת לפני התהום"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תרחיש זה טומן בחובו סיכונים גדולים לכלכלה הישראלים וליציבות המשק: ראשית, תנאים אלו לא יאפשרו מימון מלא של דרישות מערכת הביטחון צפויה פגיעה משמעותית בשירותי האזרחיים, בעיקר בריאות, חינוך והשקעות בתחבורה. בנוסף, תרחיש כזה יחריף את מצבה המתדרדר של ישראל בזירה הבינלאומית הצפויה להטיל סנקציות כלכליות שיפגעו בחברות יצוא, בעיקר יצוא הייטק, ובייצור מקומי בשל קושי ביבוא מוצרי גלם וביניים.
