העובדות

--------

עפרה קיפרמן (להלן: "העובדת"), עובדת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המעביד"), היתה בין חברות נבחרת הכדורסל של סניף חיפה של המעביד (להלן: "הסניף"). נבחרת הכדורסל של הסניף לקחה חלק בתחרויות ספורט במסגרת המחוזיאדה ה-13 שהתקיימה באילת. בפרקי הזמן, שלאחר המשחקים והאימונים, היו הספורטאים המתחרים חופשיים לבחור בפעילויות פנאי כרצונם.

בית המלון, בו השתכנו חברי נבחרות הספורט, העניק לאורחיו, מיוזמתו וכחלק מהאירוח הכולל, שוברים לפעילויות שונות.

העובדת עשתה שימוש בשוברים, ויצאה לשייט עם חברותיה למשלחת וספורטאים אחרים. במהלך רכיבתה על "סירת בננה" התהפכה הסירה, והעובדת נחבלה בברכה השמאלית. כתוצאה מפגיעתה זו לא יכולה היתה להמשיך בפעילותה הספורטיבית במסגרת התחרויות, ופנתה לקבל טיפול רפואי לרבות אשפוז בבית חולים.

העובדת הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל) להכיר באירוע התאונתי כתאונת עבודה ולשלם לה דמי פגיעה בגין אובדן כושר עבודה, כתוצאה מפגיעתה.

המל"ל דחה את תביעתה, בטענה שהאירוע התאונתי הינו פעולה פרטית שקיימה שלא במסגרת פעילויות הספורט של המחוזיאדה, כי האירוע אינו בגדר פעולה נלווית לעבודה ועל כן אינו "תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (להלן: "החוק").

העובדת ערערה על החלטת המל"ל בבית הדין האזורי לעבודה. משנמצא, כי פעילות המחוזיאדה היתה פעולה נלווית לעבודה, וכי התקיימה זיקה בין הרכיבה על סירת ה"בננה" לבין הפעולה הנלווית, הכיר בית הדין האזורי בפגיעתה של העובדת כתאונת עבודה, וקיבל את תביעתה. כנגד פסיקתו זו ערעורו של המל"ל.

פסק הדין

---------

בערעורו טען המל"ל, כי השייט והרכיבה על סירת ה"בננה" הינם בגדר "... פעילות פרטית, מנותקת מהעבודה, ולא ניתן לקבוע, כי היא פעילות נלווית לפעילות נלווית"; וכי נותקה הזיקה בין הפעילות הנלווית המוכרת – היא המחוזיאדה, לבין השייט, שלא נכלל, כאמור, בפעילויות הספורט או במסגרתן.

העובדת מצידה הסתמכה על פסיקת בית הדין האזורי, תוך שהוסיפה וטענה, כי משאין חולק על כך שהמחוזיאדה היתה פעולה נלווית לעבודה, יש לכלול במסגרתה לא רק את תחרויות הספורט והכרוך בהן, אלא גם כל פעילות אחרת של משתתפיה, במהלך כל ארבע היממות בהן שהו באילת, למעט פעילות שמידת הסיכון בה חורגת מן הסביר.

בית הדין הארצי קבע, כי צדק בית הדין האזורי במסקנתו, שתחרויות הספורט בהן לקחה העובדת חלק במסגרת המחוזיאדה היו בבחינת "פעולה נלווית לעבודה". עם זאת, לא עברה העובדת את משוכת השלב השני הנדרש להכרה באירוע התאונתי כ"תאונה בעבודה". בית הדין הארצי ביסס קביעתו על הכלל המנחה, לפיו אין להרחיב את גבולותיה של "תאונת העבודה" אל מעבר לגבולות הסבירות, כדי כך שעובד המשתתף באירוע חברתי ייהנה מהגנה ללא כל אבחנה. כדי שתאונה לעובד, שאירעה במהלך "פעולה נלווית" לעבודה, תוכר כ"תאונה בעבודה", יש לבחון את גבולות האירוע והפעילות במהלכה נפגע העובד, תוך שייקבעו אופיים, תכליתם ומהותם של האירוע והפעילות מושא התובענה.

לפיכך, קיבל בית הדין הארצי את ערעור המל"ל, מבלי שנעשה צו להוצאות.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".