רואים שקוף: העמלות הסמויות מן העין בענף הפרסום

זו הכותרת שניתנה לדיון על עמלות היתר בענף הפרסום שהתפתח להיות סוג של מלחמת עולם קטנה בחליפות, מעל במת כנס השיווק והמדיה בין הגורמים המעורבים
משה בנימין |

כנס השיווק והמדיה חיבר בין כמה דמויות שמילתם חשובה כדי לייצר פאנל שדן ב"עמלות הסמויות מן העין", על-פי הגדרתם.

בין המשתתפים היו; משה גאון מנכ"ל באומן בר-ריבנאי; נורית דאבוש, יו"ר מועצת הרשות השנייה; ירון דור, יו"ר איגוד המפרסמים ומנכ"ל בסט ביי; אילן טוביהו, משנה למנכ"ל רשת; מודי פרידמן, מנכ"ל ערוץ 10, ואחרון אך אולי החשוב ביותר לדיון - עו"ד דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים שעומד מאחורי הדו"ח שבדק את עמלות היתר המשולמות בענף הפרסום.

הקרקס יוצא לדרך

ראשון לדבר היה שטרום שנתבקש להציג את עיקרי הדו"ח ופתח באמירה מובהקת על ההתפתחות מאז פרסומו: "מאז הדו"ח ההרגשה היא של קרקס נודד, שלא מפסיק לעסוק בהשלכות הדו"ח".

התגובות להצהרותיו של שטרום לא איחרו לבוא ולמרות שהפאנל שמר על האיפוק המתבקש וכללי הנימוס הבסיסיים, ניתן היה לחוש את המתח באוויר בין הצדדים - או יותר נכון בין שטרום וטענותיו לבין משה גאון, אילן טוביהו ומודי פרידמן.

משה גאון: "זאת עזות מצח לעמוד פה מול אנשי מקצוע ולהסביר לנו על העמלות בענף"

לדברי אילן טוביהו: "השנה עמלות היתר מלהיטות את הציבור ולצערי גם הכנס עוסק בו. שטרום לא חידש כלום וכולם יודעים על הנושא". עוד הוסיף טוביהו: "אני מתנגד בתוקף לכך שהרגולציה תתערב בביזנס ובעמלות - אנחנו יודעים לנהל את עסקינו ללא עזרתם".

משה גאון יצא כנגד שטרום ואמר: "זו צריכה להיות עזות מצח לעמוד ולהסביר לאנשי מקצוע כאילו כמו למפגרים איך עובד הביזנס ואיך מתחלקות העמלות". גאון יצא גם כנגד שטרום שהציג את המיזוג בין חברות המדיה לשלילה, ואמר: "אתה זה שאישרת את המיזוגים בזמנו".

ירון דור, יו"ר איגוד המפרסמים: "משרדי הפרסום חייבים את עמלות היתר כדי לשרוד וכדי להרוויח, וכך כולם מפסידים, גם הציבור. צריך לדאוג שעמלת היתר לא תעלה על 3-5% - אם זה יקרה המחירים ירדו ועוגת השיווק והפרסום תגדל".

שטרום: "זאת אשלייה לחשוב שכולם יודעים מה גובה עמלות היתר"

דרור שטרום בתגובה לטענות שהופנו כנגדו: אני בעצמי ישבתי עם תאגידים גדולים וקונגלומרטים שאמרו שאינם יודעים מה גובה עמלות היתר וזו אשלייה להגיד שכולם מודעים למה שקורה בשוק הזה".

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.