הקרן החדשה לקולנוע קוראת ליוצרים להצטרף למאבק
במכתב שהוציאו אנשי הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, הם קוראים אל יוצרי הקולנוע התיעודי להצטרף למאבקם במועצת הקולנוע שהמליצה למשרד התרבות לקצץ כ-40% בתקציב תחום הדוקומנטרי של הקרן החדשה.
במכתבם מציינים אנשי הקרן כי הם הגישו ערעור על ההמלצה למועצה וכי הם מחכים להחלטה בנושא. אנשי הקרן אף מוספים במכתבם כי במידה וערעורם לא יתקבל הם ינקטו בצעדים משפטיים כנגד המועצה.
במכתבם כותבים אנשי הקרן: "זוהי החלטה שתפגע לא רק בנו כקרן, אלא בראש וראשונה בכם היוצרים הדוקומנטריים". הם אף מוסיפים נימוקים ציבוריים, משפטיים ומקצועיים לצעדיהם. לטענתם המועצת הקולנוע פעלה באופן לא ראוי, הם כותבים: "הוועדה סימנה מטרה, ופעלה לשם כך בלי להתחשב באופן הראוי בעבודתן של הקרנות ובתוצאות פעילותן".
הכותבים מוסיפים ומסבירים כי צמצום התקציב ימנע מהקרן יכולות כגון: בחירת ומיון תסריטים המיועדים להשקעה, צמצום היכולת לתמוך במגוון רחב של יוצרים וז’אנרים, צמצום או ביטול יכולתה של הקרן לתמוך בטכנולגיות כמו אנימציה שאינן המיין-סטרים, מניעת פעילות של יח"צ לחשיפת סרטים ופעילות ליצירת קהל חדש לז’אנר כמו גם פעילות בינלאומית.
כותבי המכתב אף מציעים פעילות חלופית למועצה שתימנע ממנה מלצמצם את תקציב הקרן; הם כותבים: "במצב שאליו חותרת הוועדה הממונה במועצת הקולנוע עדיף לסגור אחת מהקרנות שעוסקות בתחום. ואינני מתכוון אך ורק לאחת הקרנות האחרות דווקא. פעילות של שלוש קרנות בתחום זהה בתקציב שווה מכתיב תקורה גבוהה, שכ"ד, משכורות וכד’. חבל על הכסף. עדיף לסגור קרן אחת ובכך לחסוך לפחות מיליון שקל לטובת היוצרים ותמיכה בסרטים דוקומנטרים נוספים".
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
