אנחנו לפני שנה, אתם עכשיו: יו"ר ועד עובדי 'מעריב' תומכת בחברים מ'ידיעות'
רק לפני שנה יצאנו, ארגון העיתונאים בשיתוף עם הוועד במעריב, לקרב משפטי מול ההנהלה הקודמת של החברה, כדי למנוע את פיטוריהם של כמה מחברינו. אז עוד לא ידענו שהמשבר הגדול שצפוי ל'מעריב' ולעובדיו נמצא בכלל לפנינו, ומספר המפוטרים יעלה, בסופו של דבר, למאות.באותם ימי תום, כשפנינו לבית הדין לעבודה לראשונה, נתקלנו בטיעון מפתיע מצד הנהלת העיתון: ארגון העיתונאים והוועד החדש לא יכולים לייצג את המפוטרים מכיוון שיש כבר ארגון יציג אחר בחברה, אגודת העיתונאים בתל אביב. נכון, נזכר מי מזקני השבט, אכן היה פה פעם משהו כזה, לפני בערך 20 שנה. מה שנשאר ממנו היום בעיקר הם כמה מקומות חניה בבית סוקולוב, ואסור לזלזל בנדל"ן יקר ערך שכזה. אבל האגודה לא פעלה במעריב מזה שנים, לא ייצגה עובדים, לא צירפה חברים חדשים ולא פעלה לחתימת הסכמים קיבוציים. רק כ-15 מבין 350 העיתונאים במעריב היו עדיין חברים בה.במקום להצטרף לקרב על הגנת העובדים, מיהרה האגודה להודיע שהיא אכן הארגון היציג במעריב, ובאופן מפתיע ומקומם גם סירבה לעזור במאמצים למנוע את פיטורי העובדים שהיא התיימרה לייצג. וכך, במקום להקדיש את כל הכוח לקרב על המפוטרים, נאלצנו להיגרר לבית הדין הארצי לעבודה להליך של סכסוך בין ארגונים, שבסופו - ובעקבות ביקורת קשה מאוד שהוטחה בה מצד נשיאת בית הדין, השופטת נילי ארד - הודיעה האגודה שהיא מוותרת על היציגות במעריב. באחד הדיונים בבית הדין בירושלים, הודה בפנינו בשקט בשקט נציג ההנהלה: אני הבאתי את האגודה לפה, פשוט כדי לקנות זמן.כך שיחקה האגודה לידי ההנהלה ונגד העובדים. זה היה השבוע לפני שנה. מקריאת הדיווחים בשבועיים האחרונים על הנעשה בידיעות אחרונות, נראה שההיסטוריה ההיא חוזרת על עצמה שנית, והפעם כפארסה.
