גבר ביקש להשתמש בעוברים שהוקפאו מאשתו המנוחה
בפסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים באחרונה, עסק השופט איתי כץ בסוגייה מורכבת ורגישה הנוגעת לשימוש בביציות מוקפאות של אשה שנפטרה לפני כ-20 שנה. מדובר בתביעה שהוגשה על ידי הבעל לשעבר של המנוחה ואשתו הנוכחית, שדרשו אישור לעשות שימוש בעוברים
שנוצרו מהביציות של המנוחה שהופרו בזרעו, לצורך השתלתם ברחם אשתו הנוכחית. בני הזוג ניסו להביא ילדים לעולם ב-2001, אך במהלך הטיפולים, המנוחה אובחנה כחולה בלוקמיה. על אף הסיכון לחייה, המנוחה בחרה לעבור הליך לשימור פוריות, שבמסגרתו נשאבו ביציות והופרו בזרעו של
הבעל, ונוצרו 17 עוברים שהוקפאו. לצערם, המנוחה נפטרה ב-2003, מבלי שזכתה להפוך לאם. 
title="דיוויד גראב" /> 17 עוברים הוקפאו צילום: דיוויד גראב כעת, כעבור שנים רבות, התובע נישא בשנית, ובני הזוג ביקשו להביא ילד לעולם באמצעות אותם עוברים מוקפאים. הם טענו כי המנוחה היתה רוצה שהעוברים ישמשו להולדת ילד, גם אם היא עצמה
- נולדה 11 שנה אחרי שאביה נפל בקרב - ותזכה להכרה ממשרד הביטחון
- תורם זרע סדרתי שהביא 38 ילדים לעולם רצה להמשיך. מי מנע ממנו?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אינה בין החיים.
אין הוכחה לרצון המנוחה לעשות שימוש בביציות המופרות
במסגרת הדיון, נדרש בית המשפט לבחון את רצונה המשוער של המנוחה ולהחליט אם יש לאפשר לתובע ולרעייתו הנוכחית להשתמש בעוברים המוקפאים. כפי שצוין בפסק הדין, אין הוכחות ישירותלרצון מפורש של המנוחה לעשות שימוש בביציות המופרות לאחר מותה. השופט כץ ציין: "על התובעים להוכיח בשלב הראשון את רצונה של המנוחה. בשעה שלא הוכח רצון המנוחה להוליד ילד לאחר מותה לתוך המציאות הקיימת כיום, אין מקום להזמנת תסקיר עו"ס (עובדת סוציאלית, ע.ג)". מנגד,
טענה המדינה כי לא הונחה תשתית ראייתית המוכיחה כי המנוחה אכן היתה רוצה שבן זוגה יעשה שימוש בביציותיה המופרות במצב שבו חלפו 20 שנה מאז מותה, והוא נישא לאשה אחרת. "אין זה סביר להניח שהמנוחה היתה מעוניינת להשתמש בביציות שלה בהקשר זה, במיוחד כאשר מדובר בהולדת ילד
- דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
- נמחקה על הסף תביעת סלקט נגד פרטנר
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
לתוך תא משפחתי חדש", טענה המדינה. התובעים טענו כי המנוחה היתה נחושה להביא ילדים לעולם, גם במחיר סיכון חייה, וכי עצם העובדה שהיתה מוכנה להיכנס לתהליך שימור הפוריות מעידה על רצונה העמוק להמשכיות. הם הוסיפו כי במשך השנים ניסו להביא ילדים לעולם באמצעים אחרים,
אך ללא הצלחה, ולכן הם פונים כעת לאפשרות לעשות שימוש בעוברים המוקפאים. לטענתם, המנוחה הביעה את רצונה בפני קרוביה שתמשיך את ההמשכיות המשפחתית גם לאחר מותה. אחת העדות, חברתה הקרובה של המנוחה, העידה כי המנוחה התבטאה בפניה באומרה שהיא "חולמת על ילדים עם שיער אדום",
ובאמצעות העדות הזו ניסו התובעים לחזק את טענותיהם בדבר רצונה להמשכיות.
הבעל מבקש להקים תא משפחתי חדש
השופט פסק כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת להוכיח את רצונה של המנוחה. הוא קבע כי אף שהמנוחה רצתה להביא ילדים בחייה, לא ניתן לקבוע שהיאהיתה רוצה שילדים ייוולדו מביציותיה לאחר מותה - בייחוד במצב שבו בעלה נישא לאשה אחרת, וכעת הוא מבקש להקים תא משפחתי חדש. כחלק מהחלטתו, ציין השופט כי, "לא הוכח כי המנוחה הביעה את רצונה לעשות שימוש בעוברים לאחר מותה. שתיקתה בנושא זה, גם אם אינה בהכרח מעידה על
התנגדות, אינה יכולה להתפרש כהסכמה". בנוסף, הוא הדגיש את העובדה שהמנוחה היתה אשה מתוכננת ומעשית, וכי אילו רצתה באמת ובתמים שילד ייוולד מהעוברים לאחר מותה, היא היתה משאירה הוראות מתאימות לכך. הפסיקה חושפת את הקשיים המשפטיים, המוסריים והאתיים העומדים בבסיס מקרים
של שימוש בחומר גנטי של נפטרים. היא מעלה לדיון את השאלה כיצד ניתן לאמוד את רצונם של נפטרים כשאין מסמך כתוב המורה אחרת, וכן כיצד יש להתמודד עם זכויותיהם של החיים, במקרה זה – בן הזוג שנותר בחיים ומבקש להקים משפחה חדשה עם אשה אחרת. השופט כץ חזר והדגיש את החשיבות
שבכיבוד רצון המנוחה, וציין כי במקרה הנדון, אף שמטרת הבעל ורעייתו הנוכחית היא מימוש זכותם להורות, יש להתחשב בעובדה שהעוברים נוצרו בשיתוף עם המנוחה - ולכן יש להעמיד במרכז את השאלה מה היה רצונה. "היעדר התייחסות מפורשת מצד המנוחה בנוגע לגורלם של העוברים אינה מאפשרת
אישור לביצוע התהליך", כתב השופט בהחלטתו. לנוכח רגישות הסוגיה שסביבה התנהל ההליך וההבנה ללבם של התובעים, החליט השופט שלא לחייבם בהוצאות משפט. במקרה אחר, הכריע בית המשפט לענייני
משפחה בתל אביב במאי האחרון במקרה שבו ביקשה בת 42 להיכנס להיריון מזרע של בן הזוג שלה שהלך לעולמו. התביעה הוגשה לבית המשפט בעקבות אי הסכמתה של בת הזוג לקבל את דרישת אביו של המנוח ואחותו, שלפיה היא תחתום על מסמך המתנה את השימוש בזרע בוויתור על דרישת כלשהי
מהירושה של בן זוגה. התובעת והמנוח הכירו ב-2018, וכעבור כשנה עברו לגור ביחד בשכירות. בשלב מסוים התלונן הבחור על קוצר נשימה חריף, והוא אושפז לסירוגין בבית החולים לבדיקות וטיפולים. כשמצבו הרפואי הידרדר והוא הורדם והונשם, מיהרו אביו ואחותו לפנות לבית המשפט כדי
למנות אותם לאפוטרופוסים עליו, לצורך שאיבת זרעו. בית המשפט אישר את הבקשה והזרע נלקח מגופו כבר למחרת הדיון בנושא. כחודש לאחר מכן הלך המנוח לעולמו בגיל 42 בלבד. לאחר מותו ניהלו הצדדים משא ומתן בעניין השימוש בזרעו לצורך הפריית בת הזוג שלו. לשם כך, ניסחו האב והאחות
דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע קבע כי אף שהבת בת ה-16 מסרבת זה זמן לקשר עם אביה, לא מדובר במקרה של ניכור הורי שמצדיק ביטול מוחלט של מזונותיה, אלא מה שנקרא "ילד מרדן". השופט אריאל ממן קבע כי האב יישא במזונות מופחתים של 1,200 שקל לחודש, וכי קצבת הנכות של הבן תופקד בחשבון ייעודי ותשמש למימון הוצאותיו בלבד, תוך פיקוח של האב על הפעולות שמבצעת האם
ההליך שהתנהל באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע חשף מערכת יחסים משפחתית טעונה ורגישה, שהתמקדה בשאלות קשות הנוגעות לאחריות הורית, ניכור בין ילדים להורים, וחלוקת הנטל הכלכלי בגידול ילדים לאחר גירושים. השופט אריאל ממן נדרש להכריע בתביעת מזונות שהגישה אם לשני ילדיה - בת ובן המאובחנים על הרצף האוטיסטי - כנגד אביהם, זאת לאחר שהצדדים התגרשו ב-2022 וניהלו במקביל גם הליכים רכושיים ממושכים. כבר בפתח פסק דינו הדגיש השופט את המורכבות שבמקרה: מצד אחד, מדובר בילדים בעלי צרכים מיוחדים, והבן אף מקבל קצבת נכות בשיעור של 188% מהמוסד לביטוח לאומי; מצד שני, בין האב לבתו נוצר נתק כמעט מוחלט, והאב טען כי אין זה צודק לחייבו להמשיך ולשלם מזונות לילדה המתנכרת לו תוך תמיכת האם בהתנהגות הזו.
האם והאב נישאו ב-2008 ונולדו להם שני ילדים משותפים - ש’, כיום בת 16, ונ’, בן 14. שניהם אובחנו על הספקטרום האוטיסטי, כשהבן, נ’, זכה להכרה בביטוח הלאומי כנכה בדרגת חומרה גבוהה במיוחד. לאחר הפרידה של הצדדים בדצמבר 2021 נותרו הילדים להתגורר עם האם בבית המשותף, בעוד שהאב עבר לגור בתחילה בבית אמו, ובהמשך שכר דירה. האם דרשה במסגרת תביעתה דמי מזונות בסכום כולל של 4,000 שקל עבור כל ילד, בנוסף למימון מלא של ההוצאות החינוכיות והרפואיות. בנוסף היא עתרה למזונות אשה, אך הבקשה הזו נדחתה בתחילה. בהמשך קיבל בית המשפט המחוזי חלקית את ערעורה ופסק לה מזונות אשה זמניים בסכום של 5,000 שקל לחודש לתקופה של שנתיים - סכום שקוזז מאיזון המשאבים בין בני הזוג. בהחלטה זמנית נקבע כי האב ישלם 3,200 שקל לחודש לשני הילדים יחד, עד שיינתן פסק דין סופי. השופט ממן הבהיר כי הסכום הזמני נקבע תוך התחשבות בקצבת הנכות הגבוהה שמקבלת האם עבור הבן, ובכך שאין הוכחה כי צורכי הילדים עולים על הצרכים המינימליים המקובלים.
אחד הנושאים המרכזיים שעמדו בלב פסק הדין היה מצבה של הבת ש’, נערה נבונה ודעתנית, שסירבה לאורך זמן לפגוש את אביה. לפי חוות דעת של הפסיכולוגית הקלינית ד"ר ליזה שמעי, שמונתה על ידי בית המשפט, התנהגותה של ש’ תואמת דפוסי ניכור הורי. היא תיארה כיצד הבת "לא אומרת לו שלום, אינה עונה לשאלותיו, ומנהלת את השיח במפגשים תוך התעלמות מוחלטת מנוכחותו". ד"ר שמעי ציינה כי האם מזדהה עם עמדות הבת ואינה נוקטת צעדים ממשיים לשינוי המצב, אף שהיא פועלת לכאורה לפי ההנחיות. למרות האבחנה הברורה של הפסיכולוגית, קבע השופט ממן כי לא ניתן לראות במקרה זה "ניכור הורי" במובנו המשפטי המלא, בין היתר משום שלדעתו לא כל הנתק נובע ממניפולציה מצד האם, וכן בשל גילה של הבת. עם זאת, הוא הדגיש כי יש "אחריות הורית של האם שלא שמרה על האינטרס המובהק של הבת להיות רחוקה ככל הניתן מהסכסוך, תוך שמירת קשר עם שני ההורים".
האב ניסה בכל דרך לחדש את הקשר עם בתו
האב טען כי יש לראות בבת "ילדה מרדנית" כמשמעות המונח בדין העברי, ולפטור אותו מתשלום מזונותיה לחלוטין. הוא הסביר כי ניסה בכל דרך לחדש את הקשר עמה, אך נענה בסירוב מוחלט, ובנסיבות האלה אין זה הוגן להמשיך ולחייבו בתשלום חודשי. השופט בחן את טענתו על רקע הפסיקה ההלכתית והאזרחית, וציטט את דברי השופט צבי וייצמן על מושג הבן המרדן והשלכותיו על חיוב מזונות. לדבריו, "שימוש בכלי של שלילת או הפחתת מזונות לא יכול להיות הקו הראשון של ההתמודדות עם ילדים המסרבים לקשר עם הוריהם", אך במקרים קיצוניים של סירוב מתמשך וקשר עוין, ניתן לשקול צמצום המזונות תוך שמירה על צרכים בסיסיים.
- ביקש לבטל מזונות בשל ניכור הורי - מה קבע ביהמ"ש?
- מנעה באופן שיטתי קשר בין בנה הקטין לבין אביו – ותפצה ב-250 אלף שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט ממן קבע כי זהו מקרה כזה בדיוק. לדבריו, "כשאב עשה כל שלאל ידו, לא חסך במאמצים, בממון ובזמן על מנת לקיים קשר תקין, עקבי ומשמעותי עם הקטינה, אך זו עומדת בסירובה ואף נוקטת נגדו ביחס עוין שאינו מבוסס על פעולה קונקרטית שביצע האב... לא ניתן לצמצם את תפקידו של האב בחיי הקטינה ל’כספומט’ גרידא". בהתאם לכך, קבע השופט כי האב ישלם לבת מזונות מופחתים בלבד - 1,200 שקל לחודש, הכוללים גם את חלקה היחסי במדור. לדבריו, מדובר בפתרון "מידתי, המתיישב עם חובתם ההדדית של הצדדים לזון את הקטינה ועם חובתו של הורה משמורן לקחת אחריות על קיום הקשר עם ההורה השני". השופט הוסיף כי אם בעתיד תשוב הבת לנהל קשר תקין עם אביה, תחול על האב שוב החובה לשאת במלוא מזונותיה בהתאם לחלוקת הזמנים וההכנסות.
