גבר ביקש להשתמש בעוברים שהוקפאו מאשתו המנוחה
בפסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים באחרונה, עסק השופט איתי כץ בסוגייה מורכבת ורגישה הנוגעת לשימוש בביציות מוקפאות של אשה שנפטרה לפני כ-20 שנה. מדובר בתביעה שהוגשה על ידי הבעל לשעבר של המנוחה ואשתו הנוכחית, שדרשו אישור לעשות שימוש בעוברים
שנוצרו מהביציות של המנוחה שהופרו בזרעו, לצורך השתלתם ברחם אשתו הנוכחית. בני הזוג ניסו להביא ילדים לעולם ב-2001, אך במהלך הטיפולים, המנוחה אובחנה כחולה בלוקמיה. על אף הסיכון לחייה, המנוחה בחרה לעבור הליך לשימור פוריות, שבמסגרתו נשאבו ביציות והופרו בזרעו של
הבעל, ונוצרו 17 עוברים שהוקפאו. לצערם, המנוחה נפטרה ב-2003, מבלי שזכתה להפוך לאם.
title="דיוויד גראב" /> 17 עוברים הוקפאו צילום: דיוויד גראב כעת, כעבור שנים רבות, התובע נישא בשנית, ובני הזוג ביקשו להביא ילד לעולם באמצעות אותם עוברים מוקפאים. הם טענו כי המנוחה היתה רוצה שהעוברים ישמשו להולדת ילד, גם אם היא עצמה
- נולדה 11 שנה אחרי שאביה נפל בקרב - ותזכה להכרה ממשרד הביטחון
- תורם זרע סדרתי שהביא 38 ילדים לעולם רצה להמשיך. מי מנע ממנו?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אינה בין החיים.
אין הוכחה לרצון המנוחה לעשות שימוש בביציות המופרות
במסגרת הדיון, נדרש בית המשפט לבחון את רצונה המשוער של המנוחה ולהחליט אם יש לאפשר לתובע ולרעייתו הנוכחית להשתמש בעוברים המוקפאים. כפי שצוין בפסק הדין, אין הוכחות ישירותלרצון מפורש של המנוחה לעשות שימוש בביציות המופרות לאחר מותה. השופט כץ ציין: "על התובעים להוכיח בשלב הראשון את רצונה של המנוחה. בשעה שלא הוכח רצון המנוחה להוליד ילד לאחר מותה לתוך המציאות הקיימת כיום, אין מקום להזמנת תסקיר עו"ס (עובדת סוציאלית, ע.ג)". מנגד,
טענה המדינה כי לא הונחה תשתית ראייתית המוכיחה כי המנוחה אכן היתה רוצה שבן זוגה יעשה שימוש בביציותיה המופרות במצב שבו חלפו 20 שנה מאז מותה, והוא נישא לאשה אחרת. "אין זה סביר להניח שהמנוחה היתה מעוניינת להשתמש בביציות שלה בהקשר זה, במיוחד כאשר מדובר בהולדת ילד
- נדחתה תביעה לביטול מתנה: הדירה תישאר בידי האחות הקטנה
- לחצו ידיים, אך העסקה בוטלה - האם מגיע פיצוי?
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- תבעו את סוכנות הנסיעות וזכו - "הסוכנות טעתה בתכנון הטיול"
לתוך תא משפחתי חדש", טענה המדינה. התובעים טענו כי המנוחה היתה נחושה להביא ילדים לעולם, גם במחיר סיכון חייה, וכי עצם העובדה שהיתה מוכנה להיכנס לתהליך שימור הפוריות מעידה על רצונה העמוק להמשכיות. הם הוסיפו כי במשך השנים ניסו להביא ילדים לעולם באמצעים אחרים,
אך ללא הצלחה, ולכן הם פונים כעת לאפשרות לעשות שימוש בעוברים המוקפאים. לטענתם, המנוחה הביעה את רצונה בפני קרוביה שתמשיך את ההמשכיות המשפחתית גם לאחר מותה. אחת העדות, חברתה הקרובה של המנוחה, העידה כי המנוחה התבטאה בפניה באומרה שהיא "חולמת על ילדים עם שיער אדום",
ובאמצעות העדות הזו ניסו התובעים לחזק את טענותיהם בדבר רצונה להמשכיות.
הבעל מבקש להקים תא משפחתי חדש
השופט פסק כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת להוכיח את רצונה של המנוחה. הוא קבע כי אף שהמנוחה רצתה להביא ילדים בחייה, לא ניתן לקבוע שהיאהיתה רוצה שילדים ייוולדו מביציותיה לאחר מותה - בייחוד במצב שבו בעלה נישא לאשה אחרת, וכעת הוא מבקש להקים תא משפחתי חדש. כחלק מהחלטתו, ציין השופט כי, "לא הוכח כי המנוחה הביעה את רצונה לעשות שימוש בעוברים לאחר מותה. שתיקתה בנושא זה, גם אם אינה בהכרח מעידה על
התנגדות, אינה יכולה להתפרש כהסכמה". בנוסף, הוא הדגיש את העובדה שהמנוחה היתה אשה מתוכננת ומעשית, וכי אילו רצתה באמת ובתמים שילד ייוולד מהעוברים לאחר מותה, היא היתה משאירה הוראות מתאימות לכך. הפסיקה חושפת את הקשיים המשפטיים, המוסריים והאתיים העומדים בבסיס מקרים
של שימוש בחומר גנטי של נפטרים. היא מעלה לדיון את השאלה כיצד ניתן לאמוד את רצונם של נפטרים כשאין מסמך כתוב המורה אחרת, וכן כיצד יש להתמודד עם זכויותיהם של החיים, במקרה זה – בן הזוג שנותר בחיים ומבקש להקים משפחה חדשה עם אשה אחרת. השופט כץ חזר והדגיש את החשיבות
שבכיבוד רצון המנוחה, וציין כי במקרה הנדון, אף שמטרת הבעל ורעייתו הנוכחית היא מימוש זכותם להורות, יש להתחשב בעובדה שהעוברים נוצרו בשיתוף עם המנוחה - ולכן יש להעמיד במרכז את השאלה מה היה רצונה. "היעדר התייחסות מפורשת מצד המנוחה בנוגע לגורלם של העוברים אינה מאפשרת
אישור לביצוע התהליך", כתב השופט בהחלטתו. לנוכח רגישות הסוגיה שסביבה התנהל ההליך וההבנה ללבם של התובעים, החליט השופט שלא לחייבם בהוצאות משפט. במקרה אחר, הכריע בית המשפט לענייני
משפחה בתל אביב במאי האחרון במקרה שבו ביקשה בת 42 להיכנס להיריון מזרע של בן הזוג שלה שהלך לעולמו. התביעה הוגשה לבית המשפט בעקבות אי הסכמתה של בת הזוג לקבל את דרישת אביו של המנוח ואחותו, שלפיה היא תחתום על מסמך המתנה את השימוש בזרע בוויתור על דרישת כלשהי
מהירושה של בן זוגה. התובעת והמנוח הכירו ב-2018, וכעבור כשנה עברו לגור ביחד בשכירות. בשלב מסוים התלונן הבחור על קוצר נשימה חריף, והוא אושפז לסירוגין בבית החולים לבדיקות וטיפולים. כשמצבו הרפואי הידרדר והוא הורדם והונשם, מיהרו אביו ואחותו לפנות לבית המשפט כדי
למנות אותם לאפוטרופוסים עליו, לצורך שאיבת זרעו. בית המשפט אישר את הבקשה והזרע נלקח מגופו כבר למחרת הדיון בנושא. כחודש לאחר מכן הלך המנוח לעולמו בגיל 42 בלבד. לאחר מותו ניהלו הצדדים משא ומתן בעניין השימוש בזרעו לצורך הפריית בת הזוג שלו. לשם כך, ניסחו האב והאחות

מתנה או הלוואה? הסכנות בהעברת כספים בתוך המשפחה
בפסק דין שניתן באחרונה נדונה סוגיה רגישה שמלווה משפחות רבות בישראל: האם העברת כספים משמעותית בין קרובי משפחה נחשבת מתנה שלא ניתן לדרוש את החזרתה, או שמדובר בהלוואה שיש להחזיר? במקרה הנ"ל אם שנטלה משכנתא הפוכה על דירתה כדי לסייע לבתה ולבת זוגה לשעבר
ברכישת דירה. לאחר פרידתן טענה האם כי הכספים שניתנו היו הלוואה, בעוד שהנתבעת טענה כי מדובר במתנה
בפסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, נדונה סוגיה רגישה שמלווה משפחות רבות בישראל: האם העברת כספים משמעותית בין קרובי משפחה נחשבת מתנה שלא ניתן לדרוש את החזרתה, או שמדובר בהלוואה שיש להחזיר? המקרה עסק באם שנטלה משכנתא הפוכה על דירתה כדי לסייע לבתה ולבת זוגה לשעבר ברכישת דירה. לאחר פרידתן של השתיים, טענה האם כי הכספים שניתנו היו הלוואה, בעוד שהנתבעת טענה כי מדובר במתנה שניתנה ללא תנאי. הנתבעת ניסתה לשכנע כי עצם העובדה שהאם בחרה במנגנון של משכנתא הפוכה מלמדת שלא היה כל צפי להחזר, משום שבהסדרים מסוג זה נהוג שהפירעון מתבצע רק לאחר פטירת הלווה. לטענתה, הדבר מחזק את המסקנה שמדובר במתנה ולא בהתחייבות כספית.
בית המשפט קיבל את עמדת האם והכריע כי מדובר בהלוואה, בין היתר משום שבת הזוג לשעבר הודתה שהשתיים הן אלה שהיו אמורות לשאת בתשלומי המשכנתא ההפוכה. בנוסף, הובהר כי הנתבעת היתה מעורבת בכל שלבי נטילת ההלוואה מהבנק. בית המשפט גם התרשם מחוסר מהימנות מצדה. השופטת הילה אוחיון גליקסמן קבעה כי מועד הפירעון ייחשב למועד שבו ניתן צו לפירוק השיתוף בדירה המשותפת, וכי בנסיבות שנוצרו אין מדובר במתנה חד-צדדית אלא בהלוואה ברורה. בהתאם לכך, נקבע כי עליה להחזיר את חלקה, ובנוסף היא חויבה בהוצאות משפט בסכום כולל של 50 אלף שקל. ההכרעה אינה רק משפטית אלא גם מסר חברתי ברור: כספים שמועברים בתוך המשפחה - גם כשיש אמון הדדי - עלולים להפוך למוקד לסכסוכים יקרים ומורכבים אם לא נחתם הסכם כתוב וברור.
מה ההבדל בין מתנה להלוואה? מבחינה משפטית, ההבחנה בין מתנה להלוואה קריטית.
מתנה - לפי חוק המתנה, ברגע שהכספים הועברו, ההתחייבות הושלמה ואין למי שנתן את המתנה זכות לדרוש את החזרתה, אלא אם התקיימו נסיבות חריגות מאוד. העברה כזו מתאפיינת באופי חד-צדדי וללא תמורה.
הלוואה - היא הסכם דו-צדדי. גם אם לא נחתם חוזה בכתב, ניתן להוכיח באמצעות ראיות נסיבתיות שהיתה כוונה להחזיר את הכספים, למשל אם הצדדים סיכמו על תשלומים או אם יש מסמכים המעידים על החזר בפועל.
בתי המשפט נוטים לראות בהעברות כספים בתוך המשפחה מתנה, בעיקר כשמדובר בהורים לילדיהם, אלא אם קיימות ראיות ברורות ההפוכות לכך.
- עמותה דתית גבתה מאות אלפים בלחץ - "עושק ולא תרומה"
- רכשה דירה לבנה - ואחרי שהתגרש דרשה את הכסף
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מקרים נוספים מהפסיקה
פסקי דין קודמים מלמדים עד כמה הגבול בין מתנה להלוואה הוא דקיק:

נדחתה תביעה לביטול מתנה: הדירה תישאר בידי האחות הקטנה
פסק דין מבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע עסק במקרה משפחתי מורכב: בני זוג ערכו צוואה הדדית בשנות השמונים, שבה הורישו זה לזה את כל רכושם, ולאחר מות שניהם - לשתי בנותיהם. אלא שבשנים שאחר כך הם רכשו דירה חדשה, וכשנפטרה האם עברה הבעלות כולה לאב, שהעביר
אותה בחייו במתנה לאחת הבנות. האחות השנייה עתרה לביטול המתנה, אך בית המשפט דחה את תביעתה וחייב אותה בהוצאות כבדות
בחיי משפחה לא אחת מתערבבים רגשות עמוקים עם סוגיות משפטיות מורכבות. כזה היה המקרה שהובא באחרונה בפני בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, שם התמודדה השופטת דיאנה פסו־ואגו עם סכסוך בין שתי אחיות סביב דירת מגורים שהורישו הוריהן. הסיפור החל עוד ב-1987, אז החליטו בני הזוג לערוך צוואה משותפת. בצוואה הם קבעו כי כל אחד מהם יוריש את כל רכושו לבן הזוג האחר, וכי לאחר מות שניהם יעבור הרכוש במלואו לשתי בנותיהם. מדובר היה בצוואה הדדית קלאסית, שנועדה להבטיח יציבות ולהעניק ביטחון לצד שנותר בחיים, אך גם להבטיח כי בסופו של דבר ייהנו הבנות באופן שוויוני מן העיזבון.
אלא שלאחר עריכת הצוואה רכשו ההורים דירת מגורים בבאר שבע - נכס שלא הוזכר בצוואה המקורית. הדירה נרשמה על שמם בחלקים שווים, וכשנפטרה האם נרשמה הבעלות כולה על שם האב. כמה חודשים לאחר מכן, האב - שנותר לבדו - החליט להעביר את מלוא הזכויות בדירה לבתו הצעירה, וזאת באמצעות הסכם מתנה שנרשם כדין. ההעברה הושלמה ברישום בלשכת רישום המקרקעין, והדירה נהפכה להיות בבעלותה הבלעדית של הבת.
כשהלך האב לעולמו, גילתה האחות השנייה כי הדירה כבר אינה חלק מן העיזבון, והיא הגישה תביעה לביטול ההעברה. לטענתה, מדובר בהפרה של הצוואה ההדדית שערכו הוריה. לדבריה, "בהיותה צוואה מסוג 'יורש אחר יורש', התחייב האב לשמור על רכושם המשותף של ההורים כדי שלאחר מות שניהם יחולק הרכוש באופן שווה בין שתי הבנות". לטענתה, הענקת המתנה לנתבעת נוגדת את האינטרס של האם המנוחה ושל הצוואה המשותפת, ויש לראות בכך פעולה שנעשתה בחוסר תום לב.
"הצוואה היתה ביטוי לרצונו של האב ולאהבתו"
מנגד, האחות שקיבלה את הדירה טענה כי לא נפל כל פגם במתנה, שכן הצוואה נחתמה ב-1987 - שנים רבות לפני תיקון 12 לחוק הירושה. התיקון, שנכנס לתוקפו ב-2005, הוא זה שהגביל את האפשרות לשינוי צוואות הדדיות לאחר מות אחד מבני הזוג. "בענייננו", טענה הנתבעת באמצעות עורך דינה, "אין תחולה לסעיף 8א לחוק הירושה. לפיכך, האב היה רשאי לשנות את צוואתו או להעביר נכסים במתנה כרצונו". עוד נטען כי מערכת היחסים בין האב לבין התובעת היתה רעה במשך שנים, בעוד שעם הנתבעת שמר על קשר קרוב וטוב. לפי גרסתה, "המתנה שניתנה לא נבעה ממניפולציה אלא מהיחסים האישיים והמשפחתיים, והיא היתה ביטוי לרצונו של האב ולאהבתו".
- מתנה או הלוואה? הסכנות בהעברת כספים בתוך המשפחה
- עמותה דתית גבתה מאות אלפים בלחץ - "עושק ולא תרומה"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט נדרש לשאלה עקרונית: האם צוואה שנערכה לפני תיקון החוק היא צוואה הדדית מגבילה, או שאולי היא מותירה בידי בן הזוג הנותר חופש פעולה מלא בנכסיו? השופטת פסו־ואגו ציינה בפסק הדין שפורסם כי, "צוואות הדדיות שנערכו לפני תיקון מס' 12 לחוק הירושה אינן כפופות להגבלות שנקבעו בו. לפיכך, הכלל הוא שכל אדם רשאי לשנות או לבטל את צוואתו בכל עת, אלא אם הוכח בבירור שהייתה כוונה מפורשת ומשותפת להגביל אפשרות זו".