חוקרים בבנק ישראל פיתחו שיטה חדשנית למדידת נתונים כלכליים, המבוססת על תשובות ישירות של כ-1,600 מנהלי חברות המשתתפים בסקר המגמות העסקיות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. המחקר, שפורסם על ידי אלכס אילק ויובל מזר מחטיבת המחקר של הבנק המרכזי, מציג ממצאים מפתיעים במיוחד לגבי המצב הכלכלי בתקופת מלחמת "חרבות ברזל".

בניגוד למודלים הסטטיסטיים המסורתיים שהצביעו על פער תוצר שלילי ב-2024, השיטה החדשה מגלה תמונה הפוכה, "בזמן שהשיטות האחרות הניבו פערי תוצר שליליים במהלך מלחמת 2024, בעיקר כתוצאה מהירידה בקצב הצמיחה בפועל", נכתב במחקר, "מדד פער המגבלות מצביע על עודף ביקוש, מה שמוביל לפער תוצר חיובי".

המנהלים יודעים משהו שהמודלים לא תופסים

הבסיס לשיטה החדשה הוא פשוט אבל מהפכני. במקום להסתמך רק על נתונים סטטיסטיים היסטוריים, החוקרים משתמשים בהערכות של מנהלי חברות לגבי המגבלות שהם חווים בזמן אמת. "מנהלי החברות מספקים תשובות ישירות על מגבלות ביקוש והיצע הספציפיות לחברות שהם מנהלים", מסבירים החוקרים. "זה מבטיח שהתובנות שלהם מבוססות על הידע האינטימי שלהם על הפעילות שלהם עצמם, ולא על תפיסות של המצב הכללי במשק".

המחקר מגלה שבתקופת המלחמה, מגבלת כוח האדם זינקה באופן דרמטי: "בסוף 2023 היה זינוק משמעותי במגבלת ההיצע של כוח אדם בעקבות פרוץ המלחמה בישראל. הסכסוך הוביל לגיוס מסיבי של מילואים, צמצום חד ומיידי במספר העובדים הפלסטינים והזרים, ופינוי של אלפים רבים מאזורי הצפון והדרום".

• מדד המחירים יצביע על אינפלציה דביקה; איך זה ישפיע על הריבית?
• מדד המחירים בספטמבר ירד ב-0.6%; גם מחירי הדירות ירדו ב-0.6%; מה זה אומר להמשך?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הממצא המרכזי של המחקר הוא שהשיטה החדשה מסבירה טוב יותר את האינפלציה בישראל בהשוואה לכל השיטות המקובלות האחרות. "מדד פער התוצר החדש שהוצג תורם בין 2.6% ל-38.8% להסבר של האינפלציה - תלוי בסוג האינפלציה הנמדד", קובעים החוקרים. במיוחד בולטת התרומה להסבר מחירי התוצר העסקי, שם השיטה תורמת כמעט 40% לכוח ההסבר.

החוקרים מדגישים יתרון קריטי נוסף: "סטיית התקן של הרוויזיות במודל שלנו היא 1.55%, נמוכה מ-1.93% שנצפתה במודל החד-משתני". במילים אחרות, השיטה החדשה יציבה יותר ופחות נוטה לשינויים דרמטיים בהערכות רטרואקטיביות.

הקורונה חשפה את החולשות של המודלים הישנים

תקופת הקורונה שימשה מעבדה טבעית לבדיקת האמינות של מודלים כלכליים ואולי יותר מכל חשפה את חולשותיהם של הכלים הסטטיסטיים המסורתיים. בזמן שהמודלים הקלאסיים הסתמכו על נתונים רבעוניים ואינדיקטורים שמתעדכנים באיחור, המציאות בשטח השתנתה כמעט מדי שבוע. מפעלים נסגרו בן לילה, עובדים הוצאו לחל״ת, הביקושים קרסו ואז זינקו מחדש עם פתיחת המשק. במצבים כאלה, כל מודל שמבוסס על העבר פשוט לא מצליח לעמוד בקצב, והתוצאה היא רוויזיות חדות לאחור, כלומר תיקונים משמעותיים של הנתונים לאחר מעשה.

• הסכמי אברהם שמו את קזחסטן על המפה - היעד הבא של הישראלים
• האם ראש המוסד קיבל טובות הנאה מטייקון ולמה המשטרה לא חקרה?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• יותר מ-1,500 הייטקיסטים ישראליים הצטרפו למועדון המיליונרים...

החוקרים בבנק ישראל מסבירים שבדיוק כאן נבחנת היציבות של השיטה החדשה שפיתחו. "המודל החד-משתני הציג דפוס 'זיג-זג' משמעותי ברוויזיות שלו במהלך תקופה זו", מציינים החוקרים. "במהלך ההתפרצות הראשונית של המשבר ב-2020, אנו רואים רוויזיות שליליות משמעותיות של 3% עד 6%. לאחר מכן, כששלב ההתאוששות התפתח ב-2022, המודל הראה רוויזיות חיוביות גדולות של 3% עד 4%".

לעומת זאת, השיטה החדשה, שמבוססת על הערכות בזמן אמת של מנהלי חברות, התגלתה כעמידה בהרבה. היא קלטה את השינויים בזמן אמת ושמרה על עקביות גבוהה גם בתנאים של תנודתיות קיצונית. "המודל שלנו מראה רוויזיות מתונות של 1.8% לכל היותר במהלך התפרצות המשבר ב-2020, ורוויזיות צנועות במהלך תקופת ההתאוששות", כתבו החוקרים. במילים אחרות, בזמן שהמודלים הסטטיסטיים רדפו אחרי המציאות המשתנה, המדד החדש הצליח ללוות אותה כמעט בזמן אמת ולהעניק תמונה יציבה ומהימנה יותר של הכלכלה.

מה זה אומר בפועל למדיניות המוניטרית?

המחקר מציע כלי חדש וחשוב לקובעי המדיניות המוניטרית. "מדידת פער התוצר היא מרכזית לניהול מדיניות מוניטרית", כותבים החוקרים. "עיצוב מדיניות מוניטרית המבוססת על הערכה שגויה של פער התוצר יכולה לגרום להחלטות מדיניות גרועות ולפגוע בהשגת היעדים שלה".

הממצא לגבי 2024 הוא קריטי במיוחד: בעוד שרוב המודלים מצביעים על צורך בהרחבה מוניטרית בגלל פער תוצר שלילי, השיטה החדשה מצביעה על עודף ביקוש שעלול לדרוש דווקא צעדי ריסון. "על פי המדד שפיתחנו למדידת פער התוצר (מדד ה-YGAP_L_EXCESS), נמצא כי היה עודף ביקוש משמעותי בתקופה זו.", קובעים החוקרים לגבי 2024.

הניתוח הענפי חושף תמונה מעניינת: "בדיקת התרומות הענפיות ב-2024 מגלה ששירותים עסקיים ובנייה תרמו את התרומות החיוביות המשמעותיות ביותר לעודף הביקוש. שני הענפים חוו מגבלות היצע מוגברות. לעומת זאת, ענף המסחר הציג את התרומה השלילית המשמעותית ביותר, בעיקר בגלל עלייה במגבלת הביקוש".

החוקרים מסכמים בזהירות אופטימית: "הגישה המוצעת יכולה להיות מיושמת בקלות ברחבי העולם. מדינות רבות כבר עורכות סקרי מגמות עסקיות, שיכולים להשתפר על ידי שילוב שאלות ספציפיות על מגבלות ביקוש והיצע שעומדות בפני מנהלי חברות".

גם בעולם מבינים: הנתונים של המנהלים חשובים לא פחות מהמודלים

בעולם כבר קיימים ניסיונות למדוד את מצב הכלכלה דרך מה שמנהלי חברות מדווחים לא רק דרך נתונים רשמיים. הבנק המרכזי של אירופה, למשל, בודק כבר כמה שנים את ההשפעה של מגבלות היצע וביקוש על פערי התוצר, בהתבסס על סקרים דומים. גם בארצות הברית, הבנק הפדרלי משתמש במידע שנאסף ישירות מחברות כדי להבין בזמן אמת את “הצווארי בקבוק” בכלכלה, במיוחד מאז תקופת הקורונה. כלומר, יש הכרה עולמית בכך שהעולם העסקי מרגיש שינויים לפני שהנתונים הסטטיסטיים מספיקים ללכוד אותם.

אם חשבתם שזה דומה למודל מנהלי הרכש האמריקאי - אז חשוב לא לבלבל בין השיטה שפיתחו בבנק ישראל לבין ה-PMI, וזה למרות ששניהם נשענים על מידע שמגיע מהשטח. מדד מנהלי הרכש, שמפורסם מדי חודש בארצות הברית ובמדינות רבות נוספות, נועד לשקף את תחושת הכיוון של המשק אם הפעילות הכלכלית מתרחבת או מתכווצת. הוא מבוסס על תשובות כלליות של מנהלי רכש בנוגע להזמנות חדשות, מחירים, תעסוקה ומלאים, ונותן תמונה מהירה של האווירה העסקית, אבל הוא לא מודד ישירות את עומק הפערים בין ביקוש להיצע או את המרחק של המשק מהפוטנציאל הייצורי שלו.

לעומת זאת, השיטה של בנק ישראל היא לא רק סקר תחושות אלא כלי כמותי שמנסה למדוד את הכלכלה בזמן אמת. היא שואלת את מנהלי החברות שאלות ממוקדות על המגבלות שהם חווים בפועל מחסור בעובדים, עיכובים בשרשרת האספקה, או ירידה בביקוש וממירה את הנתונים האלה למדד שמודד את פער התוצר.

בשורה התחתונה

בתקופה של אי וודאות התובנות של מנהלי החברות בשטח עשויות להיות מדויקות יותר מהמודלים הסטטיסטיים המתוחכמים ביותר. השיטה החדשה מציעה גשר בין העולם התאורטי של המודלים המאקרו-כלכליים לבין המציאות היומיומית של העסקים בישראל. בשביל בנק ישראל, זהו כלי נוסף בארגז הכלים למדיניות מוניטרית. זה גם תזכורת עבורינו שלפעמים "חכמת ההמונים" של מנהלי החברות שווה יותר מכל האלגוריתמים המתוחכמים.