זה התנאי שהציבו אביו ואחותו של נפטר לזוגתו כדי שתהרה מזרעו
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב התיר באחרונה לבת 42 להיכנס להיריון מזרע של בן הזוג שלה שהלך לעולמו. התביעה הוגשה לבית המשפט בעקבות אי הסכמתה של בת הזוג לקבל את דרישת אביו של המנוח ואחותו, שלפיה היא תחתום על מסמך המתנה את השימוש בזרע בוויתור על דרישת כלשהי מהירושה של בן זוגה. סגן הנשיאה, השופט יהורם שקד, מתח ביקורת חריפה על ההתנהלות של בני המשפחה של המנוח, תוך שהוא מאשים אותם בלא פחות מסחר בזרע של בן משפחתם.
התובעת והמנוח הכירו ב-2018, וכעבור כשנה עברו לגור ביחד בשכירות. בשלב מסוים התלונן הבחור על קוצר נשימה חריף, והוא אושפז לסירוגין בבית החולים לבדיקות וטיפולים. כשמצבו הרפואי הידרדר והוא הורדם והונשם, מיהרו אביו ואחותו לפנות לבית המשפט כדי למנות אותם לאפוטרופוסים עליו, לצורך שאיבת זרעו. בית המשפט אישר את הבקשה והזרע נלקח מגופו כבר למחרת הדיון בנושא. כחודש לאחר מכן הלך המנוח לעולמו בגיל 42 בלבד.
לאחר מותו ניהלו הצדדים משא ומתן בעניין השימוש בזרעו לצורך הפריית בת הזוג שלו. לשם כך, ניסחו האב והאחות בין היתר "הסכם בין יורשים", שלפיו כתנאי לשימוש בזרע הם ייחשבו היורשים היחידים, בעוד שבת הזוג תירש רק 1% מהעיזבון. האחרונה סירבה לחתום על המסמך והגישה את התביעה לבית המשפט במאי 2023.
לטענתה, המנוח הבהיר במהלך חייו בצורה ברורה ביותר כי ברצונו להביא עמה ילדים לעולם, ולכן על בית המשפט להתיר לה להשתמש בזרע שלו. היא הוסיפה כי ההתנגדות של אבי המנוח ואחותו לבקשתה כרוכה בשיקולים כלכליים בלבד, ואינה קשורה לרצונו של המנוח. בת הזוג ציינה בכתב התביעה גם כי כבר עברה את גיל 40, ולכן עצם ניהול התביעה המיותרת מפחית באופן ניכר את הסיכויים שלה להיכנס להיריון, וביקשה לחייב את הנתבעים בהוצאות משמעותיות בשל כך.
- "המשמעות הכי חשובה של AI היא במודל התמחור של משרדי עורכי דין"
- חשבתם להוריש ישר לנכדים? הנה הסיכונים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מנגד, טענו האבא ואחות כי התובעת והמנוח כלל לא היו בני זוג, אלא רק שותפים לדירה. הנתבעים הוסיפו כי המנוח לא רצה להביא לעולם ילדים לאחר שימות. הסכמתם בזמנו לשאיבה של הזרע מגופו נבעה מהחשש שלהם כי הטיפולים בו יגרמו לו לעקרות בחייו, ולא כדי שהתובעת תוכל להיכנס להיריון ממנו לאחר מותו.
"הליך זה הוא דוגמה להתנהלות חסרת תום לב ואף פוגענית של הנתבעים", כתב השופט שקד בתחילת פסק דינו. "לצערי הרב, הראיות הברורות שהונחו לפתחי לימדו כי הנתבעים ניסו לסחור בזרעו של המנוח משל היה 'זרע עובר לסוחר', תוך שהם 'מסכימים' לעשיית שימוש בזרעו של המנוח לשם הפרייתה של התובעת ובלבד שזו תיאות 'להתפשר איתם'. התניות מסוג זה אמורות להרעיד כל מי שלב פועם בחזהו".
בנוסף, השופט אף דחה את הטענה של ההגנה, שלפיה התובעת לא היתה בת הזוג של המנוח. לדבריו, האב והאחות הודו בעצמם בקשר הזוגי בין השניים במסגרת "הסכם היורשים" שעליו ניסו להחתים את בת הזוג. יתר על כן, התובעת צירפה ראיות רבות שמוכיחות כי היא והמנוח קשרו את גורלם זה בזו, בהן תמונה שלהם ביחד על חוף הים, שבה המנוח מנשק אותה. לגבי טענת הנתבעים כי השניים חלקו דירה מטעמי נוחות, קבע השופט כי היא מופרכת בעליל, שכן הם תכננו להביא ביחד ילד וברור שהיו יותר מסתם ידידים.
- כך נדחתה תביעה על דירה, כספים והוצאות קבורה
- יקבל 1.5 מיליון שקל גם בלי פגיעה מוכחת בהכנסה
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
השופט הסביר כי לאחר שהוכח כי התובעת היתה בת הזוג של המנוח, היה על אביו ואחותו להוכיח כי הוא לא רצה להביא ילדים עמה לאחר מותו, ואולם לדבריו הם כשלו בכך. בעקבות כך הוא התיר לתובעת להשתמש בזרע של בן הזוג המנוח והטיל על הנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 56,189 שקל.
במקרים של פטירה פתאומית עולה מעת לעת בקשה לנטילה ושימור של זרע של גבר לצורך אפשרות להשתמש בו בעתיד. ואכן, גם לאחר המוות ניתן לעתים להפיק תאי זרע חיים, להעביר אותם להקפאה עמוקה כדי להשתמש בהם בהמשך, לצורך הולדת צאצאים לנפטר.
סוגיה זו מעוררת שאלות מורכבות מתחומים שונים כמו: משפט, רפואה, פילוסופיה, דת, כבוד האדם וכבוד המת, המשכיות ומשפחה. עדיין לא ניתן מענה על ידי המחוקק בישראל לסוגיה מוסרית-חברתית זו, ולכן המדינה פועלת בהתאם להנחיות של היועץ המשפטי לממשלה בנושא "נטילת זרע לאחר המוות ושימוש בו" מ-2003.
מי שיכולים לבקש ליטול זרע מאדם הם האלמנה או בת הזוג קבועה של הנפטר. בדרך כלל אין צורך בפנייה לבית משפט, אלא אם אחד או יותר מקרובי המשפחה של הנפטר מתנגדים להליך, ואז יש לבקש את אישור בית המשפט לענייני משפחה. בנוסף, גם הורי הנפטר (או כל קרוב אחר) יכולים לבקש לבצע את נטילת הזרע, אך הם צריכים לפנות לבית משפט לענייני משפחה לשם כך.
מתחילת מלחמת חרבות ברזל הונחו בתי החולים כי עד סוף החודש הזה - ה-31 למאי, הם יוכלו לאשר נטילת זרע מנפטר גם לבקשת הוריו, מבלי להפנות אותם לבית המשפט, ורק אם הם סבורים כי הפנייה לבית המשפט עלולה לסכל את אפשרות הנטילה, בעקבות הזמן שעלול לעבור ממועד הפטירה, ולמעט במצבים שבהם ידוע על קיומם של בת/בן זוג או בן/בני משפחה שמתנגדים לנטילה, או כאשר קיימת מחלוקת בין ההורים עצמם.
לפי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, לצורך שימוש בזרע שניטל לאחר המוות, נדרש אישור של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט יבחן את רצונו של הנפטר בהמשכיות, כחלק מהעיקרון של כיבוד רצון הנפטר וזכות האדם על גופו. לגבי בקשה של מי שהיתה בת הזוג הקבועה של אדם במועד פטירתו, יש הנחה שככלל הבאת ילדים לעולם מבת זוגו, גם לאחר מותו, עולה בקנה אחד עם רצונו. הנחה זו תהיה תקפה כל עוד אין אינדיקציה לכך שהמנוח היה מתנגד לכך. לגבי בקשה של הורי הנפטר, נכון להיום, יהיה ניתן להשתמש בזרע רק אם יוכח שזה היה רצון הנפטר, ובאישור בית המשפט. השימוש יהיה באמצעות אשה שאינה קרובת משפחה של הנפטר, שתלד ותהיה אם הילד שייוולד לכל דבר ועניין. אם הנפטר התנגד לשימוש בזרעו לאחר מותו, לא יאושר שימוש.
- 4.קרב ירושה 10/05/2024 02:29הגב לתגובה זוהשיקולים האגוצנטרים של האמא צריכים להידחות למען שלומו וטובתו של הילד. גם לא ברור כלל ,כמה באמת האב הנפטר היה מעונין להוליד ילד אחרי מותו ואפילו אם כן לא ברור למה שהמדינה תצא מגדרה לאפשר להם להקים תא משפחתי חד הורי שתמיד יצטרך להגנתה וחסדה של המדינה
- 3.המוסר הוא פשוט 09/05/2024 10:04הגב לתגובה זוהמנוח לא היה כשיר להסכים לשאיבת זרע, ולכן נדרשה הסכמת המשפחה. המשפחה עשתה זאת מתוך הנחה שהמנוח ישיב את נשמתו לבורא, וזה אכן מה שקרה. המשפחה עסקה בפרוצדורה רפואית תפלה כשהמנוח היה שכיב מרע. כעת הם מטילים דופי בכוונות בת הזוג. הם פוסלים במומם.
- 2.יוסי 09/05/2024 08:29הגב לתגובה זוגם אנונימית היא קייס לירושה
- 1.פעם הייתי מאמין לשופטים (ל"ת)המבקר 09/05/2024 08:00הגב לתגובה זו

אלמנה, צוואה ומצבה: כך נדחתה תביעה על דירה, כספים והוצאות קבורה
בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה קבע כי הסכם ממון וצוואה ברורים גוברים על טענות לשיתוף רכושי. אלמנה שנישאה בשנית ניסתה לקבל זכויות בדירה שירש בעלה השני ויתרות כספיות, ואף דרשה מילדיו מנישואיו הקודמים הוצאות קבורה, אך תביעתה נדחתה כמעט במלואה, תוך
ביקורת חריפה על התנהלותה והאופן שבו הונצח המנוח על מצבתו
בערוב ימיו של המנוח, שנים לאחר שנישא בשנית וערך הסכם ממון מסודר ואף צוואה מפורטת, נדמה היה כי קווי הירושה והרכוש ברורים. אלא שלאחר פטירתו התברר כי הדברים רחוקים מלהיות פשוטים. אלמנתו פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה וביקשה להצהיר על זכויות נרחבות בנדל"ן ובכספים, בטענה לשיתוף רכושי מכוח הסכם הממון שנחתם בין בני הזוג. מנגד, עמדו שלושת ילדיו של המנוח מנישואיו הראשונים, שטענו כי רצון אביהם היה ברור וחד־משמעי, וכי הצוואה וההסכם אינם מותירים מקום לפרשנות שהאלמנה מבקשת לאמץ.
פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי השופט אורן אליעז, מציג תמונה מורכבת של יחסי משפחה טעונים, פרשנות חוזית קפדנית, ועימות חריף סביב שאלות של ירושה, כבוד וזיכרון. בסופו של יום קבע בית המשפט כי מרבית טענות האלמנה דינן להידחות, וכי אין לה זכויות בדירה שאותה ירש בעלה מהוריו, אין לה חלק בכספים שהיו בחשבונו הפרטי, ואף אין מקום לחייב את ילדיו בהוצאות הקבורה, בין היתר נוכח האופן שבו בחרה להקים את מצבתו.
הזוג נישא ב-1997, כשלכל אחד מהם היו ילדים מנישואים קודמים. כשנתיים לאחר מכן הם חתמו על הסכם ממון שאושר כדין בבית המשפט. בהסכם הוסדרו במפורש נכסים שהיו לכל אחד מהם ערב הנישואים, וכן נקבעו כללים לגבי הרכוש שייצבר במהלך החיים המשותפים. ב-2004 ערך המנוח צוואה, שבה ציווה את מרבית רכושו - ובכלל זה נכסי מקרקעין - לשלושת ילדיו, תוך שהוא מותיר לאשתו השנייה סכום של 100 אלף שקל ומכונית אחת.
לאחר פטירתו ב-2020 ניתן צו לקיום הצוואה, ללא כל התנגדות מצד האלמנה. ואולם כמה חודשים לאחר מכן הוגשה התביעה, שבה ביקשה האלמנה להצהיר כי רבע מהזכויות בדירה מסוימת - שהם מחצית מזכויותיו של המנוח - שייכות לה. הדירה, שהתברר, נתקבלה בירושה על ידי המנוח מהוריו, ונרשמה על שמו בלבד. עוד דרשה האלמנה מחצית מיתרות חשבונות הבנק, רישום המכונית על שמה, תשלום של 100 אלף שקל בהתאם לצוואה, וכן החזר של כ-10,400 שקל בגין מחצית מהוצאות הקבורה והאבל.
- צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
- הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
האלמנה טענה כי הרישום אינו משקף את ההסכמות האמיתיות
בית המשפט בחן בראש ובראשונה את שאלת הזכויות בדירה. נקודת המוצא היתה רישום המקרקעין, המהווה ראיה חותכת לבעלות. אלא שהאלמנה טענה כי הרישום אינו משקף את ההסכמות האמיתיות, וכי לפי הסכם הממון כל רכוש שנצבר במהלך הנישואים, כולל ירושות, הוא רכוש משותף. השופט אליעז דחה את הטענה הזו מכל וכל. הוא קבע בפסק הדין שפורסם שההסכם כולל הוראות ברורות, שלפיהן שיתוף רכושי חל רק על נכסים שיירשמו על שם שני בני הזוג. סעיף 5 להסכם, כך נקבע, מבהיר כי שותפות נוצרת כשהרכוש "יירשם על שם הצדדים", בין אם בלשכת רישום המקרקעין ובין אם במקום רישום אחר.

יקבל פיצוי של 1.5 מיליון שקל גם בלי פגיעה מוכחת בהכנסה
בית משפט השלום בהרצליה פסק פיצוי חריג בהיקפו לצעיר שנפגע בתאונת דרכים, אף שחזר מיד לעבודה והצטיין בלימודי התואר השני שלו. השופטת קבעה כי למרות ההצלחה המקצועית והאקדמית, מצבור הנכויות והפגיעה הרפואית עלולים להשפיע בעתיד על כושר ההשתכרות שלו, ויש לפצות
כבר היום
בערב קיץ של אוגוסט 2022, תאונת דרכים אחת קטעה באחת מסלול חיים שנראה אז ברור למדי. צעיר בן 24, סטודנט למשפטים שעבד במקביל במשרד עורכי דין, מצא את עצמו מתמודד עם כאבים, סחרחורות, צפצופים באוזניים וקשיים נפשיים שילוו אותו גם שנים אחרי. כלפי חוץ, דבר כמעט לא השתנה. הוא חזר מיד לעבודה, המשיך בלימודים, סיים תואר ראשון, החל תואר שני ואף הצטיין בו. אבל מתחת לפני השטח, כך קבע בית המשפט, נוצרה פגיעה מורכבת, מצטברת, כזו שעלולה לכרסם בכושר עבודתו בעתיד, גם אם בהווה היא כמעט ואינה ניכרת.
בפסק דין מפורט שניתן בדצמבר 2025 בבית משפט השלום בהרצליה, פסקה השופטת הבכירה לימור רייך פיצוי כולל של כ-1.43 מיליון שקל לטובת התובע, בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים נגד כלל חברה לביטוח. הסכום הגבוה נפסק אף שהנתבעת לא חלקה על כך שהתובע לא הפסיד שכר בעבר, ואף המשיך להתקדם במסלולו המקצועי והאקדמי. לב המחלוקת, כפי שהגדירה השופטת, היה סביב שאלת הנזק, ובעיקר שאלת הפער בין הנכות הרפואית לבין הנכות התפקודית.
על פי פסק הדין, האחריות לתאונה לא היתה שנויה במחלוקת. המחלוקת נסובה כולה סביב היקף הפיצוי. לצורך כך מונו ארבעה מומחים רפואיים מטעם בית המשפט: בתחום האורתופדיה, הראומטולוגיה, הפסיכיאטריה ואף בתחום אף אוזן גרון. חוות הדעת לא נסתרו, והמומחים אף לא נחקרו עליהן. בסופו של דבר נקבע כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור של 33.45%.
הנכות הזו לא היתה נקודתית או ממוקדת בפגיעה אחת בלבד. בתחום האורתופדי נקבעה לתובע נכות קלה בגין הגבלות בתנועות עמוד השדרה הצווארי והמותני. בתחום הראומטולוגי אובחנה תסמונת פיברומיאלגיה, עם נכות לצמיתות בשיעור של 5%, תוך ציון כי קיים סיכוי לשיפור מסוים בעתיד אך לא להחלמה מלאה. בתחום הפסיכיאטרי נקבע כי התובע פיתח הפרעת הסתגלות עם תסמינים חרדתיים, דיכאוניים ואלמנטים פוסט־טראומטיים, אם כי הנכות הזו הופחתה בשל חפיפה עם מצבו הקודם והפיברומיאלגיה. בתחום אף־אוזן־גרון נקבעה נכות משמעותית יחסית בגלל טנטון קבוע וסחרחורות.
- נפגע בתאונה וקיבל מימון לחדר פרטי במוסד סיעודי - לכל חייו
- הבדיקה הסתיימה בקטיעת אצבע - האם זו תאונת דרכים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הנתבעת ביקשה להמעיט במשמעות הכלכלית
אלא שהנתבעת ביקשה להמעיט במשמעות הכלכלית של כל אלה. לטענתה, גם אם קיימת נכות רפואית לא מבוטלת, בפועל אין לה כמעט השפעה תפקודית. התובע, כך נטען, עובד במשרה מלאה, השלים התמחות, לומד לתואר שני ואף עושה זאת בהצטיינות. מכאן, לטענת חברת הביטוח, הנכות התפקודית נמוכה בהרבה, ולכל היותר עומדת על 10%. השופטת רייך דחתה את הטענה הזו, אך גם לא אימצה באופן מלא את עמדת התובע. בפסק הדין הודגש כי אין עדות לכך שהנכות הרפואית זהה לנכות התפקודית. “הנכות התפקודית נקבעת בידי בית המשפט על יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו”, נכתב בפסק הדין שפורסם, תוך הפניה לפסיקה הקיימת. עם זאת, נקבע כי אין להתעלם מהשפעתן המצטברת של הנכויות, גם אם בשלב זה אין להן ביטוי ישיר בשכר או בהיקף העבודה.
