נולדה 11 שנה אחרי שאביה נפל בקרב - ותזכה להכרה ממשרד הביטחון
מלחמת חרבות ברזל ממשיכה, ונמראה שסופה לא קרוב, וכמעט כל יום אנו קוראים ושומעים על חללים שנפלו בקרבות. על הרקע הזה, פסק באחרונה בית המשפט העליון בנושא שלצערנו נהפך לרלוונטי במיוחד במהלך המלחמה. בפסק דין שפרסם העליון, נדונה סוגיה מורכבת סביב זכויות ילד שנולד מזרעו של חלל צה"ל, שהופק לאחר מותו. השאלה העיקרית שנדונה היתה אם ילד שנולד בנסיבות כאלה ייחשב "ילדו של הנספה" לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950, ויהיה זכאי לתגמולים והטבות שניתנים ליתומי צה"ל מכוח החוק הנ"ל וחוקים ותקנות נוספים.
הסיפור החל כאשר חייל צה"ל נפל בקרב ב-2002, ובהוראת בית המשפט, הורי החלל קיבלו אישור ליטול את זרעו לאחר מותו, במטרה להביא ילד לעולם. כעבור 11 שנה, ב-2013, נולדה בת באמצעות הפריה מלאכותית מזרעו של החלל. הבת נרשמה כבתו של החלל במשרד הפנים, והיא נושאת את שם משפחתו. לאחר היוולדה, פנו הורי החלל לקצין התגמולים במשרד הביטחון בבקשה להכיר בה כ"ילדה של נספה" לצורך זכאות לתגמולים.
הילדה נולדה מהפריה 11 שנה לאחר מותו של החייל צילום: דיויד גארב
קצין התגמולים דחה את הבקשה להכיר בילדה כזכאית לתגמולים, בטענה שהחוק נועד להעניק זכויות ותמיכה לילדים שהיו תלויים כלכלית באביהם בזמן מותו, ולא לילדים שנולדו בנסיבות כאלה. לדבריו, "אין מקום להטיל אחריות כלכלית על המדינה כאשר הילדה נולדה מזרעו של חלל שלא הכיר את האם ולא היתה לו כל כוונה להביא ילד לעולם לאחר מותו".
המדינה ערערה פעמיים על ההחלטה
- גבר ביקש להשתמש בעוברים שהוקפאו מאשתו המנוחה
- תורם זרע סדרתי שהביא 38 ילדים לעולם רצה להמשיך. מי מנע ממנו?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הערעור על החלטה זו הוגש לוועדת הערעורים לפי חוק המשפחות בבית משפט השלום בראשון לציון. הוועדה קבעה כי הילדה, בתו הביולוגית של החלל, זכאית להכרה ולתגמולים כילדה של נספה, שכן היא עומדת בהגדרות החוק המעניק זכויות לבני המשפחה הקרובים ביותר של הנספה.
המדינה ערערה על החלטת ועדת הערעורים לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, שם נדון המקרה בהרכב של שלוש שופטות. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, וקבע כי הילדה זכאית להכרה על פי חוק המשפחות. בית המשפט ציין כי השאלה המשפטית העקרונית - אם ראוי שהמדינה תכיר בצאצא של חלל שנולד לאחר מותו - היא שאלה מורכבת. עם זאת, המחוקק לא הבחין בין ילדים שנולדו לפני מות האב לבין אלה שנולדו לאחר מותו, כל עוד קיים קשר ביולוגי.
המדינה ביקשה רשות לערער על פסק הדין של המחוזי לבית המשפט העליון. השופטים אלכס שטיין, דוד מינץ ויוסף אלרון דנו במקרה, והגיעו פה אחד להחלטה לדחות את הערעור.
- דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
- נמחקה על הסף תביעת סלקט נגד פרטנר
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
השופט אלכס שטיין, שכתב את פסק הדין המרכזי, ציין כי לשון החוק ברורה ואינה דורשת תנאים נוספים כמו "אבהות פונקציונלית", כפי שטענה המדינה. לדבריו, "חוק המשפחות מונה בין הזכאים להטבות את 'ילדו של הנספה' ואינו מבדיל בין ילד שנולד בחייו של הנספה לבין ילד שנולד לאחר מותו". השופט הדגיש כי הקשר הביולוגי מספיק לצורך ההכרה בזכאות לתגמולים.
"חוק המשפחות מתבסס על זיקה ביולוגית"
עוד לדברי השופט שטיין, "המדינה מעלה שורה ארוכה של טענות יצירתיות, אך אלו אינן כוללות טענה בדבר היעדר קשר אב-בת בין המנוח לבין המשיבה". הוא סירב לפרש את החוק בצורה שתפגע בזכויות הילדה, והבהיר כי "חוק המשפחות אינו דורש הוכחת תלות כלכלית לצורך הכרה בזכאות לתגמולים, אלא מתבסס על זיקה ביולוגית".
המדינה ניסתה לטעון כי יש להכיר בזכאות לתגמולים רק כשקיים קשר משפחתי פעיל, או כשהנספה נתן את הסכמתו המפורשת להבאת ילדים לעולם לאחר מותו. המדינה טענה כי המחוקק לא התכוון להכיר בזכויות עבור ילדים שנולדו בנסיבות כאלה, משום שהחוק מבוסס על רעיון של פיצוי תלויים שהיו סמוכים על שולחנו של הנספה.
השופט שטיין דחה את הטענות האלה, וציין כי המדינה מבקשת ליישם "רציונלים" שאינם עולים בקנה אחד עם לשון החוק. לדבריו, "העיסוק במדוע ולמה הוא עיסוק עקר... לשון החוק היא שקובעת את גבולות הפרשנות".
השופט שטיין אף התייחס לרציונל הפילוסופי של "הכרת תודה" כלפי חללי צה"ל והקרבתם למען המדינה. הוא הסביר כי חוק המשפחות משקף את חובת המדינה להכיר בזכויות ילדיו של חלל מבלי להתנות זאת בתנאים כלכליים או חברתיים.
המדינה הביעה חשש כי הכרה בזכויותיהם של ילדים שנולדו לאחר מות הנספה, כפי שקרה במקרה הזה, תוביל לעלויות כלכליות משמעותיות. לדברי המדינה, עלות התגמולים לכל ילד כזה יכולה להגיע למיליוני שקלים לאורך השנים, והדבר עלול להכביד על תקציב משרד הביטחון.
בית המשפט דחה טענה זו, וציין כי על המדינה מוטלת האחריות לדאוג ליתומי חללי צה"ל, ללא קשר להשלכות התקציביות. השופט שטיין אף התייחס לכך וכתב בפסק הדין שפורסם כי, "הכרת התודה שהמדינה חבה לנספה צריכה להיות מכוונת אל ילדיו, מבלי לבדוק מניין הם באים, לאן הם הולכים ומה היה טיב היחסים בינם לבין הנספה".
פסק הדין של בית המשפט העליון בעניינה של הילדה שנולדה מזרעו של חלל צה"ל מציב תקדים משפטי חשוב ומעורר דיון ציבורי רחב. ההכרה בזכויותיה לתגמולים מכוח חוק המשפחות מדגישה את חשיבות הקשר הביולוגי, ואת מחויבות המדינה כלפי ילדיהם של חלליה, גם בנסיבות יוצאות דופן. העליון חידד את התפישה שלפיה זכויות הילד אינן תלויות בנסיבות חייו של האב או במערכת היחסים המשפחתית שנוצרה, אלא בעובדה הביולוגית הפשוטה של היותו "ילדו של הנספה".
- 1.תשלמו פרייארים! 25/10/2024 12:44הגב לתגובה זולקחו זרע ממישהו שמת, ועכשיו משלם המיסים צריך לשאת באחריות, וואלה יופי. אז עכשיו גם בטח ייפתח שוק למסחר בזרע של חיילים מתים, שנשים במצוקה כלכלית יקנו אותו כדי להתפרנס מקיצבת שארים כל חייהן
- שי 29/10/2024 03:02הגב לתגובה זובמגדל השן לא מבינים איך החיים האמיתיים.לא יוצא להם מהכיס.אבל צריך גם להודות שהכנסת יכולה לשנות את החוק ובכך למנוע גלים של "יתומים מלחמה לפי דרישה".
דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע קבע כי אף שהבת בת ה-16 מסרבת זה זמן לקשר עם אביה, לא מדובר במקרה של ניכור הורי שמצדיק ביטול מוחלט של מזונותיה, אלא מה שנקרא "ילד מרדן". השופט אריאל ממן קבע כי האב יישא במזונות מופחתים של 1,200 שקל לחודש, וכי קצבת הנכות של הבן תופקד בחשבון ייעודי ותשמש למימון הוצאותיו בלבד, תוך פיקוח של האב על הפעולות שמבצעת האם
ההליך שהתנהל באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע חשף מערכת יחסים משפחתית טעונה ורגישה, שהתמקדה בשאלות קשות הנוגעות לאחריות הורית, ניכור בין ילדים להורים, וחלוקת הנטל הכלכלי בגידול ילדים לאחר גירושים. השופט אריאל ממן נדרש להכריע בתביעת מזונות שהגישה אם לשני ילדיה - בת ובן המאובחנים על הרצף האוטיסטי - כנגד אביהם, זאת לאחר שהצדדים התגרשו ב-2022 וניהלו במקביל גם הליכים רכושיים ממושכים. כבר בפתח פסק דינו הדגיש השופט את המורכבות שבמקרה: מצד אחד, מדובר בילדים בעלי צרכים מיוחדים, והבן אף מקבל קצבת נכות בשיעור של 188% מהמוסד לביטוח לאומי; מצד שני, בין האב לבתו נוצר נתק כמעט מוחלט, והאב טען כי אין זה צודק לחייבו להמשיך ולשלם מזונות לילדה המתנכרת לו תוך תמיכת האם בהתנהגות הזו.
האם והאב נישאו ב-2008 ונולדו להם שני ילדים משותפים - ש’, כיום בת 16, ונ’, בן 14. שניהם אובחנו על הספקטרום האוטיסטי, כשהבן, נ’, זכה להכרה בביטוח הלאומי כנכה בדרגת חומרה גבוהה במיוחד. לאחר הפרידה של הצדדים בדצמבר 2021 נותרו הילדים להתגורר עם האם בבית המשותף, בעוד שהאב עבר לגור בתחילה בבית אמו, ובהמשך שכר דירה. האם דרשה במסגרת תביעתה דמי מזונות בסכום כולל של 4,000 שקל עבור כל ילד, בנוסף למימון מלא של ההוצאות החינוכיות והרפואיות. בנוסף היא עתרה למזונות אשה, אך הבקשה הזו נדחתה בתחילה. בהמשך קיבל בית המשפט המחוזי חלקית את ערעורה ופסק לה מזונות אשה זמניים בסכום של 5,000 שקל לחודש לתקופה של שנתיים - סכום שקוזז מאיזון המשאבים בין בני הזוג. בהחלטה זמנית נקבע כי האב ישלם 3,200 שקל לחודש לשני הילדים יחד, עד שיינתן פסק דין סופי. השופט ממן הבהיר כי הסכום הזמני נקבע תוך התחשבות בקצבת הנכות הגבוהה שמקבלת האם עבור הבן, ובכך שאין הוכחה כי צורכי הילדים עולים על הצרכים המינימליים המקובלים.
אחד הנושאים המרכזיים שעמדו בלב פסק הדין היה מצבה של הבת ש’, נערה נבונה ודעתנית, שסירבה לאורך זמן לפגוש את אביה. לפי חוות דעת של הפסיכולוגית הקלינית ד"ר ליזה שמעי, שמונתה על ידי בית המשפט, התנהגותה של ש’ תואמת דפוסי ניכור הורי. היא תיארה כיצד הבת "לא אומרת לו שלום, אינה עונה לשאלותיו, ומנהלת את השיח במפגשים תוך התעלמות מוחלטת מנוכחותו". ד"ר שמעי ציינה כי האם מזדהה עם עמדות הבת ואינה נוקטת צעדים ממשיים לשינוי המצב, אף שהיא פועלת לכאורה לפי ההנחיות. למרות האבחנה הברורה של הפסיכולוגית, קבע השופט ממן כי לא ניתן לראות במקרה זה "ניכור הורי" במובנו המשפטי המלא, בין היתר משום שלדעתו לא כל הנתק נובע ממניפולציה מצד האם, וכן בשל גילה של הבת. עם זאת, הוא הדגיש כי יש "אחריות הורית של האם שלא שמרה על האינטרס המובהק של הבת להיות רחוקה ככל הניתן מהסכסוך, תוך שמירת קשר עם שני ההורים".
האב ניסה בכל דרך לחדש את הקשר עם בתו
האב טען כי יש לראות בבת "ילדה מרדנית" כמשמעות המונח בדין העברי, ולפטור אותו מתשלום מזונותיה לחלוטין. הוא הסביר כי ניסה בכל דרך לחדש את הקשר עמה, אך נענה בסירוב מוחלט, ובנסיבות האלה אין זה הוגן להמשיך ולחייבו בתשלום חודשי. השופט בחן את טענתו על רקע הפסיקה ההלכתית והאזרחית, וציטט את דברי השופט צבי וייצמן על מושג הבן המרדן והשלכותיו על חיוב מזונות. לדבריו, "שימוש בכלי של שלילת או הפחתת מזונות לא יכול להיות הקו הראשון של ההתמודדות עם ילדים המסרבים לקשר עם הוריהם", אך במקרים קיצוניים של סירוב מתמשך וקשר עוין, ניתן לשקול צמצום המזונות תוך שמירה על צרכים בסיסיים.
- ביקש לבטל מזונות בשל ניכור הורי - מה קבע ביהמ"ש?
- מנעה באופן שיטתי קשר בין בנה הקטין לבין אביו – ותפצה ב-250 אלף שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט ממן קבע כי זהו מקרה כזה בדיוק. לדבריו, "כשאב עשה כל שלאל ידו, לא חסך במאמצים, בממון ובזמן על מנת לקיים קשר תקין, עקבי ומשמעותי עם הקטינה, אך זו עומדת בסירובה ואף נוקטת נגדו ביחס עוין שאינו מבוסס על פעולה קונקרטית שביצע האב... לא ניתן לצמצם את תפקידו של האב בחיי הקטינה ל’כספומט’ גרידא". בהתאם לכך, קבע השופט כי האב ישלם לבת מזונות מופחתים בלבד - 1,200 שקל לחודש, הכוללים גם את חלקה היחסי במדור. לדבריו, מדובר בפתרון "מידתי, המתיישב עם חובתם ההדדית של הצדדים לזון את הקטינה ועם חובתו של הורה משמורן לקחת אחריות על קיום הקשר עם ההורה השני". השופט הוסיף כי אם בעתיד תשוב הבת לנהל קשר תקין עם אביה, תחול על האב שוב החובה לשאת במלוא מזונותיה בהתאם לחלוקת הזמנים וההכנסות.
