דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה

ההליך שהתנהל באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע חשף מערכת יחסים משפחתית טעונה ורגישה, שהתמקדה בשאלות קשות הנוגעות לאחריות הורית, ניכור בין ילדים להורים, וחלוקת הנטל הכלכלי בגידול ילדים לאחר גירושים. השופט אריאל ממן נדרש להכריע בתביעת מזונות שהגישה אם לשני ילדיה - בת ובן המאובחנים על הרצף האוטיסטי - כנגד אביהם, זאת לאחר שהצדדים התגרשו ב-2022 וניהלו במקביל גם הליכים רכושיים ממושכים. כבר בפתח פסק דינו הדגיש השופט את המורכבות שבמקרה: מצד אחד, מדובר בילדים בעלי צרכים מיוחדים, והבן אף מקבל קצבת נכות בשיעור של 188% מהמוסד לביטוח לאומי; מצד שני, בין האב לבתו נוצר נתק כמעט מוחלט, והאב טען כי אין זה צודק לחייבו להמשיך ולשלם מזונות לילדה המתנכרת לו תוך תמיכת האם בהתנהגות הזו.

האם והאב נישאו ב-2008 ונולדו להם שני ילדים משותפים - ש’, כיום בת 16, ונ’, בן 14. שניהם אובחנו על הספקטרום האוטיסטי, כשהבן, נ’, זכה להכרה בביטוח הלאומי כנכה בדרגת חומרה גבוהה במיוחד. לאחר הפרידה של הצדדים בדצמבר 2021 נותרו הילדים להתגורר עם האם בבית המשותף, בעוד שהאב עבר לגור בתחילה בבית אמו, ובהמשך שכר דירה. האם דרשה במסגרת תביעתה דמי מזונות בסכום כולל של 4,000 שקל עבור כל ילד, בנוסף למימון מלא של ההוצאות החינוכיות והרפואיות. בנוסף היא עתרה למזונות אשה, אך הבקשה הזו נדחתה בתחילה. בהמשך קיבל בית המשפט המחוזי חלקית את ערעורה ופסק לה מזונות אשה זמניים בסכום של 5,000 שקל לחודש לתקופה של שנתיים - סכום שקוזז מאיזון המשאבים בין בני הזוג. בהחלטה זמנית נקבע כי האב ישלם 3,200 שקל לחודש לשני הילדים יחד, עד שיינתן פסק דין סופי. השופט ממן הבהיר כי הסכום הזמני נקבע תוך התחשבות בקצבת הנכות הגבוהה שמקבלת האם עבור הבן, ובכך שאין הוכחה כי צורכי הילדים עולים על הצרכים המינימליים המקובלים.

אחד הנושאים המרכזיים שעמדו בלב פסק הדין היה מצבה של הבת ש’, נערה נבונה ודעתנית, שסירבה לאורך זמן לפגוש את אביה. לפי חוות דעת של הפסיכולוגית הקלינית ד"ר ליזה שמעי, שמונתה על ידי בית המשפט, התנהגותה של ש’ תואמת דפוסי ניכור הורי. היא תיארה כיצד הבת "לא אומרת לו שלום, אינה עונה לשאלותיו, ומנהלת את השיח במפגשים תוך התעלמות מוחלטת מנוכחותו". ד"ר שמעי ציינה כי האם מזדהה עם עמדות הבת ואינה נוקטת צעדים ממשיים לשינוי המצב, אף שהיא פועלת לכאורה לפי ההנחיות. למרות האבחנה הברורה של הפסיכולוגית, קבע השופט ממן כי לא ניתן לראות במקרה זה "ניכור הורי" במובנו המשפטי המלא, בין היתר משום שלדעתו לא כל הנתק נובע ממניפולציה מצד האם, וכן בשל גילה של הבת. עם זאת, הוא הדגיש כי יש "אחריות הורית של האם שלא שמרה על האינטרס המובהק של הבת להיות רחוקה ככל הניתן מהסכסוך, תוך שמירת קשר עם שני ההורים".

האב ניסה בכל דרך לחדש את הקשר עם בתו

האב טען כי יש לראות בבת "ילדה מרדנית" כמשמעות המונח בדין העברי, ולפטור אותו מתשלום מזונותיה לחלוטין. הוא הסביר כי ניסה בכל דרך לחדש את הקשר עמה, אך נענה בסירוב מוחלט, ובנסיבות האלה אין זה הוגן להמשיך ולחייבו בתשלום חודשי. השופט בחן את טענתו על רקע הפסיקה ההלכתית והאזרחית, וציטט את דברי השופט צבי וייצמן על מושג הבן המרדן והשלכותיו על חיוב מזונות. לדבריו, "שימוש בכלי של שלילת או הפחתת מזונות לא יכול להיות הקו הראשון של ההתמודדות עם ילדים המסרבים לקשר עם הוריהם", אך במקרים קיצוניים של סירוב מתמשך וקשר עוין, ניתן לשקול צמצום המזונות תוך שמירה על צרכים בסיסיים.

• ביקש לבטל מזונות בשל ניכור הורי - מה קבע ביהמ"ש?
• מנעה באופן שיטתי קשר בין בנה הקטין לבין אביו – ותפצה ב-250 אלף שקל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

השופט ממן קבע כי זהו מקרה כזה בדיוק. לדבריו, "כשאב עשה כל שלאל ידו, לא חסך במאמצים, בממון ובזמן על מנת לקיים קשר תקין, עקבי ומשמעותי עם הקטינה, אך זו עומדת בסירובה ואף נוקטת נגדו ביחס עוין שאינו מבוסס על פעולה קונקרטית שביצע האב... לא ניתן לצמצם את תפקידו של האב בחיי הקטינה ל’כספומט’ גרידא". בהתאם לכך, קבע השופט כי האב ישלם לבת מזונות מופחתים בלבד - 1,200 שקל לחודש, הכוללים גם את חלקה היחסי במדור. לדבריו, מדובר בפתרון "מידתי, המתיישב עם חובתם ההדדית של הצדדים לזון את הקטינה ועם חובתו של הורה משמורן לקחת אחריות על קיום הקשר עם ההורה השני". השופט הוסיף כי אם בעתיד תשוב הבת לנהל קשר תקין עם אביה, תחול על האב שוב החובה לשאת במלוא מזונותיה בהתאם לחלוקת הזמנים וההכנסות.

הבן נ’ מקבל מדי חודש קצבת נכות גבוהה במיוחד, בסכום כולל של 6,542 שקל. האב טען כי מכיוון שהוא שוהה עם בנו קרוב למחצית מהזמן, יש להעביר לידיו חלק מהקצבה, ואילו האם משתמשת בכסף לצרכיה האישיים. מנגד, האם הדגישה כי הקצבה נועדה להוצאות הרפואיות והחינוכיות החריגות בלבד, ולא לצרכים שוטפים כמו מזון או ביגוד.

כספי הקצבה יופקדו לחשבון נפרד וייעודי

השופט ממן בחן את הפסיקה בעניין זה וקבע כי "הקצבה מהווה סכום ייעודי ואישי שנועד לסייע בידי מי שהוכרה נכותו ולשקף את ההוצאות הרפואיות להן הוא נזקק". עם זאת, הוא קבע מנגנון פיקוח מחמיר: הכספים יופקדו לחשבון נפרד וייעודי, שממנו ישולמו כל ההוצאות הקשורות לבן. האם תהיה אמונה על ניהול החשבון, אך האב יקבל הרשאה לעיין בו ולקבל מידע על כל תנועה. אחת לשנה ייערך דו"ח התחשבנות, וכל יתרה שלא נוצלה תועבר לחיסכון עד הגיע הילד לגיל 21. בהתאם לכך, נקבע כי האב ישלם לידי האם מזונות מופחתים בסכום של 1,143 שקל לחודש עבור הבן, וזאת בנוסף לקצבה שתישאר בידי האם לניהול החשבון.

• נמחקה על הסף תביעת סלקט נגד פרטנר
• חייב יישאר בביתו עד מותו, והנכס ימומש לאחר מכן
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

בהתאם לחוות דעת האקטואר שהוגשה לבית המשפט, שכרו הפוטנציאלי של האב נקבע על 25,241 שקל נטו לחודש, בעוד שכרה של האם, שאינה עובדת כיום, הוערך על דרך האומדנה ב-8,000 שקל. לפיכך נקבע יחס הכנסות של 76% לאב ו-24% לאם. היחס הזה שימש בסיס לכל החישובים בחיוב המזונות וההשתתפות בהוצאות חריגות. השופט גם הדגיש כי אין מקום לפסוק לאם "דמי טיפול" עבור הבן, מכיוון שלא הוכח שהוא נזקק להשגחה חריגה מעבר למסגרת החינוכית שבה הוא לומד ולסיוע שמעניק לו האב בשעות שהותו עמו.

אחת הקביעות המרכזיות של פסק הדין היא דחיית הטענה כי מדובר במקרה של ניכור הורי קלאסי מצד האם. השופט ממן הבהיר כי אף שהאם נושאת חלק באחריות לנתק, לא הוכח כי היא פעלה במכוון כדי להרחיק את הבת מאביה. בכך בחר בית המשפט שלא לאמץ את המלצת הפסיכולוגית ד"ר שמעי להטיל סנקציות על ההורה שאינו מקיים את חובתו, אלא להעדיף פתרון מאוזן המבוסס על שיקולים חינוכיים ומשפטיים. "יש לחייב את האב באופן חלקי בדמי מזונות הקטינה", כתב השופט בהכרעתו, "גם לנוכח קביעתי כי לא ניתן לייחס בהכרח את סרבנות הקשר לניכור הורי מצד האם, וגם על מנת להבטיח את טובת הקטינה".

פסק הדין נחתם בטון מפויס אך החלטי. השופט ממן הדגיש כי מטרתו אינה להעניש את אחד הצדדים, אלא להבטיח שהילדים יקבלו את המגיע להם מבלי שאף אחד מההורים ינוצל או ייפגע שלא בצדק. "הכרעה זו מידתית בעיניי", הוא כתב בהכרעת הדין, "בשעה שאיני סבור כי יש לפטור את האב כליל מחובותיו, אך גם אין להשאירו במעמד של ’כספומט’ כאשר אין לו כל קשר עם בתו". בסופו של דבר חויב האב לשלם מזונות בסכום כולל של כ-2,400 שקל בחודש לשני ילדיו - 1,200 שקל לבת ו-1,143 שקל לבן, בנוסף להשתתפות בהוצאות רפואיות וחינוכיות חריגות לפי יחס ההכנסות ביניהם.

למה בעצם השופט לא ביטל לגמרי את המזונות של הבת אם היא לא רוצה לפגוש את אביה?

השופט הסביר שגם אם הילדה מתנהגת בצורה שפוגעת באביה, עדיין צריך לשמור על טובתה ולא להשאיר אותה בלי תמיכה בסיסית. לכן הוא קבע שהאב ישלם לה סכום נמוך יחסית, כדי לשמור על עיקרון האחריות ההורית, אבל בלי להפוך אותו ל"כספומט" במצב שבו אין ביניהם קשר בכלל.

מה זה אומר "ניכור הורי", ולמה בית המשפט לא קיבל שזה המצב כאן?

ניכור הורי זה מצב שבו אחד ההורים משפיע על הילד כך שיתנכר להורה השני, בכוונה או במרומז. במקרה הזה, הפסיכולוגית כתבה שהאם מזדהה עם הבת ואולי לא מספיק עודדה קשר עם האב, אבל השופט חשב שאין הוכחה ברורה שהיא גרמה לכך במתכוון. הוא אמר שהמצב מורכב ושהניכור לא בהכרח "אשמת" אחד הצדדים בלבד.

מה ההבדל בין "ילד מרדן" לבין ילד שנמצא במצב של ניכור הורי?

"ילד מרדן" הוא מונח שמגיע מההלכה היהודית, ומתאר ילד שמסרב לכבד את הוריו או לשמור איתם על קשר בלי סיבה מוצדקת. ניכור הורי, לעומת זאת, הוא מונח פסיכולוגי שמצביע על תהליך רגשי שמתרחש אצל הילד בגלל השפעה של ההורה האחר. השופט הסביר שכיום לא תמיד נכון לקרוא לזה "מרדנות", אלא צריך להבין את המורכבות, בייחוד כשיש מעורבות של רגשות, טיפולים ויחסים מתוחים בין ההורים.

למה השופט ביקש לפתוח חשבון מיוחד לקצבת הנכות של הבן?

הוא רצה לוודא שהכסף באמת משמש את הבן - להוצאות הרפואיות, הטיפולים והחינוך, ולא מתערבב עם ההוצאות הרגילות של הבית. זו דרך לפקח על השימוש בכסף ולמנוע ויכוחים בין ההורים על מה נעשה עם הקצבה. האב יקבל גישה לראות מה קורה בחשבון, אבל לא לשלוט בו.

האם זה נדיר שבית משפט קובע שאב ישלם מזונות נמוכים כל כך?

כן, זה יחסית נדיר, בייחוד כשאין מחלוקת על היכולת הכלכלית של האב. אבל במקרה הזה השופט הדגיש שהבת מתנכרת לו לחלוטין, ולכן הוא הפחית את הסכום באופן חריג. ועדיין, הוא לא ביטל את המזונות לגמרי, כדי לשמור על גבול מוסרי ומשפטי.

איך קובע בית המשפט כמה מזונות צריך לשלם כשיש שני ילדים - אחד עם נכות והשני בלי?

הוא בוחן את הצרכים של כל ילד בנפרד: אצל הילד עם הנכות, הוא בודק את ההוצאות המיוחדות והקצבה שהוא מקבל; ואצל הילדה, הוא מסתמך על מה שנחשב "צרכים בסיסיים" לפי פסיקה קודמת. במקרה הזה השופט גם שקל את השכר של כל אחד מההורים, כמה זמן כל ילד שוהה אצל כל אחד מהם, ואיך מחלקים את ההוצאות ביניהם.

מה יקרה אם בעתיד הבת תחליט לחדש את הקשר עם אביה?

אם זה יקרה, האב יחזור לשלם לה מזונות מלאים, בהתאם לזמני השהות ולהכנסות. השופט כתב במפורש שההפחתה זמנית, כל עוד אין קשר ביניהם. זו דרך לעודד שינוי חיובי - גם מצד הילדה וגם מצד האם.

למה השופט לא קיבל את הדרישה של האם לקבל דמי טיפול עבור הבן?

האם ביקשה תשלום נוסף של 1,000 שקל בחודש על הזמן והמאמץ שהיא משקיעה בטיפול בבנה, אבל השופט קבע שאין הוכחה שהבן צריך טיפול מיוחד מעבר למה שכבר ניתן לו. הוא גם ציין שהאב מעורב מאוד בגידולו, כך שאין סיבה להוסיף רכיב מיוחד למזונות.

איך בית המשפט רואה את האחריות של ההורים במקרה כזה?

השופט ממן הדגיש שהאחריות לגידול הילדים ולשמירה על הקשר עמם היא של שני ההורים, לא רק של אחד. גם אם האב מרגיש מנוכר וגם אם האם מתקשה לשתף פעולה, על שניהם לפעול למען טובת הילדים. הוא כתב בפסק הדין שיש כאן "עיקרון חינוכי ומשפטי לפיו לא יצא חוטא נשכר", כלומר מי שפועל בניגוד לטובת הילד לא אמור ליהנות מזה.

האם השופט מתח ביקורת על התנהלות ההורים?

כן, בעדינות. הוא ציין שהאב עשה מאמצים אמיתיים לחידוש הקשר עם בתו, אבל גם רמז שהאם לא עשתה מספיק כדי לעזור. מצד שני, הוא גם לא חסך ביקורת מהאב במובן הרחב, כשהבהיר שלא יוכל להיפטר לגמרי מהחובה שלו כלפי בתו, גם אם היא מתרחקת ממנו.

במקרה אחר, באולם בית המשפט לענייני משפחה בקריות התברר באוגוסט האחרון סיפור משפחתי טעון, כזה שהעמיד במבחן את הגבולות הדקים בין אחריות הורית לבין רגשות נקם, בין הסכמות כלכליות שהושגו בהסכם גירושים לבין המציאות המורכבת של קשר הורי-ילד לאחר פירוק התא המשפחתי. במרכזו של ההליך עמד אב, שטען כי בנו מסכים להיפגש אתו רק פעם בשבוע, לדקה או שתיים, ורק בתנאי שיקבל ממנו מתנות או כסף. האב ביקש מבית המשפט לבטל לחלוטין את המזונות שנפסקו לטובת בנו, בטענה כי מדובר במקרה מובהק של ניכור הורי. מנגד, האם ביקשה דווקא להגדיל את דמי המזונות, בטענה כי האב אינו עומד בהתחייבויותיו ולא משקיע בילד כפי שנדרש. בית המשפט, בהרכב השופטת גילה ספרא-ברנע, נדרש לנווט בתוך ים טענות סותרות, חוות דעת מקצועיות ותכתובות צורמות שהחליפו ההורים ביניהם לאורך השנים. בסופו של ההליך, שנמשך שנים אחדות וכלל כמה הליכים מקבילים, קבעה השופטת כי שני ההורים אחראים, כל אחד בדרכו, למצב הקשה שאליו הידרדר הקשר בין האב לבן. כבר בתחילת פסק הדין הובהר הרקע: בני הזוג נישאו ב-1985 והתגרשו ב-2000. במסגרת ההסכם שנחתם בבית המשפט ב-2020 נקבעו דמי מזונות בסכום כולל של 1,750 שקל לחודש, וכן נקבעו זמני שהות סדירים, שכללו יומיים באמצע השבוע וכל סוף שבוע שני אצל האב. אלא שמאז, כך עלה מהראיות, ההסדרים לא התקיימו בפועל. האב טען כי האם היא שגרמה לניתוק, באמצעות "הסתה" מתמשכת והשפעה על הילד. לדבריו, "מדובר ביחס מחפיר של ילד בן 17 כלפי אביו, אין כל סיבה אובייקטיבית שהקטין ינהג כך כלפי אביו... הילד רואה בי שליח מסעדות או כספומט". הוא הוסיף כי לאור המצב, אין זה הוגן לחייב אותו להמשיך לשלם מזונות, וביקש מבית המשפט "לבטל את חיוב המזונות, או לכל הפחות להפחיתם משמעותית".