כמעט 13 שנv לאחר שפתחה תיק מזונות נגד בעלה לשעבר, מצאה עצמה אשה, גרושה ללא ילדים תלויים, שוב ניצבת מול מערכת ההוצאה לפועל - הפעם לא כתובעת אלא כחייבת. תיק המזונות שנפתח עוד ב-2011 נותר רדום במשך שנים, ללא גבייה וללא כל תנועה. כשנכנסה האשה להליכי חדלות פירעון ב-2022, התברר כי במקביל לחובותיה, שהסתכמו בכ-150 אלף שקל, קיים לזכותה חוב עצום של הגרוש כלפיה, שמסתכם בכ-730 אלף שקל. השאלה שהונחה לפתח הרשמת נועה רגב מלשכת ההוצאה לפועל באשקלון היתה פשוטה אך עקרונית: האם זכותה של האשה לגבות את חוב המזונות הישן היא נכס השייך לה בלבד, או שמא מדובר בזכות כלכלית שיש להעמידה לטובת כלל נושיה בהליכי חדלות הפירעון.

הרשמת רגב, בפסק דין ארוך ומנומק שניתן באחרונה, קבעה כי זכות הגבייה עצמה מהווה נכס לכל דבר ועניין, ועל כן עליה לעבור לטיפול הנאמן, עו"ד איתן אפותה, שימונה לפעול לגבייתה. אם הוא יצליח לגבות את החוב מהגרוש, הכספים יועברו תחילה לקופת הנשייה, ורק לאחר פירעון כל החובות תוכל האשה ליהנות מהיתרה שתישאר.

בפסק הדין נחשפה התנהלותה של האשה לאורך ההליך. במסגרת השאלון שמילאה עם פתיחת הליכי חדלות הפירעון הצהירה כי אין לה תביעות או הליכי גבייה פתוחים, ואף כתבה במפורש כי אין לה זכויות במזונות. רק בדיון שהתקיים ביוני 2024, כשנשאלה במפורש על ידי הנאמן, היא הודתה כי קיימת זכות כזו - תיק מזונות פתוח מ-2011 שעדיין לא נגבו בו כספים. היא הדגישה אז כי "מגיע לי הפרשים, אבל שקל אחד לא הצלחתי להוציא ממנו בכל התקופה שתבעתי אותו", והוסיפה כי, "אני לא מסכימה להמחות את הזכות שלי בתיק ההוצאה לפועל לטובת הנושים בהליך".

"חוסר תום לב קיצוני"

עו"ד אפותה, ששימש נאמן לנכסיה, סבר כי סירובה של האשה מעיד על "חוסר תום לב קיצוני". לדבריו, מדובר בזכות כספית ממשית שיכולה לסייע לנושים, וכי העובדה שהיא לא הצליחה לגבות את הכסף עד כה אינה משנה את מהותה של הזכות. הוא טען כי קיומו של תיק מזונות פתוח משמש עבור האשה מעין מגן מפני נושיה, משום שתיק מזונות מקבל עדיפות על פני תיקי גבייה רגילים. מנגד, טען בא כוחה של האשה מטעם הסיוע המשפטי כי לפי סעיף 14 לחוק תיקון דיני משפחה (מזונות), זכות למזונות אינה ניתנת להעברה, לשעבוד, לעיקול או לקיזוז. לדבריו, זכות זו היא אישית ונועדה להבטיח את צורכי המחייה של הזכאי, ולכן לא ניתן להפנות אותה לטובת צד שלישי, גם אם מדובר בנושים.

• האם ביקשה להגדיל את המזונות - זו הסיבה שהם דווקא ירדו
• עזבה את הבית וביקשה שבעלה ימשיך לפרנס אותה: מה קבע בית המשפט?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הרשמת רגב בחנה את שתי העמדות בפירוט. היא קבעה כי לפי סעיפים 216 ו־217 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, כל נכס או זכות כלכלית של היחיד במועד פתיחת ההליכים נכללים בקופת הנשייה, למעט  חריגים שנקבעו במפורש בחוק. "מהאמור עולה", כתבה הרשמת, "כי זכות הגבייה כשלעצמה מהווה נכס בהתאם לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, וזכות זו אינה מוחרגת במסגרת סעיף 217 או במסגרת התוספת השנייה לחוק".

בהמשך היא פירטה כי תיק המזונות נפתח עוד ב-2011 לביצוע פסק דין שניתן ב-2009, ומאז כמעט שלא ננקטו בו פעולות גבייה - ההליך האחרון בתיק היה ב-2014. "מדובר בתיק מזונות אשר אין בו חיוב שוטף של דמי מזונות, וכל כולו חוב מזונות עבר", היא כתבה. לכן, היא קבעה, החוב איבד את אופיו המקורי. "בנסיבות שבפני סבורתני כי אופיו המיוחד ומעמדו המיוחד של חוב עבר זה איבד מאופיו המקורי", כתבה. הרשמת הדגישה כי מטרת ההגנה שניתנת לחוב מזונות היא סוציאלית - להבטיח את קיומם של ילדים ובני זוג הזקוקים לתמיכה שוטפת, אך לא לשם הברחת נכסים מנושים אחרים. "ההגנה והמעמד העודף לו זוכה חוב מזונות נועד כדי לקדם מטרות סוציאליות, אך לא לשם הברחת נכסים", היא כתבה בהכרעתה.

רק במקרים חריגים ניתן להעניק הפטר מחוב מזונות

כדי לתמוך בעמדתה, ציטטה רגב גם כמה פסיקות בתחום חדלות הפירעון, בהן פסקי דין שעסקו באפשרות למתן הפטר מחוב מזונות. לדבריה, הפסיקה הכירה בכך שחוב מזונות מהעבר הרחוק מתקרב במהותו לחוב כספי רגיל. היא הזכירה, בין היתר, את דברי השופט צבי זגורי בהחלטתו מ-2022: "במצבים מסוימים חוב מזונות עבר דומה במהותו לחוב כספי יותר מאשר לחוב מזונות". עוד הפנתה לעמדת בית המשפט העליון בע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן, שם נקבע כי רק במקרים חריגים ניתן להעניק הפטר מחוב מזונות, אך גם שם ניתנה לבית המשפט סמכות רחבה לבחון את נסיבות החייב, את חלוף הזמן ואת תום לבו.

• ניצחון לרוכשי הדירות: המחוזי החיה חברה באופן זמני
• רכשה דירה, חיכתה שנה וחצי - ולא תקבל פיצוי
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך

רגב כתבה גם על כך שהאשה לא דיווחה על הזכות במסגרת בקשתה לפתיחת ההליכים, ואף הצהירה שאין לה זכויות שכאלה. רק בעקבות בדיקה יזומה של הנאמן נחשף קיומו של תיק המזונות. "קיומה של הזכות לגביית דמי המזונות נודעה רק במסגרת הבירור שנערך ליחידה על ידי הנאמן, ולא קודם לכן", היא כתבה, והוסיפה כי טענתה של האשה שהזכות שייכת לבתה "נטענה בעלמא וללא כל תימוכין". בהמשך ציינה הרשמת כי מצופה היה שהאישה תפעל במשך השנים לאכיפת פסק הדין שניתן לטובתה, אבל בפועל היא לא עשתה כמעט דבר. "במשך השנים הרבות מאז תיק המזונות פתוח, היחידה לא עשתה כמעט דבר על מנת לגבות מהחייב את סכום המזונות שהוא חייב בו במשך שנים רבות", נכתב. "היחידה לא עמדה על אכיפת פסק הדין במרוצת השנים".

מתוך הניתוח הזה, הגיעה הרשמת למסקנה ברורה: אין לראות בזכות לגביית חוב המזונות הישן זכות מוגנת. "במקרה שלפני, כלל צרכי הקטינים סופקו לפני שנים רבות וחוב העבר איננו עוד בבחינת צורך קיומי מיידי של הזוכה", היא קבעה. "קביעה אחרת תוביל להותרת זכות גבייה משמעותית מחוץ לקופת הנשייה רק בשל מקור הזכות לפני שנים בזכות למזונות".

בסיומו של פסק הדין נעתרה הרשמת לבקשת הנאמן במלואה, והתירה לו "לפעול בנכסי היחידה", כלומר להיכנס בנעליה של האשה ולגבות את החוב מהגרוש לטובת כלל הנושים. עם זאת, הובהר כי כל סכום שיגבה מעבר לסך החובות המאושרים יוחזר לאשה עצמה.

למה בכלל היה צריך להחליט אם חוב מזונות ישן שייך לנושים?

מכיוון שבמקרה הזה, האשה שנמצאת בהליכי חדלות פירעון חייבת כסף לנושים שלה, אבל במקביל יש לה גם חוב גדול שהגרוש חייב לה. הנאמן רצה להשתמש בזכות הזו כדי להחזיר כסף לנושים, והשאלה היתה אם החוק מאפשר את זה, או שהזכות למזונות נשארת שלה בלבד.

אבל מזונות זה כסף שמגיע לאשה ולילדים שלה, לא? איך אפשר לקחת את זה לטובת נושים?

נכון, מזונות בדרך כלל נחשבים כסף שמיועד למחייה של הזכאים להם, ולכן החוק נותן להם הגנה מיוחדת. אבל כאן מדובר בחוב מזונות ישן מאוד, מ-2009, שלא נגבה כבר יותר מעשר שנים. לא מדובר בכסף שצריך עכשיו למחייה, אלא בחוב עבר, ולכן הרשמת קבעה שהוא איבד את האופי הסוציאלי שלו.

אם האשה לא הצליחה לגבות את המזונות במשך כל כך הרבה זמן, למה בכלל הנאמן חושב שהוא כן יצליח?

הנאמן טען שהוא יכול להפעיל את סמכויותיו, לפעול משפטית נגד הגרוש ואולי לגבות את הסכום בדרכים שהאשה לא ניסתה. גם אם הסיכוי לא גבוה, החוק מאפשר לו לנסות, מכיוון שמדובר בנכס כלכלי של החייבת שיכול להחזיר כסף לנושים.

האשה אמרה שהזכות למזונות היא של הבת שלה. למה הרשמת לא קיבלה את זה?

מפני שבתיק ההוצאה לפועל רשום שהזוכה היא האשה עצמה, לא הבת. אם היא באמת רצתה להעביר את הזכות לבת, היא יכלה לעשות זאת בזמן אמת. הרשמת גם ציינה שהטענה הזו הועלתה רק אחרי שהנאמן ביקש להשתמש בזכות, בלי מסמכים שמוכיחים שהיא באמת שייכת לבת.

מה בעצם המשמעות המעשית של ההחלטה?

שהנאמן ייכנס לנעליה של האשה וינסה לגבות את חוב המזונות מהגרוש. אם הוא יצליח, הכסף יועבר קודם כל לנושים שלה, ורק אחרי שכל החובות ישולמו - מה שיישאר יוחזר אליה.

ואם הגרוש לא ישלם גם עכשיו?

אז ייתכן שלא ייגבה כלום, והנאמן יסגור את הנושא בלי תועלת ממשית. אבל עצם ההחלטה חשובה כי היא מבהירה את העיקרון - שגם זכות לגביית מזונות יכולה להיות נכס כלכלי בהליכי חדלות פירעון, אם מדובר בחוב ישן שלא שימש למחייה שוטפת.

למה הרשמת כתבה שההתנהלות של האשה "מעוררת חוסר נוחות"?

משום שהיא לא דיווחה על תיק המזונות כשהגישה בקשה להליך חדלות פירעון, ורק אחרי חקירה התברר שקיימת זכות כזו. מבחינת בית המשפט, זה פוגע באמינות ומעלה חשד שהיא ניסתה להסתיר נכס כדי לשמור אותו לעצמה.

מה היה קורה אם מדובר היה במזונות שוטפים, לא בחוב ישן?

אז כנראה ההחלטה היתה שונה לגמרי. מזונות שוטפים מיועדים למחייה מיידית, ולכן החוק מגן עליהם ואוסר להעבירם לנושים. במקרה כזה, הנאמן לא היה רשאי לגעת בהם בכלל.

זה אומר שכל חוב מזונות ישן עלול להפוך לנכס של הנושים?

לא בהכרח. זה תלוי בנסיבות - כמה זמן עבר, אם נעשתה גבייה, אם הזכאי עדיין צריך את הכסף למחייה, ומהי מידת תום הלב של החייב. אבל פסק הדין הזה בהחלט מציב תקדים שמחדד את ההבחנה בין מזונות שוטפים לבין חוב עבר ישן.

למה בכלל יש הבדל בין מזונות ישנים לחדשים?

מכיוון שהחוק רואה במזונות שוטפים צורך קיומי - משהו שצריך כאן ועכשיו. חוב ישן, לעומת זאת, הוא יותר כמו פיצוי או חוב כספי רגיל, שלא קשור עוד לקיום היומיומי של הזוכה. לכן, כשהחוב נהפך למשהו תיאורטי ולא למקור פרנסה, אפשר לראות בו נכס כלכלי לכל דבר.