הטרדה מינית
צילום: Istock

העובדת הוטרדה על ידי קולגה - החברה תשלם פיצויים

עובדת לשעבר בחברה לשיווק רהיטים, שהוטרדה על ידי אחד העובדים, תפוצה בכ-100 אלף שקל על ידי העובד וגם החברה, לאחר שזו שלא עשתה מספיק כדי למנוע את ההטרדות. בנוסף, השופטת התרשמה כי להגשת התלונות היתה השפעה על ההחלטה לסיים את העסקתה
עוזי גרסטמן |
נושאים בכתבה הטרדה מינית משפט

עובדת לשעבר בחברה לשיווק רהיטים, שהוטרדה מינית על ידי אחד העובדים בה, תפוצה בסכום של כמעט 100 אלף שקל, כך קבע באחרונה בית הדין לעבודה בתל אביב. העובדת טענה שעמית שלה לעבודה נהג, בין השאר, להחמיא לה על הופעתה החיצונית, לחבק אותה, לצבוט אותה בלחי ואף לגעת בישבנה. השופטת יפית מזרחי-לוי קבעה כי הנגיעות בישבן לא הוכחו, ושהמחמאות של העובד על המראה החיצוני אינן מהוות הטרדה מינית. מנגד, היא קבעה כי החיבוקים, הנשיקות והצביטות מהווים הטרדה מינית, ומצדיקים לפסוק פיצויים לטובת העובדת לשעבר.

התובעת החלה לעבוד בנתבעת, חברה שכאמור עוסקת בשיווק רהיטים, בנובמבר 2018 כנציגת שירות לקוחות. במסגרת תפקידה, היא הייתה אחראית גם על תכנון של יומן העבודה של אחד העובדים - הנתבע. בתביעה שהוגשה לבית הדין היא סיפרה כי זמן קצר אחרי שהתחילה את עבודתה בחברה, היא החלה לסבול ממסכת הטרדות מיניות חוזרות ונשנות מצד הנתבע.

לטענתה, ההטרדות, שהחלו בהערות ומחמאות הנוגעות למראה שלה, המשיכו בחיבוקים, צביטות בלחי ונשיקות בראש, והידרדרו לכדי ליטוף בירך ונגיעות בישבן. העובדת סיפרה שלאורך כל הדרך היא ביקשה מהנתבע לחדול ממעשיו בשל העובדה שהיא נשואה ודתייה, אלא שהוא המשיך במעשיו, וגם ההנהלה של החברה לא עשתה דבר כדי למנוע את המשך ההטרדות.

לבסוף פוטרה העובדת כעבור חמישה חודשים וחצי של עבודה, כשהיא בהיריון. לטענת התובעת, מלבד פיצויים על ההטרדה המינית שעברה, היא זכאית גם לפיצויים בעקבות פיטוריה על רקע ההיריון והתלונה שהגישה נגד הנתבע.

החברה והעובד אמנם אישרו את החיבוקים והנשיקות על הראש, אלא שלטענתם מדובר היה ביחס אבהי שגילה העובד כלפי התובעת ויתר העובדות בחברה, שאינו עונה על ההגדרה של הטרדה מינית. עוד טענה החברה כי הפיטורים של התובעת קשורים לתפקודה הירוד ולא להריונה או לתלונה שהגישה.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

תחילה קבעה השופטת מזרחי-לוי כי אין הוכחה כי הנתבע אכן נגע בירך ובישבן של העובדת. יתרה מכך, בין העובדת לנתבע לא התקיימו יחסי מרות אלא יחסי השפעה ברף הנמוך, כך שגם האמירות השנויות במחלוקת שהוא נהג לומר לה – בין היתר דברים כמו "אוהב אותך", "תורידי את המעיל" ו"איזה גוף יפה יש לך" – אינן נחשבות הטרדה מינית.

ואולם לדברי השופטת, שונה הדבר ביחס למסכת ההטרדות בעניין הנשיקות והצביטות. השופטת האמינה לעובדת שהנתבע נהג לנשק את ראשה ואת כפות ידיה, לצבוט אותה בלחי ובאף ולחבק אותה חזק, תוך כדי שהוא אומר לה "אוהב אותך" ו"כפרה עלייך". השופטת אף קיבלה את הגרסה של העובדת שלפיה היא התנגדה למגע וניסתה להדוף את הנתבע, בנימוק שהיא אישה נשואה ודתייה, ואולם למרות זאת הוא המשיך במעשים שלו מדי יום.

קיראו עוד ב"משפט"

היא כתבה בפסק דינה כי, "הנתבע התהלך על גבול דק שבין הטרדה לבין התנהגות שעשויה להתפרש בנסיבות מסוימות כהתנהגות שאינה עולה כדי הטרדה. בעניינה של התובעת נחצה הגבול הדק". לדבריה, הוא כפה על העובדת מגע לא רצוי באופן חוזר ונשנה, ולפיכך על העובד ועל החברה - שלא עשתה מספיק כדי למנוע את ההטרדות, לפצות את התובעת בסכום של 60 אלף שקל.

לגבי הסיבה לפיטורים, השופטת קיבלה את טענת החברה כי הם לא היו קשורים להיריון של העובדת לשעבר, אך בנוסף היא התרשמה כי לעצם הגשת התלונות בנוגע להטרדות המיניות כן הייתה השפעה על ההחלטה לסיים את העסקתה בחברה. בנסיבות אלה היא קבעה כי החברה תפצה אותה בסכום של 15 אלף שקל נוספים. כמו כן, פסקה השופטת לעובדת 20,935 שקל נוספים עבור הפרשות לפנסיה, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

במקרה אחר, דחה בתחילת 2019 בית משפט השלום בתל אביב תביעה שהגישה נוסעת נגד אל על, בטענה שלא טיפלה כראוי בתלונתה על תקיפה מינית שעברה בטיסה מישראל לניו יורק. השופט עדי הדר קבע כי הוכח שהנוסעת לא רצתה להגיש תלונה למשטרה, ועמדה זו מנעה את המשך הטיפול של אל על. בספטמבר 2016 טסה התובעת מישראל לניו יורק בטיסת אל על. לטענתה, במהלך הטיסה היא התעוררה בבהלה וראתה נוסע שחופן את שדיה בידיו, ובתגובה קפצה בבהלה והרחיקה את ידיו ממנה. כדי לא להפריע ליתר הנוסעים, הזעיקה התובעת את הדיילת והסבירה לה, תוך סערת רגשות, את שארע. אלא שלטענתה, זו לא פעלה כראוי כשנמנעה מלהפעיל את נוהל הדיווח על אירוע אלימות בטיסה, לא יידעה את הקברניט ולא קיבלה ממנו הנחיות, לא ראתה צורך להעיר את הדיילת הראשית וכן נמנעה ממתן מידע והסבר לתובעת אילו אפשרויות עומדות בפניה. בנוסף, לטענת התובעת, הדיילת צחקה והתייחסה בביטול לתלונה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שופטת בית משפט
צילום: Photo SaUl Bucio on Unsplash

ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?

חייב שנושא חוב לעורך דינו כבר מאז שנות התשעים ויתר על חלקו בעיזבון של אמו כבר לפני עשור, ביחד עם אחיו, כדי לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית המשפחה. כעת, על אף מצבו הרפואי ונכותו, בית המשפט הורה לבטל את הסתלקותו מהירושה ולהעביר את חלקו לקופת הנשייה - צעד שהיה תנאי למתן הפטר מוחלט מחובותיו.

עוזי גרסטמן |

בבית משפט השלום בטבריה ניתן באחרונה פסק דין העוסק בסיטואציה כמעט נדירה: אדם שנושא חוב לעורך דינו, מצא לנכון לוותר על חלקו בירושת אמו לפני כעשור כדי לאפשר לאביו להישאר בבית המשפחה. השופטת נסרין אסכנדר־מוסא נדרשה לשאלה אם ראוי שבית המשפט יכבד את הסתלקותו מהירושה, או שמא יבטל אותה כדי לאפשר לנושה הוותיק לקבל את חלקו. ההכרעה שהתקבלה חושפת את האיזון העדין בין דאגה לחייב במצב אישי וכלכלי קשה, לבין הגנה על זכויות הנושים.

הרקע למקרה מתחיל עוד ב-1995, אז שכר החייב את שירותיו של עורך הדין חסאן בסתוני אך לא שילם את שכר הטרחה שלו. החוב, שנפסק כבר אז בפסק דין חלוט, תפח עם השנים והגיע לסכום של 116,861 שקל. החייב, סובל מנכות רפואית לצמיתות בשיעור של 55% ואובדן כושר עבודה מלא. הוא מתקיים מקצבת נכות של כ-4,800 שקל לחודש ומתגורר בשכירות, כשהוא נעזר בסיוע בשכר דירה בסכום של כ-700 שקל בלבד. כלומר מדובר באדם שמצבו הכלכלי רעוע ביותר ואין לו שום נכסים משמעותיים.

למרות נסיבות חייו הקשות, התברר כי ב-2015, זמן רב לאחר שנוצר החוב ולא שולם, בחר החייב להסתלק מהעזבון של אמו המנוחה, שכלל דירת מגורים. לטענתו, ההחלטה נבעה משיקולים משפחתיים בלבד, במטרה לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית. אלא שבית המשפט לא קיבל את הטענה הזו ככזו שמבטלת את זכויות הנושה. השופטת קבעה בפסק הדין שפורסם כי, "היחיד היה חייב כספים לנושה... היה על היחיד להיות הוגן כלפי הנושה בטרם יהיה נדיב כלפי אביו, ועליו לדאוג לשלם את חובו לנושה בטרם ייתן מתנה לאביו".

הנאמנת: חוסר תום לב של החייב

ההליך הנוכחי נפתח לאחר שבקשת החייב לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון התקבלה בנובמבר 2023, והנאמנת מונתה לפקח על ביצוע ההליך. בדו"חות שהוגשו על ידי הממונה צוין כי מצבו האישי והבריאותי של החייב מצדיק מתן הפטר מהחוב, אבל הנאמנת טענה אחרת. לדבריה, הסתלקותו של החייב מהעזבון בעת שהיה מצוי בחובות מצביעה על חוסר תום לב. היא דרשה מבית המשפט לבטל את ההסתלקות כדי להחזיר את הנכס לקופת הנשייה.

בדיון שהתקיים בפברואר 2025 ניסה החייב להגיע להסדר והציע להוסיף לקופת הנשייה 60 אלף שקל - סכום ששווה לשווי חלקו בעיזבון כפי שהוערך בהליך קודם שהתנהל בעניינו. ואולם לאחר כמה חודשים הודיע החייב כי אינו מסוגל לעמוד בתשלום, והנאמנת הגישה בקשה רשמית לביטול ההסתלקות. השופטת קיבלה את עמדתה וקבעה כי הסתלקות מירושה מהווה פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה לפי סעיף 221 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. "יש לראותה כפעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה", היא כתבה בהכרעתה, והדגישה כי החוק נועד למנוע מיחיד לבצע פעולות בנכסיו באופן שפוגע בנושים.

רשות המסים
צילום: רשות המסים

רשות המסים תפצה אדם שקיבל שלוש דרישות תשלום שגויות

תושב ירושלים שנקנס בעשרות אלפי שקלים לאחר שנתפס עם שעוני יוקרה בנתב"ג, שילם את הקנס המנהלי במלואו אך המשיך לקבל מכתבי דרישת תשלום - שלוש פעמים ברציפות, ואף שהוא יצר קשר כל פעם כדי לוודא שאין חוב. לדבריו, הדבר גרם לו לחשש תמידי מהרשויות ולעוגמת נפש משמעותית. בית המשפט לתביעות קטנות קבע כי יש לפצותו בסכום כולל של 900 שקל בגין הנזק הלא-ממוני שנגרם לו, והוסיף הוצאות משפט בסכום של 1,000 שקל

עוזי גרסטמן |

זה התחיל באירוע לא שגרתי בקיץ שעבר, כששניאור זלמן גליס נכנס לישראל דרך נתב"ג ובמטען שלו נמצאו שעוני יד בשווי שעולה בהרבה על הסכום הפטור מהצהרה. כפי שקורה במקרים כאלה, העניין הועבר לטיפול של אגף המכס והמע"מ, וב-28 ביוני 2023 קבע הממונה על התפיסות כי גליס יחויב בקנס מינהלי בסכום כולל של 27,429 שקל. לאחר דין ודברים עם הרשות, הופחת הקנס ל-25,215 שקל. גליס לא ערער על עצם החיוב, שילם את הקנס ואף קיבל אישור במייל שלפיו התשלום נקלט. אלא שמכאן התחילה מסכת מתישה ומתסכלת מבחינתו - קבלת דרישות תשלום חוזרות ונשנות, עלאף שהתשלום כבר בוצע.

הפרשה לא התנהלה בצורה חלקה כבר משלב התשלום עצמו. גליס שילם את סכום הקנס באמצעות העברה בנקאית בינלאומית (SWIFT) ב-5 באוקטובר 2023, אך זמן קצר לאחר מכן קיבל הודעה מרשות המסים שלפיה ההעברה בוטלה. הוא נדרש לשלוח מחדש את האסמכתא, ורק ב-26 באוקטובר הוא קיבל אישור סופי במייל לפיו שהקנס שולם. בכתב ההגנה העלתה הרשות את האפשרות שהתקלה הראשונית גרמה לשיבושים המאוחרים יותר. מנגד, גליס טען כי לא בוצע שום ביטול בפועל, וכי האישור שהעביר נותר אותו מסמך לכל אורך הדרך.

אלא שגם לאחר שהנושא נסגר לשביעות רצונה של הרשות, גליס קיבל שלוש דרישות תשלום נוספות. הראשונה נשלחה ב-17 בינואר 2024 וכללה דרישה לשלם לא פחות מ-37,623 שקל - הסכום המקורי בתוספת פיגורים. גליס פנה מיד לרשות במייל ושאל: "קיבלתי מכם מכתב בדואר כאילו אני לא שילמתי את הקנס?". למחרת הוא קיבל תשובה כי מדובר בתקלה מערכתית, ואף הופנה לסעיף במכתב שבו נאמר במפורש: "אם שילמת הקנס, ראה הודעה זו כמבוטלת". גליס הודה על ההבהרה.

אחרי המכתב השלישי - הוא פנה לתביעות קטנות

ואולם בכך לא תמה הסאגה. מכתב שני הודפס ב-4 בפברואר 2024 ובו שוב נדרשה ממנו יתרת הקנס כאילו היא לא שולמה כבר, ובתוספת של אותה תוספת פיגורים. גם הפעם פנה גליס במייל וביקש הבהרה, ואף התלונן על חוסר הסנכרון במערכות - ואיים בהגשת תביעה. הרשות השיבה למחרת כי, "אני מטפלת מול הנהלת לביטול. כמו כן ראה סעיף 4 למכתב", אך למרות ההבטחות קיבל גליס גם מכתב שלישי - הפעם ב-2 במרץ - שבו צוין סכום שונה: 13,869 שקל בלבד, לאחר שהריבית שנוספה במכתבים הקודמים נהפכה לקרן ועליה חושבה ריבית נוספת. לאחר המכתב השלישי, החליט גליס לפנות לבית המשפט לתביעות קטנות.

בתביעתו טען גליס כי עצם קבלת מכתבי הדרישה החוזרים גרמה לו נזקים נפשיים של ממש. "חוסר ודאות, חוסר מנוחה, טרחה מיותרת, והשפעה מתמשכת על איכות החיים ושלוותו של התובע", כתב בכתב התביעה. הוא אף ציין כי עד היום לא קיבל קבלה פורמלית על התשלום, אלא רק הודעת מייל - דבר שהגביר את תחושת חוסר הביטחון. לדבריו, הוא חשש כי ייעצר אם ינסה להיכנס שוב לישראל. עוד טען לרשלנות מנהלית, להפרת חובת ההגינות של רשות ציבורית ולעוולת רשלנות לפי פקודת הנזיקין.