סכסוכי יורשים - האם בת ה-99 הייתה כשירה לכתוב צוואה?

שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה, אספרנצה אלון, החליטה לקיים צוואה שכתבה קשישה בת 99 - תוך שהיא הופכת את ממצאי העובדה של שופט בית המשפט למשפחה בקריות, ניר זיתוני. השאלה המרכזית הייתה, האם הקשישה הייתה כשירה לכתוב את הצוואה בשנת 2016, או שמא המסמך היה תוצאה של השפעה בלתי הוגנת מצד אחד מבניה.

האישה, ילידת 1917, כתבה צוואה ראשונה בשנת 2015 ובה הורישה למעלה מחצית מביתה לבנה ד' ואת היתרה לששת ילדיה האחרים ולצאצאי בתה שנפטרה לפניה. בשנת 2016 היא כתבה צוואה שנייה, בה חילקה את כל הרכוש בשווה בין ילדיה; הצוואה משנת 2017 הייתה זהה ונוספו בה הוראות לגבי ניהול הנכסים לאחר מותה. זיתוני קיבל את תביעתו של הבן ד' ופסל את שתי הצוואות המאוחרות, בנימוק שהקשישה לא הייתה כשירה ושהצוואה מ-2016 היא תוצאה של השפעה בלתי הוגנת מצד הבן ש'.

הכלי המרכזי - מבחן העצמאות

אלון הפכה את ממצאיו של זיתוני, בהתערבות נדירה של ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות, תוך שהיא אומרת שיישם בצורה שגויה את המבחנים שנקבעו בפסיקה בנוגע לעובדות ולנסיבות חייה של המנוחה. היא הסכימה עם זיתוני שיש לבטל את הצוואה משנת 2017 בשל חוסר כשירות, אך קבעה שיש לקיים את הצוואה מ-2016 - שהיא העיקרית - ולפיכך לבטל את הצוואה מ-2015.

אלון מזכירה, כי "מבחן העצמאות הוא כלי מרכזי לבחינת קיומה של השפעה בלתי הוגנת על מצווה. המבחן מתמקד במידת עצמאותו הפיזית והשכלית הכרתית של המצווה. בעוד שחוסר עצמאות יכול להעיד על תלות, תלות פיזית בלבד אינה מספקת ועצמאות שכלית הכרתית יכולה לאיין את השפעתה של תלות פיזית". לדבריה, זיתוני שגה כאשר התייחס אך ורק למצבה הפיזי של המנוחה ולא בדק את כשירותה הנפשית - וגם בנושא הפיזי מסקנותיו היו שגויות.

הקשישה לא הייתה תלויה באחרים

אלון מצטטת בהרחבה את העדויות המלמדות על כך שבשנת 2016, כאשר הייתה בת 99, הקשישה הייתה כשירה מבחינה גופנית. "המנוחה, בשנת 2016, לא הייתה תלויה באחרים ונעדרת עצמאות, באופן החורג ממצב בריאותה והמתחייב נוכח גילה המתקדם, ובאופן שיש בו כדי להוות משקל לצורך המסקנה כי זו הושפעה באופן בלתי הוגן בעריכת צוואתה משנת 2016.

"ההיפך הוא הנכון. מהנתונים שעמדו לפני, מצאתי כי המסקנה הנכונה היא שבתקופה זו, המנוחה הייתה עצמאית הן מהבחינה השכלית הכרתית, והן מהבחינה הגופנית. קיימות אינדיקציות ברורות לעצמאות פיזית ונפשית של המנוחה, המעידות כי היא יכלה לגבש רצון ברור בכוחות עצמה". כך הסיקו הן האפוטרופוס לדין שמונה לה, עו"ד גיא הירש, הן ד"ר גרמן צינובוי שבדק אותה והן העובדת הסוציאלית דורית אוזנר.

עוד קובעת אלון, כי המנוחה לא הייתה במצב של תלות מוחלטת בבן ש', למרות שהם התגוררו יחדיו 30 שנה, ואין כל הוכחה שהוא השפיע על כתיבת הצוואה ב-2016. הוכח גם שהיה היגיון בשינוי הצוואה שנה בלבד לאחר שנכתבה: הבן ד' התגורר גם הוא עם אמו בשנותיה האחרונות, אך ב-2016 היא סיפרה להירש, שבשנתיים האחרונות החל לארח את זוגתו ולנעול את אמו בחדרה כאשר השניים רצו פרטיות. כמה עדים ניטראליים סיפרו על כעסה של האם, המסביר את שינוי הצוואה ואת חלוקת הרכוש בשווה בין ילדיה.

הבן ד' חויב בתשלום הוצאות בסך 15,000 שקל. השופטים חננאל שרעבי ויצחק כהן הסכימו עם אלון. את הבן ש' ייצג עו"ד ניר פייטלוביץ, ואת הבן ד' - עו"ד אורלי מואיגר-אבידור.