עתירה: כר פורה לשחיתות בהקדשות הדתיים בשל החשאיות בבתי הדין הרבניים

החשאיות בה דנים בתי הדין הרבניים בענייני הקדשות היא כר פורה לשחיתות - טוענים עו"ד אוריאל בוני ועמותת הוועד הציבורי לשימור ההקדשות בתל אביב, בראשות הרב שלמה דיכובסקי, היה ראש הרכב בבית הדין הרבני הגדול ומנכ"ל בתי הדין. הטענה מועלית בעתירה לבג"ץ, בה הם מבקשים להורות לבתי הדין ולרב הראשי, הרב דוד יוסף (נשיא בית הדין הרבני הגדול), לקבוע נהלים לדיון בענייני ההקדשות.

על פי העתירה, הקדשות דתיים החלו להיות מוקמים במאה ה-19, כדי לעקוף את האיסור שהטילו השלטונות העות'מאניים על רכישת נדל"ן בידי יהודים. בימי המנדט הבריטי הוקמו מאות הקדשות, והבריטים קבעו שבתי הדין הרבניים הם שידונו בהם; זהו המצב עד היום, כאשר על פי ההערכה קיימים 1,000 כאלה. כל המידע בנוגע להקדשות הוא חסוי ואסור בפרסום, וגם הדיונים הנוגעים אליהם מתנהלים בדלתיים סגורות, וזאת בניגוד להקדשות אזרחיים הגלויים לציבור.

לדברי בוני והעמותה, הנהלת בתי הדין אינה מתקינה נהלים לטיפול בהקדשות הדתיים: הנחיות מינהליות לפיקוח על ההקדשות, נורמות ההתנהלות לנאמני ההקדשות, הנחיות למינוי מנהלים מיוחדים להקדשות בידי בתי הדין, הנחיות לניהול הממשק שבין מנהל יחידת הפיקוח על ההקדשות לבין הדיינים (כולל מחוץ לדיון ושלא במעמד בעלי הדין).

בניגוד לשקיפות של רשות התאגידים

העותרים טוענים: "שילוב שתי הבעיות: העדר שקיפות מחד, והתנהלות נטולת הנחיות מנהליות מאידך, מונע מהציבור - לשמו הוקדשו ההקדשות - לעמוד על הזכויות המגיעות לו ומאידך, מהווה כר פורה לשחיתות, בבחינת איש הישר בעיניו יעשה.  שורש ההתנהלות הלקויה הנייל בתקופה העותומאנית בואכה מנדטורית, כשלמרבה הצער, עד היום, מערכת בתי הדין נותרה עם התנהלות אנכרוניסטית, נעדרת נורמות מנהליות בסיסיות שמותאמות למציאות החוקית הנוהגת במאה ה-21".

העותרים מזכירים, כי בשנת 2006 הקימה הממשלה את רשות התאגידים, במידה רבה כדי להבטיח את פומביות המידע. "ואכן, מן המפורסמות שאת כלל המידע הנוגע לרשויות אלו - בין אם מדובר בנסח חברה, בשטר הקדש ציבורי או במשכון - יכול הציבור במדינת ישראל לקבל באבחת מקלדת".

לעומת זאת, "מוסד ההקדשות הדתי, מתנהל באופן חסוי וללא נהלים מנחים ודוק: כל המידע הנוגע להקדשות הדתיים (שטר הקדש, כתובתם של נכסי ההקדש, דו"חות, מידע על הליכים משפטיים ועוד ועוד) מוחזק על ידי מערכת בתי הדין כחסוי לציבור. אין צורך לומר, שהחובה לשקיפות מנהלית בהקדשות דתיים, לא צריכה להיות שונה כהוא זה מאופן שקיפות המידע בהקדשות ציבוריים". העתירה הוגשה באמצעות עוה"ד דוד שוב ולאה ריין.