בממ"דים הותקנו דלתות לא נכונות - חברת הבנייה והאדריכל יפצו
בפרויק'ט שהוקם בתל אביב הותקנו דלתות הדף במקום דלתות הדף רסיסים. הבעיה התגלתה בשלב מאוחר בעבודות, והובילה לעיכוב של תשעה חודשים במסירת הדירות. התביעה העלתה אחריות משותפת של האדריכל, המפקחים וחברת הבנייה - שאף אחד לא פעל כנדרש
פסק דין שניתן באחרונה על ידי השופטת אפרת בוסני מבית המשפט המחוזי בתל אביב, חושף פרשה מטרידה בפרויקט מגורים שנבנה בעיר. במהלך הבנייה, הותקנו בממ"דים של הדירות דלתות הדף רגילות במקום דלתות הדף רסיסים, כפי שנדרש על פי תקנות פיקוד העורף. התקלה גרמה לעיכוב ממושך של כתשעה חודשים במסירת הדירות, ובית המשפט קבע כי החברה המבצעת וגורמים נוספים המעורבים בפרויקט יצטרכו לפצות את רוכשי הדירות בסכומים משמעותיים.
הפרויקט המדובר, שמותג על ידי היזמים כיוקרתי, נהפך לכזה שכולל עיכובים, טעויות ורשלנות. בביקורת שבוצעה על ידי פיקוד העורף ב-2016, התברר כי במקום דלתות הדף רסיסים, כפי שנדרש בתוכנית המיגון, הותקנו בממ"דים דלתות הדף רגילות בלבד. חוסר ההתאמה התגלתה מאוחר מדי, לאחר שהעבודות התקדמו - מה שכאמור הוביל לעיכוב של כתשעה חודשים במסירת הדירות לרוכשים.
תפקידו של האדריכל לא מסתכם בתכנון בלבד
על פי פסק הדין, האדריכל הראשי של הפרויקט התרשל בתפקידו בכך שלא וידא שהתכנון תואם את הדרישות המאושרות. "האדריכל פעל בחוסר זהירות בכך שלא וידא התאמת הביצוע לתוכניות שאושרו", ציינה השופטת בוסני בפסק הדין שפרסמה. היא הוסיפה כי תפקידו של האדריכל אינו מסתכם בתכנון בלבד, אלא גם בהבטחת יישום מדויק של ההנחיות בשטח. לטענת רוכשי הדירות, האדריכל היה אחראי באופן ישיר לכשל זה, שגרם להם לנזקים כלכליים ונפשיים.
המפקחים שמונו לפקח על הפרויקט זכו אף הם לביקורת נוקבת בפסק הדין. המפקח הראשון, שהיה אמון על התחלת העבודות, לא הבחין בחוסר ההתאמה בין התוכניות לבין הביצוע בפועל. המפקח השני, שנכנס לתפקידו בשלבים מאוחרים יותר, המשיך את העבודה ללא בדיקה מעמיקה. "המפקח הראשון והשני כשלו בפיקוח הנדרש ובכך תרמו לעיכוב המשמעותי", נכתב בפסק הדין.
- קניתם דירה – אבל אין מפתח: כך הפך איחור במסירה לנורמה בענף הנדל"ן
- הקבלן איחר במסירת דירה - מה הפיצוי ששילם לרוכשים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
החברה הקבלנית, שאחראית על הביצוע בפועל של הפרויקט, התקינה את הדלתות שאינן תקניות, והמשיכה בעבודות אף שהיתה מודעת לסטייה מהתוכניות המאושרות. השופטת קבעה כי הקבלן פעל בניגוד לחובתו לעצור את העבודות עד לתיקון הליקוי. "על הקבלן היתה מוטלת החובה לעצור את העבודות עם גילוי הכשל," הדגישה השופטת.
העיכוב של תשעת החודשים במסירת הדירות הוביל לנזקים כלכליים משמעותיים עבור הרוכשים. הם נאלצו לשאת בעלויות מימון נוספות, לשלם שכר דירה חלופי, ולהתמודד עם חוסר ודאות מתמשך. בית המשפט קבע פיצויים כוללים של מיליוני שקלים לטובת התובעים. "אי-ההתאמה בדלתות הממ"דים היתה הגורם הישיר לעיכוב במסירת הדירות", קבעה השופטת בפסק הדין.
האיחור גרם לאחד הרוכשים הפסד של מאות אלפי שקלים
אחד הרוכשים העיד כי נאלץ לשלם כ-100 אלף שקל נוספים בגין שכר דירה חלופי. רוכש אחר טען כי ההמתנה למסירת הדירה פגעה בתוכניותיו למכור את הנכס ברווח - מה שגרם לו להפסדים של מאות אלפי שקלים. "כל אחת מהנתבעות התרשלה בתפקידה, ובכך תרמה לנזק הכולל שנגרם לתובעים", נכתב בפסק הדין.
- ניסתה לעקוף איסור פיטורים בהריון - ותפצה עובדת
- השותפים הסתכסכו - ואז נחשפה התמונה האמיתית
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
פסק הדין הדגיש את החשיבות של הקפדה על תכנון מדויק וביצוע בהתאם לדרישות החוק. "לא ניתן להשלים עם מצב שבו יזם, אדריכל או קבלן פועלים באופן שאינו תואם את ההיתרים שניתנו", ציינה השופטת בוסני. המקרה הנ"ל משמש תמרור אזהרה לכל המעורבים בענף הבנייה, ומחדד את האחריות המוטלת על בעלי המקצוע להבטיח עמידה בכל הדרישות והתקנים.
הפיצויים שנפסקו לתובעים כללו החזרי הוצאות על שכר דירה חלופי, עלויות מימון נוספות ופיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לבעלי הדירות. האדריכל חויב לשלם חלק מהפיצויים, והמפקחים חולקים באחריות יחד עם החברה הקבלנית. סכום הפיצוי הכולל הגיע ל-1,612,160 שקל, כשהוא מתחלק בין התובעים השונים על פי היקף הנזק שנגרם להם. בנוסף, נפסקו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 100 אלף שקל.
פסק הדין הנ"ל שופך אור על כשלי הבנייה והפיקוח בישראל ומדגיש את ההשלכות של רשלנות מקצועית בתחום זה. המקרה מעלה שאלות רחבות יותר על אחריותם של אנשי המקצוע בענף הבנייה, בייחוד בפרויקטים למגורים שמיועדים לשוק הפרטי.
במקרה אחר, בני זוג שרכשו דירת ארבעה חדרים בשטח של כ-90 מ"ר בפרויקט תמ"א 38 בחולון ב-2016, נאלצו לחכות יותר משנתיים לקבלת הדירה שהובטחה להם. האיחור במסירה, ביחד עם ליקויי בנייה ואי-התאמות למפרט הטכני, הוביל אותם לתבוע את החברה הקבלנית בני עשאל–אלעד השקעות בסכום של 1.1 מיליון שקל. בית משפט השלום בתל אביב הכריע בנושא באחרונה. החברה חויבה לפצות אותם בסכום כולל של 274 אלף שקל, הכוללים פיצויים על האיחור במסירה, ליקויי בנייה ומעלית שלא עמדה בתקן שהובטח.
במקרה נוסף, פסק בית המשפט המחוזי בחיפה באוגוסט האחרון בערעור שהוגש על ידי מוכרי דירה בעקבות חיוב שלהם בתשלום פיצוי לרוכשים, לאחר איחור של כחמישה חודשים במסירתה. בין היתר, טענו המוכרים כי מחירי הדיור נמצאים בעלייה מתמדת, כך שלא יכול היה להיגרם לרוכשים נזק כלשהו בשל העיכוב במסירה, באופן שיצדיק את חיובם בפיצוי של עשרות אלפי שקלים. הפרשה החלה ביוני 2019, אז חתמו הרוכשים על הסכם לקניית הדירה של המוכרים בקריית מוצקין. על פי ההסכם, המוכרים היו אמורים למסור את הדירה לרוכשים עד נובמבר 2019, ואולם בפועל היא נמסרה רק באפריל 2020, כלומר באיחור של כחמישה חודשים. במרץ 2024 קבע בית משפט השלום בחיפה כי בעקבות האיחור במסירה, המהווה הפרת חוזה יסודית, המוכרים צריכים לשלם לרוכשים את הפיצוי החוזי המוסכם, בסכום של 63 אלף שקל. המוכרים סירבו להשלים עם הכרעת הדין במקרה, והגישו לפני כחודשיים את הערעור הנ"ל למחוזי. לטענתם, בית המשפט טעה כשפסק לרוכשים את הפיצוי המוסכם, שכן הם לא הוכיחו כי נגרם להם נזק כלשהו כתוצאה מהעיכוב שנרשם במסירה. יתרה מכך, טענו המוכרים, מדובר בדירה שנקנתה על ידי הרוכשים להשקעה ונמכרה על ידם בתוך זמן קצר למשכירים, כך שלא היה יכול להיגרם להם נזק כלשהו בעקבות האיחור במסירה, מכיוון שמחירי הדירות בארץ רק עלו. לטענת המוכרים, צריך לבטל - או לפחות להפחית - את הפיצוי ה"דמיוני", כך לדבריהם, שבו הם חויבו על פי פסק הדין הראשון.

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

ניסתה לעקוף איסור פיטורים בהריון - ותפצה עובדת ב-30 אלף שקל
עובדת בחברה גלובלית שעסקה בבדיקות התאמה למועמדים להגירה לקנדה, טענה כי עם הודעתה על הריונה החל מסע התנכלויות נגדה מצד מנהלי החברה, שכלל הורדת תפקיד, ניתוק ממערכות העבודה ודרישה להתקנת מצלמת מעקב בביתה. בית הדין קבע כי המעסיקה פעלה בחוסר תום לב ובניסיון
לעקוף את החלטת הממונה שאסרה לפטרה, אך דחה חלק מהטענות של העובדת
ירדנה רואס עבדה כמנהלת צוות אנגלית בי.א. שירותי אינטרנט - חברה גלובלית הפועלת באונליין ומספקת בדיקות התאמה וייעוץ למועמדים המבקשים להגר לקנדה. במשך כשנה וחצי היא היתה חלק מהחברה, ניהלה צוות מכירות קטן וקיבלה שכר בסיס שעתי בתוספת עמלות על מכירותיה ועל ביצועי הצוות. אלא שבראשית סתיו 2019, לאחר שהודיעה למעסיקתה כי היא בהיריון, לטענתה החלה שרשרת של אירועים ששינו את חייה המקצועיים.
היא טענה כי מיד לאחר הודעתה, היחס אליה השתנה מן הקצה אל הקצה. שיחה שנערכה שבוע בלבד לאחר ההודעה נהפכה לשיחת נזיפה שבה נמסר לה כי תפקודה כמנהלת אינו מספק, והוחלט להעביר את העובדים שהיו תחתיה לאחריות מנהל אחר. בהמשך, תואר בפסק הדין, היא נדרשה לעבור לשולחן משותף בחלל העבודה, תוך כדי צביעת הקירות במקום ישיבתה - מעשה שגרם לה, לדבריה, עוגמת נפש ופגיעה בתחושת הכבוד שלה. היא גם גילתה כי רשימות הלידים - פרטי הלקוחות הפוטנציאליים שהוזנו למערכת המכירות, הועברו מהעמדה שלה לעובדים אחרים, והלידים שנותרו לה היו באיכות נמוכה שלא אפשרה לה להגיע ליעדי מכירות או לקבל עמלות.
בהמשך, כך לטענתה, הוצעה לה העברה לתפקידים אחרים - נציגת שירות לקוחות או גבייה, בתמורה לשכר שעתי קבוע וללא עמלות, הצעה שהיא ראתה כהשפלה מקצועית. ימים ספורים לאחר מכן גילתה רואס כי החברה מפרסמת מודעות דרושים לתפקיד מנהל צוות אנגלית, בדיוק התפקיד שהיא עצמה מילאה. כשסירבה לשינוי בתנאי העסקתה, כך תיארה, היא הוצאה מקבוצת הווטסאפ של המנהלים, נותקה ממערכות המחשוב של החברה, ולבסוף אף נחסמה מגישה למחשב בעמדתה לאחר שסירבה למסור את סיסמאות הגישה, משום שלטענתה שמרה בו גם חומרים אישיים ופרטיים. באותו שלב כבר הבינה כי החברה מבקשת להיפטר ממנה. ואכן, החברה הגישה בקשה לממונה על חוק עבודת נשים להתיר את פיטוריה - בקשה שנדחתה בינואר 2020.
"תוצאה שאליה הובילו שני הצדדים במשותף"
בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בראשות השופט יעקב אזולאי, תיאר את השתלשלות האירועים בפסק הדין וקבע כי, "האיסור להפלות עובדת על רקע הריונה מתחייב מהוראות סעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח–1988". עם זאת, הדגיש השופט כי מלאכת ההכרעה לא היתה פשוטה, שכן "מצאנו דופי בדרך שבה בחר כל אחד מהצדדים להתנהל... כל אחד בחר להתבצר בעמדותיו, כך שסיום יחסי העבודה סימן במידה רבה את התוצאה שאליה הובילו שני הצדדים במשותף".
- גל של פיטורים באוקטובר, הגבוה מזה 22 שנים
- "האם ה-AI יחליף אותי?" - על הפיטורים שבדרך, גם בישראל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית הדין ניתח את נתוני המכירות שהוצגו, שמהם עלה כי הדסק האנגלי בניהולה של רואס לא עמד ביעדים ויחסי ההמרה היו נמוכים במיוחד. הדסק הצרפתי, למשל, הציג יחס המרה של יותר מ-4%, ואילו דסק האנגלית הגיע רק לכ-1.5%. גם מבחינת הכנסות, נרשמו פערים ניכרים: בדוגמה שהובאה בפסק הדין, בספטמבר 2019 הכניס הדסק האנגלי 2,745 יורו בלבד, בעוד שהדסק הצרפתי הכניס יותר מ-100 אלף יורו. על כן קבע השופט אזולאי כי קיימת הצדקה לטענת הנתבעת שלפיה המחלקה שבניהולה של רואס לא היתה רווחית, אך לצד זאת הוא ציין כי התנהלות המעסיקה לאחר הודעת ההיריון עוררה קשיים של ממש. "גם אם נבקש לא לייחס חשיבות לעניין צביעת הקירות או העברת העובדת ממקומה, אין להשלים עם נטילת הלידים האיכותיים מהתובעת", נכתב בפסק הדין, "ובה בעת, הסרתה מקבוצת הווטסאפ של המנהלים וניתוקה ממערכת המכירות מעידים על התנהלות פוגענית".
