בממ"דים הותקנו דלתות לא נכונות - חברת הבנייה והאדריכל יפצו
בפרויק'ט שהוקם בתל אביב הותקנו דלתות הדף במקום דלתות הדף רסיסים. הבעיה התגלתה בשלב מאוחר בעבודות, והובילה לעיכוב של תשעה חודשים במסירת הדירות. התביעה העלתה אחריות משותפת של האדריכל, המפקחים וחברת הבנייה - שאף אחד לא פעל כנדרש
פסק דין שניתן באחרונה על ידי השופטת אפרת בוסני מבית המשפט המחוזי בתל אביב, חושף פרשה מטרידה בפרויקט מגורים שנבנה בעיר. במהלך הבנייה, הותקנו בממ"דים של הדירות דלתות הדף רגילות במקום דלתות הדף רסיסים, כפי שנדרש על פי תקנות פיקוד העורף. התקלה גרמה לעיכוב ממושך של כתשעה חודשים במסירת הדירות, ובית המשפט קבע כי החברה המבצעת וגורמים נוספים המעורבים בפרויקט יצטרכו לפצות את רוכשי הדירות בסכומים משמעותיים.
הפרויקט המדובר, שמותג על ידי היזמים כיוקרתי, נהפך לכזה שכולל עיכובים, טעויות ורשלנות. בביקורת שבוצעה על ידי פיקוד העורף ב-2016, התברר כי במקום דלתות הדף רסיסים, כפי שנדרש בתוכנית המיגון, הותקנו בממ"דים דלתות הדף רגילות בלבד. חוסר ההתאמה התגלתה מאוחר מדי, לאחר שהעבודות התקדמו - מה שכאמור הוביל לעיכוב של כתשעה חודשים במסירת הדירות לרוכשים.
תפקידו של האדריכל לא מסתכם בתכנון בלבד
על פי פסק הדין, האדריכל הראשי של הפרויקט התרשל בתפקידו בכך שלא וידא שהתכנון תואם את הדרישות המאושרות. "האדריכל פעל בחוסר זהירות בכך שלא וידא התאמת הביצוע לתוכניות שאושרו", ציינה השופטת בוסני בפסק הדין שפרסמה. היא הוסיפה כי תפקידו של האדריכל אינו מסתכם בתכנון בלבד, אלא גם בהבטחת יישום מדויק של ההנחיות בשטח. לטענת רוכשי הדירות, האדריכל היה אחראי באופן ישיר לכשל זה, שגרם להם לנזקים כלכליים ונפשיים.
המפקחים שמונו לפקח על הפרויקט זכו אף הם לביקורת נוקבת בפסק הדין. המפקח הראשון, שהיה אמון על התחלת העבודות, לא הבחין בחוסר ההתאמה בין התוכניות לבין הביצוע בפועל. המפקח השני, שנכנס לתפקידו בשלבים מאוחרים יותר, המשיך את העבודה ללא בדיקה מעמיקה. "המפקח הראשון והשני כשלו בפיקוח הנדרש ובכך תרמו לעיכוב המשמעותי", נכתב בפסק הדין.
- קניתם דירה – אבל אין מפתח: כך הפך איחור במסירה לנורמה בענף הנדל"ן
- הקבלן איחר במסירת דירה - מה הפיצוי ששילם לרוכשים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
החברה הקבלנית, שאחראית על הביצוע בפועל של הפרויקט, התקינה את הדלתות שאינן תקניות, והמשיכה בעבודות אף שהיתה מודעת לסטייה מהתוכניות המאושרות. השופטת קבעה כי הקבלן פעל בניגוד לחובתו לעצור את העבודות עד לתיקון הליקוי. "על הקבלן היתה מוטלת החובה לעצור את העבודות עם גילוי הכשל," הדגישה השופטת.
העיכוב של תשעת החודשים במסירת הדירות הוביל לנזקים כלכליים משמעותיים עבור הרוכשים. הם נאלצו לשאת בעלויות מימון נוספות, לשלם שכר דירה חלופי, ולהתמודד עם חוסר ודאות מתמשך. בית המשפט קבע פיצויים כוללים של מיליוני שקלים לטובת התובעים. "אי-ההתאמה בדלתות הממ"דים היתה הגורם הישיר לעיכוב במסירת הדירות", קבעה השופטת בפסק הדין.
האיחור גרם לאחד הרוכשים הפסד של מאות אלפי שקלים
אחד הרוכשים העיד כי נאלץ לשלם כ-100 אלף שקל נוספים בגין שכר דירה חלופי. רוכש אחר טען כי ההמתנה למסירת הדירה פגעה בתוכניותיו למכור את הנכס ברווח - מה שגרם לו להפסדים של מאות אלפי שקלים. "כל אחת מהנתבעות התרשלה בתפקידה, ובכך תרמה לנזק הכולל שנגרם לתובעים", נכתב בפסק הדין.
- מי האם - תורמת הביצית או זו שילדה את הילד?
- למרות אירוע אלימות בעבר - האב יזכה לזמן עם בתו
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- נפסלה צוואה שנעשתה כדין, אף שתאמה את רצון המורישה
פסק הדין הדגיש את החשיבות של הקפדה על תכנון מדויק וביצוע בהתאם לדרישות החוק. "לא ניתן להשלים עם מצב שבו יזם, אדריכל או קבלן פועלים באופן שאינו תואם את ההיתרים שניתנו", ציינה השופטת בוסני. המקרה הנ"ל משמש תמרור אזהרה לכל המעורבים בענף הבנייה, ומחדד את האחריות המוטלת על בעלי המקצוע להבטיח עמידה בכל הדרישות והתקנים.
הפיצויים שנפסקו לתובעים כללו החזרי הוצאות על שכר דירה חלופי, עלויות מימון נוספות ופיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לבעלי הדירות. האדריכל חויב לשלם חלק מהפיצויים, והמפקחים חולקים באחריות יחד עם החברה הקבלנית. סכום הפיצוי הכולל הגיע ל-1,612,160 שקל, כשהוא מתחלק בין התובעים השונים על פי היקף הנזק שנגרם להם. בנוסף, נפסקו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 100 אלף שקל.
פסק הדין הנ"ל שופך אור על כשלי הבנייה והפיקוח בישראל ומדגיש את ההשלכות של רשלנות מקצועית בתחום זה. המקרה מעלה שאלות רחבות יותר על אחריותם של אנשי המקצוע בענף הבנייה, בייחוד בפרויקטים למגורים שמיועדים לשוק הפרטי.
במקרה אחר, בני זוג שרכשו דירת ארבעה חדרים בשטח של כ-90 מ"ר בפרויקט תמ"א 38 בחולון ב-2016, נאלצו לחכות יותר משנתיים לקבלת הדירה שהובטחה להם. האיחור במסירה, ביחד עם ליקויי בנייה ואי-התאמות למפרט הטכני, הוביל אותם לתבוע את החברה הקבלנית בני עשאל–אלעד השקעות בסכום של 1.1 מיליון שקל. בית משפט השלום בתל אביב הכריע בנושא באחרונה. החברה חויבה לפצות אותם בסכום כולל של 274 אלף שקל, הכוללים פיצויים על האיחור במסירה, ליקויי בנייה ומעלית שלא עמדה בתקן שהובטח.
במקרה נוסף, פסק בית המשפט המחוזי בחיפה באוגוסט האחרון בערעור שהוגש על ידי מוכרי דירה בעקבות חיוב שלהם בתשלום פיצוי לרוכשים, לאחר איחור של כחמישה חודשים במסירתה. בין היתר, טענו המוכרים כי מחירי הדיור נמצאים בעלייה מתמדת, כך שלא יכול היה להיגרם לרוכשים נזק כלשהו בשל העיכוב במסירה, באופן שיצדיק את חיובם בפיצוי של עשרות אלפי שקלים. הפרשה החלה ביוני 2019, אז חתמו הרוכשים על הסכם לקניית הדירה של המוכרים בקריית מוצקין. על פי ההסכם, המוכרים היו אמורים למסור את הדירה לרוכשים עד נובמבר 2019, ואולם בפועל היא נמסרה רק באפריל 2020, כלומר באיחור של כחמישה חודשים. במרץ 2024 קבע בית משפט השלום בחיפה כי בעקבות האיחור במסירה, המהווה הפרת חוזה יסודית, המוכרים צריכים לשלם לרוכשים את הפיצוי החוזי המוסכם, בסכום של 63 אלף שקל. המוכרים סירבו להשלים עם הכרעת הדין במקרה, והגישו לפני כחודשיים את הערעור הנ"ל למחוזי. לטענתם, בית המשפט טעה כשפסק לרוכשים את הפיצוי המוסכם, שכן הם לא הוכיחו כי נגרם להם נזק כלשהו כתוצאה מהעיכוב שנרשם במסירה. יתרה מכך, טענו המוכרים, מדובר בדירה שנקנתה על ידי הרוכשים להשקעה ונמכרה על ידם בתוך זמן קצר למשכירים, כך שלא היה יכול להיגרם להם נזק כלשהו בעקבות האיחור במסירה, מכיוון שמחירי הדירות בארץ רק עלו. לטענת המוכרים, צריך לבטל - או לפחות להפחית - את הפיצוי ה"דמיוני", כך לדבריהם, שבו הם חויבו על פי פסק הדין הראשון.
מה גובר - מינוי בן ממשיך או צוואה?
פסק דין מעניין של בית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה קבע כי מינוי בן ממשיך שנעשה כבר בשנות השמונים ולא בוטל במשך עשרות שנים, תקף גם אם בצוואה מאוחרת ביקש בעל הנחלה לחלק את המשק שלו בין ילדיו. השופט רן ארנון קבע כי המינוי, שאושר על ידי הסוכנות היהודית,
מהווה התחייבות בלתי חוזרת, ולכן אין בכוחה של הצוואה לשנותו - גם אם היחסים בין הצדדים עלו על שרטון לפני מות האב
באחד מאותם סכסוכי ירושה משפחתיים מורכבים, שבהם מתערבבים אהבות ישנות, פצעים ישנים וזיכרון של נחלה אחת משותפת, נדרש באחרונה בית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה להכריע בשאלה מה גובר - צוואתו של האב, או מינוי הבן הממשיך שעשה עוד לפני עשרות שנים. מדובר במשק חקלאי בצפון הארץ, שבעליו המנוח מינה ב-1984 את בנו ואשתו כ"בן ממשיך" - מינוי שאושר אז על ידי הסוכנות היהודית והאגודה החקלאית. אלא שכעבור שלושה עשורים, בצוואה שנערכה ב-2011, קבע האב כי הנחלה תתחלק בין ילדיו, והדבר הצית מאבק משפחתי עיקש.
התובעים, בני הזוג מ’ וע’, טענו כי הם מונו כדין כבן ממשיך כבר בשנות השמונים, והאב מעולם לא ביטל את ההתחייבות הבלתי חוזרת שעליה הוא חתם. לטענתם, על סמך אותו מינוי הם קיבלו היתר בנייה ובנו את ביתם במשק בידיעת כולם. הם הדגישו כי במשך עשרות שנים הם חיו מתוך אמונה שהם יורשיו הטבעיים של המשק, בעוד שיתר אחיהם ואחיותיהם קיבלו נחלות אחרות משלהם. אלא שהאב הלך לעולמו ב-2015, והצוואה שהותיר מאחוריו קבעה חלוקה שונה - פיצול של הנחלה בין הבנים והבנות, באופן שסותר את עקרונות ההסכם המשולש בין רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), הסוכנות והאגודה החקלאית.
האחים שמנגד - צ', א' וד' - טענו כי האב חתם על המסמכים מ-1984 רק כדי לאפשר לבן לבנות את ביתו במשק, אך לא מתוך כוונה אמיתית להעניק לו את הנחלה. לדבריהם, גם אם היתה כוונה כזו, היא לא הושלמה כדין, ובכל מקרה השתנתה עם השנים, בייחוד לנוכח התנהגותו של הבן, שהסתבך בפלילים ונעדר מהמשק במשך שנים ארוכות. "התובעים נטשו את הנחלה ואת אביהם," טענו האחים, "ולכן אין מקום להעניק להם מתנה של נחלה שלמה שהם לא טיפחו ולא שמרו עליה". הם הוסיפו כי במשך עשרות שנים הם היו אלה שעיבדו את האדמה, השקיעו בה ודאגו לאב עד יומו האחרון, בעוד שהבן הממשיך הנטען לא לקח חלק בנעשה.
תופעה ייחודית לחקלאות הישראלית
השופט רן ארנון פתח את פסק דינו בהסבר רחב על מוסד ה"בן הממשיך", תופעה ייחודית לחקלאות הישראלית, שנועדה "למנוע מחלוקות משפחתיות עתידיות בנוגע למי מבין הילדים יירש את הזכויות במשק לאחר מות ההורים". הוא הדגיש כי לפי הפסיקה, הזכויות בנחלה אינן חלק מהעיזבון הרגיל של אדם ואינן ניתנות לחלוקה בצוואה, מכיוון שמדובר בזכויות של בר-רשות בלבד, התלויות באישורה של המדינה והמוסדות המיישבים. או במלים אחרות, הנחלה אינה נכס רגיל שאפשר להוריש, והוראות הצוואה אינן גוברות על מינוי בן ממשיך תקף.
- המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לאחר שסקר את העדויות, ההסכמים והמסמכים שנחתמו לאורך השנים, קבע השופט כי, "מינוי התובעים כבן ממשיך וההצהרה שניתנה על ידי המנוח ביום 29.11.84 לא בוטלה באופן מפורש על ידי האב". הוא הוסיף כי עשרות שנים חלפו מאז המינוי ועד לפטירת האב, ובכל אותן שנים, "לא טרח האב ולא עמד על כך כי המינוי יבוטל", ולכן המינוי נותר בתוקף. השופט דחה את טענות האחים, שלפיהן יש לבטל את המינוי מכיוון שהוא לא נרשם ברמ"י. לדבריו, בשנות השמונים לא היה נהוג לדווח לרמ"י (אז מינהל מקרקעי ישראל - ממ"י) על מינויים שכאלה, ונוהל הדיווח נכנס לתוקף רק ב-1997. "לא נמצא כל בסיס חוקי לטענה כי יש לרשום את דבר המינוי של הבן הממשיך ברמ"י גם ביחס למינויים שבוצעו שנים, ולעתים עשרות שנים, בטרם כניסתו של הנוהל לתוקף", כתב השופט בהכרעתו, והוסיף כי מדובר בנוהל מנהלי בלבד שאינו רטרואקטיבי.
מי האם - תורמת הביצית או זו שילדה את הילד?
סכסוך חריג בין בנות זוג לשעבר הגיע לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה. בעלת הביצית טענה כי זוגתה לשעבר שימשה רק פונדקאית, ואילו זו התעקשה כי היא אמו של הילד שילדה וגידלה בחודשים הראשונים לחייו. תסקיר הרווחה והאפוטרופוסית לדין תמכו בחידוש הקשר,
והחלטת השופטת אליה נוס הכריעה בהתאם. האם שהרתה וגידלה בחודשים הראשונים את הילד תקבל זמני שהות - עוד לפני ההכרעה בשאלת ההורות עצמה
בבוקר סתווי אחד, כמעט שנתיים אחרי שנולד ילד קטן לזוג נשים שחייהן נפרדו זה מכבר, חזרו שתיים מהדמויות המרכזיות ביותר בחייו המוקדמים של הפעוט לעמוד זו מול זו בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה. מעל האולם ריחפה שאלה אחת, עקבית ומכאיבה: מי היא אמו של ילד שנולד לביצית של אחת מבנות הזוג ולרחמה של השנייה? והאם מי שילדה, הניקה וגידלה אותו במהלך החודשים הראשונים לחייו, אך אינה רשומה כאמו, זכאית לראותו, גם אם בת הזוג לשעבר מתנגדת לכך בתוקף. השופטת אליה נוס נדרשה להכריע בבקשה זמנית לקביעת זמני שהות בין התובעת, האם היולדת, לבין הקטין בן השנתיים וחצי. החלטתה מתארת מערכת יחסים זוגית שהחלה ב-2019 והסתיימה בפירוק מגורים בתחילת 2024, הריון שנישא ברחמה של התובעת, בקשות משפטיות חוצות מדינות, ותפישות קוטביות ביחס למעמדה של התובעת בחיי הילד.
הנתבעת - האם הגנטית ובעלת הביצית - טענה לכל אורך הדרך כי התובעת שימשה עבורן פונדקאית בלבד, במסגרת הסכמה מוקדמת וברורה. לדבריה, עוד לאורך ההיריון התחזתה התובעת לנתבעת לצורך רישום הילד כבנה של הנתבעת בלבד, ואף קיבלה תשלום על עצם ההיריון. התובעת מצדה, טענה כי מדובר בהורות משותפת לכל דבר, כזו ששיקפה את מערכת היחסים רבת השנים ואת רצונן להביא ביחד ילד לעולם. היא הזכירה כי היא זו שילדה את הקטין, הניקה אותו וגידלה אותו בחודשים הראשונים לחייו, וכי מעולם לא התכוונה לשמש פונדקאית בלבד.
כבר בתחילת ההליך, הזכירה השופטת כי אין מחלוקת על כך שהתובעת היא היולדת. בפסק הדין נכתב כי, "אין מחלוקת בין הצדדים כי הן ניהלו קשר זוגי וכי התובעת היא מי שילדה את הקטין". לצד זה, היא הפנתה להלכה משפטית ברורה, שנקבעה בעמ"ש 64159-11-24, שלפיה בשאלות הנוגעות למתח בין אם גנטית לבין אם יולדת קיימות שתי זכויות הוריות בעלות משמעות, ואין לקבוע מראש כי אחת גוברת על רעותה. השופטת כתבה כי, "העדפת זכות הורית אחת על אחרת תיקבע על פי נסיבות העניין... ואפשר שתשתנה מעניין לעניין".
העו"סית: יש לחדש את הקשר
מול המחלוקת המשפטית והרגשית העמוקה הזאת, שהתעצמה והלכה מאז שניתק הקשר בין התובעת לבין הילד בפברואר 2024, הוזמנה עובדת סוציאלית לסדרי דין להכין תסקיר. התסקיר הזה, שהוגש ביוני 2025, הסתמן במהרה כמסמך משמעותי ביותר בהליך. העובדת הסוציאלית בחנה את הטענות של שתי הנשים, נפגשה עם הילד והתרשמה מהקשר שנוצר בעבר בינו לבין התובעת, והגיעה למסקנה חד-משמעית: יש לחדש את הקשר ללא דיחוי.
- למרות אירוע אלימות בעבר - האב יזכה לזמן עם בתו
- למרות 4 ילדים וחיים משותפים: הנכסים יישארו של הבעל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בחוות דעתה, הדגישה העובדת הסוציאלית כי בעיניה התובעת אינה פונדקאית. בחקירתה היא אמרה כי, "התובעת היא לא אם פונדקאית בעיניי". היא הוסיפה כי בבואה לגבש המלצה אינה בוחנת הסכמות או טענות משפטיות, אלא מסתכלת רק על טובת הילד, והסבירה כי "יש שתי נשים עם היסטוריה של זוגיות... והביאו הסכמה להביא ילד לעולם, אשה אחת ילדה והניקה אותו במשך 8-7 חודשים, היא יצרה אתו התקשרות מסוימת בניגוד לפונדקאות. יש פה בסיס איתן לקשר".
