דמי ועד בית מתייקרים. כמו כמעט כל מוצר ושירות גם העלויות שלתחזוקת הבית עולות - הניקיון, הגינון, התיקונים של המעליות. הסכומים גדלים מדי שנה. כמה בעצם עולה ועד הבית והאם אנחנו משלמים סכום סביר? אין אין תמחור אחיד - התשלום עבור ועד הבית משתנה מאוד בין בניין לבניין, בין אזור לאזור ותלוי בגורמים כמו גודל הבניין, סוג הדירות, המערכות והשירותים המשותפים ומידת התחזוקה הדרושה. 

טווחים טיפוסיים - תלוי מה יש בבניין

במבנים בסיסיים וישנים, ללא מעלית או מתקנים משותפים - דמי ועד יכולים להיות נמוכים יחסית. יש בניינים שבהם התשלום לדירה נע סביב 80-140 שקל בחודש. אם מדובר בבניין שמתוחזק בינוני עם מעלית, שירות ניקיון, חשמל משותף ותחזוקה כללית - דמי הוועד יהיו גבוהים יותר, באזור של 150 עד 350 שקלים בחודש. 

בבניינים חדשים יחסית עם שירותים יותר נרחבים לרבות: מעלית, חניה תת-קרקעית, גינה, מערכות שירות, תחזוקת גג וחימום - העלויות עולות משמעותית. דמי ועד בבניינים כאלה מגיעים ל-500 עד 900 שקלים ולעיתים אף יותר.

בבניינים יוקרתיים יותר שבהם יש גם שמירה ולובי מטופח זה יהיה מעל 1,000 שקל בחודש.  זה גם תלוי כמובן באזור. בתל אביב הכי יקר, ככל שמתרחקים זול יותר. אם במגדל בתל אביב התשלום לוועד מגיע ל-2,000 שקלים ומעלה,  הרי שברמת גן ופתח תקווה זה יהיה כ-1,000-1,400 שקלים ווב קשה להשוות כי זה גם תלוי בשאלה אם יש בריכה, חדר כושר ושירותים נוספים.     

בשורה התחתונה ועד הבית מתחיל ב-50 שקלים בבניינים ישנים ומגיע במקומות מסוימים גם ל-3,000 שקלים ומעלה. 

מה מייקר את דמי הוועד

הגורמים העיקריים שמקפיצים את העלות: שירותים משותפים כמו ניקיון, גינון, חשמל ותאורה משותפת, תחזוקת מעלית, גג, חניון, מערכות מיזוג, חצר וגינות. במקרים רבים הוועד במיקור חוץ. שימוש בחברת ניהול מקצועית במקום ועד מתנדב מהדיירים מוסיף עלות לניהול, גבייה, טיפול בסרבנים, תיאום שירותים ותחזוקה שוטפת. עלות שירות ניהול בסיסי לדירה נעה סביב 80-120 שקל בחודש, לפני עלויות התחזוקה והשירותים הנוספים.

הריבונות ביהודה ושומרון הפכה בשנים האחרונות למעבר לדיון מדיני מופשט, אלא למנוף שמכוון את המציאות הנדל"נית בישראל. הריבונות איננה יעד שעומד בפני עצמו, אלא כוח שמניע בנייה מואצת, מייצר רצף טריטוריאלי ותפיסת עומק ביטחונית ועל פי גורמים רבים בשוק הנדל"ן הבוער, צפוי להוביל לדיפוזיית של ירידת מחירים רוחבית גם באזורי הביקוש במרכז ובגוש דן.  

מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון עובר תהליך בנייה וצמיחה חסר תקדים; מתחילת הקדנציה של הממשלה הנוכחית, בשלוש השנים האחרונות הנוכחית אושרו למעלה מ־32 אלף יחידות דיור חדשות.  

מדובר באיזון עדין הדורש אורך רוח: מחד, קידום בנייה ויצירת רצף ישראלי בשטח; מאידך, הבנת מגבלות הריאל־פוליטיק והצורך להימנע מצעדים שיגררו משבר עם בעלת הברית המרכזית של ישראל. כפי שהדגיש הנשיא טראמפ, החלת ריבונות כעת תתפרש אצל הממשל כהחלטה חפוזה שאינה לוקחת בחשבון את מכלול האתגרים במרחב, ותייצר מתיחות חריגה מול ממשל שנושא בעצמו לחצים מדיניים ופנים־מפלגתיים מהזרם הרפובליקני הבדלני על תמיכתו הבלתי מסויגת בישראל. בעוד שממשלים קודמים הגבילו באופן משמעותי בנייה ישראלית במרחב, הרי שבפועל הממשל הנוכחי העניק לישראל "קארט בלנש" מדיני נדיר שמאִפשר בנייה כמעט חופשית בכל רחבי יהודה ושומרון, ובהיקפים שלא נראו מאז 1967.

דוגמה אקטואלית מובהקת היא קידום בנייתן של כ-3,400 יחידות דיור בשכונת E1 לאחר למעלה משני עשורים של עיכובים, הקפאות ולחצים בינלאומיים. זוהי רצועה אסטרטגית שמשתרעת על פני כ־12 אלף דונם בין מעלה אדומים לירושלים שיוצרת רצף התיישבות ישראלי תקדימי ממזרח לבירה. אך המשמעות רחבה בהרבה מהיבט תכנוני :E1 הפיתוח המאסיבי באזור מסכל את המשך הניסיונות של הרשות הפלסטינית לייצר רצף טריטוריאלי פלסטיני בין רמאללה לבית לחם, שמהווה סיכון ביטחונית ממשי עבור היישובים בעוטף ירושלים, ומקדם בפועל חלוקה דה־פקטו של העיר.

• תשתיות חדשות ביהודה ושומרון: אושרו הזוכים להקמת 22 אתרי סלולר חדשים
• מחסום לפניך: בעיות באפליקציית המפות של גוגל באיו"ש
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

האפשרות לשינוי אמיתי בשוק הדיור הישראלי אינו תיאורטי עוד; מאות אלפי ישראלים שבעבר הדירו רגליהם מאזור יהודה ושומרון מוצאים עצמם בעקבות אירועי השביעי באוקטובר את חשיבותה של הריבונות הישראלית בכל מרחבי הארץ: ביישובי העוטף, בצפון השומרון, ביהודה ושומרון, בגליל ובנגב. רבים מהם שלא ראו באזורים אלה בעבר אפשרויות דיור או אף השקעה מחפשים כיום פתרונות דיור במחירים סבירים, אך אינם מוכנים להתפשר על איכות החיים או על ביטחון ילדיהם. אזורי פיתוח כמעלה אדומים והמרחב המתפתח סביבה מספקים בדיוק את השילוב הזה: חיזוק ריבונות דה־פקטו שמעלה את רמת הביטחון האישי, קרבה לבירת ישראל ומאפשרת איכות חיים ברמה גבוהה ובמחירים שפויים ביחס לאזורי המרכז והשפלה. מבחינת נגישות למקומות עבודה מדובר בלוקיישן מרכזי. כך, היציאות מהעיר, בעיקר דרך מנהרות הגבעה הצרפתית, המנהרה החדשה בכביש 9 וציר עיסאוויה מהירות ויציבות גם בשעות הבוקר, ומצויות במרחק של 10- 20, (תלוי בזמני הנסיעה במהלך היום) דקות בלבד נמצאים מוקדי התעסוקה המרכזיים של ירושלים: אזור התעשייה עטרות, הקריה הממשלתית, קריית הלאום, הר חוצבים והקמפוסים הרפואיים בהר הצופים ובהדסה.