בשבוע שעבר ביקר סגן יו"ר הפד, סטנלי פישר, בישראל (אולי הנציג הבכיר ביותר שלנו בארה"ב בימים אלו אחרי דיוויד בלאט), ובין התייחסותו למחירי הנדל"ן למועד העלאת הריבית האפשרית בארה"ב במהלך השנה, אמר את הדברים הבאים: "התפתחות מאד שלילית של השנים האחרונות היא עצירת הגידול בפריון. ב-OECD, יפן, ארה"ב הגידול בפריון בטווח השנים 1980-2007 היה 1.5%, ובטווח 2011-2014 ירד 0.5%. ההבדל בין גידול של 1% לגידול של 2% הוא 100% כי יש אפקט מצטבר. אני לא אהיה פה בעוד 40 שנה אבל אתם תפסידו הרבה מכך שהפריון לא ימשיך לגדול. הדורות הבאים לא יהיו עשירים יותר מהדורות שלפניהם - זה משהו שממשלות חייבות לעבוד עליו כי זה יהיה נושא קריטי". 

רגע, מה זה? תזכירו לי, פריון? זכור לי משהו משיעורי מבוא לכלכלה. עוד פעם איזה פרופסור לכלכלה מנג'ס על פריון, מה עושים עם זה?

בואו ניזכר, פריון הוא היחס שבין כמות התפוקה לכמות התשומה בייצור, המהווה את כלי המדידה ליעילות הייצור. בכדי לשים דברים בפרופורציות הנכונות אצטט את פול קרוגמן, "פריון איננו הכל. אולם בטווח הארוך הוא כמעט הכל. יכולתן של מדינות לשפר את רמת החיים שלהן לאורך זמן, תלויה באופן כמעט מוחלט ביכולתן להעלות את כמות התפוקה ביחס לתשומה". במלים אחרות, זו הסיבה שלשמה קיימת פעילות כלכלית - יצירת ערך גבוה יותר, ממנה תתאפשר רמת חיים גבוהה יותר. ערך זה אמור להיות מחולק בין רווחי בעלי ההון לבין עליות שכר העובדים ולהעלות את רמת החיים.

ללא שיעורי פריון סבירים יחל תהליך בו הצמיחה תהיה נמוכה יותר באופן קבוע - הכנסות הממשלות ייפגעו, תיווצר עלייה בחוב הציבורי, תתחייב מדיניות  צנע, רמת החיים של התושבים תיפגע קשות וחוזר חלילה. תהליך עצירת הגידול בפריון בעשור האחרון במדינות המפותחות לוותה בתהליך  הצטרפות של המדינות המתפתחות לשוק העולמי, הביאה לעודף היצע עולמי של עובדים ועודף היצע של גורמי יצור. ההתמודדות של בנקים מרכזיים עם תהליכים אלו הייתה ועודנה שיעורי ריבית נמוכים מאוד. כתוצאה מכך הפריון העולמי לא השתפר עת חברות העדיפו  להוציא את המזומנים שלהן על חלוקת דיבידנדים ורכישות פיננסיות. גם תהליך ארוך הטווח של מעבר כלכלות מפותחות מייצור לשירותים פגע בפריון.

ישראל, מדינת סטארט-אפ?! להערכתי, אם נבחן את ישראל, נגלה כי הפריון הוא המשתנה המרכזי שמסביר את ההבדלים בין רמת החיים בישראל לבין זו השוררת בעולם. הנתונים מראים כי הפריון בישראל נמוך מזה של המדינות המפותחות. לכאורה ברור למה, כלכלה קטנה ומרוחקת הכוללת אוכלוסיות שלא משתתפות במעגל העבודה, הוצאות בטחוניות גבוהות, מיקומנו במזרח התיכון, מגזר ציבורי גדול מדי וכו'. אך בפועל מתברר שגם בתחום היצרני שיעורי הפריון בישראל נמוכים. כן, למרות התדמית של מדינת הסטארט אפ, בסופו של דבר מדובר רק בחלק קטן מאוד מהאוכלוסיה.

• סטנלי פישר - מילדות באפריקה ועד פסגת הכלכלה העולמית
• נגיד בנק ישראל לשעבר סטנלי פישר הלך לעולמו בגיל 81
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

דיונים כלכליים רבים בשיח הציבורי עוסקים בנושאים קצרי טווח כמו רפורמות, מיסוי, גירעון, יוקר מחיה, ריבית, גזירות, הסטת תקציבים מפה לשם ובחזרה, מצב השווקים ועוד. אך בסופו של דבר, נראה כי הפריון הוא זה שבטווח הארוך יקבע את רמת החיים שלנו.

פתרונות ארוכי טווח לשיפור הפריון

• חינוך. מערכת החינוך צריכה לספק את התשתיות לרכישת השכלה שתסייע להשתלבות רחבה ואפקטיבית בשוק העבודה. חשוב להגדיל ולהתאים את מערכת ההכשרה המקצועית לצרכי שוק העבודה, תוך התייחסות לאוכלוסיות שונות. במסגרת החינוך חייבת להיות הכוונה והגדלה בתחום החינוך הטכנולוגי, שהוא כרגע היתרון היחסי של ישראל. במצב הנוכחי הישגי מערכת החינוך הישראלית לא מספיק טובים, וההשקעה בהכשרה המקצועית בישראל נמוכה יחסית.
• רגולציה. הפריון של המשק הישראלי הוא היכולת הכלכלית ליזום, להיות חדשני, להתחרות, לקבל מימון, לפתוח עסק ולהעסיק עובדים. התחרותיות של ישראל נפגעת מהסרבול, הביורוקרטיה והריכוזיות במשק, לכן להערכתי, נדרשת הורדה בנטל תשומות הייצור, המסים והרגולציה בכדי להקל על התעשיינים המעוניינים להשקיע בתשומות הון ועבודה.
• הכוונת המשק למקומות הראויים. הפריון נמצא ביצור ובעיקר בענפי היצוא התעשייתי והטכנולוגי, ולא בשירותים. לכן נדרש עידוד ממשלתי לביצוע השקעות בתעשיות יצוא.
• הכוונה ממשלתית ארוכת טווח ליצירת משק תחרותי, חדשני, יעיל ומתקדם עם פריון גבוה. המדיניות הכלכלית צריכה להיות ממוקדת בשינויים מבניים ארוכי טווח, שיביאו ליצירת משק שכזה. הממשלה צריכה לייצר לחצים תחרותיים בתוך השוק המקומי מכיוון שהם אלו שיגרמו למשק להתחדש, להתקדם ולהתייעל.

שינויים אלה הם כמובן ארוכי טווח, אך לדעתי על הממשלה להציב יעדים אלו ולהתחיל לפעול בכיוון זה. אחרת נבואתו של פישר עלולה להתממש מוקדם מהצפוי. קל להישאב לדיון ולוויכוחים המסורתיים של חלוקת המשאבים בין בעלי ההון לעובדים. אך צריך לוודא קודם כל שיש מה לחלק. ייתכן ובעתיד המחלוקת העמוקה הזו בין הקפיטליזם לסוציאליזם תיהפך לפחות רלוונטית, כאשר עלול להתברר שהגידול בפריון לא מספיק בכדי לשמור על רמת החיים הנוכחית לדורות הבאים. הדיון צריך להיות אחר להערכתי - הוא צריך להתמקד בחינוך ובהפיכת המשק לתחרותי לשם הגדלת הפריון.

  **הכתבה אינה מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. לכותב אין עניין אישי בנושא הכתבה. קרנות נאמנות בניהול אקסלנס ו/או חברות מקובצת אקסלנס מחזיקות ו/או עשויות להחזיק ני"ע ונכסים פיננסים המוזכרים בכתבה.