נדחתה בקשה לעיכוב הליכים בערעור מס בשל הליך פלילי

בש"א 20884/04 בתיק עיקרי עמ"ה 1005/03 מנחם חיים נ. פקיד שומה תל אביב 1 המבקש עוסק במסחר סיטונאי של ספרי לימוד וקריאה ובשיווק מוצרי נייר.

המבקש הגיש דו"חות לשנים 1996-2001. לטענת המשיב, הדו"חות הוגשו ללא דו"ח תיאום אינפלציוני וללא מאזן וחשבון רווח והפסד, וזאת בניגוד להוראות פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן – הפקודה) ושלא במועד הקבוע בפקודה.

כמו כן לא הגיש המבקש, על אף שנתבקש על ידי המשיב, את ספריו לביקורת.

עוד טוען המשיב כי המבקש נמנע מלהגיע לדיונים בענינו במשרדי המשיב, על אף שזומן אליהם לא אחת.

המשיב ערך את שומותיו בהתבסס, בין השאר, על מידע שדלה מתוך הכרעת דין כנגד המבקש בקשר עם הפרת זכויות יוצרים ומתוך עדויות שנגבו במשטרה בקשר עם חשדות לזיוף והפרת זכויות יוצרים בנוגע למספר יצירות. מתוך המידע למד המשיב כי לכאורה ביצע המבקש עסקאות ברטר ללא רישום הולם.

במקביל להליכי הערעור, המדינה הגישה כנגד המבקש והחברה שבבעלותו כתב אישום, המבוסס על מעשים לכאורה אשר התשתית העובדתית והראייתית שביסודם משמשים בין השאר בבסיס שומות המשיב.

המבקש טוען כי על בית המשפט המחוזי לעכב את ההליכים בתיקי הערעור, וזאת לאור כך שעסקינן הן בהליך הפלילי והן בהליך האזרחי באותה מסכת עובדתית הנסמכת על אותה תשתית ראייתית.

לטענתו, רשויות התביעה והרשויות המייצגות את המשיב הינן רשויות שלובות ומתואמות וכך אף ניהולן. עקב כך טוען המבקש כי ניהול הליך פלילי בד בבד עם הליך אזרחי יפגע בזכותו כנאשם שלא לחשוף את קו ההגנה שלו עד לתום הבאת ראיות התביעה.

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו פסק

בכל הנוגע לעניני מיסים, יש לזכור כי מאחר ועיכוב ההליכים עלול להימשך שנים רבות, לא רק שהוא נותן למבקש יתרון של דחיית מס, שהרי כל עוד המס שנוי במחלוקת אין הוא בר גביה, אלא עלול בסופו של יום לסכל את עצם אפשרות גביית המס.

תרומת עיכוב ההליכים ליעילות הדיון האזרחי מוטלת בספק. במקרים לא מעטים, בהם הצדדים המתינו לתוצאות הדיון הפלילי, ההרשעה לא הביאה לחיסול המחלוקות האזרחיות - כספיות. פסק דין מזכה בוודאי שלא יביא לחסכון כלשהו בזמן ויחייב לחזור ולשמוע את העדים גם בהליך האזרחי. עובדות המקרה בעניננו אינן מצדיקות עיכוב הליכים. כל עוד לא הוגש כתב אישום עשויה להישמע טענה כי אין הנישום יודע בפני מה הוא עומד ולא גולה לו כל החומר שאולי דרוש לו לניהול ערעורו. לא כך הדברים לאחר הגשת כתב האישום, שעה שכל חומר החקירה גלוי בפניו.

אשר לחששו של המבקש מפני הפללה עצמית, נפסק כי החיסיון מפני הפללה עצמית לפי סעיף 47 לפקודת הראיות, התשל"א-1971, אינו מקנה הגנה מוחלטת המאפשרת הקפאת הליך אזרחי רק לאור חשש מהפללה עצמית.

הטענה כי הנישום עשוי להפליל עצמו בהליך האזרחי לראשונה אינה מתיישבת עם קיום ההליך השומתי. מקום שהנישום חושש כי יופלל, היה עליו להעלות זאת במסגרת ההליך השומתי, שהרי בפני בית המשפט לא יכולה להישמע טענה או עובדה שלא הוצגה בפני המשיב עד למועד ההוכחות (אלא אם מדובר בראיה חדשה שלא היתה ידועה קודם לנישום או שלא יכול היה לדעת על דבר קיומה).

במקרה דנן המבקש התבקש פעם אחר פעם להציג עמדתו בפני המשיב והוא בחר שלא לעשות כן מטעמים השמורים עימו. פתיחת ההליך הפלילי נגדו אינה יכולה לשמש בידו מנוף לדחות ולהציג את עמדתו לאחר אותו הליך. אין שוני בין הגשת כתב האישום ואי הגשתו. כך באשר לחשש ההפללה.

הבקשה נדחתה. המבקש חויב בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪.

ניתן ביום 2.5.2005 בפני: כב' השופט א. מגן. ב"כ המבקש: עו"ד י. ציוני; ב"כ המשיב: עו"ד ר. דה שליט.