בשנת 1955, כאשר מוטורולה הייתה עוד יצרנית רדיו קטנה, רכש משקיע בשם פיליפ פישר את מניותיה. הוא החזיק בהן עד מותו בשנת 2004, כמעט 50 שנה. בתקופה הזו הפכה מוטורולה לענקית טכנולוגיה, ואף הייתה בין החברות הראשונות שייצרו טלפונים סלולריים. זו הייתה השקעה שממחישה בצורה מושלמת את הפילוסופיה של אחד ממשקיעי הצמיחה הגדולים בהיסטוריה.

קצת היסטוריה

פיליפ פישר נולד ב־8 בספטמבר 1907 בסן פרנסיסקו, וכבר בגיל צעיר ידע שירצה לעסוק בעולם ההשקעות. הוא למד כלכלה באוניברסיטת סטנפורד, אך בשנת 1928 החליט לנטוש את לימודי התואר השני ולהתחיל לעבוד כאנליסט ניירות ערך בבנק אנגלו-לונדון שבסן פרנסיסקו. זו הייתה החלטה נכונה, בתוך שלוש שנים הקים את חברת הניהול "פישר ושות’", שפעלה במשך 68 שנה עד לפרישתו ב־1999.

מה שהפך את פישר לחלוץ אמיתי בעולם ההשקעות היה הגישה החדשנית שלו להשקעות צמיחה. בעוד שרוב המשקיעים בשנות ה־30 וה־40 התמקדו בניתוח טכני ובחישוב הערך הנוכחי של מניות באופן שמרני על בסיס הרווחים הנוכחיים והקרובים, פישר חיפש דבר שונה לגמרי - חברות בעלות פוטנציאל צמיחה עתידי. הוא הבין שהשוק אינו יודע להעריך כראוי חברות חדשניות, ושביכולתן להפוך ל"יהלומים גולמיים" שיניבו תשואות עצומות לאורך זמן.

15 הנקודות לבחינת מניה

בשנת 1958 פרסם פישר את ספרו המפורסם "מניות רגילות ורווחים יוצאי דופן". הספר היה מהפכני בזמנו, ועד היום נחשב קריאת חובה בבתי הספר המובילים למנהל עסקים. במרכזו עמדה השיטה הייחודית שלו "15 הנקודות לבחינת מניה" - שהפכה למדריך השקעות עבור דורות של משקיעים.

• למה השוק מריע לאינפלציה של 3%?
• בנק ישראל מדבר על ירידה משמעותית בריבית, אבל יש נתון שעשוי לקלקל את התחזית
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

15 הנקודות של פישר מחולקות לשלושה תחומים מרכזיים: התחום הראשון עוסק בצמיחה. פישר שאל האם לחברה יש מוצרים או שירותים בעלי פוטנציאל שוק רחב שיאפשרו לה להגדיל את מכירותיה לאורך זמן. לא די במוצר טוב אחד, חברה אמיתית להשקעה היא כזו שממשיכה לחדש ולהשיק מוצרים ושירותים חדשים, תוך השקעה מתאימה במחקר ופיתוח ביחס לגודלה ולמתחריה. אבל השקעה לבדה אינה מספיקה: פישר חיפש חברות שמצליחות לתרגם את מאמצי המו״פ שלהן לתוצאות עסקיות ממשיות. מעבר לכך, הוא הדגיש את חשיבות התכנון האסטרטגי. תוכניות ארוכות טווח לצמיחה במכירות וברווחיות, ולא הסתפקות בהצלחות קצרות טווח.

התחום השני מתמקד בניהול ובתרבות הארגונית. כאן נבחנת איכות ההנהלה: האם היא מורכבת מאנשים מוכשרים, ישרים ובעלי חזון לטווח ארוך? האם היא יודעת לשמר עובדים מצטיינים, לטפח אותם ולעודד יוזמות שעולות מן השטח? פישר ראה חשיבות מיוחדת בפתיחות של הנהלות לרעיונות מהעובדים, ובבניית תרבות שבה כולם מרגישים חלק מהעשייה. לצד זאת, נדרש גם מערך מכירות חזק שמסוגל לקדם את מוצרי החברה באופן יעיל. פישר שם דגש על שולי רווח גבוהים ביחס למתחרים, ועל מגמה מתמשכת של שיפור בפריון וברווחיות. יחסי עבודה טובים בין הנהלה לעובדים, לדעתו, אינם רק ערך אנושי, אלא נכס כלכלי שמאפשר לחברה לשגשג לאורך זמן.

התחום השלישי עוסק ביתרון התחרותי ובמבנה הכלכלי של החברה. חברה ראויה להשקעה צריכה לפעול בענף עם פוטנציאל צמיחה אמיתי, ולא בענף שנמצא בקיפאון. עליה להחזיק ביתרון עלויות ברור על פני מתחרים, ולוודא שהמרווחים שלה טובים והולכים ומשתפרים. מצבה הפיננסי חייב להיות יציב, ללא חובות עודפים שמסכנים את המשקיעים. ולבסוף, פישר שם דגש רב על יושרה ניהולית: חברה איכותית היא כזו שמדווחת לבעלי המניות לא רק על הצלחות, אלא גם על קשיים ובעיות, מתוך הבנה ששקיפות היא תנאי הכרחי לשימור אמון ארוך טווח.

• לפי החוק: איך חברות ה־AI הסיניות מצליחות לעקוף את מגבלות השבבים
• טסלה מכחישה ניתוק מספקים סיניים למרות לחצים גיאופוליטיים
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• עובדי Wix הפסידו 400 מיליון דולר; כל עובד איבד 110 אלף דולר

מה שהפך את פישר לייחודי היה השיטה שבה הוא בדק את הקריטריונים האלה. במקום להסתמך רק על דוחות כספיים, הוא יצא לשטח ודיבר עם עובדים, לקוחות, ספקים ומתחרים. הוא האמין שהמידע האמיתי על חברה לא נמצא בדוחות הרשמיים, אלא בשיחות עם האנשים שעובדים איתה מקרוב. שיטה זו זכתה לשם "סקאטלבאט" (Scuttlebutt), מונח מהצי האמריקני המתאר איסוף מידע לא רשמי באמצעות שיחות. פישר היה מתקשר למנהלים בחברות מתחרות, שואל לדעתם על החברה הנבדקת, ומדבר גם עם לקוחות ועובדים לשעבר כדי להבין לעומק כיצד היא מתפקדת באמת.

"השוק מלא באנשים שיודעים את המחיר של הכול, אך לא את הערך של שום דבר", אמר פישר.  רוב המשקיעים מתמקדים בהווה, במקום לחשוב על העתיד. פישר חיפש חברות שלא רק מרוויחות, אלא גם בעלות יכולת להמשיך ולצמוח שנים קדימה.

העיקרון פשוט

התורה של פישר התבססה על עיקרון פשוט: "אם העבודה נעשתה כראוי בעת רכישת מניה רגילה, הזמן למכור אותה הוא כמעט אף פעם". הדבר עמד בניגוד מוחלט לתרבות המסחר התכוף ששררה אז בשוק ההון. בעיני פישר, משקיע חכם מזהה חברת צמיחה איכותית ומחזיק בה עשרות שנים, תוך ניצול כוח הריבית־דריבית.

הגישה של פישר השפיעה על דורות של משקיעים, ביניהם וורן באפט עצמו, שאמר כי הוא "85% בנג'מין גרהם ו־15% פיליפ פישר". מגרהם למד באפט את עקרונות הערך והביטחון, ומפישר למד את חשיבות איכות העסקים והצמיחה ארוכת הטווח. באפט אף כינה את ספרו של פישר "ספר טוב מאוד מאוד", וציין כי שיטת הסקאטלבאט עדיין משמשת את מנהלי ההשקעות בברקשייר האת’ווי.

ייחודו של פישר היה בשילוב בין ניתוח כמותי לניתוח איכותי. הוא לא הסתפק בבחינת מספרים יבשים, אלא חיפש את הסיפור מאחוריהם: האם החברה מנוהלת בידי בעלי חזון? האם יש לה יתרון תחרותי בר-קיימא? האם היא משקיעה מספיק במחקר ופיתוח כדי לשמור על רלוונטיות בעתיד?

פישר גם הדגיש את חשיבות התרבות הארגונית. הוא האמין שחברות המטפלות היטב בעובדיהן, מעודדות חדשנות ומאפשרות למנהלים אוטונומיה, יצליחו יותר בטווח הארוך. זו הייתה תפיסה מתקדמת מאוד לשנות ה־50 וה־60, שבהן התמקדו המשקיעים בעיקר ברווחיות קצרה.

הסוד הגדול של פישר

סודו הגדול של פישר היה הסבלנות. בזמן שרבים רצו תשואות מהירות, פישר היה מוכן להמתין שנים ואף עשורים עד שההשקעה תבשיל. הוא הבין שהדרך הטובה ביותר להרוויח כסף בשוק ההון היא למצוא חברות מצוינות בשלב מוקדם של צמיחתן ולהחזיק בהן בעקביות.

דוגמה לכך היא הציטוט המפורסם שלו: "התגמול הגדול ביותר בהשקעות מגיע לאלה שבאמצעות שיפוט נכון וסבלנות יכולים למצוא את החברות הבודדות בעלות פוטנציאל הצמיחה – ולהחזיק בהן במשך שנים".

פישר נפטר בגיל 96, ועד יומו האחרון החזיק במניות מוטורולה שרכש כמעט חצי מאה קודם לכן. בכך הוכיח כי התורה שלו עובדת לא רק בתיאוריה, אלא גם הלכה למעשה. גם החברה שהקים, "פישר ושות’", הצליחה לאורך עשרות שנים להעניק ללקוחותיה תשואות יוצאות דופן.