התיישנות פריסת מס שבח

רו"ח סלי אילון

במקרים רבים רשות המסים (מס הכנסה) לא מאפשרת פריסה כזו, בטענה שחלפו שש שנים על חלק מהשנים שעליהן מבקשים את הפריסה.
חשבים |
נושאים בכתבה חשבים

שאלה:

שכיר אינו חייב בהגשת דוחות. בשנת 2010 שילם השכיר מס שבח, וחלק מהשבח היה לפי שיעור המס השולי הגבוה.

השאלה:

האם ניתן לפרוס את השבח לארבע שנים, למרות שעל חלק מהשנים לא ניתן להגיש דוחות מכיוון שחלפו יותר משש שנים?

תשובה:

במקרים רבים רשות המסים (מס הכנסה) לא מאפשרת פריסה כזו, בטענה שחלפו שש שנים על חלק מהשנים שעליהן מבקשים את הפריסה.

למרות זאת, לדעתי הטענה אינה נכונה, שכן אם טרם חלפו ארבע שנים מיום הוצאת השומה ניתן לבקש תיקון שלה ולבצע פריסה, כך לפי לשון החוק.

אמנם פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 מגבילה את קבלת החזרי מס לשש שנים, אך הגבלה זו לא תקפה על הפריסה, שכן חישוב המס מתבצע לשנת המכירה, וממנה עוד לא עברו שש שנים.

יש להדגיש כי למרות העובדה שבמקרה זה מגישים דוחות על תקופה שעולה על שש שנים, לא מבקשים החזרי מס לאותן שנים, ולכן ההגבלה לא חלה במקרה זה.

בכל זאת, יש לשכנע גם את רשות המסים (מס הכנסה) שכך המצב.

המשיב - מומחה במיסוי מקרקעין, מע"מ ומס הכנסה

התשובות אינן מהוות תחליף לייעוץ משפטי, ואין המומחים המשיבים או המערכת אחראים לתוצאות השימוש בהן. אין במידע המופיע באתר "כל מס" או בירחון "ידע למידע" או בשירות הניתן למנויי האתר כדי להוות ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי ואין באמור כדי להוות מענה לנסיבות מקרה קונקרטיות ו/או ספציפיות, לחוות דעה או להביע עמדה ביחס למקרה מסוים

 

 

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
נשיא צרפת מקרון
צילום: איי.פי

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?

מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים

משה כסיף |

שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.

הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי,  בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.

מדינה על הנייר, כיבוש במציאות

הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.

הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.

ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.