בקרוב מ-MG ישראל: סופרמיני ורכבי פנאי

סופרמיני ידנית וכלי פנאי אופנתיים צפויים להתחיל להגיע אלינו בקרוב כדי לשפר את נוכחות המותג בארץ
אלי שאולי |

MG3

חברת לובינסקי אינה מצליחה להעמיד אלטרנטיבות לתחום הסופרמיני הידנית הזולה, עם המותגים הצרפתיים שלה (פיג'ו וסיטרואן), אבל היא עשויה לעשות זאת עם MG הסינית. המהלך הראשון והמהותי עבור המותג הסיני יתרחש לקראת סוף השנה עם ה-MG3 – סופרמיני חדשה שתצטרף ל-350 בהיצע של MG בארץ.
 
 
מדובר בדור השני של ה-MG3 שנחשף לראשונה בתערוכת שנחאי לפני כחודש. המכונית תוצע בארץ בגרסת ה-1.5 ליטר (107 כ"ס) ותיבה ידנית ומציעה ממדים מהגדולים בקטגוריה אורך של 400 ס"מ, בסיס גלגלים של 252 ס"מ, רוחב של 173 ס"מ וגובה של 152 ס"מ). מחיר עדיין אין, אבל בלובינסקי מדברים על מחיר תחרותי שיושג ע"י שיווק הרכב בגרסה פחות מצוידת ממה שעד כה הציעה MG ישראל.
ועם כבר נגענו בעניין האבזור, בערך באותה התקופה, עשויה להגיע אלינו גם גרסה פחות מצוידת וזולה יותר של MG350 המוכרת. זו כאמור נמכרת עתה ברמת אבזור אחת בלבד, וגבוהה למדי הכוללת: גג שמש, ריפודי עור, תפעול חשמלי למושב הנהג, חישוקים קלים וכו'. בעבר העריכו לובינסקי כי בשנת השיווק השנייה של ה-350, המכירות יגיעו ל-1,200 כלים ובשלישית ל-2,400 יח'.
 

ב-2014 אמורה MG לפנות גם לתחום הפנאי, תחילה עם רכב פנאי בינוני בגודלו. קדימון לרכב קיבלנו בתערוכת שנחאי האחרונה כשהרכב הוצג לצד הדור החדש של ה-MG3. בסאיק, בעלת הבית של MG מדברים על מנועי בנזין בנפח 1.5 ו-2.0 ליטר מוגדשים ואטמוספריים, ומנוע טורבו-דיזל בנפח 1.9 ליטר.
מאוחר יותר עשוי להגיע אלינו רכב פנאי קטן ואופנתי בסגנון הג'וק אשר יתבסס על מכונית תצוגה בשם אייקון שהוצג בתערוכת בייג'ין 2012. עוד מועמדת להגעה היא ה-MG5, גרסת ההאצ'בק של ה-350, אם כי כאן, עדיין לא ברורות התוכניות.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.