היזם חנן מור ל-Bizportal: "אצלנו חוב זה חוב, כסף צריך להחזיר בכל מחיר"
קבוצת חנן מור, שהודיעה היום כי עברה מהפסד לרווח בשנת 2008, תמקד את פעילותה בשוק הישראלי, כך סיפר המנכ"ל חנן מור ל- Bizportal. בפרויקטים למגורים של החברה בפולין ובאוקראינה נעצרו למעשה המכירות, אומר מור.
כמו כן, ביצועם של פרוייקטים על קרקעות שנקנו ברומניה ובבולגריה טרם החל. הקרקעות בשלב זה לא יימכרו והחברה "תבחן את הנושא", אומר מור. "דווקא התקפלנו במזרח אירופה", אומר מור, שמדגיש כי שמרנות החברה במהלך חדירתה למזרח אירופה השתלמה לה בסופו של דבר.
בארץ, לעומת זאת, חנן מור נהנית מקצב מכירות בריא ומור אומר כי בטווח המכירים של 800 אלף שקלים ועד 1.4 מיליון שקלים ימשיכו ליהיות ביקושים. "כל עוד המשכנתאות ימשיכו, יהיו מכירות, למרות האבטלה והמצב הכלכלי הבאמת קשה", צופה מור. בשל ההאטה בהתחלות הבנייה, מור מעריך כי בחמש השנים הקרובות יווצר מחסור בדירות ויחולו עליות מחירים. אפילו בעוד שנה המחירים באזורים המבוקשים ייחלו לעלות, הוא מסביר.
לגבי האזורים החמים בארץ, אומר מור כי עם פתיחת כביש 431, אזור השפלה מסתמן כפופולרי ביותר למגורים בארץ. "אין ספק שהשפלה יהיה המקום הבא במדינה. אנשים רוצים לצאת ממדינת תל-אביב בשל זיהום האוויר, הפקקים, המחנק והמחירים, שלא מאפשרים לזוגות צעירים לקנות".
הכנסות חנן מור בשנת 2008 הסתכמו ב-65.6 מיליון שקלים, גידול של 90% לעומת הכנסות של 34.5 מיליון שקלים ב-2007. הרווח הנקי לרבעון הרביעי של 2008 עומד על 4.3 מיליון שקל. בניגוד לחברות אחרות המאחרות לפדות אג"ח, היום פדתה חנן מור את איגרות החוב סדרה א' במקום ב-31 במאי 2009. פירעון האג"ח הוא בהיקף של כ-18 מיליון שקלים. "אצלנו חוב זה חוב - כסף צריך להחזיר ובכל מחיר", אמר מור בהתייחסו לספקים, קונים ומשקיעים. נזכיר, כי סדרה ב' של חנן מור נסחרת כעת בתשואה של 20%.
למרות התוצאות השנתיות והרבעוניות החיוביות, עידכנה חנן מור את צפי המכירות שלה למטה בהתאם לההאטה בשוק, כאשר ב-2009 עתידות להימכר 117 יחודות דיור בארץ (ב-2008 נמכרו 140), וב-2010 צפויות להימכר 107 יחידות בלבד. "אנו יותר זהירים בצפי שלנו לשוק ההון כדי לא לבנות ציפיות", מסביר דני דניאל, סמנכ"ל השיווק של חנן מור.

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.