"שמתי לב לעובדה כי לשוטרים משלמים כסף עבור עבודתם, אבל למורדים אף אחד לא משלם כלום" אמר מיקאלה קורליאונה, "מה אתה מנסה לומר כאן?" חקר איש העסקים הקובני. "אני רק אומר ששמתי לב לכך". ברמיזותיו העבות ניסה אל פאצ'ינו (הסנדק) להסביר לאיש העסקים הקובני את חששותיו הכבדים מעשיית עסקים ב'ממלכת הסיגרים'. תיאור זה ממחיש לנו היטב את התחושה ששררה בקרב קהיליית העסקים האמריקאית ערב פרוץ ההפיכה השלטונית במדינה, שהתרחשה בשנת 1959, על ידי פידל קסטרו וצ'ה גווארה.

השאלה הנשאלת כעת היא האם באמת תם עידן? האם המשקיעים האמריקאים יכולים לחזור ולהציף את המדינה, בת 11 מיליון התושבים, בשטר הירוק? ואיך המשקיע הפשוט יוכל להינות מכך?

האמריקאים הם משקיעים חכמים, בעיקר בכל הנוגע לקובה. בשנת 1898, החליטה ארה"ב "לשחרר" את קובה משלטון הספרדים במדינה. זאת בתואנה כי ההתקוממויות האזרחיות בקובה הינן חלק מההתקוממויות של מדינות דרום אמריקה כנגד הכובש הספרדי וב-25 לאפריל 1898 הכריזה על מלחמה עם ספרד לשם כיבוש האי.

כמו כיבושים אמריקאים רבים אחרים, יצאה ארה"ב ל"שחרר" את קובה בשם הדמוקרטיה, אבל ציטוט של אחד מהסנאטורים האמריקאים מאותה תקופה ימחיש לנו את כוונתה האמיתית של ארה"ב: "מלחמה עם ספרד לשם כיבוש קובה, תגדיל את ההכנסות של כל מסילת ברזל באמריקה, היא תגדיל את התפוקה של כל מפעל אמריקני והיא תאיץ כל ענף בתעשייה ובמסחר המקומי".

לאחר הכיבוש האמריקאי הפכה קובה לאחד ממנועי הצמיחה המשמעותיים ביותר של הכלכלה האמריקאית וזאת בשל החברות האמריקאיות הרבות שהוקמו במדינה. נציין כי התעשייה המשגשגת בשנים הראשונות בה פעלה ארה"ב באי נבעה ברובה מייצור הסוכר. ההשקעה של האמריקאים המלחמה הניבה להם הכנסות סדירות מארץ ה'סיגרים' למשך 61 שנים.

השאלה הנשאלת היא האם ארה"ב הולכת ל'גזור קופון' שמן על השקעתה השניה בקובה? ההשקעה השניה התבטאה יותר בפעולת 'אל תעשה' מאשר ב'עשה'. לאחר נפילת ברה"מ פסקו ההעברות החד צדדיות של רוסיה לקובה, בגובה 5 מיליארד דולרים בשנה, והיה זה רק עניין של זמן עד שהשליט הקובני הזקן יפנה את כיסאו. שילובם של 2 גורמים אלה שיחקו לידיה של ארה"ב ועכשיו הגיע הזמן ל'ממש' את ההשקעה. אך לפני ש'הדוד סם' מזנק לתוך ממלכת הסיגרים, ננסה לבחון מה צפוי לנו מהכלכלה הקובנית.

'היורש' (ראול) שמאז המהפכה בשנת 1959 לעולם לא קיבל את אוזר הזרקורים יכול לנסות ולרדוף אחרי כבודו האבוד, או יותר נכון אחרי תהילת העולם שמעולם לא קיבל. מצד שני, כבר ראינו כי עם כניסתו של ראול לתפקיד, מיד לאחר נפילתו למשכב של פידל, הכריז ראול על כך כי הוא פתוח לשמוע הצעות בנוגע לשינויים יסודיים בכלכלת המדינה.

אם באמת כך הדבר ואכן הכלכלה הקובנית הולכת לשינוי נוכל לראות כי ישנם 2 מודלים של מעבר מכלכלה קומוניסטית לכלכלת שוק עליהם קובה יכולה להתבסס. הראשון הוא המודל הרוסי, אשר הגיעה בדמות ה'פריסטרויקה' (המהפכה השלטונית) של תחילת שנות ה-90 שגררה את רוסיה לתוך אנארכיה כלכלית מוחלטת בה כל אחד תופס כמה שהוא יכול מנכסי השלטון הקודם. תופעה שיצרה את ה'נובורישים' והאוליגרכים הרוסים של היום והשאירה עם שלם חסר כל. רק היום, כמעט 18 שנה אחרי אותה 'פריסטרויקה' מתחילה רוסיה ללקק את פצעיה ולחזור לגדולתה.

המודל השני מאפיין את המצב שקורה כיום ובשנים האחרונות בכלכלה הסינית. מעבר הדרגתי מכלכלה קומוניסטית, שהיתה סגורה ברובה למדינות המערב, המסבירה פניה בהדרגה למדינות המערביות ומשחררת טיפין טיפין את רסן הפיקוח הקומוניסטי.

לא משנה מה יהיה הכיוון אותו תבחר ממלכת ה'סיגרים', דבר אחד בטוח. קובה היא מדינה השופעת מחצבים, סוכר, ניקל, נפט וטבק הם רק חלק ממשאביה. עם זאת כלכלת קובה גם זקוקה למוצרי יסוד כמו מזון, ביגוד ומכונות. היצרניות האמריקאיות כבר שוקדות במרץ על תוכניותיהן להשתלטות כלכלית מחודשת על האי הקובני.

עם זאת, אליאב קמחין, סמנכ"ל המחקר של כיוון בית השקעות, מצביע על העובדה כי "קובה לא מחכה לאמריקאים, היא כבר קשורה בהסכמי סחר עם מדינות שונות בנוגע למחצביה. עם ונצואלה לגבי יבוא נפט, עם צרפת בהסכם לייצוא טבק מהמדינה אל השוק האירופאי ועם חברות קנדיות בהסכם ליצוא מחצב הניקל". קמחין מסר לנו עוד כי "למרות זאת נשמרו לארה"ב כמה פלחים לא מנוצלים. לקובה ישנם מחצבי נפט וגז לא מנוצלים וצרכי חקלאות כבירים ויש להניח כי החברות האמריקאיות יכולות להפיק תועלת רבה מצרכים אלה".

קמחין רושם לפנינו מניות אמריקאיות שיהיה כדאי לעקוב אחריהן בתקופה הקרובה, "חברת מרתון האמריקאית (סימול MRO) וחברת ואלרו (סימול VLO), מזקקות הנפט האמריקאיות הגדולות יכולות לקחת חלק בהפקת הנפט והגז מתוך המרבצים הרבים הקיימים בקובה. בנוסף גם חברת ג'ון דיר (סימול DE) האמריקאנית, המספקת מיכון חקלאי, יכולה לעשות עסקים רבים בקובה לאור הצרכים החקלאיים הכבירים במדינה."