12 בנובמבר 2020 - סוני מחזקת אחיזה בשוק הקונסולות עם השקת PlayStation 5

ב-12 בנובמבר 2020 השיקה סוני את הקונסולה פלייסטיישן 5, הדור החמישי של סדרת המשחקים שיצאה לעולם ב-1994. ההשקה התקיימה בשווקים מרכזיים, בהם ארה"ב, יפן, קנדה ואוסטרליה, כשלאחר מכן התרחבה ההפצה לאירופה. סוני סימנה את ההשקה כאבן דרך באסטרטגיה הגלובלית שלה להעמקת הנוכחות בתחום הבידור הדיגיטלי.

הקונסולה הגיעה בשתי גרסאות - גרסה רגילה עם כונן בלו־ריי במחיר 499 דולר, וגרסה דיגיטלית בלבד במחיר של 399 דולר. בין החידושים הבולטים: כונן SSD מהיר במיוחד, מעבד גרפי מבית AMD, תמיכה ב־Ray Tracing, תמונה ברזולוציה של עד 4K, והפעלה בקצבי תצוגה של עד 120 פריימים לשנייה. לצידה הושק בקר חדש, DualSense, עם חיישנים מתקדמים וקישוריות משופרת.

כבר מהיום הראשון נרשמה דרישה עצומה לקונסולה, שהובילה למחסור עולמי מתמשך. אתרי קמעונאות דיווחו על מכירה תוך דקות, כאשר מחירי מכירה חוזרת ברשתות הגיעו לכ-1,000 דולר ואף יותר. בתוך שנה אחת נמכרו מעל 13 מיליון יחידות, ועד סוף 2024 חצו המכירות את רף 75 מיליון. סוני הובילה את השוק בפער משמעותי, במיוחד בארה"ב, אירופה ויפן.

המהלך לווה גם באסטרטגיה דיגיטלית: סוני שדרגה את חנות PlayStation Store, הרחיבה את שירות המנויים PlayStation Plus והוסיפה קטלוג משחקים מותאם לדור החדש. הקונסולה הפכה לא רק למכשיר משחקים, אלא לפלטפורמת בידור כוללת עם גישה לשירותי סטרימינג, תוכן אינטראקטיבי ואפליקציות וידאו.

• סייברוואן בהסכם הפצה ראשון בחו"ל - בכפוף להצלחת פיילוט
• רבל: דיימלר דיווח על תקלה במוצר של חברה נכדה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מבחינת תחרות, פלייסטיישן 5 התמודדה עם Xbox Series X ו-Series S של מיקרוסופט, שהושקו במקביל, ועם קונסולות נינטנדו Switch. נכון לשנת 2025, פלייסטיישן מחזיקה בנתח שוק עולמי של כ־45%, נינטנדו בכ־27%, ומיקרוסופט בכ־23%.

12 בנובמבר 2011 - ברלוסקוני מתפטר אחרי אישור תוכנית הצנע שדרש האיחוד האירופי לאיטליה

ב-12 בנובמבר 2011 התפטר סילביו ברלוסקוני מתפקידו כראש ממשלת איטליה, לאחר שהפרלמנט אישר את תוכנית הצנע שנדרשה על ידי מוסדות האיחוד האירופי והבנק המרכזי. המהלך סימן את שיאו של אחד המשברים הקשים שידעה הכלכלה האיטלקית מאז מלחמת העולם השנייה והיווה נקודת מפנה במשבר החוב האירופי.

המשק האיטלקי סבל באותה תקופה מחוב ציבורי בגובה כ־120% מהתוצר, תשואות אג"ח שעקפו את רף ה־7%, והאטה מתמשכת בצמיחה. גורמים בינלאומיים הביעו חשש מהתפשטות המשבר, והבנק המרכזי האירופי החל לרכוש אג"ח ממשלתיות כדי לייצב את השוק. הלחץ הכלכלי הגיע לשיאו, כשהמשקיעים החלו לחשוש מחדלות פירעון פוטנציאלית.

• העיתון שהתחיל לצאת לאור בישראל ומה קרה היום לפני 24 שנה
• האחראי על הונאת הפונזי הגדולה אי פעם מתוודה: הכול היה שקר
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• האחראי על הונאת הפונזי הגדולה אי פעם מתוודה: הכול היה שקר

תוכנית הצנע כללה צעדים דרסטיים - העלאת גיל הפרישה, קיצוץ בשכר העובדים הציבוריים, צמצום תשלומי הפנסיה, והכבדת נטל המסים. ההצבעה בפרלמנט לוותה בהפגנות סוערות, זעם ציבורי וחוסר יציבות בתוך הקואליציה השלטת. דקות לאחר אישור התוכנית, ברלוסקוני הגיש את התפטרותו.

נשיא איטליה מינה את מריו מונטי, כלכלן ידוע ונציב אירופי לשעבר, להקים ממשלת טכנוקרטים זמנית. מונטי קיבל סמכויות נרחבות לגבש תקציב, לייצב את השווקים, ולשקם את אמון המשקיעים, תוך תיאום הדוק עם בריסל ופרנקפורט.

האירוע כולו הדגיש את הפגיעות של כלכלות דרום אירופה, ואת התלות ההולכת וגוברת של מדינות גוש האירו בניהול מרכזי של מדיניות פיסקלית. איטליה הפכה לדוגמה בולטת למאבק בין ריבונות כלכלית לבין הצורך בעמידה בתקנים משותפים של הגוש.

12 בנובמבר 1994 - ענקיות הרכב דיימלר־בנץ וקרייזלר מתמזגות

ב-12 בנובמבר 1994 הוכרז מיזוג בין יצרנית הרכב הגרמנית דיימלר-בנץ לבין קרייזלר האמריקאית, בהיקף של כ-36 מיליארד דולר. ההסכם הוצג כ"מיזוג בין שווים", אך בפועל הייתה זו רכישה של קרייזלר על ידי דיימלר, שמרכזה בשטוטגרט. המהלך עורר עניין עולמי, והוצג כבסיס ליצירת יצרנית רכב עולמית חדשה, דיימלר-קרייזלר.

החברות טענו כי שילוב משאבים יאפשר פיתוח רכבים חדשניים, חיסכון של מיליארדי דולרים בתפעול, והרחבת הנוכחות הגלובלית. מרצדס תמשיך לפעול כמותג פרימיום, קרייזלר כמותג עממי, תוך שיתוף פלטפורמות, רכיבים ומחקר טכנולוגי. מיזוג מערכות הרכש, הייצור והשירותים נחשב לאתגר תפעולי ראשון במעלה.

בהנהלה המאוחדת ניסו לחבר בין סגנונות ניהול שונים - הגרמני המסודר והאמריקאי הדינמי - אך התברר במהרה כי הפערים עמוקים. קרייזלר התקשתה לעמוד בתחרות מצד יצרנים יפניים וקוריאניים, רווחיותה נפגעה, ודיימלר החלה לספוג הפסדים בצפון אמריקה.

המתחים התרבותיים הפכו לבעיה ניהולית של ממש. עובדים בשני הצדדים דיווחו על קשיים בתיאום, הבדלי גישות, קונפליקטים בין אגפי הפיתוח ושחיקה באמון. בתוך פחות מעשור, המיזוג נתפס ככישלון: ב-2007 מכרה דיימלר 80% מקרייזלר לקרן Cerberus תמורת פחות מ-7 מיליארד דולר.

למרות הכוונות, המיזוג הפך לדוגמה קלאסית לכישלונן של עסקאות חוצות-תרבות בתעשייה מורכבת. דיימלר עצמה שינתה לאחר מכן את שמה חזרה לדיימלר AG, ומיקדה את עצמה מחדש בשוק הפרימיום, בעוד קרייזלר עברה לידי פיאט האיטלקית ונבלעה לבסוף בקבוצת סטלנטיס.

12 בנובמבר 1990 - צעד גדול לאינטרנט: טים ברנרס-לי מציע להקים את ה-World Wide Web

ב-12 בנובמבר 1990 פרסם טים ברנרס-לי, מדען מחשבים שעבד אז במאיץ החלקיקים CERN, את ההצעה הפורמלית להקמת רשת שיתוף מידע פתוחה, ה־World Wide Web. ההצעה כללה עקרונות טכניים בסיסיים: פרוטוקול HTTP, שפת סימון HTML, ודפדפן פשוט להצגת מסמכים מקושרים.

הצורך שעמד בבסיס ההצעה היה ארגוני: חיבור בין מוסדות מחקר ומדענים שזקוקים לגישה למסמכים מרובים, ממקורות נפרדים. ברנרס-לי הציע להשתמש בקישורים (Hypertext) כדרך לדלג בין מסמכים, מה שהפך לימים לעיקרון הבסיסי של הגלישה ברשת.

השרת הראשון פעל על מחשב NeXT, והפיתוח התבצע בצוות קטן שכלל גם את רוברט קאיליו. תוך חודשים אחדים כבר הוקם דף אינטרנט ראשון, ונבנה אבטיפוס של דפדפן בסיסי. גרסה מוקדמת של הרשת נמסרה לשימוש חופשי, מה שאיפשר את התפשטותה ברחבי האקדמיה ומשם אל הציבור הרחב.

בניגוד למיזמים אחרים, ברנרס-לי לא ניסה לרשום פטנט או לקבוע זכויות שימוש. הגישה הפתוחה אפשרה למפתחים ואקדמאים לאמץ את המערכת ולבנות עליה שירותים. ב-1993 כבר פעלו עשרות שרתים, וב-1994 הוקמה חברת נטסקייפ והושק הדפדפן המסחרי הראשון.

התוצאה הייתה מהפכה גלובלית: האינטרנט הפך מתשתית טכנית לרשת פתוחה, נגישה ומסחרית. ה-Web הפך לבסיס לתעשיות שלמות, מחברות תוכנה ומסחר מקוון, דרך פרסום דיגיטלי, ועד לשירותים רפואיים, פיננסיים ותחבורתיים. זה היה הרגע שבו הכלכלה עברה לעידן מבוסס מידע.